הניסים בנחל ארנון • שירת הבאר
נלמד על הנסים שנעשו לישראל כשעברו בנחל ארנון בין שני הרים גבוהים, ההרים התקרבו ומעכו את האמוריים שהסתתרו שם במטרה להרוג את ישראל. הבאר הציפה את ההרוגים וכך נודע לישראל על הנס, והם אמרו שירה על הבאר.
עיי העברים:
בני ישראל המשיכו במסע סביב לארץ אדום וחנו ב'אובות'. משם הם נסעו וחנו ב'עיי-העברים' – הנמצא בצד מזרח של ארץ מואב, והוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ האמורי, ודרכו היו עוברים את הר-נבו להיכנס אל ארץ כנען (רש"י מציין שאין ידוע לו מדוע נקרא המקום 'עיי' העברים, שהוא מלשון חורבה).
נחל ארנון:
כשם שאדום לא נתן רשות לישראל לעבור בארצו, כך גם מואב לא נתנו רשות לעבור בארצם, ולכן בני ישראל הקיפו את כל ארץ מואב בכל צד דרום ומזרח, עד שנכנסו אל ארץ האמורי, בצד צפון של ארץ מואב, מעבר לנחל ארנון שהפריד בין מואב לאמורי.
רצועה מהאמורי:
בתוך שטח מואב היתה מובלעת רצועת אדמה שנכנסה מהאמורי לתוך מואב והייתה שייכת לאמורי, רצועה זו נמשכה עד נחל ארנון, ושם חנו בני ישראל.
ניסים בנחל ארנון:
בכל דור כשיספרו על מלחמות ה' ואת הנסים שנעשו לאבותינו, אזי כמו שמספרים על הניסים אשר ה' נתן והרבה בים סוף, כך יספרו את הניסים ומלחמות ה' שנעשו בחנייה זו בנחל ארנון.
זיזים וגומות:
ומה הם הנסים? ובכן, נחל ארנון, והדרך בו עברו ישראל, עבר בעמק צר בין שני הרים גבוהים וסמוכים ביותר זה לזה עד שאדם היה יכול לעמוד בהר זה ולשוחח עם חברו בהר הסמוך. הר אחד היה שייך לארץ האמורי וההר השני לארץ מואב. בהר שבצד של מואב היו גומות שקועים בהר, ובהר שבצד האמורי היו זיזים וקרנות בולטות בהר. האמוריים הסתתרו בגומות שבהרים למעלה, וזממו שכאשר בני ישראל יכנסו לארץ ויעברו בנחל, ייצאו הם מהמערות ויהרגו את ישראל בחיצים ואבני בליסטראות.
התקרבות ההר:
אולם טרם עברו בני ישראל בנחל הזדעזע ההר של ארץ ישראל – ארץ האמורי, וכשפחה היוצאת לקראת גבירתה התקרב ההר לכיוון העיר "ער" אשר בגבול מואב, כך שהזיזים נכנסו אל תוך הגומות בהם הסתתרו האמוריים והם נמעכו ונהרגו, עד שנשפך אשד של דם האמוריים.
דם ואברים:
אמר הקב"ה: מי יודיע לבניי על הניסים הללו? וכמו שאומר המשל 'נתת פת לתינוק? – תודיע לאמו!'. לכן, לאחר שעברו ישראל חזרו ההרים למקומם, והבאר שהלכה עם ישראל (שה' אמר למשה להוציא מים מבאר זה), ירדה אל תוך נחל ארנון והעלתה משם את דם ההרוגים, וזרועות ואברים שלהם, והבאר הוליכה את הדם והאברים סביב למחנה ישראל.
שירת הבאר:
כשראו זאת בני ישראל אמרו שירה, ואז בסוף ארבעים שנה אמרו שירה, לא על עצם מי הבאר (כי הבאר ניתן להם כבר לפני ארבעים שנה) אלא על שהיא ירדה לנחל לפרסם את הנסים.
כרוה נדיבי עם:
וכך אמרו: העלי באר מהנחל מה שאת מעלה! הלא באר זו חפרו וכרו במקל משה ואהרן שהם שָׂרים ונדיבי עם. פירוש נוסף: בכל מקום שהיו חונים, היו נשיאי השבטים שהם נדיבי עם, נוטלים כל אחד מקל, ומושך מים מהבאר אצל דגלו, והמים נמשכים דרך אותו סימן לכל שבט.
ירדה ועלתה:
הבאר ניתנה להם במתנה מהמדבר, ואחרי שניתנה להם במדבר ירדה עמהם לנחלים ועלתה עמהם להרים, ומההרים המשיכה הבאר וירדה עמהם אל הגיא אשר בשדה מואב, שם מת משה ומאז בטלה הבאר.
הבאר בכנרת:
שם בגיא עמדה הבאר בראש פסגת ההר המשקיף על המקום ששמו 'ישימון'. פירוש נוסף: הבאר נגנז בים של טבריה, והעומד על הישימון ומשקיף על ימה של טבריה, רואה בכנרת כמין כיפה עגולה הדומה למסננת, וזהו הבאר.
שמו של משה:
בשירת הבאר אין מופיע שמו של משה, לפי שהוא לקה על ידי הבאר שלא להיכנס לארץ, ומאחר שמשה לא נזכר בשירה, גם שם ה' אינו מוזכר בו, כמו מלך שסירב לבוא לסעודה אם לא מזמינים לשם גם את אוהבו.
תורה שבכתב
