ד' תעניות בין המצרים ת"ב פנינים בענין בנין ציון וירושלים (מלוקט) (1 צופה)

[התורה]

השליך חמתו על עצים ואבנים​

גם בי התאנף ה' בגללכם וגו' (א, לז).
והנכון הוא על פי דבריהם ז"ל שאמרו (במד"ר טז כ) בפסוק ויבכו העם בלילה וגו' (במדבר יד א), קבעו בכיה לדורות, כי ליל ט' באב היתה שבו נחרב הבית ואמרו עוד שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב, שאין אומה ולשון נוגעת בו ואמרו עוד (שוחר טוב עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו', וז"ל קינה מבעי ליה, אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים:
מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש, ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר, ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר והוא אומרו גם בי התאנף ה' בגללכם, פירוש בגלגול דברים שלכם, כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים, אפשר שהיה נכנס משה עמהם, והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע, והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק, וצא ולמד משירת האזינו:
ואם תאמר והלא רואני שמיתת משה היתה על מי מריבה, כבר כתבתי שם (במדבר כ ה) שאם משה היה מקדש שמו יתברך היו ישראל חוזרים לטהרתם שהיו בו קודם חטא המרגלים, באמצעות קידוש ה' הגדול, והיה ה' מתיר שבועת משה, והיה נכנס לארץ ובונה בית המקדש מכון לשבתו עולמים.
אור החיים הק' - פרשת דברים​

 

[התורה]

המליצה הנפלאה של הרה"ק ה'בני יששכר'​

כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ"א ה"א).
כתב הרה"ק ה'בני יששכר' (מאמרי חודש תמוז - אב מאמר ב אות טו): אמרו רז"ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ"א ה"א). יש לפרש, דהנה אמרו רז"ל (ויק"ר פי"א ז) ביום שחרב בית המקדש נטלו ישראל איפופסין על עונותיהם היינו שנמחלו להם עונותיהם והשם יתברך שפך חמתו על עצים ואבנים כדי שיתקיימו ישראל, ויש לפרש, כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, הוי כאילו נחרב בימיו, ומהראוי שימחול לו הקדוש ברוך הוא עונותיו, עכ"ד הנפלאים.
גליון מחוברים

 

[התורה]

בנוסח התפילה בכל יום מבקשים: וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
וצ"ע, הא תנן (מגילה כח.): והשמותי את מקדשכם - קדושתן אף כשהן שוממין,
וכתב הרמב"ם (פ"ו הט"ז מבית הבחירה): לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה.
א"כ היאך שייך לבקש שתחזור השכינה לירושלים, וצ"ע.​

 

[התורה]

"וְנֻטַּל מֵחָתָן וְכַלָּה אֶצְעָדָה וְצָמִיד. יַעַן כִּעַסְנוּךָ נִתַּנּוּ לְהַשְׁמִיד. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בֻּטַּל הַתָּמִיד" (סליחות י"ז בתמוז),
ילה"ק, וכי אך מחמת שבי"ז בתמוז בוטל התמיד, לפיכך 'נטל מחתן וכו'', דהיינו איסור חתנות בבין המיצרים,
הרי איסור החתנות הוא משום האבלות על חורבן המקדש וירושלים, ולא רק על ביטול קרבן התמיד (רמ"א או"ח תקנ"א, ב'), ויל"ע.

 

[אברך מישיבת מיר]

בנוסח התפילה בכל יום מבקשים: וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
וצ"ע, הא תנן (מגילה כח.): והשמותי את מקדשכם - קדושתן אף כשהן שוממין,
וכתב הרמב"ם (פ"ו הט"ז מבית הבחירה): לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה.
א"כ היאך שייך לבקש שתחזור השכינה לירושלים, וצ"ע.​

לחץ כדי לכווץ...

היינו מכיון ששיכנתא בגלותא לכן מתפללים שתחזור למקומה
ויש בגלוי השכינה הרבה בחינות ודרגות ועל כן אף שלא זה שכינה מהכותל המערבי עדיין שכינתא בגלותא

 

[אברך מישיבת מיר]

"וְנֻטַּל מֵחָתָן וְכַלָּה אֶצְעָדָה וְצָמִיד. יַעַן כִּעַסְנוּךָ נִתַּנּוּ לְהַשְׁמִיד. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בֻּטַּל הַתָּמִיד" (סליחות י"ז בתמוז),
ילה"ק, וכי אך מחמת שבי"ז בתמוז בוטל התמיד, לפיכך 'נטל מחתן וכו'', דהיינו איסור חתנות בבין המיצרים,
הרי איסור החתנות הוא משום האבלות על חורבן המקדש וירושלים, ולא רק על ביטול קרבן התמיד (רמ"א או"ח תקנ"א, ב'), ויל"ע.

לחץ כדי לכווץ...

נראה דהאבילות מתחילה מי"ז בתמוז וא' הסיבות הוא ביטול התמיד כדאיתא במתני' ועל כן אין להתחתן בימים אלו גם מחמת עם זה של ביטול התמיד.

 

[התורה]

בברכות שאחר ההפטרה מבקשים: 'רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו',
ויש לבאר, מהו 'רחם על ציון כי היא בית חיינו', לכאו' ראוי לבקש: 'רחם עלינו ציון כי ציון בית חיינו', שהרי עיקר בקשת הרחמים הוא על ישראל, ולא על ציון, וצ"ע.​

 

[אברך מישיבת מיר]

בברכות שאחר ההפטרה מבקשים: 'רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו',
ויש לבאר, מהו 'רחם על ציון כי היא בית חיינו', לכאו' ראוי לבקש: 'רחם עלינו ציון כי ציון בית חיינו', שהרי עיקר בקשת הרחמים הוא על ישראל, ולא על ציון, וצ"ע.​

לחץ כדי לכווץ...

אף בברכת המזון אנו אומרים רחם וכו' על ציון משכן כבודך כלומר שירחם ה' על ציון, וקשה כנ"ל?

 

[התורה]

במעשה רב כ', דב'בונה ירושלים' בבהמ"ז, חותמים 'בונה ירושלים' ולא 'בונה ברחמיו ירושלים',
והוא משום שנאמר 'ציון במשפט תפדה' במשפט ולא ברחמים,
וצ"ע, דהא בשמו"ע אמרי' לירושלים עירך ברחמים תשוב', וכן בקינות לת"ב 'שבתי לירושלים ברחמים',
ולא מצינו שאדמו"ר הגר"א ערער בעניין,
וצ"ע.

 

[אברך מישיבת מיר]

במעשה רב כ', דב'בונה ירושלים' בבהמ"ז, חותמים 'בונה ירושלים' ולא 'בונה ברחמיו ירושלים',
והוא משום שנאמר 'ציון במשפט תפדה' במשפט ולא ברחמים,
וצ"ע, דהא בשמו"ע אמרי' לירושלים עירך ברחמים תשוב', וכן בקינות לת"ב 'שבתי לירושלים ברחמים',
ולא מצינו שאדמו"ר הגר"א ערער בעניין,
וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

שמא יש לחלק בין שיבת השכינה לבנין ירושלים דלשון הפסוק תפדה משמע דאיירי על בנין ירושלים ובברכה ולירושלים ערך ברחמים תשוב איירי על שיבת השכינה וכן שבתי לירודשלים ברחמים, וצ"ע.

 

[התורה]

היתכן ורבי יוחנן רצה לקבוע הצום בעשירי באב​

בגמ' (תענית כט.): 'אמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור - לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף', ע"כ, וילה"ק בזה, היאך יכול לסבור רבי יוחנן הכי, הא איהו גופיה סבירא ליה (ב"ק כב.) ד'אשו משום חציו', והיינו דכשקורא פעולה מסוימת הרי היא מתייחסת הכל על ההתחלה [כמבואר בנימוק"י שם], וא"כ מכיון שהתחיל שריפת ביהמ"ק בתשעה – צריך לצום בתשעה, וכטעמא דרבנן שם: 'ורבנן: אתחלתא דפורענותא עדיפא', (עיי' לאא"ז בשו"ת הר צבי או"ח סי' קי"ז בסופו, שו"ת בית יחזקאל סי' מ"ה, שו"ת ארץ צבי ח"א סי' ט"ו, ועוד), וצ"ע.​

 

[אל'יהו]

היתכן ורבי יוחנן רצה לקבוע הצום בעשירי באב​

בגמ' (תענית כט.): 'אמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור - לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף', ע"כ, וילה"ק בזה, היאך יכול לסבור רבי יוחנן הכי, הא איהו גופיה סבירא ליה (ב"ק כב.) ד'אשו משום חציו', והיינו דכשקורא פעולה מסוימת הרי היא מתייחסת הכל על ההתחלה [כמבואר בנימוק"י שם], וא"כ מכיון שהתחיל שריפת ביהמ"ק בתשעה – צריך לצום בתשעה, וכטעמא דרבנן שם: 'ורבנן: אתחלתא דפורענותא עדיפא', (עיי' לאא"ז בשו"ת הר צבי או"ח סי' קי"ז בסופו, שו"ת בית יחזקאל סי' מ"ה, שו"ת ארץ צבי ח"א סי' ט"ו, ועוד), וצ"ע.​

לחץ כדי לכווץ...

הקה"י בב"ק סימן כא כתב: "... אבל דברי הנימו"י שכתב דבשעת זריקת החץ כבר נחשב שעשה הכל אין כונתו שהכלי נידונת כשבור, אלא רוצה לומר שהגברא נחשב עכשיו מזיק". לפי"ז י"ל דרק מצד הגברא השורף דיינינן שעשה הכל בתשיעי, אבל בית המקדש עצמו לא נשרף אלא בעשירי.

 

[עמוסיך]

בנוסח התפילה בכל יום מבקשים: וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
וצ"ע, הא תנן (מגילה כח.): והשמותי את מקדשכם - קדושתן אף כשהן שוממין,
וכתב הרמב"ם (פ"ו הט"ז מבית הבחירה): לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה.
א"כ היאך שייך לבקש שתחזור השכינה לירושלים, וצ"ע.​

לחץ כדי לכווץ...

היינו מכיון ששיכנתא בגלותא לכן מתפללים שתחזור למקומה
ויש בגלוי השכינה הרבה בחינות ודרגות ועל כן אף שלא זה שכינה מהכותל המערבי עדיין שכינתא בגלותא

לחץ כדי לכווץ...

אמת לאמיתה
אך לפני כל זה, א. המקום הספציפי הזה מקודש מפני השראת השכינה כמו שאמרו ז"ל שמעולם לא זזה משם שכינה שנא' הנה זה עומד אחר כותלינו,
ואנו מבקשים שתחזור השכינה לירושלים כולה
ב. השכינה הלא אינה מציאות נפרדת חלילה מקוב"ה, היא מציאות, מציאותו נמצאת בכל מקום משום שכבודו מלא עולם, והוא מקומו של עולם, לבד מכך - כמו שהזכיר הרה"ח @אברך מישיבת מיר יש מציאות של השראה נוספת בהדי ציבורא, לעוסק בתורה, חולה - בבחינת עימו אנוכי בצרה,

והצעקה שלנו היא שתהיה גאולה לשכינה - דהיינו שקוב"ה ישוב וישרה את מציאותו בתוכנו, בלא מציאות של הצלחה לעוברי רצונו, בלא הרגשה של "למה יאמרו הגויים" ללא עוד חילול השם, מציאות שתהה מורגשת מעבר למה שאנו מכירים, וזה לצערנו איבדנו כאשר אבותינו נהגו כמונו...

 

[התורה]

דעם איד קען איך נישט הייסן עסן אין תשעה באב...​

בסוף ימיו של האדמו"ר בעל נועם אליעזר מסקולען זצ"ל, דאגו באי ביתו וחששו מאד שמא אם יצום בתשעה באב, ח"ו תתדרדר בריאותו.
אך ידעו היטב, כי הרבי לא יציית להם, לבלתי התענות ביום זה, לכן פנו אל הגאון הגדול רבי משה שטערן זצ"ל הגאב"ד דעברעצין, וביקשוהו כי הוא עצמו יבוא בעצם יום ט' באב, לבית הרבי זצ"ל ויפסוק עליו בפניו, בכח ההוראה, כי על פי הלכה אסור לרבי לצום, והוא מחוייב לאכול ולשתות כבכל יום, מחמת מצות 'ונשמרתם'.
הוא מסביר כי התורה רומזת כאן להורים על התוצאה של השקעה מבורכת בחינוך: אם תשקיעו את מיטב כוחותיכם, כדי לגדל את בניכם ובנותיכם על ברכי התורה ויראת שמים, – אזי מובטח לכם שכאשר הילדים יגדלו, יהיה לכם שפה משותפת איתם ויהיה לכם עם מי לדבר.
וזהו עומק הפסוק: "ושננתם לבניך" – תשקעו בחינוכם של הבנים, ובזכות זה תזכו ל"ודברת בם בשבתך בביתך", שבעת שתשבו יחד, תמצאו אוזן קשבת, שיח תורני משותף ונחת יהודית אמיתית מיוצאי חלציכם.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

השליך חמתו על עצים ואבנים​

גם בי התאנף ה' בגללכם וגו' (א, לז).
והנכון הוא על פי דבריהם ז"ל שאמרו (במד"ר טז כ) בפסוק ויבכו העם בלילה וגו' (במדבר יד א), קבעו בכיה לדורות, כי ליל ט' באב היתה שבו נחרב הבית ואמרו עוד שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב, שאין אומה ולשון נוגעת בו ואמרו עוד (שוחר טוב עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו', וז"ל קינה מבעי ליה, אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים:
מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש, ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר, ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר והוא אומרו גם בי התאנף ה' בגללכם, פירוש בגלגול דברים שלכם, כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים, אפשר שהיה נכנס משה עמהם, והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע, והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק, וצא ולמד משירת האזינו.
אור החיים הק' - פרשת דברים​

 

[התורה]

מסר עוצמתי לעבודת היום ממרן נזר הדור ופלאו הג"ר אשר וייס שליט"א​

​

למה אנחנו עדיין בוכים? | סודו של האבל החי​

אנומליה היסטורית: לבכות על העבר
כל עם ולשון מחזיקים בימי זיכרון נוסטלגיים, אך אין אף אומה בעולם המסוגלת להוריד דמעות כנחל על טרגדיה לאומית שהתרחשה לפני אלפי שנים. מטבעו של עולם, הזמן מרפא והמרחק משכיח. איננו מכירים את האנשים שחיו אז, ולא חווינו את חורבנם.
אם כן, כיצד אנו מסוגלים, גם היום, לשבת על הארץ ולבכות בבכי תמרורים על ירושלים?

חידוש החתם סופר: העבר הוא ההווה
חז"ל לא אמרו "כל המתאבל על ירושלים יזכה ויראה בשמחתה" בלשון עתיד, אלא "זוכה ורואה" – בלשון הווה.
החתם סופר מגלה לנו סוד עצום: עצם העובדה שאנו מסוגלים לבכות כיום, היא עצמה ההוכחה שירושלים אינה שייכת להיסטוריה מתה. ירושלים חיה בקרבנו.
אצל עם ישראל, הזמן אינו ליניארי. כפי שמבאר הרמח"ל (ונשנה בדברי ה'קדושת לוי' מברדיטשוב), חגי ומועדי ישראל אינם רק ימי זיכרון סמליים לעבר. בכל שנה ושנה, באותו תאריך, מתחדשים בשמים אותם אורות רוחניים ואותם רחמי שמים שהיו אז. הכל קורה מחדש.
כך בימי התפארת, וכך גם בימי הצער:​

• בהלכה: השולחן ערוך פוסק שאם יש לאדם דין עם נכרי בימים אלו, ישתמט ממנו כי "מזלו הרע". פירוש הדבר שהחורבן אינו אירוע היסטורי, אלא מציאות רוחנית קבועה שמתרחשת בכל שנה מחדש.​
• ברמב"ם: בהלכות חמץ ומצה מוסיף הרמב"ם מילה אחת דרמטית: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עתה יצא ממצרים". לא אז – אלא היום, ברגע זה.​

אנו בוכים על עצמנו
מכאן עולה מסקנה נוקבת: כשאנו בוכים על המקדש, איננו בוכים על מה שהיה לנו פעם. אנו בוכים על מה שאין לנו היום.
חז"ל בירושלמי קבעו: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו החריבו". המשמעות היא שהחורבן אינו אירוע מן העבר; החורבן הוא אקטיבי, הוא קורה עכשיו, במשמרת שלנו.
במובן עמוק, כאן טמונה גם הנחמה והשמחה הגדולה של "זוכה ורואה בשמחתה": עצם קיומה של הדמעה מוכיח שהקשר לא ניתק. ירושלים לא מתה. הציפייה חיה.

התיקון המעשי: אהבה גם כשזה קשה
ההבנה שהחורבן מתרחש עכשיו, מטילה עלינו את האחריות לתקן אותו עכשיו.
חז"ל לימדונו כי הבית הראשון חרב בעוון ביטול תורה, והבית השני בעוון שנאת חינם. התיקון, אם כן, חייב להיות מרובה ומקביל: חיזוק אהבת התורה ולימודה, לצד ריבוי אהבת חינם.
ומהי "אהבת חינם"?
אהבת חינם נמדדת דווקא במקום שבו, לפי השכל האנושי, השני טועה לחלוטין ואולי אף "מגיעה" לו שנאה. דווקא שם, כשהלב רוצה להתרחק, התביעה מאיתנו היא להתעלות, להתחזק, ולאהוב.

בזכות החיזוק בלימוד התורה והרחבת גבולות האהבה והנתינה איש לרעהו, נזכה במהרה להתגשמות נבואת זכריה: "צום הרביעי וצום החמישי... יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו".​

 

[התורה]

מיוחד ביותר - מדוע אין שאילת שלום בת"ב

רבותיי, משהו שמזעזע את הלב בכל שנה מחדש. אנחנו מגיעים ליום תשעה באב. היום שבו חרב בית מקדשנו ותפארתנו בעוון שנאת חינם. הלב מדמם, הדמעות זולגות, והמסקנה הברורה של כולנו היא אחת: צריך להרבות באהבת חינם! לתקן את חטא השנאה, לחבר את הקרעים, לקרב לבבות. והנה, דווקא ביום הזה, מגיעה ההלכה הפסוקה...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אור זרוע לצדיק]

רמז לט' באב מן התורה ​

ספר מאור עינים - פרשת וישלח על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה נודע כי בסוד עש"ן שהוא עולם שנה נפש בכל אחד יש קומה שלימה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים מעין קומה שלהם כמו שכתב הראב"ד בפירושו לספר יצירה על פסוק (שמות י"ט, י"ח) והר סיני עשן כולו שתיבת עש"ן מרמז על עולם שנה נפש כי כמו שיש בנפש קומה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים כן יש בעולם כמו שמצינו שנקרא הארץ בשם איברים טבור הארץ ופי הארץ ערות הארץ וכן בשנה הימים מיוחדים שכל אחד משס"ה ימים הוא בחינת גיד פרטי ויום ט' באב הוא בחינת גיד הנשה מן קומת השנה שהוא בבחינת אחוריים ששם אחיזת הקליפות ועל כן הוא זמן שליטתן שנחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר עבור שהוא יום שליטתן ואחיזתן שניתן להם אותו יום להיות להם אחיזה גם כן בקומת השנה וכמו יום הכיפורים שהוא יום עליון וקדוש בקדושת מעלה על כל השנה שהוא חיות של כל השנה ומובחר שבכולן לקדושה שעל כן ביומא דכיפורי שטן אין לו רשות לאסטוני כמו שאמרו רז"ל את זה לעומת זה עשה אלקים כי תשעה באב הוא יום מובחר בסטרא אחרא להיות להן אחיזה יתירה ביום זה שעל כן אירע בו מה שאירע:
וזהו מקים רמיזת תשעה באב בתורה בפסוק זה על כן לאי יאכלו בני ישראל א"ת ראשי תיבות תשעה אב שאז לא יאכלו בני שיראל אלא יתנו כח על ידי אכילתן לסטרא אחרא, וכמו שאמרו האוכל בט' באב כאילו אוכל גיד הנשה שבאמת הוא בחינת גיד הנשה כאמור:​

 

[התורה]

היתכן ונחרב הבית בשל אי העמידה בדין לפנים משורת הדין​

בגמ' (ב"מ ל:, פח.): 'אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. - אלא דיני דמגיזתא לדיינו - אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין', ע"כ. וילה"ק בזה, הא בגמ' (יומא ט:, ושבת קיט:, ועוד) קאמרי' דהיה להם כמה וכמה עוונות, וא"כ מהו דאמרי' הכא דטעם החורבן הוא אי עמידתם בלפנים משורת הדין , (עיי' תוס' ב"מ ל:). ועוד צריך ביאור בזה, מה חמור כ"כ בזה שלא דנו לפנים משורת, וכי יתכן לומר שעל זה אירע לכל החורבן העצום והנורא, (עיי' לח"ח בשמירת הלשון שער הזכירה פ"ב), ויל"ע.​

 

[התורה]

האמת המדממת של תשעה באב

בפתח הלילה הנורא והקדוש הזה, עם כניסתו של יום האבל הלאומי והפרטי שלנו, תשעה באב, אנחנו נדרשים לעצור הכל, לשבת על הארץ הנמוכה, ולהביט פנימה – עם יד על הלב. כדי להבין באמת מה אנחנו עושים כאן הלילה, מה פשר הדמעות שאנו מנסים למצות מעינינו, עלינו...

forum-otzar-hatorah.co.il