וודאי שאין ההגדרה שווה.
תפוס את הדוגמא.
ולכן? באתי להוכיח משם שגם אם יודעים מהתורה שיש איסור נדרש 'לאו' כדי להעניש.
האם בן סורר לא נהרג על שם סופו?! לא נתבררה לי כוונתך.
ממונות לא קשור לדיון, ובאמת ממון לא בעי אזהרה ואין ענינו עונש על האיסור, וכמו שעמדת ע"ז בעצמך:
התכוונתי לגבי הדוגמא שלי.
בקיצור אתה טוען שבאמת מותר להזיק ולשלם.
רוצח? כבר נת' לעיל שאין טעם לדברים, והמילים של המציאות שקיימת בתוכו לא מוסיף הרבה, לדעתי.
אסור להזיק ואסור לגזול, אבל זה לא כתוב בתשלומין, כי לחייב תשלומין אפשר גם בלי האיסור.
כמש"כ תפוס את הדוגמא אבל אני לא רואה הרבה טעם להמשיך את הדיון.
אבל לא מצינו שבתקום שיש סברא הדבר לא מועילועל זה האשכול נסוב.
אגב נידון מרתק הייתי שמח אם יהיה לי בעתיד או לך או למאן דהוא מקורות לעניין ובל"נ אעדכן.
למה לאו הבא מכלל עשה פחות טוב מסברא?
איך שאני מבין סברא זה דבר מוחלט ולכך הוא מגיע למקסימו האפשרי במציאות.
הוא מוגבל בזה שהוא לא ניתן בלשון 'השמר פן ואל' ולכן הוא לא מועיל לגבי הכלל של 'אין עונשין אא"כ מזהירין'
בקיצור ג"כ יש ביניינו דיון האם עיקר העניין הוא ה"לא תעשה" או האיסור שבדבר וכל טענתך היא שיש עניין ב"לא תעשה" - בלשון.
עוד לא קיבלתי תשובה לשאלה, האם לאו הבא מכלל עשה הוא לא איסור טוב??
כמש"כ לך הוא איסור מצויין אבל מוגבל לדיניו (ויש דינים שונים להישמר פן ואל)
צר לי אבל אנחנו פשוט לא על אותו תדר.
שכנראה כוונתך למה שכבר כתבתי קודם ואת זה אני יכול לקבל.
ועדיין לא נראה לי, כי עצם המשפט 'אין עונשין אלא אם כן מזהירין' שולל את העונש על בסיס איסור מסברא, הגם שיש מקום לכך.
וביותר קשה הגמרא אומרת אלמלי נתנה תורה היינו למדים גזל מנמלה, א"כ מתעוררת השאלה בשביל מה כתבה כן התורה ולא לומדים מנמלה.
וכן איתא בצל"ח בריש פ"ו מברכות (ציינתי את דבריו באחד מהודעותי פה באתר לאחרונה)
אלא מהא גופא ראיה שהתורה היתה צריכה לכתוב את כל המצוות השכליות, כי אחרת לא היו אלו אסורים מהתורה, וה"ה ללא תרצח.
