בראשית מדרשי חז"ל - פרשת "בראשית"

ישעיהו מנחלת דן · 4 אוקטובר 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
ואחד בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש ושנים.

דבר זה ידיעה מחודשת מאוד וכמעט לא ידועה כלל ובתלמודינו תנא דבי אליהו שית אלפי שנין הוי עלמא וכן משמעות מתני' סוף תמיד וצע''ג מה ענין הצ''ג שנים הללו

יוסף צ. הירשמן · 4 אוקטובר 2026

פרשת בריאת יום שני:

{ו} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם:
{ז} וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֘ אֶת-הָֽרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָֽרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָֽרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי-כֵֽן:
{ח} וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי-עֶ֥רֶב וַֽיְהִי-בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי: (פ)

מדרשי חז"ל על פרשה זו מתוך מדרש רבה:

פסוק ו-ז

[פרשה ד] א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ [בְּתוֹךְ הַמָּיִם].
כְּתִיב (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין וּמְקָרֶה בַּאֲבָנִים וּבְעֵצִים וּבְעָפָר, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קֵרָה אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.

ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם.
רַבָּנָן אָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, וְרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן:
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית, וְנַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים.

רַב אָמַר, לַחִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ. יְהִי רָקִיעַ - יֶחֱזַק הָרָקִיעַ.
רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר, יֵעָשֶׂה מַטְלִית לָרָקִיעַ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות לט, ג): וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, יָצְאָה הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִחֲכָה אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ.
רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה (איוב כו, יג): בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה, הָיָה אוֹמֵר יָפֶה לִמְּדַנִי רַבִּי חֲנִינָא.
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, יָצָאת הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִהֲטָה פְּנֵי רָקִיעַ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, בָּא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְלַמֵּד עַל מַתַּן תּוֹרָה וְנִמְצָא לָמֵד מִמֶּנָּהּ, (ישעיה סד, א): כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים [מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ], אֵימָתַי חָצָה הָאֵשׁ בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, לֹא בְמַתַּן תּוֹרָה, אֶתְמְהָא, כָּךְ הָיְתָה בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם.

[יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם].
ג רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר, כַּחָלָל שֶׁבֵּין הָאָרֶץ לָרָקִיעַ כָּךְ יֵשׁ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, בֵּינַיִם וּבֵנְתַיִם.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, אֲנָא אַמְרֵי טַעֲמָא: אִלּוּ נֶאֱמַר וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל - בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר עַל הָרָקִיעַ, הָיִיתִי אוֹמֵר עַל גּוּפוֹ שֶׁל רָקִיעַ הַמַּיִם נְתוּנִים, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר - וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, הֲרֵי הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר.
אָמַר רַבִּי אַחָא: כְּהָדֵין קַנְדִילָא*.
וּפֵרוֹתֵיהֶם אֵלּוּ מֵי גְשָׁמִים.
*נר זכוכית שמציפים בו השמן על המים.

ד כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר,
אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמַר.
אָמַר לוֹ, הֵן. אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי אֲפַרְכָּס*.
הֵבִיא לוֹ אֲפַרְכָּס, נָתַן עָלֶיהָ טַס שֶׁל זָהָב וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, טַס שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ עָמְדוּ מַיִם. אָמַר לוֹ, אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן.

אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מַיִם, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי מַיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר.

*כלי מנוקב כמה נקבים דקים לקלח מהם מים, וממלאים המים בנקב אחד מלמעלה, ונתן אצבעו על נקב העליון ועמדו המים ע"י 'וואקום'.

אָמַר לוֹ, אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא [נְאֻם ה'], הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן,
אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בָּבוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה.
אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, הֵבִיא לוֹ מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה.
אָמַר לוֹ, מָה אִם אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה, מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסֵי:
פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלָהוּתוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר - מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ.

וְעוֹד שְׁאָלוֹ, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר (תהלים סה, י): פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסֵר כְּלוּם, אֶתְמְהָא.
אָמַר לוֹ, הִכָּנֵס וּרְחַץ וּשְׁקוֹל עַצְמְךָ עַד שֶׁלֹא תִּכָּנֵס וּמֵאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס, הָלַךְ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא וְשָׁקַל עַצְמוֹ לֹא חָסַר כְּלוּם,
אָמַר לוֹ כָּל אוֹתָהּ הַזֵּעָה שֶׁיָּצָאת, לֹא מִמְּךָ יָצָאת, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם לֹא חָסַר מַעְיָנְךָ כְּלוּם, מַעְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסַר כְּלוּם.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוּס, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם - פַּלְגָּא.

[פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ. תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ].

ה הָרָקִיעַ דּוֹמֶה לִבְרֵכָה, וּלְמַעְלָה מִן הַבְּרֵכָה כִּפָּה, וּמֵחֲמַת שֶׁהַבְּרֵכָה מַזַּעַת טִפִּים עָבוֹת, וְהֵן יוֹרְדִין לְתוֹךְ מַיִם הַמְּלוּחִים. וְאֵינָן מִתְעָרְבִין?
אָמַר רַבִּי יוֹנָה: אַל תִּתְמַהּ, הָדֵין יַרְדְּנָא עוֹבֵר בְּיַמָּא דִּטְבֶרְיָא וְלָא מִתְעָרֵב בֵּיהּ, מַעֲשֵׂה נִסִּים יֵשׁ בַּדָּבָר. אָדָם כּוֹבֵר חִטִּים אוֹ תֶּבֶן בִּכְבָרָה, עַד שֶׁלֹא יֵרְדוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת הֵן מִתְעָרְבִין, וְאֵלּוּ מְהַלְּכִין מַהֲלַךְ כַּמָּה שָׁנִים, וְאֵין מִתְעָרְבִין.

רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שֶׁהוּא מוֹרִידָן בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו, כז): כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כז, יח): וְנִגְרַע מֵעֶרְכְּךָ.

כְּעוֹבְיָהּ שֶׁל אֶרֶץ כָּךְ עוֹבְיָהּ שֶׁל רָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כב): הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. (איוב כב, יד): וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ, וְחוּג - חוּג לִגְזֵרָה שָׁוָה.
אָמַר רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, כַּטַּס הַזֶּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי אָמַר, הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים יְתֵירִין עַל הַתַּחְתּוֹנִים כִּשְׁלשִׁים כְּסוּסְטָאוֹת*. בֵּין מַיִם לָמָיִם, למ"ד, תְּלָתִין.
רַבָּנָן אָמְרִין, מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה.
*שם מידה.

ו וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ.
זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא, וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן, הֱוֵי (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.

לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב?

רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה [גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת ה' כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ], יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם.

רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.

אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי, אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ, אֵין בָּהּ כִּי טוֹב. מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל [בַּר נַחְמָן], לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם.

שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב,
אָמַר לָהּ אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד,
אָמְרָה לֵיהּ מָשָׁל שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ וְאַתְּ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה, וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתּוּת, אֶתְמָהָא.

חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים כִּי טוֹב, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם.

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית [וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה], מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה קָרוּי טוֹב (שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב.

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן כִּי טוֹב.

פסוק ח

ז וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם.
רַב אָמַר, אֵשׁ וּמָיִם.
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מִשּׁוּם רַב, נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ וּמַיִם וּפְתָכָן זֶה בָּזֶה וּמֵהֶן נַעֲשׂוּ שָׁמַיִם.

דָּבָר אַחֵר,
שָׁמִים כְּתִיב, שֶׁהֵן שָׁמִים מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל בְּרִיּוֹת, אִם זָכוּ (תהלים צז, ו): וְהִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ, וְאִם לָאו (איוב כ, כז): יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ.

דָּבָר אַחֵר,
שָׁמַיִם, שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִשְׁתּוֹמְמִים עֲלֵיהֶן לֵאמֹר, שֶׁל מָה הֵן, שֶׁל אֵשׁ הֵן, שֶׁל מַיִם הֵן, אֶתְמְהָא.
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, הוּא אָתָא וְקָם עָלָיו (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הֱוֵי שֶׁל מַיִם הֵן.

סַמִּים, מַה סַּמִּים הַלָּלוּ, מֵהֶן יְרֻקִּין וּמֵהֶן אֲדֻמִּים, מֵהֶם שְׁחֹרִים וּמֵהֶם לְבָנִים, כָּךְ שָׁמַיִם פְּעָמִים יְרֻקִּין, וּפְעָמִים אֲדֻמִּים, פְּעָמִים שְׁחֹרִים, וּפְעָמִים לְבָנִים.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שָׁמַיִם - שָׂא מַיִם, טְעוֹן מַיִם. מָשָׁל לְחָלָב שֶׁהָיָה נָתוּן בִּקְעָרָה, עַד שֶׁלֹא תֵּרֵד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ* הוּא מְרַפֵּף, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ, מִיָּד הוּא קוֹפֵא וְעוֹמֵד. כָּךְ (איוב כו, יא): עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ - עָמְדוּ שָׁמַיִם, נִתַּן בָּהֶם אֶת הַמְּסוֹ - וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.
אַתְיָא כִּדְאָמַר רַב, לַחִים הָיוּ בָּרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ.
*חומר מקריש לגבנו.

מדרש חז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק ד):

בַּשֵּׁנִי בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָרָקִיעַ, וְהַמַּלְאָכִים, וְאִשּׁוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאִשּׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

וַהֲלֹא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית א, א] בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְאֵיזֶה רָקִיעַ בָּרָא בְּיוֹם שֵׁנִי.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רָקִיעַ שֶׁעַל רָאשֵׁי אַרְבַּע הַחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל א, כב] וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא.
וּמַה הוּא כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא, כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהוּא מֵאִיר עַל כָּל הַשָּׁמַיִם כַּנֵּר שֶׁהוּא בַבַּיִת, וְכַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא מֵאִיר בִּגְבוּרָתוֹ בַּצָּהֳרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [דניאל ב, כב] וּנְהוֹרָא עִמֵּה שְׁרֵא.
וּכְמוֹתוֹ הַצַּדִּיקִים עֲתִידִין לְהָאִיר לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יב, ג] וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ.
וְאִלּוּלֵי הָרָקִיעַ הַהוּא, הָיָה הָעוֹלָם נִבְלַע מִן הַמַּיִם שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ מַיִם, וְהוּא מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לַמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר [בראשית א, ו] וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַיִם וִיהִי מַבְדִיל בֵּין מַיִם לָמָיִם, בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים.

בריאת המלאכים ביום שני וסדר קדושה

וְהַמַּלְאָכִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם שֵׁנִי, כְּשֶׁהֵן נִשְׁלָחִין בִּדְבָרוֹ נַעֲשִׂין רוּחוֹת, וּכְשֶׁהֵן מְשָׁרְתִין לְפָנָיו, נַעֲשִׂין שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קד, ד] עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט.

אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַחֲנֶה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מִיכָאֵל מִימִינוֹ, מַחֲנֶה שְׁנִיָּה שֶׁל גַבְרִיאֵל עַל שְׂמֹאלוֹ, מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית שֶׁל אוּרִיאֵל מִלְּפָנָיו, מַחֲנֶה רְבִיעִית שֶׁל רְפָאֵל מִלְּאַחֲרָיו. וּשְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶמְצַע.

וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָׂא, וְכִסְאוֹ גָּבוֹהַּ וְתָּלוּי לְמַעְלָה בָּאֲוִיר. מַרְאִית כְּבוֹדוֹ כְּעֵין הַחַשְׁמַל, שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל א, כז] וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל. וַעֲטָרָה נְתוּנָה בְּרֹאשׁוֹ, וְכֶתֶר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ עַל מִצְחוֹ, וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. חֶצְיוֹ אֵשׁ וְחֶצְיוֹ בָּרָד, מִימִינוֹ חַיִּים וּמִשְׁמֹאלוֹ מָוֶת, וְשֵׁבֶט שֶׁל אֵשׁ בְּיָדוֹ, וּפָרֹכֶת פְּרוּשָׂה לְפָנָיו. וְשִׁבְעָה מַלְאָכִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִתְּחִלָּה, מְשָׁרְתִים לְפָנָיו לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת, וְהוּא הַנִּקְרָא פַּרְגּוֹד. וַהֲדוֹם רַגְלָיו כָּאֵשׁ וּבָרָד, וְתַחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ כְּאֶבֶן סַפִּיר, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת סְבִיבוֹת לְכִסְאוֹ, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. וְשִׁבְעָה עַנְנֵי כָּבוֹד סוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְאוֹפַן הַגַּלְגַּל וּכְרוּב וְחַיָּה נוֹתְנִין לְפָנָיו שֶׁבַח.

וּדְמוּת כִּסְאוֹ כְּעֵין סַפִּיר שֶׁל אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ קְבוּעוֹת עַל כָּל רֶגֶל וָרָגֶל. אַרְבָּעָה פָּנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ו] וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם, וְהֵן הֵן הַכְּרוּבִים. כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר פְּנֵי הַמִּזְרָח מְדַבֵּר מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים פְּנֵי אָדָם. וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר פְּנֵי הַדָּרוֹם מְדַבֵּר מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים פְּנֵי אַרְיֵה. וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר פְּנֵי הַמַּעֲרָב מְדַבֵּר מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים פְּנֵי שׁוֹר. וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר פְּנֵי הַצָפוֹן מְדַבֵּר מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים פְּנֵי נֶשֶׁר, וּלְעֻמָּתָם הָאוֹפַנִּים וְגַלְגְּלֵי הַמֶּרְכָּבָה.

וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָׂא. וּכְשֶׁהוּא מַשְׁקִיף עַל הָאָרֶץ, מַרְכְּבוֹתָיו עַל הָאוֹפַנִּים. וּמִקּוֹל זַעֲקַת גַּלְגְּלֵי הַמֶּרְכָּבָה, בְּרָקִים וּרְעָמִים יוֹצְאִין לָעוֹלָם.

כְּשֶׁהוּא בַּשָּׁמַיִם, רוֹכֵב עַל עָב קַל שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים יח, יא] וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וְגוֹ'. וּכְשֶׁהוּא מְמַהֵר, דּוֹאֶה עַל כַּנְפֵי רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּח.

וְהַחַיּוֹת עוֹמְדוֹת אֵצֶל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וְאֵין יוֹדְעוֹת מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְהַחַיּוֹת עוֹמְדוֹת בְּיִרְאָה וּבְאֵימָה בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ. וּמִזֵּעַת פְּנֵיהֶם נָהָר שֶׁל אֵשׁ מוֹשֵׁךְ וְיוֹצֵא לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [דניאל ז, י] נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי.

[ישעיה ו, ב-ג] שְׁנַיִם שְׂרָפִים עוֹמְדִים, אֶחָד מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶחָד מִשְׁמֹאלוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, שֶׁלֹּא יַבִּיטוּ פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. בִּשְׁנַיִם מְכַסוֹת רַגְלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּ פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּדֵי לְשַׁכֵּחַ עֲמִידַת רֶגֶל עֵגֶל. וּבִשְׁתַּיִם מְעוֹפְפִים וּמַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. זֶה עוֹנֶה וְזֶה קוֹרֵא, וְאוֹמְרִים קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

וְהַחַיּוֹת עוֹמְדוֹת אֵצֶל כְּבוֹדוֹ וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, עוֹנוֹת וְאוֹמְרוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁכְּבוֹדוֹ שָׁם - בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ [יחזקאל ג, יב].

וְיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ שֶׁהֵם מְיַחֲדִים שְׁמוֹ תָּמִיד בְּכָל יוֹם, עוֹנִים וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד [דברים ו, ד].

וְהוּא מֵשִׁיב לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמַּצִּיל אֶתְכֶם מִכָּל צָרוֹת.

יוסף צ. הירשמן · 4 אוקטובר 2026

שבח בריאת השמים והמים אשר מעל הרקיע, מתוך דברי איוב (פרק כו, ופסוק יא נזכר במדרש) המתאר ומשבח גבורות ה':

(ה) הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם.

(ו) עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן.

(ז) נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה.

(ח) צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם.

בפרש"י: (ה) הרפאים - גיהנם המרפה את הבריות: יחוללו - שבעה חללים שלו: מתחת מים ושוכניהם - בעמקי עמקים, וגם הוא: (ו) ערום שאול נגדו - לדעת ולראות את כל מה שבתוכו: (ז) על בלימה - אין כלום ביסוד כי הם עומדים באויר על חוזק זרועותיו של הקדוש ברוך הוא: (ח) ולא נבקע ענן - מעולם שיפלו מימיו ביחד: תחתם - תחת המים:

(ט) מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ.

(י) חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ.

(יא) עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ.

(ט) מאחז - במחיצות פני כסא הכבוד כולו, כגון ישת חשך סתרו (תהילים יח): ופרשז - על הכסא עננו, כמו ודמות על ראשי החיות רקיע (יחזקאל א):

(י) חוק חג - קומפ"ש בלע"ז לשון ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) סיבבו בחול להיות לו (החול) חוק גבול עולם ולא יעבור הים אותו חוג עד שיכלה אור וחשך:

(יא) ירופפו - כשבראם והקרישם היו רופפים וגער בהם ועמדו ביובש ובחוזק: ויתמהו - תוהה ועולה (ס"א כאדם תוהה ועומד) במקום אחד:

(יב) בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב.

(יג) בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ.

(יד) הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן.

(יב) רגע הים - כמו עורי רגע (לעיל ז), נקמט קמטים קמטים נעשו עד שנקוו למקום אחד המוכן להם: מחץ רהב - מצריים קרויין רהבים:

(יג) ברוחו שמים שפרה - בדבריו וברוח פיו איהל כמו ונטה אהל שפרירו (ירמיה מג): חוללה ידו - את פרעה הנקרא נחש בריח (ישעיה כז) לשון חיל וצרה, וכן במקום אחר הלא זאת היא המחצבת רהב מחוללת תנין (שם נא), ל"א יסדה ידו את לויתן, כמו גבעות חוללתי (משלי ח):

(יד) קצות דרכיו - קלות ומועטות לפי שאר גדולות שבו: ומה שמץ דבר נשמע בו - מה רמז דבר אדם יכול להבין מפעלותיו, ד"א שמץ כמו לשמצה לגנות:

עוד מקצות דרכיו של הקב"ה, גבורותיו ושבחו שברא הרקיע והכין בו מי הגשמים לעולם, מתוך ספר תהילים (מזמור סה, פסוק י נזכר במדרש):

(ז) מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה.

(ח) מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יַמִּים שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וַהֲמוֹן לְאֻמִּים.

(ט) וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֺת מֵאוֹתֹתֶיךָ מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין.

קצת מפרש"י:

(ח) משביח - משפיל: (ט) מוצאי בקר וערב תרנין - לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוך יוצר המאורות ובערב ברוך המעריב ערבים:

(י) פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ.

(יא) תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ.

(יב) עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן.

(יג) יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה.

(יד) לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ.

(י) פקדת הארץ - כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה: רבת תעשרנה - הרבה אתה מעשרה מפלג שלך שהוא מלא מים, ותכין בו דגנם של יושבי קצוות, כי בכן אתה מכין אותם: (יא) תלמיה - הן שורות המחרישה: רוה - כמו לרוה: נחת גדודיה - כמו לנחת גדודיה להניח לגדודיה לעשות נחת לבריות, אתה תמוגגנה ברביבים של מטר: תמוגגנה - לשון המסה:

(יב) עטרת - שנת טובתך, ע"י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב: ומעגליך - הם השמים שהם אבק רגליך: ירעפון - יטפון: דשן - שומן: (יג) ירעפו - השמים בנאות המדבר:

(יד) לבשו כרים הצאן - יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר: ועמקים יעטפו בר - ע"י המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה, ואז יתרועעו הבריות תרועת שמחה וישירו מרוב הברכה:

וראה עוד מענין ייסוד השמים והגשמים שבו במזמור ק"ד, ובמדרשו שהובא לעיל בהודעה 6.

יוסף צ. הירשמן · 5 אוקטובר 2026

פרשת בריאת יום שלישי:
{ט} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֨יִם֙ אֶל-מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵֽרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי-כֵֽן:
{י} וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים | לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב:
{יא} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֨רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ-ב֖וֹ עַל-הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי-כֵֽן:
{יב} וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֨רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה-פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ-ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב:
{יג} וַֽיְהִי-עֶ֥רֶב וַֽיְהִי-בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי: (פ)

מדרשי חז"ל במדרש רבה על פרשה זו:

פתיחה בענין שברחו המים מקול ה' עד שהודיעם ללכת למקומו של לויתן

[פרשה ה] א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם [מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן].

כְּתִיב (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.

*נראה בעיניי שכוונת מסדר המדרש רבה היתה לעשות כאן מעין פתיחה לפרשה זו מפסוקי התהילים, אך לא מצא שום דרשה לפסוקים אלו, אמנם במדרש רבי תנחומא (פרשת חיי שרה סימן ג) מצאתי מדרש נאה לפסוקים אלו וז"ל:

[יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם.

מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ].

בָּרָא יַבָּשָׁה בַּשְּׁלִישִׁי, שֶׁנֶּאֱמַר: יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. וְעָשָׂה אֶחָד עָרוֹם וְאֶחָד לָבוּשׁ. בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, הִפְשִׁיט כְּסוּת הָאֶחָד, הִלְבִּישׁוֹ לַחֲבֵרוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. וְכִסָּה אֶת הַתְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם.

מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.

כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם רָאָה גִּתּוֹ מְלֵאָה עֲנָבִים וְיֵשׁ לוֹ כֶּרֶם לִבְצֹר. אָמְרוּ לוֹ: לְהֵיכָן תִּתֵּן שְׁאָר הָעֲנָבִים וְהַגַּת קְטַנָּה. מֶה עָשָׂה? דָּרַךְ אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּגַּת, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא שְׁאָר הָעֲנָבִים וְהֶחֱזִיקָה אוֹתָן וְאֶת כָּל הָעֲנָבִים שֶׁלּוֹ.

וְכָךְ הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַמָּיִם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. אָמְרוּ הַמַּיִם, הֲרֵי כָּל הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִין וְהוּא צַר לָנוּ לְהֵיכָן נֵלֵךְ? מֶה עָשָׂה? בָּעַט בָּאוֹקְיָנוֹס וְהָרַג שַׂר שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב (איוב כו, יב). וְאֵין מָחַץ אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ (שופטים ה, כו). כְּשֶׁהָרַג אוֹתוֹ, הָיוּ הַמַּיִם בּוֹכִין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם (איוב לח, טז). וְלָמָּה הֲרָגוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהַבַּיִת הַמַּחֲזִיק מֵאָה בְנֵי אָדָם חַיִּים, מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים. וְכָךְ נִקְרָא אוֹקְיָנוֹס יָם הַמֵּת. וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַפֹּאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָאוּ הַיָּמָה אֶל הַיָּמָה הַמּוּצָאִים וְנִרְפְּאוּ הַמָּיִם (יחזקאל מז, ח).

שְׁאָר הַמַּיִם כְּשֶׁרָאוּ שֶׁבָּעַט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוֹקְיָנוֹס, לְקוֹל צַעֲקַת מֵימָיו בָּרְחוּ חַבְרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. וּבוֹרְחִין וְאֵינָן יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם.

כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ, הַמְתֵּן לִי בַשּׁוּק וְלֹא הוֹדִיעוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם. הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר, שֶׁמָּא אֵצֶל בָּסִילְקִי* אוֹ אֵצֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ אוֹ בְּצַד תֵּאָטְרוֹן* אָמַר לִי. עָלָה מְצָאוֹ, סְטָרוֹ מִסְטוֹר*. אָמַר לוֹ: עַל שַׁעַר פַּלְטְרִין שֶׁל הַפִּרְכּוּס* שְׁלַחְתִּיךָ.

אַף הַמַּיִם כְּשֶׁשָּׁמְעוּ יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, לֹא הוֹדִיעָן אִם לַצָּפוֹן אִם לַדָּרוֹם, הָיוּ חוֹזְרִין וְהוֹלְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, עַד שֶׁסְּטָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטוֹר. אָמַר לָהֶן, לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: [זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת]. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ.

*בסילקי=בית גדול של משפט. *תאטרון=מקום השחוק. *מסטור=סטירה. *הפרכוס=שם שררה.

גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן [בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ]. כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהִכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ לַדִּיר וְנָעַל הַסֶּגֶר לְפָנֶיהָ שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתִרְעֶה אֶת הַתְּבוּאָה. כָּךְ נָעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵי הַיָּם בַּחוֹל וְהִשְׁבִּיעָן שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִן הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן.

פסוק ט

[יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם].
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר אַמֵּי אָמַר, יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם, וְהֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (זכריה א, טז): וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם.

רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְקַוּוּ לִי הַמַּיִם, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּהֶם.
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְהוֹשִׁיב בְּתוֹכָהּ אִלְמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִין וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמָנוֹלִין*, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא. הוֹשִׁיב בָּהּ הַמֶּלֶךְ דָּיוֹרִין פִּקְחִין, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין, אָמְרוּ אֵין פָּלָטִין זוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁלָּנוּ הִיא, אָמַר הַמֶּלֶךְ תַּחְזֹר פָּלָטִין לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה.
כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים צג, ד): אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אִם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן לֹא פֶּה וְלֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר, וַהֲרֵי הֵן מְקַלְסִין אוֹתִי, כְּשֶׁאֶבְרָא אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עָמַד דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה וּמָרַד בּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְפֻנּוּ אֵלּוּ וְיַעַמְדוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָן שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶן מִקֹּדֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ז, יב): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
*בסודרים.

ו אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם [מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם].
לָמָּה (עמוס ה, ח): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם [וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ] (עמוס ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם [וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ], שְׁתֵּי פְּעָמִים?
אַחַת בְּדוֹר הַמַּבּוּל וְאַחַת בְּדוֹר אֱנוֹשׁ, בִּשְׁבִיל (קהלת ג, יד): וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו.
מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁמָּרְדָה בַּמֶּלֶךְ, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ לִגְיוֹן קָשֶׁה וְהֵקִיפָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְדִינָה וְיִתְיָרְאוּ מִלְּפָנָיו. כָּךְ לָמָּה (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם, בִּשְׁבִיל (תהלים לג, ח): וְיִירְאוּ מֵה' כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל.

ב אֶל מָקוֹם אֶחָד.
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶתְמְהָא.
מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין, נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן, מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן, מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָד. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְרֵאשִׁית וְסִלְּקָן בְּיָם אוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, טו): הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ. (איוב ט, ח): וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם.

לישנא אחרינא במדרש רבה לקמן:
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְפַנֶּה כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי רֵיקָן, שֶׁמָּא כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי מָלֵא? כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתְּ אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד?
אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה.
(וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה*).
וְדִכְוָותֵהּ (במדבר כ, י): וַיַּקְהִלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן [אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע], אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלוֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיְתָה בָּהּ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בָּהּ? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה.
וְדִכְוָותֵהּ (שמות ט, ח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם [מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן], אָמַר רַב הוּנָא וְכִי חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה הָיְתָה מַחֲזֶקֶת שְׁמוֹנָה קְמָצִים, אֶתְמְהָא. לֹא דָמֵי הַהוּא דְּחָפַן לְהַהוּא דְּקָמַץ, הַהוּא דְּחָפַן תְּרֵי מֵהַהוּא דְּקָמַץ, וּכְתִיב: וּזְרָקוֹ משֶׁה, נִמְצֵאת חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה הָיְתָה מַחְזֶקֶת שְׁמֹנָה קְמָצִים? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה.
וְדִכְוָותֵיהּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא (שמות כז, יח): אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה.
וְדִכְוָותֵהּ (יהושע ג, ט): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם. רַב הוּנָא אָמַר זְקָפָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא סְמָכָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. רַבָּנָן אָמְרִין צִמְצְמָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ: מִמַּה שֶּׁהֶחֱזִיקוּ שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן אֶתְכֶם, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁשְּׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּינֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יהושע ג, י): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם.
וְאַף בִּירוּשָׁלַיִם, דִּתְנַן: עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר, אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל אֶחָד וְאַמָּה מִכָּל צַד, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם.
רַבִּי יוֹחָנָן סָלֵיק לְמִשְׁאַל שְׁלָמֵהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתִיב וְדָרִישׁ בַּהֲדֵין פָּסוּק: בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה', אָמַר לוֹ רַבִּי וְכִי מַחֲזֶקֶת הִיא יְרוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה'? אֲמַר לֵיהּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהּ הַאֲרִיכִי הַרְחִיבִי קַבְּלִי אֻכְלוּסַּיִךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, ב-ג): הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ [וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי], לָמָּה כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ.
*כוונת מסדר המדרש לציין כאן שהרשימה הבאה של מקומות שהחזיק מועט את המרובה הובאה גם במדרש קוהלת, וכן במדרש רבה לויקרא (צו, פרשה י סימן ט).

[וַיְהִי כֵן]
ג אָמַר רַבִּי לֵוִי, הַמַּיִם הָיוּ אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ נֵלֵךְ וְנַעֲשֶׂה קִלּוּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צג, ג): נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם. [מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'].
[דָּכְיָם] - רַבִּי לֵוִי אָמַר, דֶּרֶךְ הַיָּם דֶּרֶךְ הַיָּם.
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, לְדוּכְתָּא פְּלוֹנִית וּלְזָוִית פְּלוֹנִיתָא - גַּלְגַּלָּא* פְּלָנִיתָא.
רַב הוּנָא אָמַר, לְהָדָךְ יַמָּא* לְהָדָךְ יַמָּא.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנִינָא אָמַר, לְדוּכְסָאִים* לְדוּכְסָאִים.
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, קְלָטָן הַיָּם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איוב לח, טז): הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, עַד קִלּוּטִין דְּיַמָּא.
רַבָּנָן אָמְרֵי, דּוֹכִים* קַבְּלוּנוּ, מְדֻכָנִים* אָנוּ קַבְּלוּנוּ.
*גלגלא=גל. *להדך ימא=לים זה. *לדוכסאים, דוכים=לא נתבאר לי. *מדוכנים=נדכאים ושבורים, כדלעיל אות ב'.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה, הַמַּיִם הָיוּ עוֹלִים הָרִים וְיוֹרְדִים תְּהוֹמוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, ח): יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, אֵיזֶה מָקוֹם יִסַּדְתָּ לָהֶם, זֶה אוֹקְיָנוֹס.
דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ: אוֹקְיָנוֹס גָּבֹהַּ מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵימָיו הֵם שׁוֹתִים.

ד אָמַר רַבִּי לֵוִי, יֵשׁ מִן הַדַּרְשָׁנִים שֶׁהֵם דּוֹרְשִׁין, כְּגוֹן בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא, נַעֲשָׂה קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַטְרוֹן* לְמשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (דברים לב, מט): עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים [הַזֶּה] - נַעֲשָׂה קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַטְרוֹן עַל הַמָּיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כט): קוֹל ה' עַל הַמָּיִם [אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים].
*שליח להנהיג.

ענייני בריאת מי הים

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה:

לֹא פֵּרְשׁוּ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים מִן הָעֶלְיוֹנִים אֶלָּא בִּבְכִיָּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב כח, יא): מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ.

רַבִּי תַּנְחוּם מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא (ירמיה י, יב): עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם. לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו. וְאֵין לְקוֹל אֶלָּא בֶּכִי, הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (ירמיה לא, יד): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע [נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ].

ה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל.

הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות יד, כז): [וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם] וַיָּשָׁב הַיָּם [לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ]. לְאֵיתָנוֹ - לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ.

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, יב): [אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי] אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, מִיָדַי נָטוּ שָׁמַיִם - כָל צְבָאָם צִוֵּיתִי.

צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל.

צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.

צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם [וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן].

צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה.

צִוִּיתִי אֶת הָאוּר שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל.

צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים.

צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה [אֶל הַיַּבָּשָׁה].

פסוק י

ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ.
לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ, שֶׁרָצְתָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ.
רַבִּי נָתָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר (בראשית יז, א): אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי שֶׁאָמַרְתִּי לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיוּ מוֹתְחִים וְהוֹלְכִין עַד עַכְשָׁיו.

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא וַהֲלוֹא יַם אֶחָד הוּא וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר יַמִּים, אֶלָא אֵינוֹ דּוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לָעוֹלֶה מִצִּידוֹן וְלָעוֹלֶה מֵאַסְפַּמְיָא*.
*ספיי"ן (ספרד).

[במדרש לעיל פסוק ז איתא:
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם].

פסוק יא-יב

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ [דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ].
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, שְׁלשָׁה נִכְנְסוּ לְדִין וְאַרְבָּעָה יָצְאוּ מְחֻיָּבִין, וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ נִכְנְסוּ לְדִין, וְנִתְקַלְּלָה הָאָרֶץ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, שֶׁתְּהֵא מַעֲלָה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן: יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִין, פַּרְעוֹשִׁין.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדָלָאָה, אַף הֵן יֵשׁ בָּהֶן הֲנָאָה.

וְלָמָּה נִתְקַלְּלָה? רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם וְרַבִּי פִּנְחָס:
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם אָמַר, שֶׁעָבְרָה עַל הַצִּוּוּי, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, מַה הַפְּרִי נֶאֱכָל אַף הָעֵץ נֶאֱכָל, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי, הַפְּרִי נֶאֱכָל וְהָעֵץ אֵינוֹ נֶאֱכָל.
רַבִּי פִּנְחָס אָמַר, אַף הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, סָמְכָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאָהּ. עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי, אֲפִלּוּ אִילָנֵי סְרַק עָשׂוּ פֵּרוֹת.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיחָא, אֶלָּא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי פִּנְחָס לָמָּה נִתְקַלְּלָה, אֶלָּא כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר יְהוֹן לָיְיטִין בִּיזַיָּא דְּהָדֵין מֵנִיק*.
*יהיו מקוללים השדיים שאותו אדם ינק מהם.

פסוק יג

י וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.
יוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ גִּבּוֹרִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל כג, כג): שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם.
כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הַבַּרְזֶל הִתְחִילוּ הָאִילָנוֹת מְרַתְּתִים, אָמַר לָהֶן, מַה לָּכֶם מְרַתְּתִים, עֵץ מִכֶּם אַל יִכָּנֵס בִּי, וְאֵין אֶחָד מִכֶּם נִזּוֹק.

מדרש חז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק ה) השייך לפרשה זו:

בַּשְּׁלִישִׁי הָיְתָה הָאָרֶץ מִישׁוֹר כַּבִּקְעָה, וְהָיוּ הַמַּיִם מְכַסִּים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וּכְשֶׁיָצָא הַדִּבּוּר מִפִּי הַגְבוּרָה יִקָּווּ הַמַּיִם, עָלוּ מִקְּצוֹת הָאָרֶץ הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת וְנִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְנַעֲשִׂים עֲמָקִים עַל תּוֹכָה שֶׁל אֶרֶץ, וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּיִם וְנִקְווּ לַעֲמָקִים, שֶׁנֶּאֱמַר [שם י] וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים.

מִיָּד נִתְגָּאוּ הַמַּיִם וְעָלוּ לְכַסּוֹת הָאָרֶץ כְּבַתְּחִלָּה, עַד שֶׁגָעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְבָשָׁן וּנְתָנָן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו וּמְדָדָן בְּשָׁעֳלוֹ, שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ. וְעָשָׂה חוֹל גְּבוּל לַיָּם כְּאָדָם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה גָדֵר לְכַרְמוֹ. וּכְשֶׁהֵן עוֹלִין וְרוֹאִין אֶת הַחוֹל לִפְנֵיהֶם חוֹזְרִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [ירמיה ה, כב] הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם [חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ].

וְעַד שֶׁלֹּא נִקְווּ הַמַּיִם נִבְרְאוּ הַמְּאוֹרוֹת וּתְהוֹמוֹת. וְאֵלוּ הֵן הַתְּהוֹמוֹת, אֵלּוּ שֶׁמִּתַּחַת לָאָרֶץ, שֶׁהָאָרֶץ עַל הַתְּהוֹמוֹת נִרְקַעַת, כָּאֳנִיָּה שֶׁהִיא צָפָה בְּלֶב יָם, כָּךְ הָאָרֶץ מְרֻקַּעַת עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קלו, ו] לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם.

וּפֶתַח לְגַן עֵדֶן פָּתַח בָּהּ וְהוֹצִיא מִמֶּנָּה נְטָעִים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, כָּל מִינֵי עֵץ אִילָן עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, וְכָל מִין עֵשֶׂב וָדֶשֶׁא נָטַע מֵהֶם, וּבָהֶם זְרָעָם עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית א, יא] אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. [וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ].

וְעָרַךְ שֻׁלְחָן לַבְּרִיּוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים כג, ה] תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן. וְכָל הַמַּעְיָנוֹת עוֹלִין מִן הַתְּהוֹמוֹת לְהַשְׁקוֹת כָּל הַבְּרִיּוֹת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁע אוֹמֵר:

עָבְיָהּ שֶׁל אֶרֶץ מַהֲלַךְ שִׁשִּׁים שָׁנָה. וּתְהוֹם אֶחָד שֶׁהוּא אֵצֶל גֵּיהִנָּם נוֹבֵעַ וּמוֹצִיא מַיִם חַמִּים תַּעֲנוּג לִבְנֵי אָדָם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

פַּעַם אַחַת בְּכָל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ סִלוֹנוֹת עוֹלִין מִן הַתְּהוֹמוֹת וּמַשְׁקִין אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית ב, ו] וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

הֶעָבִים מַשְׁמִיעִין אֶת קוֹל צִנּוֹרוֹתֵיהֶן לַיַּמִּים, וְהַיַּמִּים מַשְׁמִיעִים אֶת קוֹל צִנּוֹרוֹתֵיהֶם לַתְּהוֹמוֹת, וּתְהוֹם קוֹרֵא אֶל תְּהוֹם לְהַעֲלוֹת מַיִם וְלִתֵּן לֶעָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים מב, ח] תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ. וְהֶעָבִים שׁוֹאֲבִין מַיִם מִן הַתְּהוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם קלה, ז] מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ. וּבְמָקוֹם שֶׁיִפְקֹד לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲלוֹת וּלְהַמְטִיר שָׁם מַגְשִׁימִים.

מִיָּד הָאָרֶץ מִתְעַבֶּרֶת וּצְמֵחָה, כְּאִשָּׁה אַלְמָנָה שֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת מִזְּנוּת.

אֲבָל כְּשֶׁיִּרְצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָרֵךְ צִמְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ וְלִתֵּן צֵידָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, פּוֹתֵחַ אוֹצָרוֹת הַטּוֹב שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּמַמְטִיר עַל הָאָרֶץ, שֶׁהֵן מַיִם זְכָרִים, וּמִיָּד הָאָרֶץ מִתְעַבֶּרֶת כַּכַּלָּה שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת מִבַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. וּצְמֵחָה זֶרַע שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁנֶאֱמַר [דברים כח, יב] יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם [לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ].

וּכְתִיב [ישעיה סב ה] [כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל]. כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ.

וּכְתִיב [שם נה, י] כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל.

יוסף צ. הירשמן · 5 אוקטובר 2026

להשלמת הענין אציגה נא כתובים ממקום אחר העוסקים בבריאת צמחי הארץ, אילנות ועשבים.

לקמן בפרק ב':

(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכׇל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה.

(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כׇּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

והחפץ לשבח על צמחי הארץ ינעים מזמירות דוד המלך בספר תהילים במזמור ק"ד:

יוסף צ. הירשמן אמר:
(י) הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן.
(יא) יַשְׁקוּ כׇּל חַיְתוֹ שָׂ-דָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם.
(יב) עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל.

(יג) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ.
(יד) מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
(טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד.

(טז) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְ-הֹוָה אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע.
(יז) אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.
(יח) הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים.

ומפסוקי מזמור קמ"ז:

(ז) עֱנוּ לַי-הֹוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵא-לֹהֵינוּ בְכִנּוֹר.

(ח) הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר.

(ט) נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ.

או מפסוקי מזמור ס"ה (הובאו בהודעה 23).

יוסף צ. הירשמן · 5 אוקטובר 2026

הקדמה לבריאת יום רביעי

אנו ברואי הקב"ה, הנהנים מבריאת עולמו, ומאורו אשר תלה מאורות בשמים, חייבים לשבח את ה' על כך, ככתוב בספר תהילים (מזמור קלו):

(א) הוֹדוּ לַי-הֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(ב) הוֹדוּ לֵא-לֹהֵי הָאֱ-לֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(ג) הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(ד) לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(ה) לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(ו) לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(ז) לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(ח) אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(ט) אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

קמח (א) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְ-הֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים.

(ב) הַלְלוּהוּ כׇל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כׇּל צְבָאָו.

(ג) הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כׇּל כּוֹכְבֵי אוֹר.

(ד) הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם.

(ה) יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְ-הֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ.

(ו) וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חׇק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר.

וכשראה דוד בריות מופלאות אלו והתבונן בהם, ראה מתוך כך את אפסות האדם, ואמר (תהילים מזמור ח):

(ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.

(ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ.

(ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.

בפרש"י: ואני כשאני רואה שמיך וגו' אני תמה בלבי מה אנוש כי תזכרנו. ותחסרהו מעט מאלהים וגו' - מאלהים לשון מלאכים, שנתת כח ביהושע להדמים החמה וליבש את הירדן במשה לקרוע מי ים סוף ולעלות למרום ובאליהו להחיות את המת:

ובסיום המזמור:

(י) יְ-הֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ.

וכעין זה אמר בלדד הנביא (איוב כה):

(ב) הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.

(ג) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ.

(ד) וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה.

בפרש"י: המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל כלום אתה יכול להשיב את אחד מהם: עושה שלום במרומיו - כשהמזלות עולים כל אחד סובר אני עולה ראשון לפי שאינו רואה מה שלפניו לפיכך אינו מתקנא. ל"א: עושה שלום במרומיו - אש ומים בלולין ואין מים מכבין את האש. כל שכן - ומה יצדק ילוד אשה.

(ה) הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו.

(ו) אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה.

במצודת דוד: הנה העביר והסיר אור הירח לבל תאיר כשעור האורה אשר שם בה כשבראה, והוא על שקנאה בשמש ואמרה א"א לשני מלכים וכו', ואם כי היה מעט מן המרי ומעלתם הלא גדלה, מ"מ כמוה כאין מול המקום ואף המעט תחשב לרב: כוכבים - כל הכוכבים כולם עם רוב זהרם אינם זכים בעיניו וכמוהם כאין למולו: (ו) אף כי - וכ"ש האדם אשר הרמה תאכלנו הבזוי מאד מול המקום איך לא יחשב ממנו מעט מן המרי לרב, ואיה א"כ צדקתו:

בפירוט יתר הרחיב דוד המלך בזמירותיו הנעימות (פרק קד) בתועלת השמש והירח, שמבדילים בין החיות הטורפות בלילה לאדם היוצא ביום למעשהו:

(יט) עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ.

(כ) תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כׇּל חַיְתוֹ יָעַר.

(כא) הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אׇכְלָם.

(כב) תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן.

(כג) יֵצֵא אָדָם לְפׇעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב.

(כד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְ-הֹוָה כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.

יוסף צ. הירשמן · 5 אוקטובר 2026

פרשת בריאת יום רביעי:

{יד} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים:
{טו} וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל-הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי-כֵֽן:
{טז} וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת-שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת-הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת-הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּֽוֹכָבִֽים:

להלן מדרשי חז"ל במדרש רבה לפרשה זו:

פתיחה בענין טעם בריאת הלבנה

[פרשה ו] א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת [בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים].

רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים [שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִבְרָא לְהָאִיר אֶלָּא גַּלְגַּל חַמָּה בִּלְבָד, אִם כֵּן לָמָּה נִבְרֵאת לְבָנָה, לְמוֹעֲדִים, כְּדֵי לְקַדֵּשׁ בְּחֶשְׁבּוֹנָהּ רָאשֵׁי חָדָשִׁים וְשָׁנִים.

רַבִּי שִׁילֹה דִּכְפַר תְּמַרְתָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים - שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, מִשֶּׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, אֵין מוֹנִין לַלְּבָנָה אֶלָּא מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה.

יוּסְטִי חַבְרָא בְּשֵׁם רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (במדבר לג, ג): וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ, וְאִם לַלְּבָנָה אַתָּה מוֹנֶה, עַד כַּדּוּן לֵית לָהּ אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה מַטְמוֹעִין*, הֱוֵי - אֵין מוֹנִין לַלְבָנָה אֶלָּא מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה.

רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לֹא נִבְרָא לְהָאִיר אֶלָּא גַּלְגַּל חַמָּה בִּלְבָד, אִם כֵּן לָמָּה נִבְרֵאת לְבָנָה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לַעֲשׂוֹתָן אֱלָהוּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אִם מִשֶּׁהֵן מַכְּחִישִׁין זֶה אֶת זֶה עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עוֹשִׂין אוֹתָן אֱלָהוּת, אִלּוּ הָיוּ אֶחָד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, שְׁנֵיהֶם נִבְרְאוּ לְהָאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת [בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ], וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם [לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ] (פסוק טו ופסוק יז).

*שקיעות.

פסוק יד

וְהָיוּ לְאֹתֹת, אֵלּוּ שַׁבָּתוֹת.
וּלְמוֹעֲדִים, אֵלּוּ שָׁלשׁ רְגָלִים.
וּלְיָמִים, אֵלּוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים.
וּלְשָׁנִים, זֶה קִדּוּשׁ שָׁנִים.

פסוק טו - פתיחה בשבח בריאת המאורות

ב לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה [אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ] (תהלים עד, טז),

לְךָ הַיּוֹם מְקַלֵּס וּלְךָ הַלַּיְלָה מְקַלֵּס, מַה הַיּוֹם בִּרְשׁוּתְךָ אַף הַלַּיְלָה בִּרְשׁוּתְךָ.

בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים בַּיּוֹם, לְךָ יוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים בַּלַּיְלָה, אַף לְךָ לַיְלָה.

בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים בַּיּוֹם, אָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירָה בַּיּוֹם. וּבְשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים בַּלַּיְלָה, אָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירָה בַּלַּיְלָה.

עָשִׂיתָ לָנוּ נִסִּים בַּיּוֹם וְאָמַרְנוּ לְפָנֶיךָ שִׁירָה בַּיּוֹם (שופטים ה, א): וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר.

עָשִׂיתָ לָנוּ נִסִּים בַּלַּיְלָה וְאָמַרְנוּ לְפָנֶיךָ שִׁירָה בַּלַּיְלָה (ישעיה ל, כט): הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג.

לְךָ נָאֶה לוֹמַר שִׁירָה בַּיּוֹם, לְךָ נָאֶה לוֹמַר שִׁירָה בַּלַּיְלָה, לָמָּה, שֶׁאַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וְשָׁמֶשׁ, וְאַתָּה עָשִׂיתָ אֶת שְׁנֵי הַמְאוֹרוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, טז): וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה.

ג רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מֵאַחַר שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתָן גְּדוֹלִים, הוּא חוֹזֵר וּפוֹגֵם אוֹתָם, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, אֶתְמְהָא.
אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס, בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתִיב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּתִיב (במדבר כח, טו): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לַה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁגָּרַמְתִּי לוֹ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמָה אִם זֶה שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת כָּךְ פְּגָמוֹ הַכָּתוּב, הַנִּכְנָס שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אִלְּעָאי אָמַר, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא שֶׁיְהֵא הַגָּדוֹל מוֹנֶה לַגָּדוֹל, וְהַקָּטָן מוֹנֶה לַקָּטָן. עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, וְיַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה, שֶׁהִיא קְטַנָּה.

אָמַר רַב נַחְמָן, וְהוּא סִימָן טַב, עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, מַה חַמָּה הַזֹּאת שׁוֹלֶטֶת בַּיּוֹם וְאֵינָה שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, כָּךְ עֵשָׂו יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. יַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה שֶׁהִיא קְטַנָה, מַה הַלְּבָנָה הַזּוֹ שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, כָּךְ יַעֲקֹב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.

רַב נַחְמָן אָמַר, כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל, מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ס, א ב): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ [וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח]. כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה וגו'.

ד וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
אָמַר רַב אַחָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין, אֶחָד שׁוֹלֵט בָּעִיר וְאֶחָד שׁוֹלֵט בַּמְדִינָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וּמִעֵט עַצְמוֹ זֶה לִהְיוֹת שׁוֹלֵט בָּעִיר, גּוֹזֵר אֲנִי עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא תְּהֵא כָּל אֻכְלוּסָא* יוֹצְאָה עִמּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיְהֵא נִכְנָס תְּהֵא בּוּלֵי* וְדִימוּס* נִכְנְסָה עִמּוֹ.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְהַלְּבָנָה הַזּוֹ מִעֲטָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת שֶׁיְהוּ הַכּוֹכָבִים יוֹצְאִין עִמָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת יְהוּ הַכּוֹכָבִים נִכְנָסִים עִמָּהּ.
*אוכלוסא=העם. *בולי=העשירים. *דימוס=לא נתפרש.

וְדִכְוָותֵהּ (בראשית י, כה): וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן, אָמַר רַבִּי אַחָא לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יָקְטָן, שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו, מַה זָּכָה, זָכָה לְהַעֲמִיד שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִשְׁפָּחוֹת גְּדוֹלוֹת.

וּמָה אִם יָקְטָן עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו כָּךְ, גָּדוֹל שֶׁהוּא מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וְדִכְוָתֵהּ (בראשית מח, יד): וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא וְכִי מִן הַתּוֹלְדוֹת אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא הַצָּעִיר, אֶלָּא מַה הוּא הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו. מַה זָּכָה, זָכָה לִבְכוֹרָה.

וּמָה אִם הַצָּעִיר עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו, זָכָה לִבְכוֹרָה, הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא.

כמה דרשות מלוקטות מתוך ספר פרקי דרבי אליעזר (פרק ו-ח) העוסקים בענין פרשה זו:

בָּרְבִיעִי חִבֵּר שְׁנֵי מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים, לֹא זֶה גָדוֹל מִזֶּה וְלֹא זֶה גָדוֹל מִזֶּה, וְשָׁוִין בְּגָבְהָם וּבְתָּאֳרָן וּבְאוֹרָן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית א, טז] וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדוֹלִים וְגוֹ'. נִכְנַס תַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶם זֶה אוֹמֵר לָזֶה אֲנִי גָדוֹל מִמְּךָ וְזֶה אוֹמֵר לָזֶה אֲנִי גָדוֹל מִמְּךָ וְלֹא הָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִגְדִּיל אֶת הָאֶחָד וְהִקְטִין אֶת הָאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלָּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.

כָּל הַכּוֹכָבִים מְשָׁרְתִים לְשִׁבְעָה כּוֹכָבִים שֶׁל שָׁעוֹת, וּשְׁמָן כל"ש צמח"ן: כּוֹכָב, לְבָנָה, שַׁבְּתַאי, צֶדֶק, מַאְדִּים, חַמָּה, נֹגַהּ.

וְהֵם מְשָׁרְתִים לְשִׁבְעָה יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, יוֹם רִאשׁוֹן כּוֹכָב חַמָּה, יוֹם שֵׁנִי צֶדֶק לְבָנָה, יוֹם שְׁלִישִׁי נֹגַהּ מַאְדִּים, יוֹם רְבִיעִי שַׁבְּתַאי כּוֹכָב, יוֹם חֲמִישִׁי חַמָּה צֶדֶק, יוֹם שִׁשִּׁי לְבָנָה נֹגַהּ, יוֹם שְׁבִיעִי מַאְדִּים שַׁבְּתַאי.

וְכֻלָּם מְשָׁרְתִים לִשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת שֶׁהֵן כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: טָלֶה, שׁוֹר, תְּאוֹמִים, סַרְטָן, אַרְיֵה, בְּתוּלָה, מֹאזְנַיִם, עַקְרָב, קֶשֶׁת, גְּדִי, דְּלִי, דָּגִים.

וְאֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לִנְהֹג אֶת הָעוֹלָם וְכֵן חֻקֵּיהֶן. וְשִׁבְעָה שַׁמָּשִׁין אֵלּוּ נִבְרְאוּ וְהִסְדִּירָן בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם.

בַּלַּיְלָה בַּמַּעֲרָב הַחַמָּה בִּתְקוּפַת תִּשְׁרִי וְטֵבֵת, הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְקֶרֶן דְּרוֹמִית וּלְמֵימֵי אוֹקְיָאנוֹס, בֵּין קְצוֹת הַשָּׁמַיִם לְבֵין קְצוֹת הָאָרֶץ שׁוֹקַעַת, שֶׁהַלַּיְלָה גָדוֹל וְהַדֶּרֶךְ גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַחַלּוֹן שֶׁבַּמִּזְרָח לַחַלּוֹן שֶׁהוּא רוֹצֶה לָצֵאת בּוֹ.

בַּלַּיְלָה בַּמַּעֲרָב הַחַמָּה בִּתְקוּפַת נִיסָן וְתַמּוּז, הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְקֶרֶן צְפוֹנִית לְמֵימֵי אוֹקְיָאנוֹס שֶׁבֵּין קְצוֹת הַשָּׁמַיִם לְבֵין קְצוֹת הָאָרֶץ, שֶׁהַלַּיְלָה קָצֵר וְהַדֶּרֶךְ קְצָרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַחַלּוֹנוֹת שֶׁבַּמִּזְרָח שֶׁהוּא רוֹצֶה לָצֵאת בּוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר [קהלת א, ו] הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן [סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ].

הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם בִּתְקוּפַת תִּשְׁרִי וּבִתְקוּפַת טֵבֵת,

וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן בִּתְקוּפַת נִיסָן וּבִתְקוּפַת תַּמּוּז.

סוֹבֵב סֹבֵב - שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּקֶרֶן צְפוֹנִית.

וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ - לְחַלּוֹן שֶׁבַּמִּזְרָח שָׁב הָרוּחַ.

הַחַמָּה, שָׁלֹשׁ אוֹתִיוֹת שֶׁל שֵׁם כְּתוּבִים בְּלִבּוֹ, וְהַמַּלְאָכִים מַנְהִיגִים אוֹתוֹ. אֵלּוּ שֶׁמַּנְהִיגִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם, אֵין מַנְהִיגִים אוֹתוֹ בַּלָּיְלָה. אֵלּוּ שֶׁמַּנְהִיגִים אוֹתוֹ בַלַּיְלָה, אֵין מַנְהִיגִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם.

הַחַמָּה רוֹכֵב בַּמֶּרְכָּבָה, וְעוֹלֶה מְעֻטָּר כְּחָתָן וְיָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים יט, ו] וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ [יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח. מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ].

הַחַמָּה קַרְנוֹתָיו וּפָנָיו הַמַּבִּיטוֹת לְמַטָּה לָאָרֶץ, שֶׁל אֵשׁ. וְקַרְנוֹתָיו וּפָנָיו הַמַּבִּיטוֹת לְמַעְלָה שֶׁל בָּרָד. וְאִלּוּלֵי הַבָּרָד שֶׁהוּא מְכַבֶּה פָּנָיו שֶׁל אֵשׁ, הָיָה הָעוֹלָם נִבְעָר בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.

וּבַחֹרֶף הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו שֶׁל מַטָּה לְמַעְלָה, וְאִלּוּלֵי הָאֵשׁ שֶׁהוּא מְחַמֵּם אֶת הַבָּרָד, לֹא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַקָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם קמז, יז] לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד.

וְאֵלּוּ הֵן קְצוֹת דְּרָכָיו שֶׁל חַמָּה.

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקָנוּס וְרַבִּי עֲקִיבָא, הָיוּ יוֹשְׁבִים וְדוֹרְשִׁים עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה וְאָמְרוּ:

דָּבָר אֶחָד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִבְרְאוּ הַשָׁמַיִם לִמְכוֹן כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לג, ו] בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אֲבָל בִּצְבָא הַשָּׁמַיִם יְגִיעוֹת הַרְבֵּה נֶאֱמַר בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נָפַח בְּרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו וְנִבְרְאוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם בְּבַת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.

רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר:

גְּזֵרַת מֶלֶךְ בְּמִלָּה מְפֻרְסֶמֶת הִיא, בְּשָׁעָה שֶׁיִשְׂרָאֵל חוֹטְאִין וְאֵינָן מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כָּרָאוּי, בְּשָׁעָה שֶׁשַּׁלְהֶבֶת חַמָּה מַגַּעַת לַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה בְּמַעֲלוֹת אַרְבָּעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְהֶה אֶת הַלְּבָנָה וְגוֹנֵז אֶחָד מִן הַסַּנְהֶדְרִין.

וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹשֶׂה בְּרַחֲמָיו הָרַבִּים וּמַכְהֶה אֶת הַחַמָּה, וְשׁוֹלֵחַ אֶת רָגְזוֹ עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר [ירמיה י, ב] כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה, הַגּוֹיִם יֵחַתּוּ וְלֹא יִשְׂרָאֵל:

מְדוֹר הַלְּבָנָה בֵּין עָנָן לָעֲרָפֶל, עֲשׂוּיִין כְּמִין שְׁתֵּי קְעָרוֹת כְּפוּיוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, וְהוּא יוֹצֵא בֵּין שְׁנֵיהֶם. וּכְשֶׁהוּא מוֹלַד לְבָנָה, אֵלּוּ שְׁנֵי עֲנָנִים הוֹפְכִים אֶת פְּנֵיהֶם בְּרוּחַ מַעֲרָבִית, וְהוּא יוֹצֵא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם כְּמִין שׁוֹפָר. בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מִדָּה אַחַת, בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי מִדָּה שְׁנִיָּה, וְכֵן עַד חֶצְיוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ, עַד שֶׁהוּא מִתְגַּלֶּה כֻּלּוֹ.

וּמֵחֶצְיוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ אֵלוּ שְׁנֵי עֲנָנִים הוֹפְכִים אֶת פְּנֵיהֶם לְרוּחַ מִזְרָחִית. פְּאַת הַלְּבָנָה שֶׁיָצָא מִתְּחִלָּה, מַתְחִיל וְנִכְנָס וּמִתְכַּסֶּה בֵּין שְׁנֵיהֶם. בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מִדָּה אַחַת, בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי מִדָּה שֵׁנִית, עַד סוֹפוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ עַד שֶׁמִתְכַּסֶּה כֻּלּוֹ.

וּמִנַּיִן שֶׁהוּא נָתוּן בֵּין שְׁנֵי עֲנָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב לח, ט] בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ.

וּמִנַּיִן שֶׁהוּא מִתְכַּסֶּה כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים פא, ד] תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, בְּיוֹם שֶׁמִּתְכַּסֶּה כֻּלּוֹ.

בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בֶּאֱלוּל, נִבְרְאוּ חַמָּה וּלְבָנָה.

וּמִנְיָן שֶׁהוּא שָׁנִים וָחֳדָשִׁים וְיָמִים וְלֵילוֹת, שָׁעוֹת וְקִצִּים וּתְקוּפוֹת וּמַחֲזוֹרוֹת וְעִבּוּרִין, הָיוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה מְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, וְאַחַר כָּךְ מְסָרָן לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית ה, א] זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, מִנְיַן עוֹלָם לְכָל תּוֹלְדוֹת בְּנֵי אָדָם.

אָדָם מָסַר לַחֲנוֹךְ, וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר, וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כד] וַיִתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְגוֹ', וַיִתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ בְּדַרְכֵי מִנְיַן הָעוֹלָם שֶׁמָּסַר אֱלֹהִים לְאָדָם.

וַחֲנוֹךְ מָסַר לְנֹחַ סוֹד הָעִבּוּר, וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה.

וְאָמַר עוֹד [שם ח, כב] כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף [וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ].

זֶרַע זוֹ תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי. קָצִיר זוֹ תְּקוּפַת נִיסָן. קֹר זוֹ תְּקוּפַת טֵבֵת. וָחֹם זוֹ תְּקוּפַת תַּמּוּז. וְקַיִץ בְּעִתּוֹ, וָחֹרֶף בְּעִתּוֹ.

מִנְיַן הַחַמָּה בַיּוֹם וּמִנְיַן הַלְּבָנָה בַּלָּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִשְׁבּוֹתוּ.

נֹחַ מָסַר לְשֵׁם, וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר, וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה. וְנִקְרָא כֹּהֵן, וְכִי שֵׁם בֶּן נֹחַ כֹּהֵן הָיָה, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה בְכוֹר וְהָיָה מְשָׁרֵת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לְפִיכָךְ נִקְרָא כֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יד, יח] וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.

וְשֵׁם מָסַר לְאַבְרָהָם וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וְעִבֵּר הַשָּׁנָה. וְנִקְרָא כֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קי, ד] נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם. וּמִנַּיִן שֶׁמָּסַר שֵׁם לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק.

אַבְרָהָם מָסַר לְיִצְחָק, וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר, וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כה, יא] וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, עַל שֶׁנִּכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה.

יִצְחָק מָסַר לְיַעֲקֹב וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה.

יָצָא יַעֲקֹב לְחוּצָה לָאָרֶץ וּבִקֵּשׁ לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יַעֲקֹב אֵין לְךָ רְשׁוּת לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֲרֵי יִצְחָק אָבִיךָ הוּא יְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לה, ט] וַיֵרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. וְלָמָה עוֹד, שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה נִגְלָה עָלָיו וּמְנָעוֹ מִלְּעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּכְשֶׁבָּא לָאָרֶץ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוּם עַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ עַל שֶׁנִּכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר, וּבֵרֲכוֹ בִּרְכַּת עוֹלָם.

מִכָּאן אָמְרוּ אֲפִלּוּ צַדִּיקִים וַחֲסִידִים [נ"א: וַחֲכָמִים] בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְרוֹעֵה צֹאן וּבָקָר בָּאָרֶץ, אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא עַל יְדֵי רוֹעֵה צֹאן וּבָקָר. אֲפִלּוּ נְבִיאִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהֶדְיוֹטִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא עַל יְדֵי הֶדְיוֹטִים שֶׁבָּאָרֶץ.

גָּלוּ לְבָבֶל, הָיוּ מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל יְדֵי הַנִּשְׁאָר בָּאָרֶץ. לֹא נִשְׁאַר אֶחָד בָּאָרֶץ, הָיוּ מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּבָבֶל. עָלָה עֶזְרָא וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ, וְרָצָה יְחֶזְקֵאל לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּבָבֶל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְחֶזְקֵאל אֵין לְךָ רְשׁוּת לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֲרֵי יִשְׂרָאֵל אֲחֵיכֶם וְהֵם יְעַבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל לו, יז] בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם, שֶׁלָּהֶן הוּא לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה.

יַעֲקֹב מָסַר לְיוֹסֵף, וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּמִצְרָיִם.

מֵת יוֹסֵף וְאֶחָיו וְנִתְמַעֲטוּ הָעִבּוּרִין מִיִּשְׂרָאֵל.

וּכְשֵׁם שֶׁנִּתְמַעֲטוּ הָעִבּוּרִין מִיִּשְׂרָאֵל בְּשִׁעְבּוּד מִצְרַיִם, כָּךְ עֲתִידִים לִמָּעֵט בְּסוֹף שִׁעְבּוּד מַלְכוּת הָרְבִיעִית עַד שֶׁיָבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

כְּשֵׁם שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בְּמִצְרַיִם, כָּךְ הוּא עָתִיד לְהִגָּלוֹת עָלֵינוּ בְּסוֹף מַלְכוּת רְבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות יב, א ב] וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. מַהוּ לֵאמֹר. אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, עַד עַכְשָׁו אֶצְלִי הָיָה סוֹד הָעִבּוּר, מִכָּאן וְאֵילַךְ שֶׁלָּכֶם הוּא לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה.

ראה עוד בפרקים אלו כל חשבונות מהלך הירח והשמש, וסדר קידוש החדשים ועיבור השנים, שלא הבאתים הנה.

ישעיהו מנחלת דן · 5 אוקטובר 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
*דימוס=לא נתפרש.

ידוע ל' יוצאים בדימוס על היוצאים זכאים בדין
וכאן ענינו חשובי העם ויגיד עליו רעו כמו שפרשת (ע''פ ל' פרוזבוטי בגמ' לגבי פרוזבול)

ישעיהו מנחלת דן · 5 אוקטובר 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר:גְּזֵרַת מֶלֶךְ בְּמִלָּה מְפֻרְסֶמֶת הִיא, בְּשָׁעָה שֶׁיִשְׂרָאֵל חוֹטְאִין וְאֵינָן מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כָּרָאוּי, בְּשָׁעָה שֶׁשַּׁלְהֶבֶת חַמָּה מַגַּעַת לַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה בְּמַעֲלוֹת אַרְבָּעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְהֶה אֶת הַלְּבָנָה וְגוֹנֵז אֶחָד מִן הַסַּנְהֶדְרִין.וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹשֶׂה בְּרַחֲמָיו הָרַבִּים וּמַכְהֶה אֶת הַחַמָּה, וְשׁוֹלֵחַ אֶת רָגְזוֹ עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר [ירמיה י, ב] כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה, הַגּוֹיִם יֵחַתּוּ וְלֹא יִשְׂרָאֵל:

כאן נראה שלקיית המאורות הרגילה הוא מחמת העוונות וכך פשטא דסוגיא דסוכה כט
אם כי העירו שאם יש לזה חישוב מדויק מימי עולם כידוע כיום מה ענין זה לעוונות ויש ליישב שהקב''ה יודע שעתידים לחטוא וצ''ע
והיה מי שפרש לוקה על כתמי דם שקורים בשמש כפי שתועדו בספרי קורות הדורות ול' מכהה לבנה וחמה דהכא לא משמע כן
ומש''כ ל' מעלות ארבעים לא ברירא לי ענינו והמושג הזה מוכר מדברי הרמב''ם בקידוש החודש ולא ידעתי הקשרו לכאן

יוסף צ. הירשמן · 5 אוקטובר 2026

{יז} וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל-הָאָֽרֶץ:
{יח} וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַח֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב:
{יט} וַֽיְהִי-עֶ֥רֶב וַֽיְהִי-בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי: (פ)

במדרש רבה:

פסוק יז

ה וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנוּ מַתָּנָה לָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַמְאוֹרוֹת, וְהַגְּשָׁמִים.
הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא, יח): וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.
הַמְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.
גְּשָׁמִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ד): וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם.
רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר, אַף הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אַף הַיְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, לו): וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ.
רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר, אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מד): וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כה, יד): וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת נִקְמָתִי נְאֻם ה"א.
רַבָּנָן אָמְרֵי, אַף הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, מו): וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם.
רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן אוֹמֵר, אַף הַפְרָשַׁת הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, טז): כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה.

רַבָּנָן אָמְרֵי: הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ, מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג. וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה, מִן הֶחָג וְעַד הַחֲנֻכָּה.

רַבִּי נָתָן בַּר אֲחוּהָ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא הֲוָה מְפָרֵשׁ בְּיַמָּא, אֲמַר לֵיהּ לַאֲחוּי צַלֵּי עֲלַי, אֲמַר לֵיהּ מַה נְּצַלֵּי עֲלָךְ, מִן דְּאַתְּ קְטַר לוּלָבָךְ קְטוֹר רַגְלָיךְ, אִין עָיְילַת לִכְנִישְׁתָּא וּשְׁמַעְתָּן מְצַלְּיָן עַל מִטְרָא לָא תִסְמֹךְ עַל צְלוֹתִי*.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְרַבִּי תַּנְחוּמָא בֶּן רַבִּי חִיָּא דִּכְפַר חָנוּן, הֲוָה בְּאַסְיָא, בְּעָא דְּיִפְרשׁ, אָמְרָה לֵיהּ מַטְרוֹנָה, בְּאִילֵין יוֹמַיָא פָּרְשֵׁי, אֶתְמְהָא, אִתְחַזֵּי לֵיהּ אֲבוּי בְּחֶלְמָא אֲמַר לֵיהּ בְּרִי בְּלֹא קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ו, ג): גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ, וְלָא שְׁמַע לָא לְמִילֵי דְדֵין וְלָא לְמִילֵי דְדֵין, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ.
*מה אתפלל עליך, משעה שאתה קושר לולבך קשור רגליך, אם נכנסת לבית הכנסת ושמעת אותם מתפללים על הגשם - אל תסמוך עלי.

ו הֵיכָן גַּלְגַּל הַחַמָּה וּלְבָנָה נְתוּנִים, בָּרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מִקְרָא מָלֵא הוּא, וְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה פֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ (נחמיה ט, ו): אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים. הֵיכָן הוּא כָּל צְבָאָם נְתוּנִים, בָּרָקִיעַ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם.
וּמִן הָאָרֶץ וְעַד הָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמֵרָקִיעַ עַד הָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, רְאֵה כַּמָּה הוּא גָּבוֹהַּ, וּתְנַן בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת תַּמּוּז אֵין צֵל לְכָל בְּרִיָּה, דִּכְתִיב (תהלים יט, ז): [מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם] וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.

גַּלְגַּל חַמָּה יֵשׁ לוֹ נַרְתִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (שם, ה): לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם, וּבְרֵכָה שֶׁל מַיִם לְפָנָיו, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתִּישׁ כֹּחוֹ בַּמַּיִם, שֶׁלֹא יֵצֵא וְיִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעַרְטְלוֹ מִנַּרְתִּיקוֹ, וּמְלַהֵט בּוֹ אֶת הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, יט): וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא.

רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין: אֵין גֵּיהִנֹּם אֶלָּא יוֹם שֶׁהוּא מְלַהֵט אֶת הָרְשָׁעִים, מַה טַּעַם (מלאכי ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.

רַבָּנָן אָמְרֵי, יֵשׁ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ט): נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָ͏ִם.

רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אוֹמֵר, לֹא יוֹם וְלֹא גֵּיהִנֹּם, אֶלָּא אֵשׁ שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִגּוּפָן שֶׁל רְשָׁעִים וּמְלַהֶטֶת אוֹתָם, מַה טַּעַם, דִּכְתִיב (ישעיה לג, יא): תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אָבִין אָמַר (תהלים נ, ו): וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ, לֶעָתִיד לָבוֹא שָׁמַיִם מְתַנִּים צְדָקָה שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם עוֹלָמוֹ, שֶׁלֹא נְתָנָם בָּרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁאִלּוּ נְתָנָם בָּרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן לֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד מֵאִשּׁוֹ שֶׁל יוֹם.

ז אָמַר רַבִּי לֵוִי: שְׁלשָׁה דְּבָרִים קוֹלָן הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַבְּרִיּוֹת בֵּינְתַיִם וְאֵינָם מַרְגִּישִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: הַיּוֹם, וְהַגְּשָׁמִים, וְהַנֶּפֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַגּוּף.
הַיּוֹם מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַתְּ סָבוּר שֶׁהוּא שָׁף בָּרָקִיעַ, וְאֵינוֹ אֶלָּא כַּמַּסָּר הַזֶּה שֶׁהוּא נוֹסֵר בָּעֵץ.
הַגְּשָׁמִים מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי לֵוִי (תהלים מב, ח): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.
וְהַנֶּפֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַגּוּף מִנַיִּן, דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוּי דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן רַבִּי חָמָא, הֲוֵי דָּמִיךְ בְּצִפּוֹרִי, וְהַוְיָן חַבְרַיָּה יְתִיבִין גַּבֵּיהּ, אֲתַת מִלְּתָא וְשָׁרְיָן גָּחֲכִין*, אֲמַר לְהוֹן כַּמָּה נַפְשֵׁיהּ דַּאֲחוּהָ דְּהַהוּא גַּבְרָא מְקַצְּצָא אֲרָזִין וּמְקַצְּצָא אִילָנוֹת, וְאַתּוּן יָתְבִין גָּחֲכוּן וְלָא יָדְעִין.
*רבי שמואל נפטר מן העולם, והחברים היו יושבים אצל רבי פינחס אחיו, ושחקו על איזה דבר.

ח וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.
כֵּיצַד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה שְׁקוּעִים בָּרָקִיעַ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי וְרַבָּנָן:
רַבָּנָן אָמְרִין מֵאֲחוֹרֵי הַכִּפָּה* וּלְמַטָּה.
וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אָמַר מֵאֲחוֹרֵי הַכִּפָּה וּלְמַעְלָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי דְּהוּא אָמַר מֵאֲחוֹרֵי הַכִּפָּה וּלְמַעְלָה - בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רוֹתֵחַ וּמַעְיָנוֹת צוֹנְנִין. וּמִלְּהוֹן דְּרַבָּנָן דְּאָמְרִין מֵאֲחוֹרֵי הַכִּפָּה וּלְמַטָּה - בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ צוֹנֵן וּמַעֲיָנוֹת פּוֹשְׁרִין.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם פּוֹרְחִין הֵן בָּאֲוִיר, וְאִם שָׁפִין בָּרָקִיעַ, וְאִם מְהַלְּכִין הֵן כְּדַרְכָּן. הַדָּבָר קָשֶׁה מְאֹד, וְאִי אֶפְשָׁר לַבְּרִיּוֹת לַעֲמֹד עָלָיו.

פסוק יח

ט וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
אָמַר רַבִּי אִילְפָא:
אִם לְעִנְיַן הַמְּאוֹרוֹת הֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה,
אֶלָּא אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין בַּמֶּה שֶׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַּיּוֹם, וּבַמֶּה שֶׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַּלַּיְלָה.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע י, יג): וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, מַאי סֵפֶר הַיָּשָׁר, סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ סֵפֶר הַיָּשָׁר, דִּכְתִיב (במדבר כג, י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים.

רַבִּי חֲלַפְתָּא מַיְיתֵי לֵיהּ מִן הָכָא: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל מַיְיתֵי לָהּ מִסֵּיפָא דְּסִפְרָא (בראשית מח, יט): וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ [וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם], וְאֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָא זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מַעֲמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

רַבִּי חָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִסֵּיפָא דְאוֹרָיְיתָא (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ [וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ], אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מַעֲמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה סִגְנוֹן* לִיהוֹשֻׁעַ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְסֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה בְּיָדוֹ, אָמַר לוֹ (יהושע א, ח): חֲזַק יְהוֹשֻׁעַ, אֱמָץ יְהוֹשֻׁעַ, לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.
נְטָלוֹ וְהֶרְאָה אוֹתוֹ לְגַלְגַּל חַמָּה, אָמַר לָהּ כְּשֵׁם שֶׁלֹא דּוֹמַמְתִּי מִזֶּה, אַף אַתָּה דּוֹם מִלְּפָנַי, מִיָּד (יהושע י, יג): וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמַר לוֹ עַבְדָא בִּישָׁא לָא זְבִינָא דְאַבָּא אַתְּ, לֹא כָּךְ רָאָה אוֹתְךָ אַבָּא בַּחֲלוֹם (בראשית לז, ט): וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי, מִיָּד: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים.
*חותם. וי"מ דגל.

השלמת הכתובים מתהילים (מזמור יט) שנזכרו במדרש, העוסקים בשבח בריאת השמש וסדר הקפותיו:

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ.

(ג) יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת.

(ד) אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם.

(ה) בְּכׇל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם.

(ו) וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח.

(ז) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.

עצירת השמש והירח על ידי יהושע בן נון (יהושע פרק ח):

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם.

(ב) וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכׇל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים.

(ג) וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר.

(ד) עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(ה) וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן הֵם וְכׇל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ.

(ו) וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעׇזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כׇּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר.

(ז) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכׇל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל.

(ח) וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ.

(ט) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כׇּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל.

(י) וַיְהֻמֵּם יְ-הֹוָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה.

(יא) וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַי-הֹוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב.

(יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַי-הֹוָה בְּיוֹם תֵּת יְ-הֹוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.

(יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים.

(יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְ-הֹוָה בְּקוֹל אִישׁ כִּי יְ-הֹוָה נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל.

יוסף צ. הירשמן · 5 אוקטובר 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ומש''כ ל' מעלות ארבעים לא ברירא לי ענינו והמושג הזה מוכר מדברי הרמב''ם בקידוש החודש ולא ידעתי הקשרו לכאן

לעיל מיניה נאמר:
וּבְשָׁעָה שֶׁשַּׁלְהֶבֶת לְבָנָה מַגַּעַת לַחַמָּה בַּיּוֹם בְּמַעֲלוֹת שִׁשִּׁים, עוֹבֵר בְּתוֹכוֹ וּמְכַבֶּה אֶת אוֹרוֹ.
וּבְשָׁעָה שֶׁשַּׁלְהֶבֶת הַחַמָּה מַגַּעַת לַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה בְּמַעֲלוֹת אַרְבָּעִים, עוֹבֵר בְּתוֹכוֹ וּמְכַבֶּה אֶת אוֹרוֹ:
נ.ב. אפשר ששיטת רבי נהוראי הבאה אחריו חולקת על דעה זו, שת"ק סובר שהליקוי לפי החשבון ורבי נהוראי סובר לפי גזירה.

ובפרק הקודם לו מובא:
וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה מַעֲלוֹת, הַחַמָּה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, מֵאָה שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ עוֹלָה בְּרוּחַ מִזְרָח, וּמֵאָה שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ יוֹרֶדֶת בְּרוּחַ מַעֲרָב, כְּנֶגֶד יְמוֹת שְׁנוֹת הַחַמָּה.

זה מה שמצאתי שם בענין זה, ומן הסתם צריך ללמוד פרקים אלו בעיון, ולכן לא העתקתי משם אלא את הדרשות הקלות.

ישעיהו מנחלת דן · 5 אוקטובר 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
לעיל מיניה נאמר:
וּבְשָׁעָה שֶׁשַּׁלְהֶבֶת לְבָנָה מַגַּעַת לַחַמָּה בַּיּוֹם בְּמַעֲלוֹת שִׁשִּׁים, עוֹבֵר בְּתוֹכוֹ וּמְכַבֶּה אֶת אוֹרוֹ.
וּבְשָׁעָה שֶׁשַּׁלְהֶבֶת הַחַמָּה מַגַּעַת לַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה בְּמַעֲלוֹת אַרְבָּעִים, עוֹבֵר בְּתוֹכוֹ וּמְכַבֶּה אֶת אוֹרוֹ:
נ.ב. אפשר ששיטת רבי נהוראי הבאה אחריו חולקת על דעה זו, שת"ק סובר שהליקוי לפי החשבון ורבי נהוראי סובר לפי גזירה.

ובפרק הקודם לו מובא:
וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה מַעֲלוֹת, הַחַמָּה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, מֵאָה שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ עוֹלָה בְּרוּחַ מִזְרָח, וּמֵאָה שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ יוֹרֶדֶת בְּרוּחַ מַעֲרָב, כְּנֶגֶד יְמוֹת שְׁנוֹת הַחַמָּה.

זה מה שמצאתי שם בענין זה, ומן הסתם צריך ללמוד פרקים אלו בעיון, ולכן לא העתקתי משם אלא את הדרשות הקלות.

קצת מזכיר את הבקורת על הסגנון המאוחר בזוהר שאינו מל' חז''ל ומכאן תשובה שכל המדרשים שלא עברו במסורת מדוקדקת לא דקדקו לשמר את הנוסח המדויק אלא את התכנים בגדול וצ''ע

יוסף צ. הירשמן · 7 אוקטובר 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים וּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים א, ו): כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים.
אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם חָפֵץ, אִם בְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ אִם בְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ, כֵּיוָן דִּכְתִיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, הֱוֵי בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים חָפֵץ, וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים.

אור זרוע לצדיק אמר:
לכאו' צ"ב מה היתה הו"א שיחפוץ במעשיהן של רשעים?

אברך מישיבת מיר אמר:
בנזר הקודש על המדרש שם מפרש, וז"ל: ואיני יודע באיזה מהם חפץ, כלומר בהיות העולם שקול בכח מעשה הצדיקים והרשעים, איני יודע באיזה מהם הקדוש ברוך הוא חפץ ומשגיח בו ביותר, אם הוא מטה כלפי חובה להגביר בעולם כח התוהו ובוהו הנמשך ממעשה הרשעים, או הוא מטה כלפי חסד להגביר יותר בעולם כח האור שהוא טוב הנמשך ממעשה הצדיקים.
וכעין זה כתב הט"ז בדברי דוד (שמות יד, ד) וז"ל: ותמהו רבים על זה. ולפי מה שזכרתי אתא שפיר דמאחר שהשי"ת מקודש גם ממעשה רשעים מכח שעושה דין בהם, הו"א שחפץ בזה ח"ו.

תירוצים נוספים:

אברך מישיבת מיר אמר:
ב. הנודע ביהודה (אהבת ציון דרוש ג) פירש, וז"ל: ונראה ליישב זה ע"פ מה דאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או כולו חייב, נמצא גם ע"י דור שכלו חייב ג"כ תתקרב הגאולה אלא שדור ההוא יאבד בעונו, ולפ"ז כבר יש מקום להסתפק אולי חפץ הקדוש ברוך הוא במעשה הרשעים למען תת פדות לשכינת עוזו המארכת עמנו בגלות המר הזה ולכן הוצרך הכתוב לגלות כי לא כן הוא והקב"ה חפץ להצדיק בריותיו.

ג. המאור ושמש (פר' שמות) כתב וז"ל: הנראה בזה, שמעשי הרשעים ביאורו, מה שהרשעים שבים מדרכם הרעה, ואף על פי כן אמר במדרש שהקב"ה חפץ יותר במעשי הצדיקים - שהם צדיקים מעיקרם, כמו שאמרנו מפני שהצדיקים הם הם הגורמים לרשעים שישובו, על ידי שהם מעוררים לבבם לעזוב דרכם ולשוב אליו יתברך, ולקשר עצמם לשרשם.

ד. השם משמואל (פר' בראשית שנה תרעב) הביא בשם אביו האבני נזר, וז"ל: וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר מעשיהן של רשעים היינו המעשים הטובים שלהם, והי' ס"ד לומר שבהם עוד חפץ יותר באשר צריכים כפיית היצה"ר יותר, קמשל"ן דאינו כן רק במעשיהם של צדיקים חפץ יותר, ודפח"ח.

ועיין עוד באשכול שם ביאורים נפלאים.

יוסף צ. הירשמן · 8 אוקטובר 2026

פרשת בריאת יום חמישי:

{כ} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל-הָאָ֔רֶץ עַל-פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם:
{כא} וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת-הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל-נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה | הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָֽׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל-ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב:
{כב} וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת-הַמַּ֨יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ:
{כג} וַֽיְהִי-עֶ֥רֶב וַֽיְהִי-בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי: (פ)

וכך נדרשה פרשה זו במדרש רבה:

פסוק כ

[פרשה ז] א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם.
כְּתִיב (תהלים פו, ח): אֵין כָּמוֹךָ בָּאֱלֹהִים ה' וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ. [כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ. כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ].
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בָּשָׂר וָדָם צָר צוּרָה בַּיַּבָּשָׁה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרָה בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה.

[שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ]
ב יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר נְבוֹרָאִי הוֹרָה בְּצוֹר: דָּגִים טְעוּנִין שְׁחִיטָה. שָׁמַע רַבִּי חַגַּי שָׁלַח לֵיהּ, תָּא לָקֵי.
אֲמַר לֵיהּ בַּר אֵינָשׁ דַּאֲמַר מִלְּתָא מִן אוֹרָיְיתָא לָקֵי? אֲמַר לֵיהּ מִנַּיִן הִיא דְאוֹרָיְיתָא? אֲמַר לֵיהּ מִן הָדָא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, וּמָה עוֹף טָעוּן שְׁחִיטָה אַף דָּגִים טְעוּנִין שְׁחִיטָה.
אֲמַר לֵיהּ, לָא הוֹרֵית טַב. אֲמַר לֵיהּ מִנַיִן אַתְּ מוֹדַע לִי, אֲמַר לֵיהּ רְבִיעַ* וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, דִּכְתִיב (במדבר יא, כב): הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם וְאִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם, יִשָּׁחֵט אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יֵאָסֵף.
אֲמַר: חֲבוֹט חֲבָטָךְ, רְצוֹף רִצְפָּךְ*, דְּהִיא טָבָא לְאוּלְפָנָא.
*רביע=שכב למלקות. רצוף רצפך=רצוץ רציצותיך, כלומר הכה מכותך.

יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר נְבוֹרָאִי הוֹרָה בְּצוֹר: מֻתָּר לָמוּל בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית בְּשַׁבָּת. שָׁמַע רַבִּי חַגַּי שָׁלַח לֵיהּ, תָּא לָקֵי.
אָמַר: בַּר נָשׁ דַּאֲמַר מִלְּתָא דְאוֹרַיְיתָא לָקֵי? אֲמַר לֵיהּ וּמִן הִיא דְאוֹרָיְיתָא. אֲמַר לֵיהּ (במדבר א, יח): וַיִּתְיַלְּדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם, מִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה, מִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה.
אֲמַר לֵיהּ לָא הוֹרֵית טַב. אֲמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן אַתְּ מוֹדַע לִי. אֲמַר לֵיהּ רְבִיעַ וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ. אֲמַר אִם אָתֵי בַּר עַמְמַיָּא לְגַבָּךְ וְיֹאמַר לָךְ אֲנָא בָּעֵי מִתְעַבְּדָה יְהוּדִי עַל מְנָת לְמִגְזְרָה בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא אוֹ בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרַיָא, מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עָלָיו, וַהֲלוֹא אֵין מְחַלְּלִין שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַל בְּנָהּ שֶׁל בַּת יִשְׂרְאֵלִית בִּלְבָד.

אֲמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן לָךְ. מִן הָדָא, דִּכְתִיב (עזרא י, ג): וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת ה' וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי וּמִן הַקַּבָּלָה אַתָּה מַלְקֵנִי, אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב תַּמָּן: וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה.
אֲמַר לֵיהּ מֵאֵיזוֹ תּוֹרָה, אֲמַר לֵיהּ מִן הַהוּא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. מִפְּנֵי מָה (דברים ז, ד): כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, בִּנְךָ הַבָּא מִיִּשְׂרְאֵלִית קָרוּי בִּנְךָ, וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים קָרוּי בִּנְךָ.

אֲמַר לֵיהּ: חֲבוֹט חֲבָטָךְ, דְּהִיא טָבָא בְּקוּלְטָא*. וּרְצוֹף רִצְפָּךְ, דְּהִיא טָבָא בְּאוּלְפָנָא.
*מלשון קליטה וקבלה.

ג וְעוֹף יְעוֹפֵף [עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם].
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין וּמַשְׁרֶה דִּיּוּרִין בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁמָּא בַּחָלָל?
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה דִּיּוּרִין בַּחָלָל, כְּדִכְתִיב: וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.

פסוק כא

ד וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם [הַגְּדֹלִים].
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר: תַּנִּינָם כְּתִיב, זֶה בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן שֶׁאֵין לָהֶם בֶּן זוּגוֹת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: בְּהֵמוֹת יֵשׁ לוֹ בֶּן זוּג, וְאֵין לוֹ תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, יז): גִּידֵי פַחֲדָו יְשׂרָגוּ.

[וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף]
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָא אָמַר, הַצָּבוּעַ* הַזֶּה מִטִּפָּה שֶׁל לוֹבֶן הוּא, וְיֵשׁ לוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי צִבְעוֹנִים, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁל חַמָּה.
*מיירי בעוף הטווס, וכדלקמן.

רַבִּי יִרְמְיָה [אָמַר]:
כַּהֲנָא שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הַמַּרְבִּיעַ מֵחַיַּת הַיָּם מַהוּ, אָמַר לוֹ אַף הֵן כְּתִיב בָּהֶן לְמִינֵהֶם. בַּהֲדָא פָּרַס בֶּן לָקִישׁ מְצוּדָתֵיהּ לְכַהֲנָא. אוֹתִיב כַּהֲנָא, וַהֲלוֹא אַף הַדָּגִים כְּתִיב בָּהֶן לְמִינֵהֶם, בְּהָא פָּרַס כַּהֲנָא מְצוּדָתֵהּ עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
וְהֵיךְ עֲבִידָא, אָמַר רַבִּי יוֹנָה יָכוֹל אֲנִי מְקַיֵּם לָהּ מִשּׁוּם מַנְהִיג, מֵבִיא שְׁנֵי דָּגִים חַד מַיְירוֹן וְחַד אַסְפְּרוֹן*, וְקוֹשְׁרָן בְּגֶמִי וּמַמְשִׁיכוֹ בַּנָהָר אוֹ בַיָּם, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, דִּתְנַן: כִּלְאַיִם שֶׁאָמְרוּ, הַנּוֹהֵג בָּהֶן אֲסוּרִין לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וְלִנְהֹג יַחְדָּו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כא): וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם.
*ב' מיני דגים הם.

וְאֵת כָּל עוֹף, כָּנָף - זֶה הַטַּוָּס.

בילקוט שמעוני (ומקורו בגמ' חולין דף כז:):

דָּרַשׁ עוֹבֵר גְלִילָאָה:
בְּהֵמָה שֶׁנִּבְרֵאת מִן הַיַּבָּשָׁה הֶכְשֵׁרָהּ בִּשְׁנֵי סִימָנִין, דָּגִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם הֶכְשֵׁרָן בְּלֹא כְלוּם, עוֹף שֶׁנִּבְרָא מִן הָרְקָק* הֶכְשֵׁרוֹ בְּסִימָן אֶחָד.
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל קַפּוּטְקָאָה, תֵּדַע שֶׁהֲרֵי עוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶן קַשְקָשִים בְּרַגְלֵיהֶם כְּדָגִים.
*שלולית מים מעורבים בבוץ.

וְעוֹד שְׁאָלוֹ*, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף, אַלְמָא מִמַּיָּא אִיבְרוּ, וּכְתִיב (להלן ב, יט) וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם [וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ], אַלְמָא מֵאַרְעָא אִיבְרוּ.
אָמַר לֵיהּ, מִן הָרְקַק נִבְרְאוּ. רָאָה תַּלְמִידָיו מִסְתַּכְּלִין זֶה אֶת זֶה, אָמַר לָהֶם, קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם שֶׁדָּחִיתִי אֶת אוֹיְבִי בְּקַשׁ, מִן הַמַּיִם נִבְרְאוּ וְלָמָּה הֱבִיאוּם אֶל הָאָדָם לִקְּרֹא לָהֶם שֵׁמוֹת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, בְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן אָמַר לְתַלְמִידָיו, וּבְלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אָמַר לְאוֹתוֹ הֶגְמוֹן, מִשּׁוּם דִּכְתִיב עַל וַיִּצֶר.

*ההגמון לרבן גמליאל.

מדרש חז"ל על פרשה זו בפרקי דרבי אליעזר (פרק ט):

בַּחֲמִישִׁי הִשְׁרִיץ מִן הַמַּיִם כָּל מִין עוֹף, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת טְהוֹרִים וּטְמֵאִים.
בִּשְׁנֵי סִימָנִים הֵן מִטַּהֲרִין, בְּזֶפֶק וּבְקֻרְקְבָן נִקְלָף. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּאֶצְבַּע יְתֵרָה.
וּשְׁנֵי מִינֵי עוֹפוֹת נִבְחֲרוּ לְקָרְבַּן וְעוֹלָה, אֵלּוּ הֵן, תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה.

בַּחֲמִישִׁי הִשְׁרִיץ מִן הַמַּיִם כָּל מִין דָּגִים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, טְמֵאִים וּטְהוֹרִים.
בִּשְׁנֵי סִימָנִים הֵם מִטַּהֲרִים, בִּסְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. וְאִם לָאו הֵם טְמֵאִים.

בַּחֲמִישִׁי הִשְׁרִיץ מִן הַמַּיִם כָּל מִינֵי חֲגָבִים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, טְמֵאִים וּטְהוֹרִים.
בִּשְׁנֵי סִימָנִים הֵן מִטַּהֲרִים, בִּכְרָעַיִם אֲרֻכִּים, שֶׁבָּהֵן מְקַפְּצִין עַל הָאָרֶץ, וּבִכְנָפַיִם מְכַסִּין אֶת כָּל הַגּוּף.

וְאֵלּוּ שֶׁשָׁרְצוּ מִן הַמַּיִם דָּגִים וַחֲגָבִים נֶאֱכָלִין שֶׁלֹּא בִשְׁחִיטָה, אֲבָל הָעוֹף אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִשְׁחִיטָה.
אֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם דָּמָן נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם, וְאֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ דָּמָן לִכָּסוֹת בֶּעָפָר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
לֹא עַל הַמַּיִם בִּלְבָד אָמַר שֶׁיִשְׁרְצוּ, אֶלָּא אַף עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּמְשְׁלוּ כַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיה יז, יב] [הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן] וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן. וּכְשֵׁם שֶׁשָׁרְצוּ הַמַּיִם בַּיּוֹם הַהוּא, כָּךְ עֲתִידִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִשְׁרֹץ בָּעוֹלָם וְנִלְחָמִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ לְהַשְׁחִית, שֶׁנֶּאֱמַר [דברי הימים ב, טו, ו] וְכֻתְּתוּ גוֹי בְגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל צָרָה.
וּכְתִיב אַחֲרָיו תְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ז] וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם [כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם].

כָּל הַנְּהָרוֹת כְּשֵׁם שֶׁהֵם מְהַלְּכִין עַל הָאָרֶץ הֵם טוֹבִים וּבְרוּכִים וּמְתוּקִים וְיֵשׁ מֵהֶן הֲנָיָה לָעוֹלָם, נִכְנְסוּ לַיָּם הֵם מְאוּרִים רָעִים וּמְרוֹרִים וְאֵין מֵהֶם הֲנָיָה לָעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁבּוֹטְחִים בְּצֵל יוֹצְרָם, הֵם בְּרוּכִים וּמְתוּקִים וְיֵשׁ מֵהֶם הֲנָיָה לָעוֹלָם, וּבִזְמַן שֶׁהֵם סָרִים מֵאַחֲרֵי יוֹצְרָם וּבָטְחוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם, הֵם נֶאָרִים וְרָעִים וְאֵין מֵהֶם הֲנָיָה לָעוֹלָם.
וּכְשֵׁם שֶׁמֵּימֵי נְהָרוֹת מַאֲכָל לַיָּם, כָּךְ הֵם מַאֲכָל לְאִשּׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

פסוק כב

[וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ]
וְכָל הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים בַּיָּם, זֶרַע הֵם לַאֲשֶׁר בַּיָּם, וּמֵהֶם הַדָּגִים מִזְדַּוְּגִים.

בַּחֲמִישִׁי נֶהֶפְכוּ כָּל הַמַּיִם לְדָם בְּמִצְרָיִם.

בַּחֲמִישִׁי יָצְאוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם.

בַּחֲמִישִׁי עָמְדוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה'.

בַּחֲמִישִׁי סָתַם חִזְקִיָּהוּ אֶת הַמַּעְיָנוֹת שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [דברי הימים ב' לב, ל] וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן [וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד].

[בַּחֲמִישִׁי בָּרַח יוֹנָה מִפְּנֵי אֱלֹהִים. לקמן בפרק י' באריכות]

בַּחֲמִישִׁי הִשְׁרִיץ מִן הַמַּיִם לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ [ישעי' כז, א], מְדוֹרוֹ בַּמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים. וּבֵין שְׁנֵי סְנַפִּירָיו הַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן שֶׁל אֶרֶץ עוֹמֵד. וְכָל הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּיָּם מְזוֹנוֹ שֶׁל לִוְיָתָן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹחֵק עִמּוֹ יוֹם יוֹם. וְהוּא פוֹתֵחַ פִּיו, וְהַתַּנִּין הַגָּדוֹל שֶׁבָּא יוֹמוֹ לְהֵאָכֵל, הוּא בּוֹרֵחַ וְנָס וְנִכְנָס לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל לִוְיָתָן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹחֵק בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קד, כו] לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. [כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב].

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
אֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ, פָּרִים וְרָבִים בָּאָרֶץ, וְאֵלּוּ שֶׁשָּׁרְצוּ מִן הַמַּיִם פָּרִים וְרָבִים בַּמַּיִם, חוּץ מִכָּל מִין עוֹף כָּנָף, שֶׁבְּרִיָתוֹ מִן הַמַּיִם וּפָרֶה וְרָבֶה בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית א, כב] וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ.
וְאֵלּוּ שֶׁשָּׁרְצוּ מִן הַמַּיִם פָּרִים וְרָבִים בְּבֵיצִים, וְאֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ, פָּרִים וְרָבִים בְּוָלָד.

השלמת הכתובים שנזכרו בפרקי דר"א, העוסקים בשבח הבריות הרבות שבים שאין להם מספר, מתוך ספר תהילים (מזמור קד):

(כד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְ-הֹוָה כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.

(כה) זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת.

(כו) שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ.

(כז) כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.

(כח) תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב.

(כט) תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.

(ל) תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה.

(לא) יְהִי כְבוֹד יְ-הֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְ-הֹוָה בְּמַעֲשָׂיו.
מפירוש רש"י: תוסף רוחם - לשון כליון: תשלח רוחך - בתחיית המתים:

יוסף צ. הירשמן · 8 אוקטובר 2026

פרשת בריאת יום השישי:

{כד} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ-אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי-כֵֽן:
{כה} וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת-חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת-הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כָּל-רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב:

מדרש חז"ל במדרש רבה:

פסוק כד-כה

ה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ [נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ].
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר נֶפֶשׁ חַיָה, זֶה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ.
רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר: זֶה הַנָּחָשׁ.

אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר הוֹשַׁעְיָא: בִּנְפָשׁוֹת אוֹמֵר אַרְבַּע: [נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ], כְּשֶׁנִּבְרְאוּ הוּא אוֹמֵר: חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, אֶתְמְהָא.
רַבִּי אוֹמֵר, אֵלּוּ הַשֵּׁדִים, שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נִשְׁמָתָם וּבָא לִבְרֹאת אֶת גּוּפָן וְקָדַשׁ הַשַּׁבָּת וְלֹא בְרָאָן.
לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַשֵּׁדִים, שֶׁאִם יִהְיֶה בְּיַד אָדָם חֵפֶץ טוֹב אוֹ מַרְגָּלִית עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, אוֹמְרִים לוֹ הַשְּׁלֵךְ מִמְךָ, שֶׁמִּי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם הָיָה עָסוּק בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבָרָא אֶת נִשְׁמָתָן בָּא לִבְרֹאת אֶת גּוּפָן וְקָדַשׁ שַׁבָּת וְלֹא בְרָאָן.

וזה מדרש רז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק יא):

בַּשִּׁשִּׁי הוֹצִיא מִן הָאָרֶץ כָּל מִין בְּהֵמוֹת, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, טְמֵאִים וּטְהוֹרִים.
וּבִשְׁנֵי סִימָנִים הֵם מִטַּהֲרִים, בְּמַעֲלֵה גֵרָה וּבְמַפְרִיסֵי הַפַּרְסָה.
וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי בְּהֵמָה נִבְחֲרוּ לְקָרְבַּן עוֹלָה. אֵלּוּ הֵן, שׁוֹר וְכֶבֶשׂ וָעֵז.
וְכָל מִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ נְבֵלָה וּטְרֵפָה בַּשָׂדֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָתוֹ, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים, הַחֵלֶב וְהַדָּם וְגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית ט, ג] כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל.

בַּשִּׁשִּׁי הוֹצִיא מִן הָאָרֶץ שֶׁבַע חַיּוֹת טְהוֹרוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר, וְכֻלָּן שְׁחִיטָתָן וַאֲכִילָתָן כָּעוֹף. וּשְׁאָר כָּל חַיּוֹת שֶׁבַּשָׁדֶה כֻּלָּן טְמֵאוֹת.

בַּשִּׁשִּׁי הוֹצִיא מִן הָאָרֶץ כָּל שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים כֻּלָּן טְמֵאִים.

וְאֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ נַפְשָׁן וְגוּפָן מִן הָאָרֶץ, וּכְשֶׁהֵן נִגְוָעִים חוֹזְרִין לַמָקוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קד, כט] תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן [וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן]. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר [קהלת ג, כא] וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ.

בַּשִּׁשִּׁי הוֹצִיא מִן הָאָרֶץ בְּהֵמָה שֶׁהוּא רָבוּץ בְּהַרְרֵי אָלֶף, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מַרְעִיתוֹ אֶלֶף הָרִים, וּבַלַּיְלָה הֵם נִצְמָחִין מֵאֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ לֹא נָגַע בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב מ, כ] כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ. וּמֵי יַרְדֵּן לְהַשְׁקוֹתוֹ, שֶׁמֵּימֵי הַיַּרְדֵּן סוֹבְבִין אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חֶצְיָן לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ וְחֶצְיָן לְמַטָּה מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כג] יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ. וְהוּא מוּכָן לִסְעוּדָה גְדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יט] הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.

יוסף צ. הירשמן · 8 אוקטובר 2026

השלמת ענין בהמות שנברא ביום חמישי, ולויתן שנברא ביום השישי, כמובא במדרשים דלעיל, מתוך מענה ה' בספר איוב (פרק מ-מא):

(ו) וַיַּעַן יְ-הֹוָה אֶת אִיּוֹב מִן סְעָרָה וַיֹּאמַר.

(ז) אֱזׇר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי.

(ח) הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק.

(ט) וְאִם זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם.

(י) עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ.

(יא) הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כׇל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ.

(יב) רְאֵה כׇל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם.

(יג) טׇמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן.

(יד) וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.

בפירוש רש"י: (מענה ה' מן הסערה):

(ח) האף תפר משפטי - האף תוכיח שדבריך להפר משפטי ולהראות שהוא מעוקל: (י) עדה - לשון עדי ותכשיט: (יב) והדוך - לשון דכו במדוכה (במדבר יא):

(טו) הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל.

(טז) הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמׇתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.

(יז) יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פַחֲדָו יְשֹׂרָגוּ.

(יח) עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל.

(יט) הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.

(כ) כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכׇל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם.

(כא) תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.

(כב) יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי נָחַל.

בפירוש רש"י:

(טו) בהמות - מוכן לעתיד: (טז) כחו במתניו - ביציו מעוכים ונסתרים ולא נתקו לגמרי: בשרירי - כמו שררך (שיר ז):

(יז) יחפוץ - כמו יחפוז מתקשה, וכן בלשון חכמים דחפיזא כי אופתא (חולין מז) קשה כעץ: פחדיו - ביציו: ישורגו - גדילים, כמו וישתרגו (איכה א) או שריגי מטה בלשון משנה, והוא לשון גדיל: (יח) אפיקי - חוזק: גרמיו - עצמיו: כמטיל - כמשאוי של ברזל:

(יט) ראשית דרכי אל - מבראשית נברא ראש לבהמות: העושו - הקדוש ברוך הוא בעצמו ישחטנו:

(כ) כי בול הרים ישאו לו - ובספר תהלים כתוב בהמות בהררי אלף, אלף הרים נשאו לו יבול ובכל יום רועה את כולם,

(עד כאן יסד רש"י, מכאן ואילך אינו לשון רש"י, ואני קיצרתיו מעט):

(כא) צאלים - צל אילנות: (כב) יסוכהו צאלים צללו - אותו צל של סתר קנה וביצה מסובך ומסוכך באילנות (הרבה):

(כג) הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ.

(כד) בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ בְּמוֹקְשִׁים יִנְקׇב אָף.

(כה) תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ.

(כו) הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ וּבְחוֹחַ תִּקֹּב לֶחֱיוֹ.

(כז) הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת.

(כח) הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם.

(כט) הַתְשַׂחֶק בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ.

(ל) יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים.

(לא) הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ.

בפירוש רש"י:

(כג) הן יעשוק נהר ולא יחפוז - פרת שמימיו פרים ורבים והוא נהר גדול עושקו וגוזלו מן הבריות בשתותו: ולא יחפוז - לא מתקשה בטנו על שתייתו כמו יחפוז זנבו: יבטח כי יגיח ירדן - בטוח הוא למשוך כל הירדן לפיהו אילו היה שותה שם כמו גוחי מבטן (תלים כב):

(כד) בעיניו יקחנו - המקום יקחנו בהביטו בו ונרעד מאימתו: במוקשים - כלי אומנות של ציידים ששולים בהם דגים:

(כה-כז) תמשך לויתן וגו' - כאשר תמשכנו בחכה, ותשים אגמון באפו, הידבר אליך תחנונים, כלומר לא תוכל (להתקרב אליו) בכלי מצודה: תשקיע לשונו - תשקיע חבל בלשונו. אגמון - הוא כפוף, כמו כיפה ואגמון (ישעיה ט'), ועשוי של ברזל לצוד בו דגים: ובחוח - כלי של ציידי דגים: הירבה אליך תחנונים - אם ירבה לך תחנונים ויבקש על נפשו שתניחהו: (כח) היכרות ברית עמך - אם יכרות ברית לעבדך שתקחנו להיות לך עבד עולם:

(כט) התשחק - אם תשחק ותטייל בו כאילו הוא צפור קטן: ואם תקשרנו - לצוארי (ס"א לצורך) נעריך הקטנים שיטיילו בו, כצפרים קטנים שנותנין לתינוקות לטייל ולפייסו: (ל) יכרו עליו חברים - אם יכרו ויחכמו עליו חברים ומכשפים לצוד אותו להוציאו מן הים על ידי מכשפות, שיחצוהו ויחלקוהו בין תגרים, כעניין שעושים ציידי הים שצדין דגים גדולים בחכמתם ובאים התגרים וקונים מהם:

(לא) התמלא - אם תמלא תאותך ותעשה סוכות מעורו: ובצלצל דגים ראשו - ואם תעשה מראשו צלצל דגים, כפל לשון: צלצל - סוכת דגים.

(לב) שִׂים עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר מִלְחָמָה אַל תּוֹסַף.

(א) הֵן תֹּחַלְתּוֹ נִכְזָבָה הֲגַם אֶל מַרְאָיו יֻטָל.

(ב) לֹא אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב.

(ג) מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כׇּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא.

(ד) (לא) [לוֹ] אַחֲרִישׁ בַּדָּיו וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ.

בפירוש רש"י:

(לב) שים עליו כפך - התגבר לערוך לפניו שתשים עליו כפיך להכותו: זכור מלחמה אל תוסף - ואל תוסיף זכור גבורתך להלחם בו במלחמה.

(א) הן תוחלתו נכזבה - הן אם תוחלתו נכזבה שלא יהא בו כח להלחם ולזוז ממקומו: הגם אל מראיו יוטל - אם גם אל מראית פניו יוטל ויושלך אדם לעמוד לפניו להסתכל בו מפני אימתו: (ב) לא אכזר כי יעורנו - אין אכזר גבור ועריץ, אשר יעירנו משנתו ויעוררנו ממקומו להקימו: ומי הוא וגו' - אשר יתיצב ויעמוד לפני אשר אני עושה את כל אלה:

(ג) מי הקדימני - ומי הוא אשר הקדים פני בהקבלתו לעבדני ולשמור מצותי ואשלם לו שכרו: תחת כל השמים לי הוא - כל אשר בשמים לי הוא ובידי לפרוע לו שכרו ופעולתו ומעבדו: (ד) לא אחריש בדיו - לא אחריש על בניו של צדיק שהלך לפני בתמים ולבניו ישתלמו שכר טוב אביהם וימצאו טובה בזכותו: ודבר גבורות וחין ערכו - ודבר גבורותיו אשר נתגבר לעשות הטוב והישר, ותחינת סדורו של צדיק אשלם שכרו גם לבניו אחריו: בדיו - ענפיו והם בניו כמו (יחזקאל יז) ותעש בדים ותשלח פארות:

(ה) מִי גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא.

(ו) דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה.

(ז) גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר.

(ח) אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם.

(ט) אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ.

בפירוש רש"י:

(ה) מי גלה פני לבושו - חוזר על הראשונות לדבר על לויתן, מי יוכל לגלות קשקשות. בכפל הן השפתים שהן כפולות אחת למעלה ואחת למטה, שאין בריה רשאה ליכנס שם מפני אימתו: (ו) דלתי פניו - הן השפתים כשהוא סוגר פיו, מי יוכל לפותחן:

(ז) גאוה אפיקי מגנים - גאוה גדולה יש לו בחוזק מגיניו, הן קשקשים שעליו המגינין עליו כמגן: סגור - הוא חותם שריונו שהוא צר וסגור ועצום, שכל קשקשת וקשקשת דבוקה בו ואדוקה לחברתה, שאין בריה יכולה להכותו בין הדבקים. וזהו שנאמר: (ח) אחד באחד יגשו, שכולן מוגשות ותכופות זו לזו: (ט) יתלכדו ולא יתפרדו - שנלכדות ונאחדות כל אחת ואחת בחברתה, שלא תהיינה מתפרדות זו מזו:

(י) עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר.

(יא) מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ.

(יב) מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן.

(יג) נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא.

(יד) בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה.

בפירוש רש"י:

(י) עטישתיו תהל אור - בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש יהל ותזרח אור: תהל - כמו בהלו נרו (לעיל כט): ועיניו כעפעפי שחר - עיניו זורחות ומאירות כמו לעת בקר שהשמש מתאדמת: (יא) מפיו לפידים יהלוכו - לפידים יוצאות מפיו: כידודי אש - כמו לפידים: יתמלטו: (יב) מנחיריו יצא עשן - כסיר נפוח על האש שמעלה עשן: ואגמון - פתרונו לפי עניינו, לשון כלי חרש הוא: (יג) נפשו גחלים תלהט - גחלים בוערות ולוהטות, ולהבות דולקות יוצאות מפיו:

(יד) בצוארו ילין עוז - גבורה: ולפניו תדוץ דאבה - שאין דאבון ועצבון לפניו, שאינו מתירא משום בריה, תדוץ לשון דיצה ושמחה:

(טו) מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל יִמּוֹט.

(טז) לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ אָבֶן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית.

(יז) מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ.

(יח) מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה.

(יט) יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה.

(כ) לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע.

(כא) כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן.

בפירוש רש"י:

(טו) מפלי בשרו דבקו - נדבקות ותכופות זו בזו, שהדגים הן נעשין חתיכות חתיכות בבשרו ומדובקות זו בזו, ובדג גדול כשהוא מבושל נראות חתיכות כשהן שוכבות זו על זו וזו אצל זו. יצוק עליו - כל מפל ומפל יצוק זה על זה אשר לא ימוט ולא יתפרד זה מעל זה, יצוק לשון מוצק. (טז) לבו יצוק כמו אבן - לבו בקרבו חזק ומיוסד כאבן הקבועה ונתונה ביסוד הבנין בחוזק: יצוק כפלח תחתית - כפלח של ריחיים שנתון בתחתיתו של פלח רכב, שפלח רכב שלמעלה הוא סובב ומתגלגל וטוחן ושל מטה אינו זז ממקומו כי קבוע הוא במקומו.

(יז) משאתו יגורו אלים - מפחדו מתיראים גבורים וחזקים, בין דגים בין שאר בריות: משברים יתחטאו - גלי הים שקרוין משברים, הן חסרין לפניו, שהוא שוברתן בפריחתו כאשר הוא פורח וצף בגלי הים: יתחטאו - לשון חסרון כמו (מ"א א) והייתי אני ובני שלמה חטאים:

(יח) משיגהו חרב בלי תקום - גבור המשיגהו להלחם בחרב, לא יתקיים חרבו כי הוא ישברנה: חנית מסע ושריה - וכן כל כלי מלחמה הללו שביד המשיג לא יתקיימו ולא יעמדו לפניו של לויתן, ושריה - שריון: (יט) יחשוב לתבן ברזל - כלי זיין של ברזל חשובים לפניו כתבן, וכלי זיין של נחושת הם לפניו כרקבות עץ: (כ) לא יבריחנו בן קשת - לא יברח מפני בעל קשת וחצים, ואבני בלסתראות הרי הן לפניו כקש: (כא) תותח - הוא כלי זיין ופתרונו לפי עניינו: וישחק לרעש כידון - לרעש מהומת בעלי מלחמות נוטלי כידון הוא משחק ומטייל, שאינו מתיירא מפניהם:

(כב) תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט.

(כג) יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה.

(כד) אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה.

(כה) אֵין עַל עָפָר מׇשְׁלוֹ הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת.

(כו) אֵת כׇּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּנֵי שָׁחַץ.

בפירוש רש"י:

(כב) תחתיו חדודי חרש - במקום חניתו יש זהרורי שמש, כי סנפירים שלו אשר תחתיו בבטנו מאירות ומזריחות כשמש: חדודי - כמו חרב חדה שהיא שנונה צחה ומלובנה: חרש - שמש. ירפד חרוץ עלי טיט - טיט ריפודו מזריח כזהב חרוץ.

(כג) ירתיח כסיר מצולה - כסיר קטן נפוח שמעלה מהרה רתיחות תכופות ורצופות, כן הוא מרתיח את המצולה שהיא גדולה ועמוקה: ים ישים כמרקחה - כמרקחת ריקוח בשמים שהיא מעורה ומעורבת, כמו כן ישים ויערב את הים כשהוא זז ממקומו: (כד) אחריו יאיר נתיב - כשהוא פורח ושט בים אחריו מאיר נתיב התהום, שלפי שעה שהוא פורח ואין שם מים מחמת מרוצת פריחתו: יחשוב תהום לשיבה - תהום חשוב לפניו בחלשות ותשות: לשיבה - לחלשות של זקנה ושיבה:

(כה) אין על עפר משלו - ממשלתו, שאין בריה מושלת עליו. העשו - כמו העשוי, בלי פחד ומחיתה, שאינו מתיירא מן הבריות. (כו) את כל גבוה יראה - כל הגבוהים שבעולם הוא רואה תחתיו, שאין להם גבורה כנגדו: הוא מלך על כל בני שחץ - בני גסות הרוח שבראתי בעולמי, שאין להם כנגדו ממשלה ושררה. והאיך נשאך לבך לשאת ראש לפני להתוכח נגדי כי הנני עושה את כל הנפלאות האלה:

*בפרשת ויגש הבאתי ענין סוכת עורו של לויתן והמסתעף ממדרש חז"ל:

יוסף צ. הירשמן אמר:
ומדרשו בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים, נספחים ב - פרשה אחרת):דבר אחר: וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד: ו).אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקדוש ברוך הוא מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנאמר הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹ[ת] עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ (מ, לא).את מוצא בשעה שבאו הייסורין על איוב היה עומד וקורא תיגר אחר מידת הדין, שנאמר מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב כג: ג), אדעה מלין יענני (שם שם ה).אמר לו הקדוש ברוך הוא: איוב, מה אתה עומד ואומר מי יתן ידעתי ואמצאיהו, הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, אם מחסר אני מטלית אחת ממנו יש לי למלאת, שנאמר התמלא בסוכות בעורו. אם תאמר שאינו דבר משובח עורו של לויתן,אמר רבי פנחס הכהן בן חמא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: פופסים הרוחות שלו מכהות גלגל חמה, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח (ט: ז), תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי טיט (מא: כב).דבר אחר:ירפד חרוץ עלי טיט, מקום רפידתו חרוץ הוא זהב, שכן הוא אומר ירפד חרוץ עלי טיט. דבר אחר:אין לך מזוהם של דג אלא מקום רפידתו, ומקום רפידתו של לויתן יפה הוא מזהב, לכך נאמר ירפד חרוץ עלי טיט. גאוה על אפיקי מגינים (מא, ז), אילו הקשקשים שלו.סגור חותם צר - אמר רבי אבא בר כהנא, רבותינו שבדרום:אחד מהם אומר סגור כל החתמות הניצררים.וחבירו אומר סגור כל החותמות המצררים.דבר אחר:סגור חותם צר, אמר רבי ברכיה הכהן אמר הקדוש ברוך הוא סגרתי עליו וחתמתי עליו והצררתי עליו.דבר אחר:גאוה אפיקי מגינים, שיש לו גאוה של מעלה. והקדוש ב"ה אומר למלאכי השרת רדו ועשו עמו מלחמה.מיד יורדין ועושין עמו מלחמה, ולויתן תולה פניו ומלאכי השרת רואין אותו ומתבהלין מיראתו ובורחין, שנאמר משאתו יגורו אלים (מא: יז), ואין אלים אלא מלאכי השרת, שנאמר כי מי בשחק יערוך לי"י ידמה לי"י בבני אלים (תהלים פט: ז).משברים יתחטאו, מה משברים יתחטאו, לומר לך כשהוא מבקש לאכול הוא מקיש מזנבו ועושה שבר בים והדגים מתכוונים ובאין שם והוא אוכל, ואין יחטאו אלא כוונה, שנאמר כל זאת קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ: טז).והקדוש ב"ה אומר למלאכים טלו חרבות ורדו עליו. מיד נוטלין חרבות ונותנים עליו, ואיכפת לך בהן, שנאמר משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה (מא: יח), כשם שהחנית הזה נוסע מן השריון, כך היא בורחת מעורו של לויתן,והברזל חשוב לו כתבן, שנאמר יחשב ברזל לעץ ריקבון נחושה (מא, יט).הם נוטלין ומקשטין עליו חיצים, ואיכפת לו, שנאמר לא יברחנו בן קשת (מא, כ).והם נוטלין אבני קלע וזורקין עליו והוא סבור בהן כקש, שנאמר כקש נהפכו לו אבני קלע, כקש נחשבו תותח (מא, כ כא).וכתיב ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה (מא, כג) כמעשה בשמים ישים ים, כמה דאת אמר רוקח מרקחת מעשה רוקח (שמות ל: כה).אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה (מא: כד), לפי שהוא יושב על תהום סבור ששם הוא יושב, שנאמר יחשב תהום לשיבה. מה הקדוש ברוך הוא עושה, מביא בהמות ולויתן והם עושים מלחמה זה עם זה, דכתיב אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (מא: ח),
אל תקרי וְרוּחַ אלא וְרֵוַח.דבר אחר:ורוח לא יבא ביניהם, אלו מלאכי השרת שנקראו רוחות, שנאמר עושה מלאכיו רוחות (תהלים קד: ד).מיד בהמות ולויתן מדבקין זה עם זה, שנאמר איש באחיהו ידובקו (מא: ט),ומשהן מדבקין זה עם זה אינן מתפרשין זה מזה, שנאמר יתלכדו ולא יתפרדו. מה הקדוש ברוך הוא עושה,רומז ללויתן והוא מכה את הבהמות בסנפירין ושוחטו,ורומז לבהמות והוא מכה ללויתן בזנבו וממיתו.מיד הקדוש ברוך הוא מה עושה, נוטל עורו של לויתן ועושה סוכה לצדיקים, דכתיב התמלא בסוכות עורו ובצלצל דגים ראשו (מ: לא).ר' נחמן ורבי הונא הכהן ורבי יהודה הלוי ברבי שלום:אחד מהם, מקישים בצלצלו ואומר: כל מי שעשה מצות רגיליות יבא ויטול ויאכל מראשו, וטעמו כטעם הראש של דג שבים טבריא.וחבירו אומר, מקישים בצלצלו ואומר: כל מי שעשה מצות רגיליות יבא ויאכל מראשו, וטעמו כטעם הראש של דג שבים הגדול.מיד הם באים ומתחברים ונוכרים עליו, שנאמר יכרו עליו חברים (מ: ל), מי שחבר עצמו במצות.דבר אחר:יכרו עליו חברים, חבורות חבורות, יש בעלי מקרא, יש בעלי משנה, יש בעלי תלמוד, יש בעלי הגדה, יש בעלי מצוות, יש בעלי מעשים טובים. כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה.ושמא תאמר יש ביניהם מריבה, (א"ל) [תלמוד לומר] יחצוהו בין כנענים, אילו הפרגמטוטין* הללו, כשיש להם אבן טובה בשותפות והן מוכרין אותה, וכשהן באין לחלק דמיה אינן עושין מריבה, אלא כל אחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן.כן לעתיד לבא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבא ויטול שכרו לפי מעשיו,לכך יחצוהו בין כנענים, ואין כנענים אלא פרגמטוטין, דכתיב אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ (ישעיה כג: ח).*סוחרים.

יוסף צ. הירשמן · 8 אוקטובר 2026

פתיחות ממדרש רבה לבריאת אדם וחוה:

בענין שהאדם נברא אחרי כל בעלי החיים, ובו כמה פירושים לפסוק "אחור וקדם"

[פרשה ח] א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ [וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ].

רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם זָכָה אָדָם - אוֹכֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, וְאִם לָאו - הוּא בָּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.

[אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי]

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס* בְּרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ* פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן.

אֲתִיבוּן לֵיהּ: וְהָכְתִיב (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו [וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה], אֲמַר לְהוֹן: מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן, דִּמְתַרְגְּמִינַן: וְלִסְטַר מַשְׁכְּנָא וגו'.

*אנדרוגינוס=בריה שהיא זכר ונקיבה יחד. *דיו=שתי.

רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם בְּרָאוֹ, וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: מְלֹא כָל הָעוֹלָם בְּרָאוֹ.

מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.

מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): [לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ] וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם.

וּמִנַּיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב יג, כא): כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן.

הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (בראשית א, כד): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, זֶה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן.

הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמֵר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'.

אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ זְבוּב קְדָמְךָ, יַתּוּשׁ קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל* זֶה קְדָמְךָ.

אָמַר רַב נַחְמָן אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וָקֶדֶם לְכָל עֳנָשִׁין.

*תולעת מים.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַף בְּקִלּוּס אֵינוֹ בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר: מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים [שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ]. בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת [זְקֵנִים עִם נְעָרִים. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ].

אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי:

כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ אֵינָהּ אֶלָא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, כָּךְ בְּרִיָּתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף.

מַה טַּעְמֵיהּ,

שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם [שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ],

וְאַחַר כָּךְ (שם, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ,

וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.

בענין שאין לנו עסק לדרוש במה שנברא קודם האדם

ב רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח (איוב כ, ד): הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד, מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ.

אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת מִן הַחַמָרִין, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ מַה שִּׁבָּרוֹן* נַעֲשָׂה בַּמְּדִינָה הַיּוֹם,

שֶׁל שִׁשִּׁי הָיוּ שׁוֹאֲלִין שֶׁל חֲמִישִׁי, וְשֶׁל חֲמִישִׁי שֶׁל רְבִיעִי, וְשֶׁל רְבִיעִי שֶׁל שְׁלִישִׁי, וְשֶׁל שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁנִי, וְשֶׁל שֵׁנִי שֶׁל רִאשׁוֹן, וְשֶׁל רִאשׁוֹן לְמִי הָיָה לוֹ לִשְׁאֹל, וְלֹא לִבְנֵי הַמְדִינָה שֶׁהָיוּ עֲסוּקִין בְּדִימוּסָהּ* שֶׁל מְדִינָה?

אַף כָּאן כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם הָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לָאֵלּוּ - מַה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּכֶם,

הַיּוֹם שֶׁל שִׁשִּׁי שׁוֹאֵל שֶׁל חֲמִישִׁי, וְשֶׁל חֲמִישִׁי שֶׁל רְבִיעִי, וְשֶׁל רְבִיעִי שֶׁל שְׁלִישִׁי, וְשֶׁל שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁנִי, וְשֶׁל שֵׁנִי שֶׁל רִאשׁוֹן, וְשֶׁל רִאשׁוֹן לְמִי הָיוּ שׁוֹאֲלִין, לֹא לַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם?

דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קָדְמָה הַתּוֹרָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת. וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, דִּכְתִיב (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל [כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה].

הֱוֵי: הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד וגו', הַתּוֹרָה יוֹדַעַת מַה קֹּדֶם לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲבָל אַתָּה אֵין לְךָ עֵסֶק לִדְרשׁ אֶלָּא - מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ.

*שברון=מקח וממכר. *בדימוסה=בקביעת סדר הנכון.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם בֶּן סִירָא אָמַר:

בְּגָדוֹל מִמְךָ אַל תִּדְרשׁ, בְּחָזָק מִמְךָ בַּל תַּחְקֹר, בְּמֻפְלָא מִמְּךָ בַּל תֵּדָע, בִּמְכֻסֶּה מִמְךָ אַל תִּשְׁאַל,

בַּמֶּה שֶׁהֻרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.

השלמת הכתובים העוסקים בקילוס ושבח שנותנים הארץ וברואיה להקב"ה, כנזכר במדרש, מתוך ספר תהילים (מזמור קמח):

(ז) הַלְלוּ אֶת יְ-הֹוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכׇל תְּהֹמוֹת.

(ח) אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ.

(ט) הֶהָרִים וְכׇל גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכׇל אֲרָזִים.

(י) הַחַיָּה וְכׇל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף.

(יא) מַלְכֵי אֶרֶץ וְכׇל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכׇל שֹׁפְטֵי אָרֶץ.

(יב) בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים.

(יג) יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְ-הֹוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

(יד) וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכׇל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּ-יָהּ.

יוסף צ. הירשמן · 8 אוקטובר 2026

תיאור פלאי הבריאה - בעלי חיים משונים זה מזה, מספר איוב (לח-לט):

האריה אוסף טרף לגוריו

(לט) הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא.

(מ) כִּי יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ אָרֶב.

בפירוש רש"י: (מ) ישוחו - עומדים צפופים: למו ארב - לארוב. כן דרך האורבים לשוח ולכוף עצמן כדי שלא יכירו בהם:

העורב אינו מרחם על צאצאיו

(מא) מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי יְלָדָו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל.

(מא) יתעו לבלי אכל - שאביהם שונאם הקדוש ברוך הוא מזמן להם יתושין נבראים מצואתן ונכנסין לתוך פיהם:

פלא בלידת היעלים והאילות

(א) הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר.

(ב) תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה.

(ג) תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה.

(ד) יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר יָצְאוּ וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ.

(א) יעלי סלע - אשטנבו"ק, ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד כדי שיפול לארץ וימות והקב"ה מזמן לו נשר ומקבלו בכנפיו: חולל אילות תשמור - לשון חיל יולדה. האילה רחמה צר ואין הוולד יכול לצאת ובשעת לידתה אני מזמן לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה, ובין אותם רגעים איני מחליף ובין איוב לאויב נתחלף לי?

(ג) תפלחנה - מתבקע רחם שלהם ומוציא הולדות וחבלי לידה שלהם: תשלחנה - מעליהם בלדתן לרגע שאני מזמין להם:

(ד) יחלמו - יחזקו: ולא שבו למו - משירבו קצת יגדלו בבר בזרעים ובדשאים ואינם צריכים לגידול אביהם ואמם:

הפרא והערוד מהלכים חפשי

(ה) מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חׇפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ.

(ו) אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה.

(ז) יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה תְּשֻׁאוֹת נֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָע.

(ח) יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ וְאַחַר כׇּל יָרוֹק יִדְרוֹשׁ.

(ה) חפשי - שאין אדם יכול לגדל פרא ללמדו עבודת בהמות: ערוד - חמור הבר - מי פתח מוסרותיו - שאין עליו עול אדם:

(ח) יתור הרים מרעהו - הוא עצמו תר לו מקום מרעה:

הראם אינו נאסר מרוב כוחו

(ט) הֲיֹאבֶה רֵּים עׇבְדֶךָ אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ.

(י) הֲתִקְשׇׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ.

(יא) הֲתִבְטַח בּוֹ כִּי רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ.

(יב) הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי יָשִׁיב זַרְעֶךָ וְגׇרְנְךָ יֶאֱסֹף.

(ט) רים - כמו ראם: עבדך - לעבדך:

(י) בתלם עבותו - עבות חבל שקושרין (שוורים) לתלמי המחרישה: ישדד - יתקן השדה:

(יא) התבטח בו - לאסוף תבואתך בשביל שכחו רב ויכול לסבול הרבה: ותעזוב אליו יגיעך - לאסוף אל הבית:

מיני עופות שמזניחים ביציהם והולכים

(יג) כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה.

(יד) כִּי תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְעַל עָפָר תְּחַמֵּם.

(טו) וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְדוּשֶׁהָ.

(טז) הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא לָהּ לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי פָחַד.

(יז) כִּי הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חׇכְמָה וְלֹא חָלַק לָהּ בַּבִּינָה.

(יג) כנף רננים נעלסה - כן שם עוף גדול רננים, ולשון משנה קרוי בר יוכני: אברה - כל עוף קרוי אברה על שם שפורח, כלומר או עוף ששמו חסידה ועוף ששמו נוצה ראה מה מנהגה: (יד) תעזוב לארץ ביציה - והולכת ומתחממת למרחוק על עפר: (טו) ותשכח כי רגל תזוריה - לביצתה תבקענה: (טז) הקשיח - הקשה בניה מלבה כאילו אינם שלה: לריק יגיעה - ואינה יראה שתאבדם:

הסוס שש לקראת מלחמה

(יח) כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ.

(יט) הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה.

(כ) הֲתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָה.

(כא) יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת נָשֶׁק.

(כב) יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי חָרֶב.

(כג) עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן.

(כד) בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא אָרֶץ וְלֹא יַאֲמִין כִּי קוֹל שׁוֹפָר.

(כה) בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה.

(יח) כעת במרום תמריא - כל לשון המראה כאדם שזונה לבו לצאת ממידתו ומגידולו ומארצו לשוטט לו בארצות ולנסות לו מדות אחרות:

(יט) רעמה - לשון רעם ובעתה כמו רעמו פנים: (כ) כארבה - מדלג ומקפץ כארבה ומרעיש סביביו: נחרו - כשהוא נופח בנחיריו בקול אימה:

(כא) יחפרו בעמק - כמו ויחפרו לנו את הארץ, שדרך הפרשים אורבים בעמקים ובנחלים: וישיש בכח - והסוס שמח ויוצא לקראת נשק: (כב) ולא יחת - ולא יירא:

(כג) תרנה אשפה - מלאה חצים ומקשקשות זו בזו ונשמע קולם: להב חנית - כלי של ברזל קרוי להב, כמו ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ג):

(כד) יגמא ארץ - עושה גומות ברגליו. ענין אחר: יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כד): ולא יאמין - מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה: כי קול שופר - של מלחמה: (כה) בדי שופר - בהרבה שופר: יאמר האח - לשון שאומרים (העוברים) כשהן שמחין:

נדידת הנץ דרומה מפני הקור

(כו) הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן.
מפירוש אבן עזרא: (כו) יאבר נץ - יעופף לתימן כי יבקש מקום חם:

הנשר מביא אוכל לבניו ממרחקים

(כז) אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ.

(כח) סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה.

(כט) מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ.

(ל) וְאֶפְרֹחָו יְעַלְעוּ דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא.

מפירוש האבן עזרא: (כז) יגביה נשר - אין עוף שיגבה יותר ממנו: (כח) סלע ישכון - כן תולדתו: (כט) חפר אוכל - יבקש, שהוא במקום גבוה ויבקש מזונו:

(ל) ואפרוחיו יעלעו דם - יבלעו דם איברי החללים שיביא. וזה דבר ידוע כי הנשר יראה ממקום רחוק מאד מקום החללים וירוץ שמה:

יוסף צ. הירשמן · 9 אוקטובר 2026

בריאת אדם וחוה (בפרק א):

{כו} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל-הָאָ֔רֶץ וּבְכָל-הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל-הָאָֽרֶץ:
{כז} וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים | אֶת-הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

במדרש רבה:

פסוק כו

ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם [בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ],
בְּמִי נִמְלָךְ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, בִּמְלֶאכֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִמְלָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי סַנְקְלִיטִים*, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר חוּץ מִדַּעְתָּן.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בְּמַעֲשֵׂה כָּל יוֹם וָיוֹם נִמְלַךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ סַנְקַתַּדְרוֹן*, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ.
*סנקליטים=יועצים. *סנקתדרון=יועץ חשוב היושב בקתדרא ליד המלך.

רַבִּי אַמֵּי אָמַר בְּלִבּוֹ נִמְלַךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַרְדְּכָל*, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרַעֵם לֹא עַל אַרְדְּכָל, אֶתְמְהָא, הֱוֵי [וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ] וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

אָמַר רַב אַסֵּי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, אֶתְמְהָא, הֱוֵי וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

*ראש הבנאים.

ד אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה:

בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, רָאָה צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְאִם לֹא אֶבְרָא אוֹתוֹ הֵיאַךְ צַדִּיקִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְלִיג דַּרְכָּן שֶׁל רְשָׁעִים מִכְּנֶגֶד פָּנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת רַחֲמִים וּבְרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים א, ו): כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד, אִבְּדָהּ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת רַחֲמִים וּבְרָאוֹ.

רַבִּי חֲנִינָא לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא:
בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶן: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ? אָמְרוּ לוֹ, אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן צַדִּיקִים עוֹמְדִים מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים - כִּי הוֹדִיעַ ה' דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד - אִבְּדָהּ מֵהֶם, גִּלָּה לָהֶם שֶׁהַצַּדִּיקִים עוֹמְדִים מִמֶּנּוּ וְלֹא גִּלָּה לָהֶם שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹמְדִים הֵימֶנּוּ, שֶׁאִלּוּ גִּלָּה לָהֶם שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹמְדִים הֵימֶנּוּ לֹא הָיְתָה מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּבָּרֵא.
ה אָמַר רַבִּי סִימוֹן:
בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. [אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף].

חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים.

צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה [וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה],

אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה* שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח.

*חותם.

רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר:

מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב - אָדָם.

רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר:

עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן: מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין? כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.

ו [וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ].
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר: בְּדַעַת בְּרָאוֹ, שֶׁבָּרָא צָרְכֵי מְזוֹנוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ בְּרָאוֹ.
אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם (תהלים ח): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶּנּוּ. [וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו]. הֲדָא עַקְתָא לְהוֹן מִבָּרְיָא*?
אֲמַר לְהוֹן: אִם כֵּן צֹנֶה וַאֲלָפִים* כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמֹת שָׂדָי - לָמָּה נִבְרְאוּ. צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם [עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים] - לָמָּה נִבְרְאוּ.
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מִגְדָּל* מָלֵא כָּל טוּב וְאֵין לוֹ אוֹרְחִים, מָה הַנָּאָה יֵשׁ לַמֶּלֶךְ שֶׁמִּלְּאוֹ.
אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם ה' אֲדֹנֵנוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, עֲבֵיד מַה דְּהָנֵי לָךְ.
*להון מיבריא=להיכן נבראת? נ"א: "למה מיברי". *צנה ואלפים=צאן ובקר. *מגדל=ארון זקוף.

ז רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר: בְּנַפְשׁוֹתָן שֶׁל צַדִּיקִים נִמְלָךְ.

הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְישְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם.

הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, עַל שֵׁם (בראשית ב): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה [וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה].

יוֹשְׁבֵי נְטָעִים, עַל שֵׁם (שם): וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם [וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר].

וּגְּדֵרָה, עַל שֵׁם (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם [חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ].

עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ, עִם הַמֶּלֶךְ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָשְׁבוּ נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁבָּהֶן נִמְלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.

בטעם שנתייעץ עם המלאכים ותשובת המינים

ח רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה משֶׁה כּוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה, הָיָה כּוֹתֵב מַעֲשֵׂה כָּל יוֹם וָיוֹם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה נוֹתֵן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת יִטְעֶה.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

משֶׁה, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁבָּרָאתִי, לֹא גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֲנִי מַעֲמִיד מִמֶּנּוּ? שֶׁאִם יָבוֹא הַגָּדוֹל לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנוּ וְהוּא אוֹמֵר מָה אֲנִי צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנִּי, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ לְמַד מִבּוֹרְאֶךָ, שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁבָּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

אָמַר רַבִּי לֵוִי, לֵית הָכָא מַלְכוּ?

אֶלָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בְּפֶתַח פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, וְרָאָה בְּלוֹרִין* אַחַת מוּשְׁלֶכֶת, אָמַר מַה נַּעֲשֶׂה בָהּ, מֵהֶן אוֹמְרִים דִּימוּסִיּוֹת*, וּמֵהֶן אוֹמְרִים פְּרִיבְטָאוֹת*, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִינְדַרְטִין* אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, מִי מְעַכֵּב.

*בלורין=אבן גזית. *דימוסיות=בניינים. *פריבטאות=מושבות. *אינדרטין=אנדרטה.

ט שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי, כַּמָּה אֱלֹהוֹת בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְיָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים [אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ] לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם, אֲשֶׁר בָּרְאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר בָּרָא.

חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אָמַר לָהֶם בָּרְאוּ אֱלֹהִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בָּרָא אֱלֹהִים.

אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים, אַתָּה מוֹצֵא תְּשׁוּבָה בְּצִדָּהּ.

חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵּין דִּכְתִיב: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. אָמַר לָהֶם קִרְאוּן מַה דְּבַתְרֵיהּ, וַיִּבְרְאוּ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמֵיהֶם, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ.

וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לְאֵלּוּ דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, לְשֶׁעָבַר אָדָם נִבְרָא מִן הָאֲדָמָה, חַוָּה נִבְרֵאת מִן הָאָדָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה.

חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לֵיהּ, מַה דֵּין דִּכְתִיב (יהושע כב, כב): אֵל אֱלֹהִים ה' אֵל אֱלֹהִים ה' הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע, אָמַר לָהֶם הֵם יוֹדְעִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא - הוּא יֹדֵעַ.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לְאֵלּוּ דָּחִיתָ בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֱלֹהִים הֵן. כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר, בְּסִילוּגוּס* קֵיסָר, אֲגוּסְטוּס קֵיסָר.

חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ לוֹ, אָמְרוּ לוֹ מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב (יהושע כד, יט): כִּי אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא, אָמַר לָהֶן, קְדשִׁים הֵמָּה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא - קְדשִׁים הוּא.

*בסילוגוס=שם שנקראו בו מלכי רומי.

י אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן טָעוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּבִקְּשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְאִפַּרְכוֹס* שֶׁהָיוּ בְּקָרוּכִין*, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מְבַקְּשִׁין לוֹמַר לַמֶּלֶךְ דּוֹמִינוֹ*, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֵיזֶהוּ, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ דְּחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַקָּרוּכִין, וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אִפַּרְכוֹס.

כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, טָעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּבִקְּשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אָדָם.

הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ב, כב): חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא.

*אפרכוס=מושל המדינה. קרוכין=מרכבת המלך. *דומינו=שירה.

פסוק כז

יא זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם,
זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ - זָכָר וּנְקוּבָיו בְּרָאָם.

[בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם]
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרֵי:
בָּרָא בוֹ אַרְבַּע בְּרִיּוֹת מִלְּמַעְלָה, וְאַרְבַּע מִלְּמַטָּן.
אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כִּבְהֵמָה, פָּרָה וְרָבָה כִּבְהֵמָה, וּמַטִּיל גְּלָלִים כִּבְהֵמָה, וּמֵת כִּבְהֵמָה.
מִלְּמַעְלָה:
עוֹמֵד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מְדַבֵּר כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, יֵשׁ בּוֹ דַּעַת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְרוֹאֶה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
וּבְהֵמָה אֵינָה רוֹאָה, אֶתְמְהָא. אֶלָּא זֶה מְצַדֵּד.

רַבִּי תִּפְדָאי בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא:
הָעֶלְיוֹנִים נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת וְאֵינָן פָּרִין וְרָבִין, וְהַתַּחְתּוֹנִים פָּרִים וְרָבִים, וְלֹא נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵינִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת מִן הָעֶלְיוֹנִים, פָּרָה וְרָבָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים.

רַבִּי תִּפְדָאי בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם בּוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הוּא חַי וְאֵינוֹ מֵת, מִן הַתַּחְתּוֹנִים הוּא מֵת וְאֵינוֹ חַי, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, אִם יֶחְטָא יָמוּת, וְאִם לֹא יֶחְטָא יִחְיֶה.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק יא):

מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַתּוֹרָה, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ,
הֵשִׁיבָה הַתּוֹרָה וְאָמְרָה: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הָעוֹלָם שֶׁלָךְ, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִבְרֹאתוֹ הוּא קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז וְיָבֹא לִידֵי חֵטְא, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲרִיךְ אַפְּךָ עִמּוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם.
אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכִי עַל חִנָּם נִקְרֵאתִי אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד?

הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָדוֹם שָׁחוֹר לָבָן יָרֹק.
אָדוֹם זֶה הַדָּם,
שָׁחוֹר אֵלּוּ הַקְּרָבַיִם,
לָבָן אֵלּוּ עֲצָמוֹת וְגִידִים,
יָרֹק זֶה הַגּוּף.
וְלָמָּה כִּנֵּס אֶת עֲפָרוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יָבֹא אָדָם מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב אוֹ מִמַּעֲרָב לַמִּזְרָח אוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ וּבָא קִצּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹא תֹאמַר הָאָרֶץ שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֵין עֲפַר גּוּפְךָ מִשֶּׁלִּי וְאֵינִי מְקַבֵּל אוֹתְךָ, חֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאתָ מִשָּׁם. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ אָדָם וּבָא קִצּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, מִשָּׁם הוּא עֲפַר גּוּפוֹ וּלְשָׁם הוּא חוֹזֵר, וְאוֹתוֹ עָפָר יָרִים קוֹלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית ג, יט] כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָיָה הַיּוֹם:

בְשָׁעָה רִאשׁוֹנָה צָבַר אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם, שְׁנִיָּה גִּבְּלוֹ, שְׁלִישִׁית רִקְּמוֹ,

רְבִיעִית זָרַק בּוֹ נְשָׁמָה, חֲמִישִׁית הֶעֱמִידוֹ עַל רַגְלָיו, שִׁשִּׁית קָרָא שֵׁמוֹת,

שְׁבִיעִית נִזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה, שְׁמִינִית נִצְטַוּוּ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, תְּשִׁיעִית עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה,

עֲשִׂירִית הִכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ, אַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נִתְגָּרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כד] וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם.

וְגִבֵּל אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבְמָקוֹם טָהוֹר הָיָה, בְּטַבּוּר הָאָרֶץ הָיָה, וְרִקְּמוֹ וְתִקְּנוֹ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה לֹא הָיְתָה בּוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָפַח בּוֹ בְּרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו וְזָרַק בּוֹ נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב, ז] וַיִפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים [וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה].

וְעָמַד אָדָם עַל רַגְלָיו, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמָטָּה. וְהָיְתָה קוֹמָתוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קלט, ה] אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. אָחוֹר זֶה מַעֲרָב, וָקֶדֶם זֶה מִזְרָח. וְרָאָה אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחִיל מְפָאֵר לְשֵׁם בּוֹרְאוֹ וְאָמַר: מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' [כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ]. [שם קד, כד].

עָמַד עַל רַגְלָיו, וְהָיָה מְתֹאָר בִּדְמוּת אֱלֹהִים. רָאוּ אוֹתוֹ הַבְּרִיּוֹת וְנִתְיָרְאוּ, כִּסְבוּרִין שֶׁהוּא בּוֹרְאָן, וּבָאוּ כֻּלָּם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, אָמַר לָהֶם בָּאתֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי, בּוֹאוּ אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ וְנַלְבִּישׁ גֵּאוּת וָעֹז וְנַמְלִיךְ עָלֵינוּ מִי שֶׁבְּרָאָנוּ, לְפִי שֶׁהָעָם מַמְלִיכִין אֶת הַמֶּלֶךְ, וְאֵין הַמֶּלֶךְ מַמְלִיךְ אֶת עַצְמוֹ אִם אֵין הָעָם מַמְלִיכִין אוֹתוֹ. הָלַךְ אָדָם לְעַצְמוֹ וְהִמְלִיךְ אוֹתוֹ רִאשׁוֹן וְכָל הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו, וְאָמַר ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט.

יוסף צ. הירשמן · 9 אוקטובר 2026

השלמת הפסוקים המפרשים את בריאת אדם וחוה בהרחבה, מהמשך פרשת בראשית (פרק ב-ג), ועיין במדרשים שיובאו שם אי"ה:

(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כׇּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

(ז) וַיִּיצֶר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

(ח) וַיִּטַּע יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.

(יח) וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

(יט) וַיִּצֶר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים מִן הָאֲדָמָה כׇּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כׇּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.

(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכׇל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

(כא) וַיַּפֵּל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.

(כב) וַיִּבֶן יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם.

(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת.

(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כׇּל חָי.

(כא) וַיַּעַשׂ יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.

ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱ-לֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.

(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם.

וכך משבח דוד המלך ע"ה בספר תהילים (מזמור קלט) על בריאת עצמו, ואמרו חז"ל (סנהדרין לח:) על פסוקים אחרונים שבו שנאמרו על ידי אדם הראשון:

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר יְ-הֹוָה חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע.

(ב) אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק.

(ג) אׇרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכׇל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה.

(ד) כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְ-הֹוָה יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.

(ה) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.

(ו) פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ.

(יג) כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי.

(יד) אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד.

(טו) לֹא נִכְחַד עׇצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.

(טז) גׇּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם.

(יז) וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם.

(יח) אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ.

בראשית מדרשי חז"ל - פרשת "בראשית"

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

נושאים דומים