יוסף צ. הירשמן

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,030
פוסט השבוע
1
תודות
3,894
נקודות
400
{י} וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:
{יא} וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי-בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵֽאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא:



פתיחות ממדרש רבה:

א וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (בראשית כח, י),
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא בַּר פַּפָּא פָּתַח (משלי ג, כג כד): אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ [וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף]. אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד [וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ].
אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח,
זֶה יַעֲקֹב, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד,
מֵעֵשָׂו וּמִלָּבָן.
וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ, (בראשית כח, יב): וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.


ב רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (תהלים קכא, א): שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָֹּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים [מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי],
אֶשָֹּׂא עֵינַי אֶל הַהוֹרִים -
לְמַלְפָנַי וְלִמְעַבְּדָנַי*.
מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי, אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר, וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד.
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר גָּדוּד שִׁלְּחוֹ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר שִׁלַּח עִמּוֹ, אֶלָּא שֶׁעָמַד עֵשָׂו וּנְטָלָהּ מִמֶּנּוּ.
חָזַר וְאָמַר מָה אֲנָא מוֹבֵד סִבְרִי מִן בָּרְיִי, חַס וְשָׁלוֹם, לֵית אֲנָא מוֹבֵד סִבְרִי מִן בָּרְיִי, אֶלָּא (תהלים קכא, ב): עֶזְרִי מֵעִם ה' [עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ].
(תהלים קכא, ג): אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל,
[ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ]
ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע,
מֵעֵשָׂו וּמִלָּבָן.
יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת.
ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
*למלפני=לאלו שהורוני. למעבדני=להוריי שעשאוני.


ג רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח
(משלי יט, יד): בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת,
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
בַּתּוֹרָה מִנַּיִן (בראשית כד, נ): וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר.
בַּנְּבִיאִים (שופטים יד, ד): וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא.
בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.

יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ,
יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, (בראשית כד, סג): וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים.
יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.


ד רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח
(תהלים סח, ז): אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה [מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת],
מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמְרָה לוֹ לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אָמַר לָהּ לְשֵׁשֶׁת יָמִים, כְּדִכְתִיב (שמות כ, יא): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אָמְרָה לוֹ מַה הוּא עוֹשֶׂה מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַכְשָׁו, אָמַר לָהּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, מָמוֹנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לֵיהּ, וְדָא הוּא אֻמָּנוּתֵיהּ? אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, כַּמָּה עֲבָדִים כַּמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי, לְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָן. אָמַר לָהּ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ, קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף.
הָלַךְ לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מֶה עָשְׂתָה נָטְלָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָן שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, אָמְרָה פְּלַן יִסַּב לִפְלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּסַּב לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָן בְּלַיְלָה אַחַת. לְמָחָר אֲתוֹן לְגַבָּהּ דֵּין מוֹחֵיהּ פְּצִיעָא, דֵּין עֵינוֹ שְׁמִיטָא, דֵּין רַגְלֵיהּ תְּבִירָא. אָמְרָה לְהוֹן מַה לְּכוֹן, דָּא אֲמָרָה לֵית אֲנָא בָּעֵי לְדֵין, וְדֵין אֲמַר לֵית אֲנָא בָּעֵי לְדָא. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ לֵית אֱלוֹהַּ כֶּאֱלָהֲכוֹן, אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכוֹן נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת יָפֶה אָמַרְתָּ.
אָמַר לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה עוֹשֶׂה לָהֶן מְזַוְּגָן בְּעַל כָּרְחָן שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָן,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, בְּכִי וְשִׁירוֹת, מַאן דִּבְעֵי אוֹמֵר שִׁירָה וּמַאן דְּלָא בְעֵי בָּכֵי.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה הֱשִׁיבָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה סֻלָּמוֹת מַשְׁפִּיל לָזֶה וּמֵרִים לָזֶה, וּמוֹרִיד לָזֶה וּמַעֲלֶה לָזֶה.
הֱוֵי אוֹמֵר (תהלים עה, ח): אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים,

יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ,
יִצְחָק בָּא זִוּוּגוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה,
יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.


פתיחות ממדרש רבי תנחומא:

פתיחה בדבר הלכה

א יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, לְהֵיכָן הָיָה גוֹלֶה.
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, גּוֹלֶה לְעָרֵי מִקְלָט לְשָׁלֹש הֶעָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

וְיַעֲקֹב אָבִינוּ גָּלָה לְחָרָן, בּוֹרֵחַ בְּנַפְשׁוֹ, וְנִתְיָרַא שֶׁלֹּא יַהֲרֹג אוֹתוֹ הָרָשָׁע עֵשָׂו אָחִיו.
מִכֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצָרָה גְּדוֹלָה נִגְלָה עָלָיו בַּחֲלוֹם.


ג וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ (תהלים צא, יא).
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, עָשָׂה אָדָם מִצְוָה אַחַת, מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ אֶחָד. עָשָׂה שְׁתֵּי מִצְוֹת, מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי מַלְאָכִים. עָשָׂה מִצְוֹת הַרְבֵּה, מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָכִים הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.
וְלָמָּה, כְּדֵי לְשָׁמְרוֹ מִן הַמַּזִּיקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. וּמַה הוּא יִפֹּל. מַשְׁלִימִין לוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִד (דה"א יב, כ).
וּרְבָבָה מִימִינֶךָ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָמָּה מִן הַיָּמִין רְבָבָה וּמִן הַשְּׂמֹאל אֶלֶף. לְפִי שֶׁהַשְּׂמֹאל אֵינָהּ צְרִיכָה מַלְאָכִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּתוּב בַּתְּפִלִּין וְנָתוּן בַּשְּׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ (דברים ו, ח).
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בַר חֲנִינָא, לָא כְתִיב יְהֵא מִצִּדְּךָ אֶלָּא יִפֹּל. שְׂמֹאל שֶׁאֵינָהּ פְּשׁוּטָה בַמִּצְוֹת כְּמוֹ הַיָּמִין, אֵינָהּ מַפֶּלֶת אֶלָּא אֶלֶף מַזִּיקִין. אֲבָל יָמִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה בַמִּצְוֹת, מַפֶּלֶת רִבּוֹא מַזִּיקִין.
לְכָךְ כְּתִיב: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ.


הפתיחות ממדרש אגדת בראשית לא העתקתי.
 
פסוק י

דרשות חז"ל במדרש רבה:

ה חִזְקִיָּה אָמַר בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלשׁ שָׁנִים הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב בְּעֵת שֶׁנָּטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, עָשָׂה עוֹד אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁנִּטְמַן בְּבֵית עֵבֶר, עָשָׂה עוֹד שִׁבְעָה שָׁנִים שֶׁעָבַד בְּרָחֵל, וְנִמְצָא נוֹשֵׂא אִשָּׁה בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וְעֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁהֶה לַצַּדִּיקִים וּמַקְדִּים לָרְשָׁעִים.

אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּבָר כְּתִיב (בראשית כח, ז): וַיִּשְׁמַע אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ [וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם], וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, אֶלָּא אָמַר, אַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ מֵהֵיכָן הוּרְשָׁה, לֹא מִבְּאֵר שָׁבַע, אַף אֲנִי הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִבְאֵר שָׁבַע, אִם נוֹתֵן לִי רְשׁוּת הֲרֵי אֲנִי יוֹצֵא וְאִם לָאו אֵינִי יוֹצֵא, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.

ו
וַיֵּצֵא (בראשית כח, י),
וְכִי לֹא יָצָא מִשָּׁם אֶלָּא הוּא, וַהֲרֵי כַּמָּה חֲמָרִים וְכַמָּה גַּמָּלִים יָצְאוּ, וְאַתְּ אָמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב?
רַבִּי [זעירא] עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר הוּא זִיוָהּ הוּא הֲדָרָהּ, יָצָא מִשָּׁם פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ.
וְדִכְוָתָהּ (רות א, ז): וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה. וַתֵּצֵא, וְכִי לֹא יָצָא מִן הַמָּקוֹם אֶלָּא הִיא, וַהֲרֵי כַּמָּה חֲמָרִים כַּמָּה גַּמָּלִים יָצְאוּ, וְאוֹמֵר וַתֵּצֵא? רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר כְּשֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר הוּא זִיוָהּ הוּא הֲדָרָהּ, יָצָא מִשָּׁם פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ,
נִיחָא דְּתַמָּן לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת בִּלְבָד, אֶלָּא הָכָא דַּהֲוֵי יִצְחָק וְרִבְקָה?
רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר לֹא דוֹמָה זְכוּתוֹ שֶׁל צַדִיק אֶחָד לִזְכוּתוֹ שֶׁל שְׁנֵי צַדִּיקִים.

ז מִבְּאֵר שָׁבַע (בראשית כח, י),
רַבִּי יוּדָן וְרַב הוּנָא,
רַבִּי יוּדָן אָמַר מִבְּאֵרָהּ שֶׁל שְׁבוּעָה, אָמַר שֶׁלֹא יַעֲמֹד עָלַי אֲבִימֶלֶךְ וְיֹאמַר הִשָּׁבְעָה לִי כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׁבַּע לִי זְקֵנְךָ, נִמְצֵאתִי מַשְׁהֶה בְּשִׂמְחַת בָּנַי שִׁבְעָה דוֹרוֹת.
רַב הוּנָא אָמַר מִבְּאֵרָהּ שֶׁל בְּכוֹרָה, אָמַר שֶׁלֹא יַעֲמֹד עָלַי עֵשָׂו וִיעַרְעֵר עַל הַבְּכוֹרָה וְיֹאמַר לִי כָּךְ הָיִיתָ מְרַמֶּה בִּי וְנוֹטֵל אֶת בְּכוֹרָתִי? וְנִמְצֵאתִי מְאַבֵּד אוֹתָהּ שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, לג): הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם.
מִבְּאֵר שָׁבַע,

רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מִבְּאֵרָהּ שֶׁל בְּרָכוֹת, אָמַר שֶׁלֹא יַעֲמֹד עָלַי עֵשָׂו וְיֹאמַר לִי כָּךְ הָיִיתָ מְרַמֶּה בִּי וְנוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת, וְנִמְצֵאתִי מְאַבֵּד אוֹתָהּ יְגִיעָה שֶׁיָּגְעָה בִּי אִמִּי.

ח וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (בראשית כח, י),
רַבָּנָן אָמְרֵי בֶּן יוֹמוֹ,
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר כְּלִשָּׁנְהוֹן דִּבְרִיָּתָא הוּא, פְּלַן אֲזֵיל לְקֵיסָרִין וְעַד כַּדּוּן הוּא עַל זְוָדַיָא.

חָרָנָה,
תָּנָא בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה כָּל דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ למ"ד בִּתְחִלָּתוֹ נִתַּן לָהּ ה"א בְּסוֹפָהּ,
סְדוֹמָה, שְׂעִירָה, מִצְרַיְמָה, חָרָנָה.
אֵיתִיבֵיהּ וְהָכְתִיב (תהלים ט, יח): יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, רַבִּי אַבָּא בֶּן זַבְדָא אָמַר לָאַמְבַּטִּי הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבַּשְּׁאוֹל.


דרשת חז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק לה)*:

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כָּל מָקוֹם שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ הוֹלְכִים, הָיְתָה הַבְּאֵר מְהַלֶּכֶת לִפְנֵיהֶם, וְחוֹפְרִין שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּמוֹצְאִין אוֹתָהּ לִפְנֵיהֶם.
וְחָפַר יִצְחָק בָּאָרֶץ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּמָצָא אוֹתָהּ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כו, יח] וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם. חָפַר בָּאָרֶץ שְׁנֵי פְּעָמִים וּמָצָא אוֹתָהּ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יט] וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל.
וּכְתִיב בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַיִם [זכריה יד, ח]. הִיא הַבְּאֵר שֶׁעֲתִידָה לַעֲלוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּלְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל סְבִיבוֹתֶיהָ. וְעַל שֶׁמָּצְאוּ אוֹתָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים קָרְאוּ אוֹתָהּ שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כו, לג] וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה. וְעַל שֵׁם הַבְּאֵר נִקְרֵאת הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה [שם]:
בֶּן שִׁבְעִים וָשֶׁבַע שָׁנָה הָיָה יַעֲקֹב בְּצֵאתוֹ מִבֵּית אָבִיו. וְהָיְתָה הַבְּאֵר מְהַלֶּכֶת לְפָנָיו מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר הַמּוֹרִיָּה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, וְהִגִּיעַ בַּחֲצִי הַיּוֹם לְשָׁם.

*מקצתו הובא לעיל לגבי יצחק.

 
המשך דרשת הפרקי דרבי אליעזר (שם) השייך לפסוק יא:

וּפָגַע בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כח, יא] וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מָקוֹם, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַצַּדִּיקִים שָׁם הוּא נִמְצָא עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות כ, כד] בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יַעֲקֹב, הַלֶּחֶם בְּצִקְלוֹנְךָ וְהַבְּאֵר לְפָנֶיךָ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד עַכְשָׁו לֹא יָרַד הַשֶּׁמֶשׁ חֲמִשִּׁים יְרִידוֹת וַאֲנִי שׁוֹכֵב בַמָּקוֹם?
וּבְלֹא עִתּוֹ בָּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּמַּעֲרָב. וְהִבִּיט יַעֲקֹב וְרָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בָּא בַּמַּעֲרָב, וַיָּלֶן שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כח, יא] וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ.

לָקַח יַעֲקֹב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מֵאַבְנֵי הַמִזְבֵּחַ שֶׁנֶּעֱקַד עָלָיו יִצְחָק אָבִיו, וַיָּשֶׂם אוֹתָם מְרַאֲשׂתָיו בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁעֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים.
וְנַעֲשׂוּ כֻלָּן אֶבֶן אַחַת, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁכֻּלָּם עֲתִידִים לִהְיוֹת גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [דברי הימים א, יז, כא] וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ:



במדרש רבה:

ט
וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא),
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (דברים לג, כז): מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צ, א): ה' מָעוֹן אַתָּה, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאֵין עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב וְאֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ח): כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ.​

דָּבָר אַחֵר,
מַהוּ וַיִּפְגַּע, צַלִּי,
בַּמָּקוֹם, צַלִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת,
אַבְרָהָם, תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה', וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל.
יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמב, ג): אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי.
יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה כז, יח): וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת,

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה,
בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ.​

(דָּבָר אַחֵר,
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם*)

רַבָּנָן אָמְרֵי כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם,
תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר.
תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם.
תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע, כְּנֶגֶד אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים בָּאוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ.​
*הקפתי בסוגריים קטע זה, כי אין לו קישור לנאמר אחריו, שאינו אלא שיטת רבנן החולקת על שיטת ריב"ל דלעיל.

י וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא),
בִּקֵּשׁ לַעֲבֹר נַעֲשָׂה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּמִין כּוֹתֶל לְפָנָיו.


כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ,
רַבָּנָן אָמְרֵי כִּיבָּא הַשֶּׁמֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה,
מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לִפְרָקִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ כִּיבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת כִּיבּוּ אֶת הַפָּנָסִין שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָה.
כָּךְ הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה.

רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִין אָמַר שָׁמַע קוֹלָן שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים בָּא הַשֶּׁמֶשׁ בָּא הַשֶּׁמֶשׁ, אֲתָא שִׁמְשָׁא, אֲתָא שִׁמְשָׁא.
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יוֹסֵף (בראשית לז, ט): וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, אָמַר יַעֲקֹב מִי גִּלָּה לוֹ שֶׁשְּׁמִי שֶׁמֶשׁ.

אוֹתָן שְׁתֵּי שָׁעוֹת שֶׁהִשְׁקִיעַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה בְּצֵאתוֹ מִבֵּית אָבִיו אֵימָתַי הֶחֱזִירָן, בַּחֲזִירָתוֹ לְבֵית אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לב, לב): וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ,
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנֶיךָ, מָה אַתָּה בְּצֵאתְךָ הִשְׁקַעְתִּי חַמָּה וּבַחֲזִירָתְךָ הֶחֱזַרְתִּי לְךָ גַּלְגַּל חַמָּה, כָּךְ בָּנֶיךָ:
בְּצֵאתָם (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה [נָפְחָה נַפְשָׁהּ בָּא שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה].
וּבַחֲזִירָתָן (מלאכי ג, כ): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.


יא וַיִּקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם (בראשית כח, יא),
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נָטַל, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אָמַר: אַבְרָהָם לֹא הֶעֱמִידָן, יִצְחָק לֹא הֶעֱמִידָן, אֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יָדַע שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר נָטַל שָׁלשׁ אֲבָנִים, אָמַר, אַבְרָהָם יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, יִצְחָק יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלַי, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלָיו.
רַבָּנָן אָמְרֵי מִעוּט אֲבָנִים שְׁנַיִם, אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת, יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה. וְיִצְחָק יָצָא עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפָיו. וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא הֵימֶנִּי פְּסֹלֶת.

רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב וְנָתַן תַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחַיּוֹת.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר כְּתִיב (מיכה א, ג): כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד. מִי שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אוֹתָן הָאֲבָנִים שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּחַת רֹאשׁוֹ נַעֲשׂוּ תַּחְתָּיו כְּמִטָּה וּכְפַרְנוֹס, מָה רְטִיבָה הִרְטִיב (שיר השירים א, יז): קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים. צַדִּיקִים וְצַדִּיקוֹת נְבִיאִים וּנְבִיאוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ.


וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּאן שָׁכַב אֲבָל כָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה טָמוּן בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכָב.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן לֹא שָׁכָב,
וּמָה הָיָה אוֹמֵר,
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים קכד, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה אוֹמֵר, מַה טַּעַם (תהלים כב, ד): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.

 
במדרש רבי תנחומא:

פסוק י

וַיֵּלֶךָ חָרָנָה,
זוֹ אַחַת מֵאַרְבַּע קְפִיצוֹת שֶׁקָּפְצָה הָאָרֶץ.
אַחַת בִּימֵי אַבְרָהָם, וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה (בראשית יד, טו).
וְאַחַת לֶאֱלִיעֶזֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן (בראשית כד, מב).
וְאַחַת בִּימֵי דָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָא (תהלים ס, ב).
וְזֹאת, וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.
וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר, הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה (תהלים ס, ד). מְלַמֵּד שֶׁהִקְפִּיץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָרֶץ לְיוֹאָב וְלַאֲבִישַׁי וְלִצְבָא הַמִּלְחָמָה.


פסוק יא

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ:
כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הָאֲבָנִים שֶׁהָיוּ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמֹּחוּ כֻלָּם וְנַעֲשׂוּ אֶבֶן אֶחָת.
מִנַּיִן, שֶׁעַד שֶׁלֹּא יָשַׁן, כְּתִיב: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, אֲבָנִים הַרְבֵּה. כֵּיוָן שֶׁנִּנְעַר, כְּתִיב: וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן, אֶבֶן אֶחָת.

נ.ב. בדרשה זו תראה שכולל ב' עניינים שהובאו במדרש רבה: א. שנעשו כאבן אחת. ב. שנמסו ונעשו רכים. והכל עולה לענין אחד.
 
בגמרא חולין דף צ (ע"ב):

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִיטְלִיז שֶׁל אִימָאוּם שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי שֶׁמֶשׁ לוֹ לְבַד זָרְחָה וַהֲלֹא לְכׇל הָעוֹלָם זָרְחָה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַּעֲבוּרוֹ זָרְחָה בַּעֲבוּרוֹ
דִּכְתִיב וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וּכְתִיב וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי כַּד יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ לְמִיהְדַּר קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא מִיָּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כַּד צַלִּי בָּעֵי לְמֶיהְדַּר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה מִיָּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ

כְּתִיב וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וּכְתִיב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אָמַר רַבִּי יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כׇּל אוֹתָן אֲבָנִים לְמָקוֹם אֶחָד וְכׇל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ תָּנָא וְכוּלָּן נִבְלְעוּ בְּאֶחָד


פסוק יב-יג

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה תָּנָא כַּמָּה רׇחְבּוֹ שֶׁל סוּלָּם שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת דִּכְתִיב וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ עוֹלִים שְׁנַיִם וְיוֹרְדִים שְׁנַיִם וְכִי פָגְעוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי הָווּ לְהוּ אַרְבָּעָה וּכְתִיב בֵּיהּ בְּמַלְאָךְ וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּגְמִירִי דְּתַרְשִׁישׁ תְּרֵי אַלְפֵי פַּרְסֵי הָוֵי
תָּנָא עוֹלִין וּמִסְתַּכְּלִין בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל מַעְלָה וְיוֹרְדִין וּמִסְתַּכְּלִין בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל מַטָּה בְּעוֹ לְסַכּוֹנֵיהּ מִיָּד וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאׇמְרוֹ כְּאָדָם שֶׁמֵּנִיף עַל בְּנוֹ


הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ
מַאי רְבוּתֵיהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁקִּפְּלָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָה תַּחַת יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִיכָּבֵשׁ לְבָנָיו
 
{יב} וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ:
{יג} וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵֽאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ:
{יד} וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּֽעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָֽרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כָּל-מִשְׁפְּחֹ֥ת הָֽאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ:
{טו} וְהִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֨יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר-תֵּלֵ֔ךְ וַֽהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל-הָֽאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם-עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר-דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ:



ענייני חלום הסולם במדרש רבה:

יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם (בראשית כח, יב),
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, חַד בַּר נָשׁ אֲזַל לְגַבֵּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אֲמַר לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי אָמְרִין לִי אֲזֵיל סַב פּוֹעָלַיָּא דַּאֲבוּךְ מִן קַפּוֹדְקִיָּא, אֲמַר לֵיהּ וַאֲזַל אֲבוּךְ לְקַפּוֹדְקִיָּא מִן יוֹמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ זִיל מְנֵי עֶשְׂרִים שְׁרָיֵי בְּכָרְסָא דְבֵיתָךְ אַתְּ מַשְׁכַּח לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין. אֲמַר לֵיהּ וְאִי לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין מְנֵי מִן רֵאשֵׁיהוֹן לְסוֹפֵיהוֹן וּמִן סוֹפֵיהוֹן לְרֵאשֵׁיהוֹן וְאַתְּ מַשְׁכַּח, אֲזַל מְנָא וְאַשְׁכַּח כֵּן. וּמִנַּיִן יַלִּיף לָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן קַפּוֹדְקִיָּא.
*פועליא=שכר עמלו. שריי=קורות. מן קפודקיא = בלשון יווני "קפא-דקיא" היינו קורה-עשרים.


תָּנֵי בַּר קַפָּרָא לֵית חֲלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן,
וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה הַכֶּבֶשׁ.
מֻצָּב אַרְצָה, זֶה מִזְבֵּחַ (שמות כ, כד): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי,
וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה,
אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁרֵיחָן עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם.
וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, אֵלּוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים.
עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּכֶּבֶשׁ.
(בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, (עמוס ט, א): רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ,


רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ בְּסִינַי.
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי.
מֻצָּב אַרְצָה (שמות יט, יז): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר.
וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה
(דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם.
[דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי, אוֹתִיּוֹת דְּדֵין הוּא אוֹתִיּוֹת דְּדֵין].
וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עַל שֵׁם (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן.
וְלָמַדְנוּ לַנְּבִיאִים שֶׁנִּקְרְאוּ מַלְאָכִים, דִּכְתִיב (חגי א, יג): וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה' לָעָם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן.
עֹלִים (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים.
וְיֹרְדִים,
זֶה משֶׁה (שמות יט, יד): וַיֵּרֶד משֶׁה.
וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו
(שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר,
[וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק]
רַבִּי שַׂלְמוֹנִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר תַּרְכּוּסָא שֶׁל שָׁלשׁ רַגְלַיִם הֶרְאָה לוֹ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אַתְּ הוּא רֶגֶל שְׁלִישִׁי.
הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, מָה הַחֶבֶל הַזֶּה פָּחוּת מִשְׁלשָׁה אֵין מַפְקִיעִין אוֹתוֹ, כָּךְ הָאָבוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְׁלשָׁה.
*במאמר זה נתערבו כפה"נ ב' נוסחאות שהיו בדרשה זו, באחת דריש מלאכים ממש, ובאחת דריש מלאכים על משה ואהרן, וענין ג' רגלים נראה שנדרש על המשך הכתוב ולכן הוספתי אותו במוסגר.


[עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ]

1. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר עוֹלָם וּשְׁלִישׁ עוֹלָם הֶרְאָה לוֹ, עֹלִים אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם וְיֹרְדִים שְׁנַיִם. וּמִנַּיִן שֶׁהַמַּלְאָךְ שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ו): וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ* וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָּרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל.
*ים תרשיש גדלו כשליש עולם.

2. 3. רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בַּסֻּלָּם, וְחַד אָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בְּיַעֲקֹב.
מַאן דְּאָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בַּסֻּלָּם, נִיחָא. וּמַאן דְּאָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בְּיַעֲקֹב, מַעֲלִים וּמוֹרִידִים בּוֹ אָפְזִים בּוֹ קָפְזִים בּוֹ שׂוֹנְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, אַתְּ הוּא שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלְּךָ חֲקוּקָה לְמַעְלָה, עֹלִים לְמַעְלָה וְרוֹאִים אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, וְיֹרְדִים לְמַטָּה וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן.
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדָן, עוֹלִים לְבַסִּילְקִי וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ דָּן, וְיוֹצְאִים בַּפַּרְוָד וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן.

4. דָּבָר אַחֵר,
לְמַעֲלָן, כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר זְכוּתוֹ, עוֹלֶה. חוֹבָתוֹ, יוֹרֵד.
לְמַטָּן, כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר זְכוּתוֹ, יוֹרֵד. חוֹבָתוֹ, עוֹלֶה.

5. דָּבָר אַחֵר, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ,
עֹלִים
אוֹתָם שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
יֹרְדִים, אֵלּוּ שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

6. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַל יְדֵי שֶׁגִּלּוּ מִסְטוֹרִין* שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִדְחוּ מִמְּחִצָּתָן קל"ח שָׁנָה.
רַבִּי תַּנְחוּמָא הֲוָה מַפִּיק לִשָּׁנָא קָלָא. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ (בראשית יט, יג): כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה,
הֵיכָן חָזְרוּ, כָּאן, עֹלִים וְיֹרְדִים, עֹלִים וְאַחַר כָּךְ יֹרְדִים.
*ענין סודות מסותרים מבני אדם.



יג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָה בַּגָּלוּת:

(בראשית כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ.
(בראשית כח, י): וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה א, יב): אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ.
(בראשית כח, יא): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, (ישעיה ה, ח): עַד אֶפֶס מָקוֹם.
(בראשית כח, יא): וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ בָּא שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה וגו'.
(בראשית כח, יא): וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, (איכה ד, א): תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.
(בראשית כח, יא): וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, (ירמיה יג, יח): כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם [עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם].
(בראשית כח, יא): וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, (ירמיה ג, כה): נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ.
(בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר.
וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, הוּא סֶמֶל הוּא סֻלָּם, אוֹתוֹי דְּדֵין הוּא אוֹתוֹי דְּדֵין.
(בראשית כח, יב): מֻצָּב אַרְצָה, (דניאל ג, א): אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא.
(בראשית כח, יב): וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, (דניאל ג, א): רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת.
(בראשית כח, יב): וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.
(בראשית כח, יב): עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, מַעֲלִים בּוֹ וּמוֹרִידִים בּוֹ, אָפְזִים בּוֹ, קָפְזִים בּוֹ, שׂוֹנְטִים בּוֹ. (דניאל ג, יח): יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד.
(בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, אָמַר לָהֶם לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (דניאל ג, כו): עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ.

דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה דָּנִיֵּאל.
עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁעָלָה וְהוֹצִיא אֶת בִּלְעוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה נא, מד): וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו. שֶׁהָיָה לוֹ תַּנִּין אֶחָד לִנְבוּכַדְנֶצַּר וְהָיָה בּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶׁהָיוּ מַשְּׁלִיכִין לְפָנָיו, אָמַר לוֹ נְבוּכַדְנֶצַּר לְדָנִיֵּאל, כַּמָּה כֹּחוֹ גָּדוֹל שֶׁבּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶּׁמַּשְׁלִיכִין לְפָנָיו. אָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל, תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲנִי מַתִּישׁוֹ. נָתַן רְשׁוּת. מֶה עָשָׂה, נָטַל תֶּבֶן וְהִטְמִין לְתוֹכוֹ מַסְמְרִים הִשְׁלִיךְ לְפָנָיו וְנִקְבוּ מַסְמְרִים אֶת בְּנֵי מֵעָיו,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו.

יד
דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ב, לא): וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִּכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ וְרֵוֵהּ דְּחִיל.
מֻצָּב אַרְצָה,
(דניאל ב, לא): וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ.
וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה,
(דניאל ב, לא): צַלְמָא דִכֵּן רַב.
וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים
שְׁנַיִם, וְיֹרְדִים שְׁנַיִם, אֵלּוּ שָׂרֵי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁשָּׁלְטָנוּתָן גּוֹמֶרֶת בָּהֶן.
עֹלִים וְיֹרְדִים, יוֹרְדִים וְעוֹלִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עֹלִים וְיֹרְדִים, עוֹלִין הֵם וַעֲלִיָה תְּהֵא לָהֶם, אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד יָרוּד מֵחֲבֵרוֹ.
כְּתִיב (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב [טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ. שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל רַגְלוֹהִי מִנְּהֵין דִּי פַרְזֶל וּמִנְּהֵין דִּי חֲסַף]. ​
בָּבֶל לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, כְּדִכְתִיב (דניאל ב, לח): אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא, ​
וּכְתִיב (דניאל ב, לט): וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ, ​
וּכְתִיב (דניאל ב, לט): וּמַלְכוּ תְּלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא, ​
וּכְתִיב בְּסֵיפָא (דניאל ב, מב): וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מִנְּהֵן פַּרְזֶל וּמִנְּהֵן חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַּקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה. ​
וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, כְּתִיב (דניאל ב, מד): וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא.



ענייני חלום הסולם במדרש רבי תנחומא:

ב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם,
דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָבִינוּ יַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִין עוּקִים וְיוֹרֵד, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עָלָה וְלֹא יָדַע כַּמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר, שֶׁמָּא לָזֶה אֵין לוֹ יְרִידָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל (ירמיה ל, י). כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ אַתָּה רוֹאֵהוּ עוֹלֶה אֶצְלִי, מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' (עובדיה א, ד).

אָמַר רַבִּי בֶרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲלָבוֹ וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן יוֹסִינָה, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל מָדַי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלָה וְיוֹרֵד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, יַעֲקֹב, לָמָּה אֵין אַתָּה עוֹלֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָבִינוּ יַעֲקֹב וְאָמַר, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָאֵלּוּ יְרִידָה, כָּךְ אֲנִי יֶשׁ לִי יְרִידָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתָּה עוֹלֶה אֵין לְךָ יְרִידָה. וְלֹא הֶאֱמִין וְלֹא עָלָה.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן יוֹסִינָה הָיָה דוֹרֵשׁ, בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו (תהלים עח, לב). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִלּוּ עָלִיתָ וְהֶאֱמַנְתָּ, לֹא הָיְתָה לְךָ יְרִידָה לְעוֹלָם. אֶלָּא הוֹאִיל וְלֹא הֶאֱמַנְתָּ, הֲרֵי בָנֶיךָ מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּהַלָּלוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמִסִּים וּבְאַרְנוֹנִיּוֹת וּבְגֻלְגֳּלִיּוֹת. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, יָכוֹל לְעוֹלָם. אָמַר לוֹ: אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם [וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד].
[מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם]
(ירמיה ל, ו), מֵאֶרֶץ מַגֶּלְיָא מֵאֶסְפַּנְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ*.
וְשָׁב יַעֲקֹב מִבָּבֶל,
וְשָׁקַט מִמָּדַי,
וְשַׁאֲנַן מִיָּוָן,
וְאֵין מַחֲרִיד מֵאֱדוֹם.
[כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ]
כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְכַלִּין אֶת שְׂדוֹתֵיהֶן.
אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מְכַלִּין אֶת שְׂדוֹתֵיהֶן, וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה,
אֶלָּא מְיַסֶּרְךָ בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁבִיל לְנַקּוֹתְךָ מֵעֲוֹנוֹתֶיךָ לֶעָתִיד לָבוֹא.
לְכָךְ נֶאֱמַר וַיַּחֲלֹם.
*גליא היא צרפת, אספניא היא ספרד, וחברותיה הם שאר ארצות אירופה וסביבותיהם.


ענייני חלום הסולם בפרקי דרבי אליעזר (פרק לה) וגם הוא מעין המדרשים הנ"ל:

רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הָאוֹתוֹת. הֶרְאָהוּ סֻלָּם עוֹמֵד מִן הָאָרֶץ וְעַד הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כח, יב] וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם [מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה]. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, וְרוֹאִין פָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב, וְאוֹמְרִים זֶה הַפָּנִים כִּפְנֵי הַחַיָּה שֶׁבְּכִסֵּא הַכָּבוֹד. אֵלּוּ עוֹלִים וְאֵלּוּ יוֹרְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.

וְהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלִין וְאוֹבְדִין,
וְהֶרְאָהוּ שַׂר מַלְכוּת בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִים עוּקִים וְיוֹרֵד,
וְהֶרְאָהוּ שַׂר מַלְכוּת מָדַי עוֹלֶה חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם עוּקִים וְיוֹרֵד,
וְהֶרְאָהוּ שַׂר מַלְכוּת (פָּרַס) [יָוָן] עוֹלֶה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים עוּקִים וְיוֹרֵד,
וְהֶרְאָהוּ שַׂר מַלְכוּת אֱדוֹם עוֹלֶה וְאֵינוֹ יוֹרֵד, וְאוֹמֵר [ישעיה יד, יד] אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן,
אָמַר לוֹ יַעֲקֹב אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר [שם טו].
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' [עובדיה א, ד].



פתיחות ממדרש רבה:

[פרשה סט] א וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ (בראשית כח, יג),

רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פָּתַח (תהלים סג, ב): כָּמַהּ לְךָ בְּשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם,
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא (תהלים סג, ב): צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַּהּ לְךָ, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ כַּכְּמֵהוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵן מְצַפִּין לְמַיִם.
רַבָּנָן אָמְרֵי כְּשֵׁם שֶׁנַּפְשִׁי צָמְאָה לְךָ כֵּן רמ"ח אֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בִּי צְמֵאִים לְךָ, הֵיכָן, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם.
[כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ]

(תהלים סג, ב): [על] כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ, עַל כֵּן בַּקְּדֻשָּׁה חֲזִיתִיךָ.
(תהלים סג, ב): לִרְאוֹת עֻזְּךָ, זוֹ פַּמַּלְיָא שֶׁלְּךָ
(תהלים סג, ב): וּכְבוֹדֶךָ, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.

ב
רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח
(משלי כז, יז): בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ אֵין תַּלְמִיד חָכָם מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ, בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ, אִישׁ זֶה יַעֲקֹב, כֵּיוָן שֶׁעָמַד אָבִינוּ יַעֲקֹב אִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ, שֶׁנִּתְיַחֲדָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.



פסוק יג

[וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו]
ג אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי עֲרִיסָה וְהָיוּ זְבוּבִים שׁוֹכְנִים עָלָיו, וְכֵיוָן שֶׁבָּא מֵנִיקְתּוֹ שָׁחָה עָלָיו מֵנִיקְתּוֹ וּבָרְחוּ מֵעָלָיו, כָּךְ בַּתְּחִלָּה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּלֶּה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרְחוּ מֵעָלָיו.

רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי יַנַּאי,
חַד אָמַר, עָלָיו, עַל סֻלָּם. וְחַד אָמַר, עָלָיו, עַל יַעֲקֹב.
מַאן דְּאָמַר עָלָיו, עַל הַסֻּלָּם, נִיחָא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר עָלָיו, עַל יַעֲקֹב, מִי מִתְקַיֵּם עָלָיו?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרְשָׁעִים מִתְקַיְּמִין עַל אֱלֹהֵיהֶם, (בראשית מא, א): וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר, אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֱלֹהֵיהֶם מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.
*ראה לעיל שנחלקו כעי"ז בפסוק עולים ויורדים בו.


וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם [אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק].
ד
רַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי פִּינְחָס אָמַר שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה פְּעָמִים מַזְכִּיר הָאָבוֹת בַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד כֵּן קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה,
וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם תִּשְׁעָה עָשָׂר הֵם, אֱמֹר לוֹ וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, לֵית הוּא מִן הַמִּנְיָן*.
וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעָה עָשָׂר הֵם, אֱמֹר לוֹ (בראשית מח, טז): וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, חַד מִנְהוֹן.
*לפי שלא נכתב בו יעקב, ועיין לעיל ד"ה רבנן פתרין ליה בסיני, וצ"ע.

(בראשית כח, יג): הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ,
רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אָמַר קְפָלָהּ כְּפִינְקָס וּנְתָנָהּ תַּחַת רֹאשׁוֹ, כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר מִן תְּחוֹת רֵישָׁא דִידָךְ.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא נִקְבַּר עָלֶיהָ.


פסוק יד

ה וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר [הָאָרֶץ] (בראשית כח, יד),
מַה עֲפַר הָאָרֶץ אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא בַּמַּיִם, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כְּמַיִם,
וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ מְבַלֶּה אֶת כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת וְהוּא קַיָּם לְעוֹלָם, כָּךְ בָּנֶיךָ מְבַלִּין אֶת כָּל הָעוֹלָם וְהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם.
וּמָה עָפָר עָשׂוּי דַּיִּשׁ לַכֹּל, כָּךְ בָּנֶיךָ עֲשׂוּיִם דָּיִשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נא, כג): וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ [אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה],
מַהוּ מוֹגַיִךְ, אִלֵּין דִּמְמִיגִין מַחָתִיךְ וּמְיַסְּרִין אוֹתָךְ וּמַתִּישִׁין אֶת כֹּחֵךְ. אֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתֵךְ מְשַׁקְשְׁקִין וּמְמָרְקִין לָךְ מִן חוֹבִיךְ, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים סה, יא): בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ.
(ישעיה נא, ג): אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה, מָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם, הָיוּ מַרְבִּיצִים אוֹתָן בְּפוֹלָטְרִיּוֹת וּמַעֲבִירִין כָּרִים עֲלֵיהֶם.
רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר הִיא סִימָן טוֹב, מַה פְּלָטִירָה זוֹ מְבַלָּה אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, כָּךְ בָּנֶיךָ מְבַלִּים אֶת כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם.
*דממיגין מחתיך=ממוססים מכתך. בפולטריות=רחובות העיר. כרים=שוורים חורשים.

(בראשית כח, יד): וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה,
[וּפָרַצְתָּ יָמָּה] אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אַתְּ הוּא תַּרְעַיָא דְיַמָּא, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם,
רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר אַף חֲלוּקֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל מח) הֶרְאָה לוֹ, וַהֲלוֹא לֹא פֵּרַשׁ יְחֶזְקֵאל אֶלָּא מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, בָּא יְשַׁעְיָה וּפֵרַשׁ (ישעיה נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ.


פסוק טו

ו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ (בראשית כח, טו),
רַבָּנָן אָמְרֵי עַל הַכֹּל הֱשִׁיבוֹ וְעַל הַפַּרְנָסָה לֹא הֱשִׁיבוֹ.
(בראשית כח, כ): אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אָמַר לוֹ הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ.
(בראשית כח, כ): וּשְׁמָרַנִּי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.
(בראשית כח, כא): וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת.
וְעַל הַפַּרְנָסָה לֹא הֱשִׁיבוֹ,
אָמַר רַבִּי אִיסֵי אַף עַל הַפַּרְנָסָה הֱשִׁיבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, וְאֵין עֲזִיבָה אֶלָּא פַּרְנָסָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים לז, כה): וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם.


במדרש רבי תנחומא:

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. [וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים].
אָמַר רַבִּי בֶרֶכְיָה, בְּכָל מַה שֶּׁתָּבַע יַעֲקֹב מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֱשִׁיבוֹ.
אָמַר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, הֱשִׁיבוֹ וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ.
אָמַר וּשְׁמָרַנִי, הֱשִׁיבוֹ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.
אָמַר וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, הֱשִׁיבוֹ וַהֲשִׁיבֹתִיךָ.
אָמַר וְנָתַן לִי לֶחֶם, וְלֹא הֱשִׁיבוֹ עַל הַפַּרְנָסָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אֲנִי מַבְטִיחוֹ עַל הַלֶּחֶם, מַהוּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי עוֹד, לְפִיכָךְ לֹא הִבְטִיחוֹ עַל הַלֶּחֶם.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי, אַף עַל הַפַּרְנָסָה הֱשִׁיבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ. וְאֵין כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ אֶלָּא לֶחֶם, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם (תהלים לז, כה).

 
נערך לאחרונה:
בהודעה הקודמת נזכר במדרש ענין חלוקי יחזקאל, והיינו החלוקה של ארץ ישראל לעתיד לבוא, שעליה אמר הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה "ופרצת ימה וקדמה".

והנה היא מתוך ספר יחזקאל (פרק מח):

(א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים מִקְצֵה צָפוֹנָה אֶל יַד דֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא חֲמָת חֲצַר עֵינָן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק צָפוֹנָה אֶל יַד חֲמָת וְהָיוּ לוֹ פְאַת קָדִים הַיָּם דָּן אֶחָד.
(ב) וְעַל גְּבוּל דָּן מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה אָשֵׁר אֶחָד.
(ג) וְעַל גְּבוּל אָשֵׁר מִפְּאַת קָדִימָה וְעַד פְּאַת יָמָּה נַפְתָּלִי אֶחָד.
(ד) וְעַל גְּבוּל נַפְתָּלִי מִפְּאַת קָדִמָה עַד פְּאַת יָמָּה מְנַשֶּׁה אֶחָד.
(ה) וְעַל גְּבוּל מְנַשֶּׁה מִפְּאַת קָדִמָה עַד פְּאַת יָמָּה אֶפְרַיִם אֶחָד.
(ו) וְעַל גְּבוּל אֶפְרַיִם מִפְּאַת קָדִים וְעַד פְּאַת יָמָּה רְאוּבֵן אֶחָד.
(ז) וְעַל גְּבוּל רְאוּבֵן מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה יְהוּדָה אֶחָד.
(ח) וְעַל גְּבוּל יְהוּדָה מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה תִּהְיֶה הַתְּרוּמָה אֲ‍שֶׁר תָּרִימוּ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף רֹחַב וְאֹרֶךְ כְּאַחַד הַחֲלָקִים מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה וְהָיָה הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹכוֹ.
(ט) הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ לַי-הוָה אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים.
(י) וּלְאֵלֶּה תִּהְיֶה תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לַכֹּהֲנִים צָפוֹנָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְיָמָּה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְקָדִימָה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְנֶגְבָּה אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וְהָיָה מִקְדַּשׁ יְ-הוָה בְּתוֹכוֹ.
(יא) לַכֹּהֲנִים הַמְקֻדָּשׁ מִבְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי אֲשֶׁר לֹא תָעוּ בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר תָּעוּ הַלְוִיִּם.

(יב) וְהָיְתָה לָהֶם תְּרוּמִיָּה מִתְּרוּמַת הָאָרֶץ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אֶל גְּבוּל הַלְוִיִּם.
(יג) וְהַלְוִיִּם לְעֻמַּת גְּבוּל הַכֹּהֲנִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כָּל אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים.
(יד) וְלֹא יִמְכְּרוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמֵר וְלֹא יעבור [יַעֲבִיר] רֵאשִׁית הָאָרֶץ כִּי קֹדֶשׁ לַי-הוָה.
(טו) וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים הַנּוֹתָר בָּרֹחַב עַל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף חֹל הוּא לָעִיר לְמוֹשָׁב וּלְמִגְרָשׁ וְהָיְתָה הָעִיר בתוכה [בְּתוֹכוֹ].
(טז) וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ פְּאַת צָפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּפְאַת נֶגֶב חֲמֵשׁ חמש [] מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּמִפְּאַת קָדִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּפְאַת יָמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים.
(יז) וְהָיָה מִגְרָשׁ לָעִיר צָפוֹנָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְנֶגְבָּה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וְקָדִימָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְיָמָּה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.
(יח) וְהַנּוֹתָר בָּאֹרֶךְ לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קָדִימָה וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יָמָּה וְהָיָה לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְהָיְתָה תבואתה [תְבוּאָתוֹ] לְלֶחֶם לְעֹבְדֵי הָעִיר.
(יט) וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
(כ) כָּל הַתְּרוּמָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף רְבִיעִית תָּרִימוּ אֶת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ אֶל אֲחֻזַּת הָעִיר.
(כא) וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר אֶל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף תְּרוּמָה עַד גְּבוּל קָדִימָה וְיָמָּה עַל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף עַל גְּבוּל יָמָּה לְעֻמַּת חֲלָקִים לַנָּשִׂיא וְהָיְתָה תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וּמִקְדַּשׁ הַבַּיִת בתוכה [בְּתוֹכוֹ].
(כב) וּמֵאֲחֻזַּת הַלְוִיִּם וּמֵאֲחֻזַּת הָעִיר בְּתוֹךְ אֲשֶׁר לַנָּשִׂיא יִהְיֶה בֵּין גְּבוּל יְהוּדָה וּבֵין גְּבוּל בִּנְיָמִן לַנָּשִׂיא יִהְיֶה.
(כג) וְיֶתֶר הַשְּׁבָטִים מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה בִּנְיָמִן אֶחָד.
(כד) וְעַל גְּבוּל בִּנְיָמִן מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה שִׁמְעוֹן אֶחָד.
(כה) וְעַל גְּבוּל שִׁמְעוֹן מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה יִשָׂשכָר אֶחָד.
(כו) וְעַל גְּבוּל יִשָׂשכָר מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה זְבוּלֻן אֶחָד.
(כז) וְעַל גְּבוּל זְבוּלֻן מִפְּאַת קָדִמָה עַד פְּאַת יָמָּה גָּד אֶחָד.
(כח) וְעַל גְּבוּל גָּד אֶל פְּאַת נֶגֶב תֵּימָנָה וְהָיָה גְבוּל מִתָּמָר מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ נַחֲלָה עַל הַיָּם הַגָּדוֹל.
(כט) זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵלֶּה מַחְלְקוֹתָם נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-הוִה.





עוד נזכר לעיל ענין פסל נבוכדנצר הרומז על ד' מלכויות המשעבדים בישראל מספר דניאל (פרק ב) וזה הוא:

(כט) אנתה [אַנְתְּ] מַלְכָּא רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ מָה דִי לֶהֱוֵא.
(ל) וַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי לָהֵן עַל דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע.
(לא) אנתה [אַנְתְּ] מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִּכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ וְרֵוֵהּ דְּחִיל.
(לב) הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ.
(לג) שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל רַגְלוֹהִי מנהון [מִנְּהֵין] דִּי פַרְזֶל ומנהון [וּמִנְּהֵין] דִּי חֲסַף.
(לד) חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן.
(לה) בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָת כָּל אַרְעָא.
(לו) דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא.
(לז) אנתה [אַנְתְּ] מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ.
(לח) וּבְכָל דִּי דארין [דָיְרִין] בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן אנתה [אַנְתְּ] הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא.
(לט) וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַעא מִנָּךְ וּמַלְכוּ תליתיא [תְלִיתָאָה] אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא.
(מ) וּמַלְכוּ רביעיה [רְבִיעָאָה] תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כָּל אִלֵּין תַּדִּק וְתֵרֹעַ.
(מא) וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא מנהון [מִנְּהֵן] חֲסַף דִּי פֶחָר ומנהון [וּמִנְּהֵין] פַּרְזֶל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא.
(מב) וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מנהון [מִנְּהֵין] פַּרְזֶל ומנהון [וּמִנְּהֵין] חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵה תְבִירָה.
(מג) די [וְדִי] חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא מִתְעָרְבִין לֶהֱוֺן בִּזְרַע אֲנָשָׁא וְלָא לֶהֱוֺן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא.
(מד) וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא.
(מה) כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ.


 
{טז} וַיִּיקַ֣ץ יַֽעֲקֹב֘ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי:
{יז} וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה-נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם-בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:
{יח} וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַֽעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת-הָאֶ֨בֶן֙ אֲשֶׁר-שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל-רֹאשָֽׁהּ:
{יט} וַיִּקְרָ֛א אֶת-שֵׁם-הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּית-אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם-הָעִ֖יר לָרִֽאשֹׁנָֽה:



במדרש רבה:

פסוקים טז-יז

ו וַיִּיקַּץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ (בראשית כח, טז),
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִמִּשְׁנָתוֹ.

(בראשית כח, טז): וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה,
אָכֵן הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ.

(בראשית כח, יז): וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה,
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ*, מַה טַּעַם וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה,
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית אֵל, מַה טַּעַם, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל.
*ביאור דבריו בפירוש רש"י בחומש: אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא, הסולם הזה עומד בבאר שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה, וירושלים בצפונה, בגבול שבין יהודה ובנימין, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין, בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף, נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל, מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים.

אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם,
אָמַר רַב אַחָא עָתִיד הַשַּׁעַר הַזֶּה לְהִפָּתַח לְהַרְבֵּה צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בָּךְ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָן גָּבוֹהַּ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּן, אֶלָּא שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה מִיל, מַה טַּעַם, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, מִנְיַן וְזֶ"ה.

דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי,
וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, זֶה בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים סח, לו): נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ,
וְאֵין זֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ה, יז): עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ [עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ].
כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים,
בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קמז, יג): כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ.


פסוקים יח-יט

ח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹּק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ (בראשית כח, יח),
שֻׁפַּע לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם כִּמְלֹא פִי הַפַּךְ.

(בראשית כח, יט): וְאוּלָם לוּז [שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה],
הִיא לוּז שֶׁצּוֹבְעִין בָּהּ אֶת הַתְּכֵלֶת,
הִיא לוּז שֶׁעָלָה סַנְחֵרִיב וְלֹא בִּלְבְּלָהּ, נְבוּכַדְנֶצַּר וְלֹא הֶחֱרִיבָהּ.
הִיא לוּז שֶׁלֹא שָׁלַט בָּהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת מֵעוֹלָם, הַזְּקֵנִים שֶׁבָּהּ מֶה עוֹשִׂין לָהֶם, כֵּיוָן שֶׁהֵם זְקֵנִים הַרְבֵּה מוֹצִיאִין אוֹתָם חוּץ לַחוֹמָה וְהֵם מֵתִים.

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ לוּז, כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס בָּהּ הִטְרִיף* מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כַּלּוּז.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי מַה לּוּז אֵין לָהּ פֶּה, כָּךְ לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עִיר.
אָמַר רַבִּי סִימוֹן לוּז* הָיָה עוֹמֵד עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עִיר.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא אָמַר לוּז הָיָה עוֹמֵד עַל פִּתְחָהּ שֶׁל מְעָרָה וְהָיָה לוּז חָלוּל וְהָיוּ נִכְנָסִין דֶּרֶךְ הַלּוּז לִמְּעָרָה, דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה לָעִיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים א, כד כה): וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד. וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ.
רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲבַד לָהּ הַפְטָרָה*, מָה אִם זֶה שֶׁלֹא הָלַךְ לֹא בְיָדָיו וְלֹא בְרַגְלָיו אֶלָּא עַל שֶׁהֶרְאָה לָהֶם בְּאֶצְבַּע נִצֹּל מִן הַפֻּרְעָנֻיּוֹת, יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂים חֶסֶד עִם גְּדוֹלֵיהֶם בִּידֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
*הטריף=ענין הצמחת עלים בצמח. *לוז=אילן שצומחים בו לוזים. *לפי הנראה הכוונה להספד אחרון שעל נפטר לפני הקבורה.




בפרקי דרבי אליעזר (פרק לה):

הִשְׁכִּים יַעֲקֹב בְּפַחַד גָּדוֹל וְאָמַר בֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כח, יז] וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה.
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הַמִּתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם כְּאִלּוּ הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁשַּׁעַר הַשָּׁמַיִם שָׁם הוּא וּפֶתַח פָּתוּחַ לִשְׁמוֹעַ תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
וְיָשַׁב יַעֲקֹב לִלְקֹט אֶת הָאֲבָנִים, וּמָצָא אוֹתָם כֻּלָּם אֶבֶן אַחַת, וְשָׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה בְּתוֹךְ הַמָּקוֹם, וְיָרַד לוֹ שֶׁמֶן מִן הַשָּׁמַיִם וְיָצַק עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יח] וַיִּצֹּק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ.
מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָטָה רֶגֶל יְמִינוֹ וְטָבְעָה הָאֶבֶן עַד עִמְקֵי תְהוֹמוֹת, וְעָשָׂה אוֹתָהּ סְנִיף לָאָרֶץ כְּאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה סְנִיף לַכִּפָּה.
לְפִיכָךְ נִקְרֵאת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, שֶׁמִּשָּׁם הוּא טַבּוּר הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם נִמְתְּחָה כָּל הָאָרֶץ,
וְעָלֶיהָ הֵיכַל ה' עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כב] וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים.

 
נערך לאחרונה:
{כ} וַיִּדַּ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם-יִֽהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֨נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן-לִ֥י לֶ֛חֶם לֶֽאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ:
{כא} וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל-בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לִ֖י לֵֽאלֹהִֽים:
{כב} וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר-שַׂ֨מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִֽהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽתֶּן-לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:
כט {א}
שני וַיִּשָּׂ֥א יַֽעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי-קֶֽדֶם:


פתיחה ממדרש רבה (פרשה ע) בענין נדרים:

א וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל [וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ] (בראשית כח, כ),

כְּתִיב (תהלים סו, יד): [אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי]. אֲשֶׁר פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי,
אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַבַּבְלִי וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי, שֶׁנָּדַר מִצְוָה בְּעֵת צָרָתוֹ,

מַהוּ לֵאמֹר, לֵאמֹר לַדּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹדְרִים בְּעֵת צָרָתָן.
יַעֲקֹב פָּתַח בַּנֶּדֶר תְּחִלָּה לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹדֵר לֹא יִהְיֶה תּוֹלֶה אֶת הַנֶּדֶר אֶלָּא בוֹ.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב (תהלים קלב, ב): אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב, לַאֲבִיר אַבְרָהָם וְלַאֲבִיר יִצְחָק אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב, תָּלָה אֶת הַנֶּדֶר בְּמִי שֶׁפָּתַח בּוֹ תְּחִלָּה.

ב רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אִידִי אָמַר:
כְּתִיב (דברי הימים א כט, ט): וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַה' וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה,
וּלְפִי שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּמִצְוַת נְדָבָה וְעָלָה בְּיָדָן לְפִיכָךְ שָׂמְחוּ, לְפִיכָךְ מַהוּ אוֹמֵר:
(דברי הימים א כט, י): וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא (דברי הימים א כט, י): אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, תָּלָה אֶת הַנֶּדֶר בְּמִי שֶׁפָּתַח בּוֹ תְּחִלָּה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה עוֹד מִן אַתְרָא לֵית הִיא חֲסֵרָה, וַיִּדְרוּ יִשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (במדבר כא, ב): וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.

ג אַרְבָּעָה הֵן שֶׁנָּדְרוּ, שְׁנַיִם נָדְרוּ וְהִפְסִידוּ, שְׁנַיִם נָדְרוּ וְנִשְׂתַּכָּרוּ.
יַעֲקֹב, נָדַר וְהִפְסִיד.
יִפְתָּח, נָדַר וְהִפְסִיד.
חַנָּה, נָדְרָה וְנִשְׂתַּכָּרָה.
יִשְׂרָאֵל, נָדְרוּ וְנִשְׂתַּכָּרוּ. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, ב): וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. [וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה].



פירוש כתובים אלו במדרש רבה:

ד רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי יוֹנָתָן:
חַד אֲמַר מְסֹרֶסֶת הִיא הַפָּרָשָׁה*, וְאַחֲרִינָא אֲמַר עַל הַסֵּדֶר נֶאֶמְרָה.
מַאן דְּאָמַר מְסֹרֶסֶת הִיא הַפָּרָשָׁה, שֶׁכְּבָר הִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וְהוּא אוֹמֵר (בראשית כח, כ): אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶתְמָהָא.
מַאן דְּאָמַר עַל הַסֵּדֶר נֶאֶמְרָה מָה אֲנִי מְקַיֵּם אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶלָּא כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב אִם יִתְקַיְּמוּ לִי הַתְּנָאִים שֶׁאָמַר לִי לִהְיוֹת עִמִּי וּלְשָׁמְרֵנִי אֲנִי אֲקַיֵּם אֶת נִדְרִי.
*נכתבה שלא לפי הסדר, כי הנדר שנדר יעקב קדם לשכיבתו לישן, וחלומו שחלם בלילה היה מענה לנדרו ותפילתו זו, וראה עוד במדרשים שהובאו לעיל שנקטו כדעה זו.

רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבָּנָן,
רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר:
אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִּי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, מִלָּשׁוֹן הָרָע, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה ט, ב): וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר.
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל,
מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לט, ו): וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, לָשׁוֹן נָקִי.
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים.
וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים, מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

רַבָּנָן פָּתְרִין לָהּ בְּכָל עִנְיָנָא:
אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִּי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת, מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים, מִלָּשׁוֹן הָרָע.
אֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עמוס ח, יד): הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע.
וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, כ): כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן.
וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָא שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א, טו): בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם. כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם.
וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, א): וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב [אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה].


ה וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ (בראשית כח, כ),

נוסח א​
עֲקִילַס הַגֵּר נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לוֹ הֲרֵי כָּל שִׁבְחוֹ שֶׁל גֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה?​
אָמַר לוֹ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ, דָּבָר שֶׁנִּתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ, וּבָא זֶה וְהוֹשִׁיטוֹ לוֹ בְּקָנֶה.​
נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.​
נוסח ב​
עקילס הגר בא ושאל את רבי אליעזר אמר לו הרי חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הגר, דכתיב: ואהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טוסין אית לי כמה פוסיני אית לי* אפלו על עבדי לא משגיחין. ​
נזף ביה ואזיל לגבי רבי יהושע. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי דָּבָר שֶׁנִתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן אַתְּ מוֹשִׁיטוֹ לָזֶה בְּקָנֶה.​
המשך המעשה​
[אזל לגבי רבי יהושע] הִתְחִיל מְפַיְסוֹ בִּדְבָרִים:​
לֶחֶם, זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי. שִׂמְלָה, זוֹ טַלִּית, זָכָה אָדָם לְתוֹרָה, זָכָה לְטַלִּית.​
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵן מַשִֹּׂיאִין אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַכְּהֻנָּה וְהָיוּ בְּנֵיהֶם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמַעֲלִים עוֹלוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.​
דָּבָר אַחֵר, לֶחֶם, זֶה הַפָּנִים. וְשִׂמְלָה, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. הֲרֵי בַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל בַּגְּבוּלִים, לֶחֶם, זוֹ חַלָּה. וְשִׂמְלָה, זוֹ רֵאשִׁית הַגֵּז.​
אָמְרוּ, אִלּוּלֵי אֲרִיכוּת פָּנִים שֶׁהֶאֱרִיךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם עֲקִילַס הָיָה חוֹזֵר לְסוּרוֹ, וְקָרָא עָלָיו (משלי טז, לב): טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר.​
*מיני עופות יקרים לאכילה. ​


וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי [וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים],
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂיחָתָן שֶׁל אָבוֹת וַעֲשָׂאָן מַפְתֵּחַ לִגְאֻלָּתָן שֶׁל בָּנִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אַתָּה אָמַרְתָּ: וְהָיָה לִי לֵאלֹהִים, חַיֶּיךָ, כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ אֵינִי נוֹתְנָן אֶלָּא בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר
(זכריה יד, ח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָׁלָיִם [חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד].
(ישעיה יא, יא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ [אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ].
(יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְפוּ הֶהָרִים עָסִיס [וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים].
(ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם.


פסוק כב

ו וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵֹּׂר אֲעַשְֹּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח, כב),

חַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים שָׁאֲלֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר, אָמַר לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹרְךָ בַּמֶּה הוּא נִפְדֶה, אָמַר לוֹ בְּשֶׂה, דִּכְתִיב (שמות לד, כ): וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶה בְשֶׂה, אָמַר לוֹ אֵין לוֹ שֶׂה, אָמַר לוֹ, בִּגְדִי.​
אָמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא, אָמַר לוֹ דִּכְתִיב (שמות יב, ה): מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ, אָמַר לוֹ אֵלּוּ לְפֶסַח. אָמַר לוֹ אַף גְּדִי נִקְרָא שֶׂה. מְנָא לָךְ הָא, אָמַר לוֹ דִּכְתִיב (דברים יד, ד): וְזֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְבָשִׂים וְשֵׂה עִזִּים. עָמַד וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ.​
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר:​
כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים יַעֲקֹב אֲמִתִּי, דִּכְתִיב (מיכה ז, כ): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב? אָמַר לוֹ הֵן.​
אָמַר לוֹ וְלֹא כָךְ אָמַר: וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵֹּׂר אֲעַשְֹּׂרֶנּוּ לָךְ? אָמַר לוֹ הֵן.​
אָמַר לוֹ הִפְרִישׁ שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, לָמָּה לֹא הִפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לִשְׁנַיִם שְׁבָטִים אֲחֵרִים.​
אָמַר לוֹ וְכִי שְׁנֵים עָשָׂר הֵן וַהֲלוֹא אַרְבָּעָה עָשָׂר הֵן (בראשית מח, ה): אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי, אָמַר לוֹ כָּל שֶׁכֵּן אוֹסִיפְתָּא מַיָא אוֹסֵיף קִמְחָא. אָמַר לוֹ אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁהֵם אַרְבַּע אִמָּהוֹת? אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ צֵא מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּכוֹרוֹת לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת, הַבְּכוֹר קֹדֶשׁ וְאֵין קֹדֶשׁ מוֹצִיא קֹדֶשׁ.​
אָמַר לוֹ אַשְׁרֶיךָ וְאַשְׁרֵי אֻמָּתְךָ שֶׁאַתְּ שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ.​


פרק כט פסוק א

ז וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א),
אָמַר רַבִּי אַחָא (משלי יד, ל): חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵֹּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי,
הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא.




פרקי דרבי אליעזר (פרק לה):

וְנָפַל יַעֲקֹב עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אִם תְּשִׁיבֵנִי לַמָּקוֹם הַזֶּה בְּשָׁלוֹם, אֶזְבְּחָה לְפָנֶיךָ זִבְחֵי תוֹדוֹת וְעוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כ] וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר.
וְשָׁם הִנִּיחַ אֶת הַבְּאֵר*, וּמִשָּׁם נָשָׂא רַגְלָיו וּכְהֶרֶף עַיִן בָּא לְחָרָן,
שֶׁנֶּאֱמַר [שם כט, א] וַיִּשָׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו [וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם].
וְאוֹמֵר [שם כח, י] וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.
*להבנת ענין הבאר ראה בתחילת הפרק שם [והובא למעלה] ובזוהר הק' בפרשת תולדות בענין הבארות [והובא במקומו] ובספה"ק.

וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה [ישעיה ה, טז], וְעָנוּ הָעֶלְיוֹנִים וְאָמְרוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

 
{ב} וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה-שָׁ֞ם שְׁלשָׁ֤ה עֶדְרֵי-צֹאן֙ רֹֽבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן-הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָֽעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל-פִּ֥י הַבְּאֵֽר:
{ג} וְנֶֽאֶסְפוּ-שָׁ֣מָּה כָל-הָֽעֲדָרִ֗ים וְגָֽלֲל֤וּ אֶת-הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת-הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת-הָאֶ֛בֶן עַל-פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ:



במדרש רבה דרשו כתובים אלו על כל הקורות לבני ישראל לדורות, שאת כולם חזה יעקב אבינו ע"ה, וכך נאמר שם:

(בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה.

רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין:

שיטה א
וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר.
וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם.
כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ.
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ.
וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת.
וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ.

שיטה ב
דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן.
וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים.
כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם.
וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא.

שיטה ג
דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן.
וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית.
כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין.
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית.
וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין.
וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ.

שיטה ד
דָּבָר אַחֵר, (וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן), וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן.
וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת.
כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת.
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת.
וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם.
וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת.
וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת.

שיטה ה
דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין*.
וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם.
כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה.
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה.
וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה.
וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה.
*שהיתה אחר חורבן הבית ביבנה ושאר מקומות, וזהו השינוי בין שיטה זו לשיטה ג'.

שיטה ו
דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת.
וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים.
כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה.
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע.
וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר.
וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה.
וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.

ח רַבִּי יוֹחָנָן פְּתַר לָהּ בְּסִינַי:
וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זֶה סִינַי.
וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים.
כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא, שֶׁמִּשָּׁם שָׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שְׁכִינָה.
וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים עוֹד אֶחָד לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה.
וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל וְשָׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן (שמות כ, כב): אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.

 
{ד} וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַֽעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵֽחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ:
{ה} וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַֽיְדַעְתֶּ֖ם אֶת-לָבָ֣ן בֶּן-נָח֑וֹר וַיֹּֽאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ:
{ו} וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּֽאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם-הַצֹּֽאן:



במדרש רבה:

ט וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי וגו' (בראשית כט, ד).

רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלוּת:
וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ, מֵחֲרוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנוּ בּוֹרְחִים.
(בראשית כט, ה): וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר, הַיְדַעְתֶּם אֶת מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְלַבֵּן עֲוֹנוֹתֵיכֶם כַּשָּׁלֶג.
(בראשית כט, ו): וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם, בְּאֵיזוֹ זְכוּת, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, יד טו): כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ, כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ [נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם].


י וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם לוֹ (בראשית כט, ו),
הֲשָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם לְבֵינוֹ,
וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם,
וְאִין פּוֹטָטִין* אַתְּ בָּעֵי, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן,
הֲדָא אָמְרָת שֶׁהַדִּבּוּר מָצוּי בַּנָּשִׁים.
*אם לפטפט.



במדרש הגדול:

וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב - ראה שהם מטלטלין והולכין.
אמר להן: אַחַי - עשו כולכם אחוה זה עם זה.
מאין אתם - מפני מה אתם מפוזרים ומפורדים.
ויאמרו מחרן - אמרו לו מחרון אף ה'.
ויאמר להם הידעתם - אמר להם אתם מודים בחטאיכם ויודעין שיש דין ויש דיין?
את לבן - הוא ילבין עוונותיכם כשלג, שנאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".
ויאמרו ידענו
- מתודים אנו על עוונותינו, כענין שנאמר "והתודו את עוונם ואת עון אבותם"
ויאמר להם השלום לו
- אמר להן: השלום לו, הוא שלום ובמרומיו שלום יפרוש עליכם שלום וישכן אתכם בנוה שלום.
אמרו לו: באיזה זכות?
אמר להם: בזכות רחל אמכם, דכתיב והנה רחל בתו באה עם הצאן. ואומר "רחל מבכה על בניה".
ואומר: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' [וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב]. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' [וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם].

 
{ז} וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא-עֵ֖ת הֵֽאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ:
{ח} וַיֹּֽאמְרוּ֘ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל-הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת-הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן:
{ט} עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל | בָּ֗אָה עִם-הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא:
{י} וַיְהִ֡י כַּֽאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַֽעֲקֹ֜ב אֶת-רָחֵ֗ל בַּת-לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת-צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַֽעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת-הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת-צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ:



במדרש רבה:

(בראשית כט, ז): וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ.
אָמַר לָהֶם אִם שׁוֹמְרֵי שָׂכָר אַתֶּם הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְאִם שֶׁלָּכֶם אַתֶּם רוֹעִים, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה.


פסוק ט

(בראשית כט, ט): עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה [עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא],
בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה בֵּין שְׁכוּנוֹת לִשְׁכוּנוֹת, לְהַלָּן שֶׁבַע הָיוּ וּבִקְּשׁוּ הָרוֹעִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, יז): וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם, בְּרַם הָכָא אַחַת הָיְתָה וְלֹא נָגַע בָּהּ בְּרִיָה, עַל שֵׁם (תהלים לד, ח): חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם, לְסוֹבְבִים לִירֵאָיו.


פסוק י

יא וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן [מֵעַל פִּי הַבְּאֵר] (בראשית כט, י),
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּזֶה שֶׁהוּא מַעֲבִיר פְּקַק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית*.
*כיסוי מעל הבקבוק.




בפרקי דרבי אליעזר (פרק לו):

בְּלֶכְתֶּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל [משלי ד, יא],
לֹא צָרוּ צְעָדָיו שֶׁל יַעֲקֹב וְלֹא נִכְשַׁל כֹּחוֹ, וּכְגִבּוֹר כֹּחַ גָּלַל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהָיְתָה הַבְּאֵר עוֹלָה וְשׁוֹפֶכֶת מַיִם חוּצָה לָהּ. וְרָאוּ הָרוֹעִים וְתָמְהוּ כֻלָּן, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְגַלְגֵּל אֶת הָאֶבֶן, וְיַעֲקֹב גָּלַל אוֹתָהּ לְבַדּוֹ מֵעַל פִּי הַבְּאֵר:


רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כָּל מִי שֶׁהוּא נִכְנָס לְעִיר וּמוֹצֵא נְעָרוֹת לְפָנָיו דַּרְכּוֹ מַצְלַחַת לְפָנָיו.
וּמִנַּיִן תֵּדַע שֶׁהוּא כֵּן, בֹּא וּרְאֵה מֵאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁעַד לֹא נִכְנַס לָעִיר מָצָא נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כד, יג] הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם נו] וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי.
וְעוֹד מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁעַד לֹא נִכְנַס לָעִיר מָצָא נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות ב, טז] וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן, וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ וְעָלָה לִמְלוּכָה.
וּמִנַּיִן תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, בֹּא וּרְאֵה מִיַּעֲקֹב שֶׁעַד לֹא נִכְנַס לָעִיר מָצָא נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כט, ו] וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן:

רַב הוּנָא אוֹמֵר הַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. קֹדֶם שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְחָרָן מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁלַח מַגֵּפָה בְּצֹאנוֹ שֶׁל לָבָן, וְנִשְׁתַּיְּרוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה מַה שֶּׁהָיְתָה רָחֵל רוֹעָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ט] וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִיא. וּמִנַּיִן שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ל, לו] וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת, מִן הַמַּגֵּפָה:
וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי [שם ל], וְכִי רַגְלָיו שֶׁל יַעֲקֹב לְהַפְרוֹת וּלְהַרְבּוֹת צֹאנוֹ שֶׁל לָבָן.
מִכָּאן אָמְרוּ יֵשׁ רֶגֶל אָדָם מְבָרֶכֶת בַּיִת וְיֵשׁ רֶגֶל אָדָם מַחֲרֶבֶת בָּיִת. וְהָיָה רֶגֶל יַעֲקֹב מְבָרֶכֶת, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי. וְכֵן אָמַר לָבָן לְיַעֲקֹב נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ [שם כז].

 
{יא} וַיִּשַּׁ֥ק יַֽעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת-קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ:
{יב} וַיַּגֵּ֨ד יַֽעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֨יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן-רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ:
{יג} וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת-שֵׁ֣מַע | יַֽעֲקֹ֣ב בֶּן-אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבֶּק-לוֹ֙ וַֽיְנַשֶּׁק-ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל-בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל-הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
{יד} וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:



במדרש רבה:

וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל,
כָּל נְשִׁיקָה לְתִפְלוּת בַּר מִן תְּלַת, נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה, נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים, נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת.
נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה (שמואל א י, א): וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹּק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ.
נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים (שמות ד, כז): וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ.
נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת (רות א, יד): וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ.
רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר אַף נְשִׁיקָה שֶׁל קְרֵיבוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ.

וַיִּשָֹּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ,
לָמָּה בָּכָה, אָמַר, אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר, וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּכָה, שֶׁרָאָה שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לַקְּבוּרָה, הֲדָא הִיא דְּהִיא אָמְרָה לָהּ (בראשית ל, טו): לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, אָמְרָה לָהּ עִמָּךְ הוּא דָּמֵיךְ, עִמִּי לֵית הוּא דָּמֵיךְ.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּכָה, שֶׁרָאָה הָאֲנָשִׁים מְלַחֲשִׁים אֵלּוּ לְאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשָׁקָהּ, מַה בָּא זֶה לְחַדֵּשׁ לָנוּ דְּבַר עֶרְוָה. שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם בְּדוֹר הַמַּבּוּל עָמְדוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְגָדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה.
הֲדָא אָמְרָת שֶׁאַנְשֵׁי מִזְרָח גְּדוּרִים מִן הָעֶרְוָה.


פסוק יב

יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא (בראשית כט, יב),
אִם לְרַמָּאוּת, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא. וְאִם לְצַדִּיק, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא.

וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ,

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה רְגִילָה אֶלָּא לְבֵית אִמָּהּ. אֲתִיבֵיהּ וְהָא כְתִיב: וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ, אֲמַר לֵיהּ שֶׁמֵּתָה אִמָּהּ וּלְמִי הָיָה לָהּ לְהַגִּיד, לֹא לְאָבִיהָ?


פסוק יג

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
אָמַר, אֱלִיעֶזֶר פְּסוּל הַבַּיִת הָיָה, דִּכְתִיב (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים, זֶה שֶׁהוּא אֲהוּבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה,
וְכֵיוָן דְּלָא חֲמֵי אֲפִלּוּ אֲפִיסְתִּיקְתֵּיהּ, וַיְחַבֶּק לוֹ, אָמַר דִּינָרִים אִינוּן וְאִינוּן בְּחַרְצֵיהּ*,
וְכֵיוָן דְּלָא אַשְׁכַּח כְּלוּם, וַיְנַשֶּׁק לוֹ, אָמַר דִּלְמָא מַרְגָּלִיּוֹת אִינוּן וְאִינוּן בְּפוּמֵיהּ,
וְכֵיוָן דְּלָא חֲמָא כְּלוּם, אֲמַר לֵיהּ יַעֲקֹב מָה אַתְּ סָבוּר מָמוֹן אֲתֵית טְעִין? לָא אֲתֵית טְעִין אֶלָּא מִלִּין, וַיְסַפֵּר לְלָבָן.
*במתניו.


פסוק יד

יג וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים (בראשית כט, יד),
אָמַר לוֹ: מֶלֶךְ הָיִיתִי סָבוּר לַעֲשׂוֹתְךָ עָלַי, וּכְדֵין דְּלֵית גַּבָּךְ כְּלוּם, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה, כְּהָדֵין גַּרְמָא אֲנִי מַחֲלֵיק לָךְ.

וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים,
אָמַר רַבִּי אַמֵּי לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ עַד הֵיכָן צָרִיךְ אָדָם לְהִטַּפֵּל בִּקְרוֹבָיו עַד חֹדֶשׁ יָמִים.




בפרקי דרבי אליעזר (פרק לו):

כְּשֶׁשָּׁמַע לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחוֹתוֹ וְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ שֶׁעָשָׂה עַל הַבְּאֵר, רָץ לִקְרָאתוֹ לְנַשְּׁקוֹ וּלְחַבְּקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כט, יג] וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

 
{טו} וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב הֲכִֽי-אָחִ֣י אַ֔תָּה וַֽעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ:
{טז} וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל:
{יז} וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת-תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה:
{יח} שלישי וַיֶּֽאֱהַ֥ב יַֽעֲקֹ֖ב אֶת-רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה:
{יט} וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי:
{כ} וַיַּֽעֲבֹ֧ד יַֽעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּֽהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַֽהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ:



בפרקי דרבי אליעזר (פרק לו):

וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.
וְכִי אָחִיו הָיָה, וַהֲלֹא בֶּן אֲחוֹתוֹ הָיָה. לְלַמֶּדְךָ שֶׁבֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל אָדָם קָרוּי בְּנוֹ.
וּבֶן אָחִיו שֶׁל אָדָם כְּאָחִיו, וּמִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין? מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאָמַר לְלוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ [בראשית יג, ח]. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו [שם יד, יד]. וְכִי אָחִיו הָיָה, וַהֲלֹא בֶּן אָחִיו הָיָה. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁבֶּן אָחִיו שֶׁל אָדָם כְּאָחִיו.
וּבְנֵי בָנָיו שֶׁל אָדָם כְּבָנָיו, וּמִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין, מִיַּעֲקֹב שֶׁאָמַר [שם מח, ה] אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. וְכִי בָּנָיו הָיוּ, וַהֲלֹא בְּנֵי בָנָיו הָיוּ. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּנֵי בָנָיו שֶׁל אָדָם כְּבָנָיו.
וּבְנֵי בְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כְּבָנָיו, מִנַּיִן, מִלָּבָן, שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי [שם לא, מג]. וְכִי בָּנָיו הָיוּ וַהֲלֹא בְּנֵי בְנוֹתָיו הָיוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּנֵי בְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כְּבָנָיו.


במדרש רבה:

וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם.
אֶפְשָׁר כֵּן? אֶלָּא אִין הֲוַת פּוֹעֳלָא בַּעֲשָׂרָה פּוֹלָרִין הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ חֲמִשָּׁה פּוֹלָרִין*, וְאִם הֲוַת מוֹבִילוּתֵיהּ בְּו' פּוֹלָרִין הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ בְּג' פּוֹלָרִין,
אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ סָבוּר מָמוֹן אֲתֵית בְּעֵי מִינָךְ, לָא אֲתֵית אֶלָּא בְּגִין תַּרְתֵּין טַלְיָתָא*.
*אם היתה עבודתו שוה עשר מטבעות, היה לבן נותן לו חמש מטבעות. *טליתא=נערות.


פסוק טז

יד וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת (בראשית כט, טז),
[בְּנוּיוֹת] כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ,
זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים.
זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים.
מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת.
מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים.
מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים.
מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת.
מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת.
קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וְקָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת.
מִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת.
לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לְלֵאָה, לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְרָחֵל. (אסתר ו, א): בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ.

וְשֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה,
גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, כְּהֻנָּה לְעוֹלָם, וּמַלְכוּת לְעוֹלָם דִּכְתִיב (יואל ד, כ): וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר, וּכְתִיב (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד.
וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל,

קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה, וְשִׁילֹה לְשָׁעָה (תהלים עח, סז) וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.


פסוק יז

טו וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת (בראשית כט, יז),
אֲמוֹרָאִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ עֵינוֹהִי דְּאִמָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין, וּמַהוּ רַכּוֹת, רַכּוֹת מִבִּכְיָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל רָשָׁע.
אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָה,

וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר, עִקַּר סִימָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל לֹא הָיְתָה אֶלָּא נָאָה, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה.


פסוק יח

טז וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל [וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה] (בראשית כט, יח),
בְּגִין דַּאֲנָא יָדַע דְּאַנְשֵׁי מְקוֹמָךְ רַמָּאִין, לְפִיכָךְ אֲנִי מְבָרֵר עִסְקִי עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ בְּרָחֵל בִּתְּךָ,
בְּרָחֵל
וְלֹא בְּלֵאָה.
בִּתְּךָ, שֶׁלֹא תָבִיא אַחֶרֶת מִן הַשּׁוּק וּשְׁמָהּ רָחֵל.
קְטַנָּה, שֶׁלֹא תַחֲלִיף שְׁמוֹתָן זוֹ בָּזוֹ.
אֲפִלּוּ אַתְּ נוֹתֵן אֶת הָרָשָׁע בַּחֲמוֹר שֶׁל חֳרָשִׁים* אֵין אַתְּ מוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם.
*ספסל שהחרש מגרר עליו נסרי עץ.


פסוקים יט-כ

וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי.
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּזִי, נֶאֱמַר כָּאן אֲחָדִים (בראשית כז, מד): וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲחָדִים, מַה כָּאן שֶׁבַע שָׁנִים אַף לְהַלָּן שֶׁבַע שָׁנִים.

 
{כא} וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֤ב אֶל-לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת-אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָֽלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ:
{כב} וַיֶּֽאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה:
{כג} וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת-לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ:
{כד} וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת-זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה:
{כה} וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה-הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל-לָבָ֗ן מַה-זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי:
{כו} וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא-יֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה:
{כז} מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם-אֶת-זֹ֗את בַּֽעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע-שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
{כח} וַיַּ֤עַשׂ יַֽעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּֽתֶּן-ל֛וֹ אֶת-רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
{כט} וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת-בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה:
{ל} וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל-רָחֵ֔ל וַיֶּֽאֱהַ֥ב גַּם-אֶת-רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּֽעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע-שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:



במדרש רבה:

יז וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי [כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ] (בראשית כט, כא),
אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אֲפִלּוּ אָדָם פָּרוּץ אֵין אוֹמֵר כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, כָּךְ הָיָה יַעֲקֹב אוֹמֵר הָבָה אֶת אִשְׁתִּי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ?
אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ, אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, עַכְשָׁו הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וְאִם אֵין אֲנִי מַעֲמִידָן עַכְשָׁו אֵימָתַי אֲנִי מַעֲמִידָן, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי.


פסוקים כב-כד

יח וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. [וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ]. (בראשית כט, כב),
כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, אָמַר לָהֶם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמַיִם וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם, אֲמַרִין לֵיהּ וּמָה אַהֲנֵי לָךְ, אֲמַר לְהוֹן אִין בָּעֲיִין אַתּוּן אֲנָא מְרַמֵּי בֵיהּ וְיָהֵב לֵיהּ לֵאָה, דְּהוּא רְחִים לַהֲדָא רָחֵל סַגִּי, וְהוּא עָבֵד הָכָא גַּבְּכוֹן שִׁבְעָה שְׁנִין אוֹחֳרִין.
אֲמַרִין לֵיהּ עֲבֵיד מַה דַּהֲנֵי לָךְ. אֲמַר לְהוֹן הָבוּ לִי מַשְׁכּוֹן דְּלֵית חַד מִנְּכוֹן מְפַרְסֵם, וְיַהֲבוּן לֵיהּ מַשְׁכּוֹנִין, וַאֲזַל וְאַיְתֵי עֲלֵיהוֹן חֲמַר מְשַׁח וְקוֹפָר*, הֱוֵי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁרִמָּה בְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ.
וְכוּלֵּי יוֹמָא הֲווֹ מְכַלְּלִין בֵּיהּ וְכֵיוָן דְּעָל בְּרַמְשָׁא אֲמַר לְהוֹן מָה הוּא כְּדֵין, אֲמַרִין לֵיהּ אַתְּ גָּמַלְתְּ חֶסֶד בִּזְכוּתָךְ.
וְהָיוּ מְקַלְּסִין קוֹדְמוֹי וְאָמְרִין הָא לַיָא הָא לַיָא - הִיא לֵאָה הִיא לֵאָה.
בְּרַמְשָׁא אֲתוֹן מַעֲלָתָא וַחֲפוֹן בּוֹצִינַיָא. אָמַר לָהֶן מַהוּ כְּדֵין, אָמְרֵי לֵיהּ מָה אַתְּ סָבוּר דַּאֲנַן דִּכְרִין דִּכְוַתְכוֹן.
וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל, וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי? אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים? לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ?
*הביא תמורת משכונם יין שמן ובשר.


פסוקים כה-כז

וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.

מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא מִכָּאן שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, אֶלָּא מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת.


פסוק ל

יט וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת (בראשית כט, ל),
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם פּוֹעֵל עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁעוֹת בֶּאֱמוּנָה וּבַסּוֹף הוּא מִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתּוֹ, בְּרַם הָכָא מָה הָרִאשׁוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת אַף הָאַחֲרוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת, מַה הָרִאשׁוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה אַף הָאַחֲרוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב (הושע יב, יג): וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר. [וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְנָבִיא נִשְׁמָר].
אָמַר לָהֶם דֻּגְמָא שֶׁלָּכֶם דּוֹמָה לְיַעֲקֹב אֲבִיכֶם, מַה יַּעֲקֹב אֲבִיכֶם עַד שֶׁלֹא נָשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד, מִשֶּׁנָּשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד, אַף אַתֶּם מִשֶּׁלֹא נוֹלַד גּוֹאֵל נִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם, מִשֶּׁנּוֹלַד גּוֹאֵל אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִים.




בפרקי דרבי אליעזר (פרק לו):

הִתְחִיל יַעֲקֹב לַעֲבֹד בְּאִשָּׁה שֶׁבַע שָׁנִים. לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים עָשָׂה שִׁבְעָה יָמִים מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וְלָקַח אֶת לֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כט, כז] מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת [שם כח]. וְעוֹד הוֹסִיף שִׁבְעָה יָמִים מִשְׁתֶּה וְלָקַח אֶת רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה.
וְנֶאֶסְפוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לִגְמֹל חֶסֶד עִם יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כב] וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם גְּמַלְתֶּם חֶסֶד עִם יַעֲקֹב עַבְדִּי, אַף אֲנִי אֶתֵּן לָכֶם שְׂכַרְכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹחַ לָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר [מ"ב ה, א] וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע*.
*יתכן הכוונה שלפי שהרג את אחאב קיבל שכרו להיות שר צבא.


לָקַח לָבָן אֶת שְׁתֵּי שִׁפְחוֹתָיו וּנְתָנָן לִשְׁתֵּי בְנוֹתָיו. וְכִי שִׁפְחוֹתָיו הָיוּ, וַהֲלֹא בְּנוֹתָיו הָיוּ. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁבָּנָיו שֶׁל אָדָם מִפִּילַגְשׁוֹ נִקְרְאוּ שְׁפָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כט, כט] וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה.

 
נערך לאחרונה:
{לא} וַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי-שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה:


פסוק זה נאמרו עליו כמה פתיחות במדרשים, וכפה"נ היה תחילת סידרא לפי מנהג ארץ ישראל, ולכן האריכו הדרשנים לענות בו.


פתיחה ממדרש רבי תנחומא:

ה וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן (איוב יא, יא).
הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּיִשְׁמָעֵאל. בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרָה שָׂרָה לְאַבְרָהָם (בראשית כא, י) גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְגוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ הָעִנְיָן, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. [וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת] כֵּיוָן שֶׁכָּלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל מֵת בַּצָּמָא, מִיָּד וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, זֶה הָרֹתֶם הַגָּדֵל בַּמִּדְבָּר. רַבִּי יוֹסִי בַר חֲלַפְתָּא אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁהִסִּיחַ עִמָּהּ אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים. רַבִּי בֶרֶכְיָה אוֹמֵר, שֶׁהִטִּיחָה דְבָרִים קָשִׁים כְּלַפֵּי מַעְלָה. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּבְיָכוֹל אַתָּה דּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהֵן אוֹמְרִים לִתֵּן דָּבָר וְחוֹזְרִים בָּהֶן. לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ, הֲרֵי הוּא מֵת בַּצָּמָא. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַבְּאֵר. אָמַר אוֹתוֹ מַלְאָךְ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָרָשָׁע הַזֶּה שֶׁעָתִיד לְקַפֵּחַ אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ אֶת הַבְּאֵר? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַהוּ עַכְשָׁו, לֹא צַדִּיק הוּא, אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא עַל שָׁעָה שֶׁעוֹמֵד בָּהּ בַּדִּין לְפָנָי. לְפִיכָךְ כְּתִיב: כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן.
דָּבָר אַחֵר, כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא, מְדַבֵּר בְּלֵאָה, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהּ בָּנִים, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָזוֹ אַתְּ נוֹתֵן בָּנִים, שֶׁעַל יְדֵי זִמְרֵי בֶּן בְּנָהּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַכְשָׁו זוֹ הַצַּדֶּקֶת אֵינִי מְקַפְּחָהּ מִן הַבָּנִים. הֱוֵי אוֹמֵר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.



פתיחות ממדרש רבה:

[פרשה עא] א וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה (בראשית כט, לא),
(תהלים סט, לד): כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה' וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה,
אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי לֹא רֹאשׁוֹ שֶׁל פָּסוּק הַזֶּה סוֹפוֹ וְלֹא סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים וְאֶת אֲסִירִים לֹא בָזָה, אוֹ כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנָיו ה' וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה?
אֶלָּא כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה', אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר דַּל עָנִי וְאֶבְיוֹן, בְּיִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר,
וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶן וַעֲלוּבוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת.
תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה [וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה].


ב דָּבָר אַחֵר:
(תהלים קמה, יד) סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם.
(תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת.
תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה [וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה].


המשך דרשת הכתוב במדרש רבה:

כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה
שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְֹּׂנוּאִים,
​
שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע.​
אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָדְמָה לַאֲחוֹתָהּ,​

וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׁי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים* הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ.
רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ?
וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב, לֹא לֵאָה?
*האורגות בחוטים מאחורי מיתקן האריגה.
נ.ב. בקטע זה יש עירובי דברים, ותחילתו "שעשתה כמעשה השנואים" מתפרש בהמשך בקטע של "והיו הכל סונטין בה" וכו', ובאמצע נכנס פירוש אחר "שהיתה אומרת להינשא לשונא" וכו'. והם ב' פירושים מדוע נקראת "שנואה לאה".


וְרָחֵל עֲקָרָה,
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ*, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת.
תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
*יתכן שכוונת המדרש כאן היא לנאמר במגילת רות "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל", והאומרים כן היו מבני יהודה שהם מלאה, ואעפ"כ הקדימו את רחל, כמובא במ"א.



ראה עוד באגדת בראשית פרק מט, שם יש עוד 5 פתיחות לסידרא זו.

אגדת בראשית
 

קבצים מצורפים

נערך לאחרונה:
{לב} וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי-רָאָ֤ה יְהֹוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶֽאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי:
{לג} וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי-שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ כִּֽי-שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּֽתֶּן-לִ֖י גַּם-אֶת-זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן:
{לד} וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֨עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי-יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל-כֵּ֥ן קָֽרָא-שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי:
{לה} וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֨אמֶר֙ הַפַּ֨עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת-יְהֹוָ֔ה עַל-כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַתַּֽעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת:



במדרש רבה:

ג וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן (בראשית כט, לב),

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אַרְבַּע מִדּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּשֵׁמוֹת:
יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָם נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים. יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָם כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים. יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים. וְיֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים.
שְׁמוֹתֵיהֶן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים, עֵשָׂו, שְׁמוֹ עֵשָׂו וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה. יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.
שְׁמוֹתָן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים, אֵלּוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה (עזרא ב, נא): בְּנֵי בַקְבּוּק בְּנֵי חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר, וְזָכוּ וְעָלוּ וּבָנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
שְׁמוֹתֵיהֶן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶן כְּעוּרִים, אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים (במדבר יג, יג): סְתוּר בֶּן סְתוּרִים, (במדבר יג, יא): גַּדִּי גְּרָדִים וּמְרָדִין.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שְׁמוֹתֵיהֶן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶן נָאִים אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן, רְאוּ בֵן בֵּין הַבָּנִים. שִׁמְעוֹן, שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אֵין שְׁמוֹתָם שֶׁל שְׁבָטִים עָכוּר לָהֶם, אֶלָּא חָפוּת לָהֶם.


פסוק לג

ד וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן (בראשית כט, לג),
זֶה עָתִיד לְהַעֲמִיד שׂוֹנֵא, וּמִי מְרַפֵּא מַכָּתוֹ, גַּם אֶת זֶה, פִּינְחָס שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמֹד מִלֵּוִי.


פסוק לד

(בראשית כט, לד): וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי,
רַבִּי יוּדָן אָמַר לֵוִי זֶה עָתִיד לְלַוּוֹת אֶת הַבָּנִים לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ,
בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין*.
*בפירוש רש"י: חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם.


פסוק לה

(בראשית כט, לה): וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה',
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְכֹהֵן שֶׁיָּרַד לַגּוֹרֶן נָתַן לוֹ אֶחָד כּוֹר שֶׁל מַעֲשֵׂר וְלֹא הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה, וְאֶחָד נָתַן לוֹ קֹמֶץ שֶׁל חֻלִּין וְהֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה, אֲמַר לֵיהּ אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן אֲנִי נָתַתִּי לְךָ כּוֹר וְזֶה לֹא נָתַן לְךָ אֶלָּא קֹמֶץ וְאַתָּה מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה. אָמַר לֵיהּ אַתְּ מֵחֶלְקִי נָתַתָּ לִי, אֲבָל זֶה נוֹתֵן לִי מִשֶּׁלּוֹ, לְפִיכָךְ אֲנִי מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה.
כָּךְ לְפִי שֶׁהָיוּ אִמָּהוֹת סְבוּרוֹת שֶׁזּוֹ מַעֲמֶדֶת שְׁלשָׁה וְזוֹ מַעֲמֶדֶת שְׁלשָׁה, וְכֵיוָן שֶׁיָּלְדָה לֵאָה בֵּן רְבִיעִי, אָמְרָה: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'.

ה
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יז, יז): וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב,
רַבִּי יִצְחָק אָמַר מָטוּ מָטוּ בָנַי, מָטוּ בָּעֵגֶל מָטוּ בַּמְּרַגְּלִים.
רַבִּי לֵוִי אָמַר עָלוּ בָּהֶם שְׁנֵי שְׁבָטִים, שֵׁבֶט כְּהֻנָּה וְשֵׁבֶט מַלְכוּת.
אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה כָּתוּב בָּזֶה,
בָּזֶה מְשִׁיחָה וּבָזֶה מְשִׁיחָה.
בָּזֶה מַטֶּה וּבָזֶה מַטֶּה.
בָּזֶה בְּרִית מֶלַח וּבָזֶה בְּרִית מֶלַח.
בָּזֶה פַּעַם וּבָזֶה פַּעַם.
בָּזֶה נֵזֶר וּבָזֶה נֵזֶר.
בָּזֶה קְרִיבָה וּבָזֶה קְרִיבָה.
בָּזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוּחָסִין וּבָזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוּחָסִין.
בָּזֶה צִיץ וּבָזֶה צִיץ.

אָמַר רַבִּי לֵוִי (איוב לו, ז): לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו, עֵינוֹהִי דֻּגְמַת דִּידֵיהּ, כְּאִינַשׁ דַּאֲמַר עֵינוֹהִי דְּפוּרְיָה. וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא.
לֵאָה תָּפְסָה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה, וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה (בראשית לח, כו): וַיַּכֶּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. דָּוִד אָמַר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. דָּנִיֵּאל אָמַר (דניאל ב, כג): לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה.
רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִסְטִירִין. בִּנְיָמִין (שמות כח, כ): יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד. שָׁאוּל (שמואל א י, טז): וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר (אסתר ב, כ): אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ.

עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה,

בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין.

וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת,
אָמַר רַבִּי אָמִי מִי מַעֲמִיד רַגְלָהּ שֶׁל אִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, בָּנֶיהָ.




בפרקי דרבי אליעזר (פרק לו):

רַבִּי לֵוִי אָמַר רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצָרָתָהּ שֶׁל לֵאָה, וְנָתַן לָהּ הֶרְיוֹן בֶּטֶן וְנִחוּמִים לְנַפְשָׁהּ, וְיָלְדָה אִישׁ טוֹב תֹּאַר וְחָכָם. וְאָמְרָה רְאוּ בֵּן שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לב] וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, וְעַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ רְאוּבֵן:


רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשִּׁבְעָה חֳדָשִׁים יָלְדָה לֵאָה אֶת בָּנֶיהָ, וּלְשֶׁבַע שָׁנִים נוֹלְדוּ לְיַעֲקֹב אַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים וּבַת אֶחָת.
וְכֻלָּן נוֹלְדוּ זִוּוּגָן עִמָּם, חוּץ מִיּוֹסֵף שֶׁלֹּא נוֹלַד זִוּוּגוֹ עִמּוֹ, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת בַּת דִּינָה רְאוּיָה לוֹ לְאִשָּׁה.
וְחוּץ מִדִּינָה שֶׁלֹּא נוֹלַד זִוּוּגָהּ עִמָּהּ. אָמְרָה, הַיַּלְדָּה הַזֹּאת דִּין וּמִשְׁפָּט הִיא, עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמָהּ דִּינָה:

 
פתיחה ממדרש רבי תנחומא:

ה וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן (איוב יא, יא).
הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּיִשְׁמָעֵאל. בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרָה שָׂרָה לְאַבְרָהָם (בראשית כא, י) גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְגוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ הָעִנְיָן, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. [וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת] כֵּיוָן שֶׁכָּלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל מֵת בַּצָּמָא, מִיָּד וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, זֶה הָרֹתֶם הַגָּדֵל בַּמִּדְבָּר. רַבִּי יוֹסִי בַר חֲלַפְתָּא אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁהִסִּיחַ עִמָּהּ אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים. רַבִּי בֶרֶכְיָה אוֹמֵר, שֶׁהִטִּיחָה דְבָרִים קָשִׁים כְּלַפֵּי מַעְלָה. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּבְיָכוֹל אַתָּה דּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהֵן אוֹמְרִים לִתֵּן דָּבָר וְחוֹזְרִים בָּהֶן. לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ, הֲרֵי הוּא מֵת בַּצָּמָא. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַבְּאֵר. אָמַר אוֹתוֹ מַלְאָךְ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָרָשָׁע הַזֶּה שֶׁעָתִיד לְקַפֵּחַ אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ אֶת הַבְּאֵר? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַהוּ עַכְשָׁו, לֹא צַדִּיק הוּא, אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא עַל שָׁעָה שֶׁעוֹמֵד בָּהּ בַּדִּין לְפָנָי. לְפִיכָךְ כְּתִיב: כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן.
דָּבָר אַחֵר, כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא, מְדַבֵּר בְּלֵאָה, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהּ בָּנִים, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָזוֹ אַתְּ נוֹתֵן בָּנִים, שֶׁעַל יְדֵי זִמְרֵי בֶּן בְּנָהּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַכְשָׁו זוֹ הַצַּדֶּקֶת אֵינִי מְקַפְּחָהּ מִן הַבָּנִים. הֱוֵי אוֹמֵר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.

בטעות החסרתי פתיחה אחת שמופיעה שם לפני כן, והיא פתיחה בדבר הלכה כדרך מדרש זה, וז"ל:
ד וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ שֶׁיְּבָרֵךְ אָדָם עַל רֵיחַ בְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים וְלֹא עַל הָרֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.
אֲבָל אִם עָבַר בַּשּׁוּק עַל חֲנֻיוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים, חַיָּב לְבָרֵךְ. אֲבָל עַל רֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, אָסוּר.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַל תִּטְעוּ אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם (תהלים קטו, ה-ח). אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם מְלַחֵשׁ בְּתוֹךְ לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה, מִיָּד הוּא שׁוֹמֵעַ. מִנַּין, מֵחַנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה (ש"א א, יג).
תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי רָחֵל וְלֵאָה, לֵאָה לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא אֶלָּא לְעֵשָׂו, וְרָחֵל לְיַעֲקֹב. וְהָיְתָה לֵאָה יוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְשׁוֹאֶלֶת עַל עֵשָׂו מַה מַּעֲשָׂיו. וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהּ, אִישׁ רָע, שׁוֹפֵךְ דָּמִים, מְקַפֵּחַ עוֹבְרִים וְשָׁבִים, אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, רָשָׁע, כָּל תּוֹעֲבוֹת ה' עוֹשֶׂה. כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת כָּךְ, הָיְתָה בוֹכָה וְאוֹמֶרֶת, אֲנִי וְרָחֵל אֲחוֹתִי מִבֶּטֶן אֶחָד יָצָאנוּ, רָחֵל תִּנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב הַצַּדִּיק, וַאֲנִי לְעֵשָׂו הָרָשָׁע? וְהָיְתָה בוֹכָה וּמִתְעַנָּה עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ עֵינֶיהָ רַכּוֹת. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת.
וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, שְׂנוּאִין מַעֲשֵׂי עֵשָׂו בְּפָנֶיהָ.
אֲבָל רָחֵל שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת שֶׁהִיא תִנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב, הָיָה לִבָּהּ שָׂמֵחַ וּמִתְגָּאֶה.
כֵּיוָן שֶׁנִּשְּׂאוּ שְׁתֵּיהֶן לְיַעֲקֹב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה בוֹכָה וּמִתְעַנָּה וְשָׂנְאָה מַעֲשֵׂי עֵשָׂו וּמִתְפַּלֶּלֶת לְפָנַי, בַּדִּין שֶׁלֹּא תִתְרַחֵק מִן אוֹתוֹ צַדִּיק, הֲרֵינִי נוֹתֵן לָהּ בָּנִים תְּחִלָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.

 
ל {א} וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּֽאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶל-יַֽעֲקֹב֙ הָֽבָה-לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם-אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:
{ב} וַיִּֽחַר-אַ֥ף יַֽעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר-מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי-בָֽטֶן:
{ג} וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל-בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם-אָֽנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
{ד} וַתִּֽתֶּן-ל֛וֹ אֶת-בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַֽעֲקֹֽב:
{ה} וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַֽעֲקֹ֖ב בֵּֽן:
{ו} וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּֽתֶּן-לִ֖י בֵּ֑ן עַל-כֵּ֛ן קָֽרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
{ז} וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַֽעֲקֹֽב:
{ח} וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים | נִפְתַּ֛לְתִּי עִם-אֲחֹתִ֖י גַּם-יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:



במדרש רבה:

ו וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ (בראשית ל, א),
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (משלי כג, יז): אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ?
אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁקִּנְּאַתָּה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, אָמְרָה אִלּוּלֵי שֶׁהִיא צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה יוֹלֶדֶת.

וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים, מְצֹרָע, וְסוּמָא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים, וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו.
מְצֹרָע, דִּכְתִיב (במדבר יב, יב): אַל נָא תְהִי כַּמֵּת.
סוּמָא, דִּכְתִיב (איכה ג, ו): בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם.
מִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.
וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יט): כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ, וְכִי מֵתִים הָיוּ וַהֲלוֹא דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן.


פסוק ב-ג

ז וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל (בראשית ל, ב),
רַבָּנָן דְּרוֹמָאָה בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר
(איוב טו, ב): הֶחָכָם יַעֲנֶה דַּעַת רוּחַ, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית טז, ב): וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.
(איוב טו, ב): וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ, זֶה יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמְּעִיקוֹת? חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִים לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָה.

וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן,
מִמֵּךְ
מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע.
אָמְרָה לוֹ כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמְּךָ, לֹא חָגַר מָתְנָיו כְּנֶגְדָהּ.
אָמַר לָהּ אָבִי לֹא הָיָה לוֹ בָנִים אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי בָנִים.
אָמְרָה לוֹ וּזְקֶינְךָ לֹא הָיָה לוֹ בָנִים, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה.
אָמַר לָהּ יְכוֹלָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה זְקֶנְתִּי.
אָמְרָה לוֹ מֶה עָשְׂתָה, אָמַר לָהּ הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ.
אָמְרָה לוֹ אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב (בראשית ל, ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי, מַה זּוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ אַף זוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ.


פסוק ה-ו

(בראשית ל, ו): וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים [וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן],
דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִי דָּנַנִּי וְזִכַּנִּי.
דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כט, לא): וְרָחֵל עֲקָרָה.
דָּנַנִּי וְזִכַּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, ו): וַיִּתֶּן לִי בֵּן.

(בראשית ל, ו): עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן,
בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין.


פסוק ז-ח

ח וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי (בראשית ל, ח),
נוֹפְתִּי פִּתִּיתִי תָּלִיתִי אֲחוֹתִי עָלָי.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נִינְפָה* הָיָה לִי לַעֲשׂוֹת לִפְנֵי אֲחוֹתִי, אִלּוּ שָׁלַחְתִּי וְאָמַרְתִּי לוֹ תֶּן דַּעְתְּךָ שֶׁהֵן מְרַמִּים בְּךָ לֹא הָיָה פּוֹרֵשׁ? אֶלָּא אָמַרְתִּי אִם אֵין אֲנִי כְּדַאי שֶׁיִּבָּנֶה הָעוֹלָם מִמֶּנִּי, יִבָּנֶה מֵאֲחוֹתִי.
דָּבָר אַחֵר נַפְתּוּלֵי, פִּתּוּלַיָּה לָא דִידִי הַוְיָין, כְּלוּם הָלַךְ יַעֲקֹב אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בִּשְׁבִילִי.
דָּבָר אַחֵר, נֹפֶת עַצְמוֹ לֹא שֶׁלִּי הוּא? דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים יט, יא): וְנֹפֶת צוּפִים, יִהְיוּ נֶאֱמָרִים בְּחֶלְקוֹ שֶׁל נַפְתָּלִי.
*כלה.

 
{ט} וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָֽמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת-זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַֽעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
{י} וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
{יא} וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה (בגד) בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
{יב} וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַֽעֲקֹֽב:
{יג} וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:



במדרש רבה:

פסוק י

ט וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה (בראשית ל, י),
בְּכֻלָּם כְּתִיב וַתַּהַר, וְכָאן וַתֵּלֶד? אֶלָּא בַּחוּרָה הָיְתָה וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת בְּעִבּוּרָהּ*.
בפירוש רש"י: וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג לתן שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה.


פסוק יא

(בראשית ל, יא): וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד,
אַתְיָא גַּדָּא* דְּבֵיתָא, אֲתָא גַּדָּא דְּעָלְמָא,
בָּא מִי שֶׁעָתִיד לְגַדֵּד מַשְׁתִּיתָן* שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וּמַנּוֹ אֵלִיָּהוּ.
אֵלִיָּהוּ מִשֶּׁל מִי.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב (דברי הימים א ח, כז מ): וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם. כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי בִנְיָמִן.
רַבִּי נְהוֹרַאי אָמַר מִשֶּׁל גָּד הָיָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יז, א): וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתּשָׁבֵי גִלְעָד. אָמַר רַבִּי פִּלִּיפִּי בַּר נְהוֹרַאי מַאן חֲזִית לְמֵימַר כֵּן, אֲמַר לֵיהּ דִּכְתִיב (יהושע יג, כה): וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד,
מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר קְרָא דְרַבִּי נְהוֹרַאי מִתּשָׁבֵי גִלְעָד, מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית הֲוָה.
וּמַה מְּקַיֵּם רַבִּי נְהוֹרַאי קְרָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה [וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם], אֶלָּא מִדְרָשׁוֹת הֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְעִישׁ עוֹלָמוֹ הָיָה מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת, בְּנֵי יְרֹחָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל עוֹלָמוֹ.
פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּדָּבָר, אֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל גָּד, וְאֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, בָּא וְעָמַד לִפְנֵיהֶם, אָמַר לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ מָה אַתֶּם נֶחְלָקִים עָלַי אֲנִי מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל אָנִי.​
*גדא=מזל. לגדד משתיתן=לחתוך יסודותיהם.


פסוק יג

י וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְׁרוּנִי בָּנוֹת [וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר] (בראשית ל, יג),
לוֹמַר אַשְׁרֵי מִי שֶׁזָּכָה לְכָךְ.

אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא לָן אָשֵׁר בְּאַכְסַנְיָה מִיָּמָיו, יָרַשׁ גָּבְהֵי פְּלַטְרִיּוֹת* מַה שֶׁלֹא יָרַשׁ יְהוּדָה אֲרָצוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ז, ל לא): בְּנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחוֹתָם. [וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל] הוּא אֲבִי בִרְזָיִת, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן,
רַבִּי לֵוִי אָמַר שֶׁהָיוּ בְּנוֹתֵיהֶם נָאִים וְהָיוּ נְשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁמֶן זַיִת.
רַבִּי סִימוֹן אָמַר שֶׁהָיוּ נְשׂוּאוֹת לִמְלָכִים שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן זַיִת.
*ארמונות.

 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓