לך לך מדרשי חז"ל - פרשת "לך לך"

יוסף צ. הירשמן · 28 ינואר 2026

{יג} וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָֽעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָֽאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַֽאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּֽעֲלֵ֥י בְרִית-אַבְרָֽם:
{יד} וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת-חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד-דָּֽן:
{טו} וַיֵּֽחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם | לַ֛יְלָה ה֥וּא וַֽעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד-חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק:
{טז} וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל-הָֽרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת-ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת-הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת-הָעָֽם:

במדרש רבה:

פסוק יג

ח וַיָּבֹא הַפָּלִיט (בראשית יד, יג),
רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא הוּא עוֹג הוּא פָּלִיט, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עוֹג שֶׁבָּא וּמָצָא אֶת אַבְרָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּמִצְוַת עוּגוֹת, הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא אָמַר אַבְרָהָם זֶה קוּנְיוֹן הוּא, וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר לוֹ נִשְׁבָּה בֶּן אָחִיךָ וְהוּא יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְנֶהֱרַג וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שְׂכַר פְּסִיעוֹתֶיךָ אַתָּה נוֹטֵל שֶׁאַתְּ מַאֲרִיךְ יָמִים בָּעוֹלָם, וְעַל שֶׁחָשַׁבְתָּ לַהֲרֹג אֶת הַצַּדִּיק חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִבְּנֵי בָנָיו. וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִפֹּל אֶלָּא בְּיָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, ב): וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. [וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ].

וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד וְהוּא מֵעֵבֶר אֶחָד.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שֶׁהוּא מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל עֵבֶר.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהוּא מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְשֶׁהוּא מֵשִׂיחַ בִּלְשׁוֹן עִבְרִי.

וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא [הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם],
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה:
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּמֵשְׁרַיָא דְמַמְרֵא. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּפָלָטִין* דְּמַמְרֵא,
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַתְרָא הוּא דִּשְׁמֵיהּ מַמְרֵא, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה גַּבְרָא הוּא דִּשְׁמֵיהּ מַמְרֵא.
וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מַמְרֵא?
רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן שֶׁהִמְרָה פָּנִים בְּאַבְרָהָם.
*בפלטין=בארמון.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל, הָלַךְ וְנִמְלַךְ בִּשְׁלשֶׁת אֹהֲבָיו,

אָמַר לוֹ עָנֵר כְּבָר בֶּן מֵאָה שָׁנָה אַתָּה וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְצַעֵר אֶת עַצְמְךָ?

אָמַר לוֹ אֶשְׁכּוֹל מַה אַתְּ הוֹלֵךְ וּמְסַיֵּם אֶת עַצְמְךָ בֵּין שׂוֹנְאֶיךָ?

אָמַר לוֹ מַמְרֵא אֱלֹהֶיךָ שֶׁעָמַד לְךָ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ וּבַמְּלָכִים וּבָרֵעָבוֹן, וְהַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר לְךָ לָמוּל אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ לוֹ?

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּה לוֹ עֵצָה לָמוּל, חַיֶּיךָ שֶׁאֵינִי נִגְלָה עָלָיו לֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל עָנֵר וְלֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא בַּפָּלָטִין שֶׁלְּךָ,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא.

*כל ענין זה דריש ליה מדברי הכתוב "והם בעלי ברית אברם" שנמלך בהם על ענין ברית מילה.

פתיחה בענין שלא ירא מפני המלכים

[פרשה מג] א וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו (בראשית יד, יד),

(תהלים קיב, ז ח): מִשְׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה', סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו.

מִשְׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית כב, יב): כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה.

נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה', (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ.

סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, א): אַל תִּירָא אַבְרָם.

עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו, (בראשית יד, טו): וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְּלָה.

פסוק יד

ב וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לג, טו): אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְׁמֹעַ דָּמִים.

וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו [יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת],
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֵן הוֹרִיקוּ פָּנִים כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, אָמְרוּ חֲמִשָּׁה מְלָכִים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶם וְאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶם?
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אַבְרָהָם הוֹרִיק פָּנִים כְּנֶגְדָן, אָמַר אֵצֵא וְאֶפֹּל עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם.

אַבָּא בַּר זַבְדָא אָמַר בִּכְלֵי זַיִן הוֹרִיקָן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים לה, ג): וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת הוֹרִיקָן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים סח, יד): וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ.
רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּפָרָשַׁת שׁוֹטְרִים הוֹרִיקָן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כ, ח): מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ.

חֲנִיכָיו,
בַּעֲלֵי חֲנִיכָתוֹ, שְׁמָם אַבְרָם כִּשְׁמוֹ.

שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת,
רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא, אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה, מִנְיַן אֱלִיעֶזֶר שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת.

וַיִּרְדֹּף עַד דָּן,
שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הִיא*, וּמַכָּה מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ,
מַכָּה מִלְּפָנֶיהָ, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן,
וּמַכָּה מֵאַחֲרֶיהָ (ירמיה ח, טז): מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו.
*פירוש: ואין זו לשם שכבשו בני דן, כי אותה נקראת דן על שם דן אביהם, וקראוה כן בימי השופטים אחר מות יהושע, וזו כבר נקראה דן בתורה.

פסוק טו

ג וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה (בראשית יד, טו),
רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת מִשֵּׁם רַבִּי יוֹנָתָן הַלַּיְלָה נֶחְלַק מֵאֵלָיו. וְרַבָּנָן אָמְרֵי יוֹצְרוֹ חִלְּקוֹ,
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבִיהֶם פָּעַל עִמִּי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, אַף אֲנִי פּוֹעֵל עִם בָּנָיו בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. וְאֵימָתַי בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִית דְּמַפְקִין לִישְׁנָא אַחֲרִינָא:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבִיהֶם יָצָא בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אַף אֲנִי אֵצֵא עִם בָּנָיו בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ד): כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא.

[כעין זה במדרש רבי תנחומא (הובא לעיל):
רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, הַלַּיְלָה נֶחֱלַק מֵאֵלָיו. רַבִּי בִנְיָמִין אָמַר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ עִתָּיו וּרְגָעָיו, נִכְנַס בּוֹ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, הוּא חִלְּקוֹ.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אַתָּה עָשִׂיתָ הֶרֶג בְּשׂוֹנְאַי מֵחֲצִי הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, חַיֶּיךָ, אֲנִי אֶעֱשֶׂה הֶרֶג בְּשׂוֹנְאֵי בָנֶיךָ מֵחֲצִי הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וּבְמִדָּה זוֹ אֲנִי פוֹרֵעַ לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה].

וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם,
וְכִי יֵשׁ אָדָם רוֹדֵף הֲרוּגִים?
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס רוֹדְפָיו שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם הֲרוּגִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, כז): כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ [וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ],

פתיחה בענין נצחונו של אברהם אבינו ע"ה

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ,

[מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח], מִי הוּא זֶה שֶׁהֵעִיר לִבָּם שֶׁל מִזְרָחִיִּים שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ בְּיַד אַבְרָהָם,

צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁהָיָה מֵאִיר לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַזָּל צֶדֶק הָיָה מֵאִיר לוֹ.

אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן צְדָקָה הָיְתָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת, אִם אֵין אַבְרָהָם אֵין מִי יַעֲשֶׂה אוֹתִי,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, ב): יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ [יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ],

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה:

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אַבְרָהָם הָיָה מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם עָפָר וְהוּא נַעֲשָׂה חֲרָבוֹת, קַשׁ וְנַעֲשָׂה חִצִּים.

וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר יִתֵּן עָפָר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כְּעָפָר, הֵן הָיוּ מַשְּׁלִיכִים חֲרָבוֹת עַל אַבְרָהָם וְנַעֲשִׂין עָפָר, חִצִּים וְהֵן נַעֲשִׂים קַשׁ,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, ג): יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם [אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא].

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם הָיוּ שָׁלשׁ מִילִין. רַבִּי יוּדָן בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר מִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ג): אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא.

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ לֹא נִתְאַבְּקוּ רַגְלֵיהֶן אֶלָּא כָּזֶה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.

פסוק טז

ד וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם (בראשית יד, טז),
רַבִּי יוּדָן אָמַר אֲנָשִׁים וְנָשִׁים הֵשִׁיב, וְטַף לֹא הֶחֱזִיר, עָמְדוּ וְנִתְגַּיְּרוּ וְגָדְרוּ עֶרְוַת אֲבוֹתֵיהֶם*.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ז, כד): וְהֵבֵאתִי רָעֵי גוֹיִם [וְיָרְשׁוּ אֶת בָּתֵּיהֶם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן עַזִּים וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם],
מִי הֵם רָעֵי גוֹיִם, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יג, יג): וְאַנְשֵׁי סְדֹם [רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד].
*נראה דמקרא דלקמן "נחלו מקדשיהם" דריש לה, שחיללו את מקדשי אבותיהם.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כז):

פסוק יג

בָּא מִיכָאֵל וְהִגִּיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יג] וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי. מִיכָאֵל שָׂרוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא מַגִּיד, שֶׁנֶּאֱמַר [קהלת, י כ] וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר.
וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פָּלִיט, לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת סַמָּאֵל וְכַת שֶׁלּוֹ מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁתוֹ, אָחַז בִּכְנָפוֹ שֶׁל מִיכָאֵל לְהוֹרִידוֹ וּלְהַפִּילוֹ, וּפִלְּטוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּדוֹ לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ פָּלִיט.
וְעָלָיו אָמַר יְחֶזְקֵאל בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַיִם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר [יחזקאל לג, כא].

פסוק יד-טו

לָקַח אַבְרָהָם אֶת שְׁלשֶׁת תַּלְמִידָיו וְאֶת אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ עִמּוֹ, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד דָּן הוּא פַּמְיָאס, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית יד, יד] וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.
וְשָׁם נִתְעַכֵּב הַצַּדִּיק, שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר לוֹ אַבְרָהָם תְּהֵא יוֹדֵעַ שֶׁבְּנֵי בָנֶיךָ עֲתִידִין לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר [מ"א יב, כט] וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.
וְשָׁם הִנִּיחַ תַּלְמִידָיו וּנְשֵׁיהֶם עִמָּם, וְלָקַח אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ עִמּוֹ. מִנְיַן אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ [שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת] וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד מִשְׂמֹאל לְדַמֶּשֶׂק, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טו] וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה [הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק].

[וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה]
שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר שָׁם נֶחֱלַק לוֹ הַלַּיְלָה, הִיא הַלַּיְלָה שֶׁהָיְתָה מִקֹּדֶם,
הִיא הַלַּיְלָה שֶׁהִכָּה בוֹ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, הִיא הַלַּיְלָה שֶׁהִכָּה בוֹ אַבְרָהָם אֶת הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה.
וְעַל זֶה נֶאֱמַר [שמות יב, כט] וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.

פסוק טז

הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר, לָקַח אַבְרָהָם אֶת כָּל רְכוּשׁ סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וְחָזַר בְּשָׁלוֹם וְלֹא נֶעְדַּר לוֹ עַד אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית יד, טז] וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ.
וְהָיָה אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאָמַר אֶפְשָׁר שֶׁהָרַגְתִּי כָּל אֵלּוּ הָאֻכְלוּסִין וְלֹא נִמְצָא בָהֶם צַדִּיק.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּירָא אַבְרָם [שם טו, א],
וְעַל זֶה אָמַר אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא [ישעיה מא, ג], לֹא בָא בְּרַגְלֶיךָ לִכְלוּךְ בְּדָבָר זֶה.

יוסף צ. הירשמן · 29 ינואר 2026

{יז} וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ-סְדֹם֘ לִקְרָאתוֹ֒ אַֽחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת-כְּדָרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת-הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל-עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ:
{יח} וּמַלְכִּי-צֶ֨דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵל עֶלְיֽוֹן:
{יט} וַיְבָֽרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
{כ} וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר-מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן-ל֥וֹ מַֽעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל:

במדרש רבה:

פסוק יז

ה וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ (בראשית יד, יז),
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר הִתְחִיל לְקַשְׁקֵשׁ לוֹ בִּזְנָבוֹ, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה יָרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתָּ, אַף אֲנִי יָרַדְתִּי לַחֵמָר וְנִצַּלְתִּי.

(בראשית יד, יז): אֶל עֵמֶק שָׁוֵה [הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ],
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: שֶׁשָּׁם הֻשְׁווּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ בִּימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ לְמַעְלָה, וְהָיוּ מְקַלְּסִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִים לוֹ (בראשית כג, ו): שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, אָמְרוּ לוֹ:
מֶלֶךְ אַתְּ עָלֵינוּ,
נָשִׂיא אַתְּ עָלֵינוּ,
אֱלוֹהַּ אַתְּ עָלֵינוּ.
אָמַר לָהֶם אַל יֶחְסַר הָעוֹלָם מַלְכּוֹ וְאַל יֶחְסַר אֱלוֹהוֹ.
*קיבל על עצמו להיקראות "נשיא" בלבד, ודריש ג' לשונות אלו מדהכא איתא "עמק המלך" והתם איתא "נשיא א-להים".

פתיחה בענין שמלך קידמו פני אברהם במנחה

ו וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן (בראשית יד, יח),
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יג): וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם.
*ראה לעיל בפתיחות לפרשת לך לך ברבה ותנחומא, שדרשו על אברהם אבינו ע"ה קראי דלעיל מינה "שמעי בת וראי" וגו', "ויתאו המלך" וגו', ויתכן שפתיחה זו נדרשה כהמשך לפתיחה דשם, והמסדר הביאו כאן במקומו.

פסוק יח

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם,
הַמָּקוֹם הַזֶּה מַצְדִּיק אֶת יוֹשְׁבָיו, מַלְכִּי צֶדֶק, (יהושע י, א): אֲדֹנִי צֶדֶק [מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם].
צֶדֶק נִקְרֵאת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ,

מֶלֶךְ שָׁלֵם,
רַבִּי יִצְחָק הַבַּבְלִי אוֹמֵר שֶׁנּוֹלַד מָהוּל.

הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן,
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרַבָּנָן:
רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר הִלְכוֹת כְּהֻנָּה גְדוֹלָה גִּלָּה לוֹ, לֶחֶם, זֶה לֶחֶם הַפָּנִים. וָיָיִן, אֵלּוּ הַנְּסָכִים.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי תּוֹרָה גִּלָּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי.
(וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן),
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי:
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּל יַיִן שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם חוּץ מִזֶּה.
אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף זֶה לֹא יָצָאנוּ מִיָּדוֹ, שֶׁמִּשָּׁם קָרָא עָלָיו (בראשית טו, יג): וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

פסוק יט

ז וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט),
מִמִּי קְנָאָן, רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַב כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק,
רַבִּי אַבָּא אָמַר כְּאִינָשׁ דַּאֲמַר פְּלַן עֵינוֹהִי יָאֵי, שַׂעֲרֵיהּ [לָא] יָאֵי*?
אָמַר רַבִּי יִצְחָק הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, וּמִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין הָיָה אוֹמֵר לָהֶם בָּרֵכוּ, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ מַה נֹּאמַר, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם אִמְּרוּ בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי לֹא הָיָה שְׁמִי נִכָּר לִבְרִיּוֹתַי וְהִכַּרְתָּ אוֹתִי בִּבְרִיּוֹתַי, מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
*בפירוש רבינו בחיי: ובאור זה, כי ממה ששבח את העינים לא תבין מזה שאין שערו נאה, כי כולו נאה, אבל לא בא ספור השבח אלא במה שהיה מדבר. וכן בבריאת העולם כשהוא אמר "קונה" שקנאן מהחומר, לא תבין שאותו חומר קדמון היה אצלו מתחלה, כי גם החומר מחדש בראו, וחדשו מאין.

פסוק כ

ח וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ (בראשית יד, כ),
רַבִּי הוּנָא אָמַר שֶׁהוֹפֵךְ מַנְגָנִין* שֶׁלְּךָ עַל צָרֶיךָ.
רַבִּי יוּדָן אָמַר כַּמָּה מַנְגְּנָאוֹת* עָשִׂיתִי לַהֲבִיאָן תַּחַת יָדֶיךָ, אוֹהֲבִים הָיוּ זֶה לָזֶה, זֶה מְשַׁלֵּחַ לָזֶה כְּתָבִים וְזֶה מְשַׁלֵּחַ לָזֶה דּוֹרוֹנוֹת, וְהִמְרַדְתִּי אוֹתָם אֵלּוּ עַל אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ תַּחַת יָדֶךָ.
*לשון מעללים ותחבולות.

וַיִּתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל,
רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר מִכֹּחַ אוֹתָהּ בְּרָכָה אָכְלוּ שָׁלשׁ יְתֵדוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,
בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית כד, א): וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, בִּזְכוּת וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
בְּיִצְחָק כְּתִיב (בראשית כז, לג): וָאֹכַל מִכֹּל, בִּזְכוּת וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
בְּיַעֲקֹב כְּתִיב (בראשית לג, יא): כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל, בִּזְכוּת וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

מֵהֵיכָן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים,

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן,

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מֵאַבְרָהָם (בראשית טו, ה): כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, (במדבר ו, כג): כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִיִּצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, ה): וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, לְפִיכָךְ אָמַר הַמָּקוֹם כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ג): כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וּכְנֶגְדּוֹ כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

[וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ]

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר אֵימָתַי אֲנִי מְגַדֵּל אֶת בָּנֶיךָ כַּכּוֹכָבִים, כְּשֶׁאֶגָּלֶה עֲלֵיהֶם בְּכֹה, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב.

וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּשֶׁאֶגָּלֶה עַל מַנְהִיגָם בְּכֹה, שֶׁנֶאֱמַר (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל.

*עיין עוד במדרש רבה לקמן על פסוק א' (סימן ז) בענין שם ואברהם.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כז):

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, אַבְרָהָם הִתְחִיל רִאשׁוֹן לְעַשֵׂר בָּעוֹלָם, לָקַח אֶת כָּל מַעְשַׂר סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וְכָל מַעְשַׂר לוֹט בֶּן אָחִיו וְנָתַן לְשֵׁם בֶּן נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית יד, כ] וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

יָצָא שֵׁם בֶּן נֹחַ לִקְרָאתוֹ, וְרָאָה אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה וְכָל הָרְכוּשׁ שֶׁהֵשִׁיב, וְהָיָה תָמֵהַּ בְּלִבּוֹ, הִתְחִיל מְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר לְשֵׁם בּוֹרְאוֹ, וְאוֹמֵר [שם] וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ.
עָמַד אַבְרָהָם וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר:
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לֹא בְכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי אֶת כָּל אֵלֶּה אֶלָּא בְּכֹחַ יְמִינְךָ, שֶׁאַתָּה מָגֵן לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים ג, ד] וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי [שם] לָעוֹלָם הַבָּא.
וְעָנוּ הָעֶלְיוֹנִים וְאָמְרוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם.

יוסף צ. הירשמן · 29 ינואר 2026

{כא} חמישי וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ-סְדֹ֖ם אֶל-אַבְרָ֑ם תֶּן-לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָֽרְכֻ֖שׁ קַח-לָֽךְ:
{כב} וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל-מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל-יְהֹוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
{כג} אִם-מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרוֹךְ-נַ֔עַל וְאִם-אֶקַּ֖ח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶֽעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת-אַבְרָֽם:
{כד} בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֨לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָֽלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם: (ס)

במדרש רבה:

ט וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ.

פסוק כב

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, כא כב),
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר עֲשָׂאָן תְּרוּמָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יח, כו): וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה'.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר עֲשָׂאָן שְׁבוּעָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דניאל יב, ז): וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי עֲשָׂאָן שִׁירָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַמִּי בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ אָמַר משֶׁה בְּלָשׁוֹן שֶׁאָמַר אַבָּא שִׁירָה, הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה', בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ,

פסוק כג

אִם מִחוּט (בראשית יד, כג),
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אַתְּ אֲמַרְתְּ אִם מִחוּט, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת צִיצִית, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר טו, לח): וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, וּמְתַרְגְּמִינַן חוּטָא דִתְכֶלְתָּא.
וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת יְבָמָה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כה, ט): וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ.

דָּבָר אַחֵר,
אִם מִחוּט, זֶה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא מְצֻיָּר בִּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן.
וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, אֵלּוּ עוֹרוֹת הַתְּחָשִׁים.

דָּבָר אַחֵר,
אִם מִחוּט, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּהַהִיא דִּתְנַן וְחוּט שֶׁל סִיקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים.
וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, אֵלּוּ פַּעֲמֵי רְגָלִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ז, ב): מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים.

פסוק כד

בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים [וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם] (בראשית יד, כד),
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ל, כב כה): וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ. וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵינוּ. וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ. וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
אָמַר רַבִּי יוּדָן וָהָלְאָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וָמָעְלָה, וּמִמִּי לָמַד מֵאַבְרָהָם זְקֵנוֹ, שֶׁאָמַר: בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.

יוסף צ. הירשמן · 29 ינואר 2026

בספר הזוהר חדש דרשו מפרשה זו ענין הרשע והצדיק בעולם הזה ובעולם הבא, ובסוף הדרשה מובא שכר המלמד תורה לאחרים ולתינוקות שניצול מגיהנום, והרי הוא:

ג (בראשית יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו.
רַבִּי אַבָּא פָּתַח כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע, כִּדְאִיתָא לְעֵיל.
הָא תָּנִינָן, כֵּיוָן שֶׁנִּפְרַד יֵצֶר הָרָע מִן הַגּוּף שֶׁל צַדִּיק לְאֵיזֶה מָקוֹם הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹּא יְקַטְרְגוּ עִמּוֹ. מַאי מַשְׁמַע. דִּכְתִיב (בראשית יג) וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָאִים וְגו', לִמְקוֹם רְשָׁעִים וְחַטָאִים, שָׁם שָׂם אָהֳלֹה לָשֶׁבֶת.

יֵצֶר הָרָע שָׁם מַהוּ עוֹשֶׂה, חוֹטֵא עִמָּם, וּמַחְטִיא, עַד שֶׁנִּשְׁבָּה בַּעֲוֹנוֹתָיו וְנִלְכַּד.
וְנִשְׁמַת הַצַּדִּיק מָה (הוא) עוֹשָׂה.
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה,
כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, זֶה יֵצֶר הָרָע.
וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, אֵלּוּ הֵם הַצַּדִיקִים הַמְחוּנָּכִים בְּמִצְווֹת וּבְדֶרֶךְ הַטוֹב, כִּדְקָאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה הַצַּדִּיק דְּהָרָשָׁע נֶעֱזָב וְנִלְכַּד בַּעֲוֹנוֹתָיו, הוֹלֵךְ לֶאֱחוֹז בּוֹ, אוּלַי יַחְזִירֵהוּ בִּתְשׁוּבָה, וּמְקַרְבוֹ וּמְלַמְּדוֹ.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיִּרְדֹף עַד דָּן, עַד עִיקַּר דִּינוֹ רוֹדֵף לְהַצִּילוֹ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וְכֵן הוּא דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים, לִרְדּוֹף אַחֲרֵי הָרְשָׁעִים כְּדֵי לְהַחֲזִירָם לַמּוּטָב.
מַה כְּתִיב בְּהוּ. (שם יד) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וְגו'. וְזֶהוּ נִשְׁמַת הַצַּדִּיקִים, שֶׁמְיַסְּרִים וּמְבַקְּשִׁים לָהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ רִשְׁעָתָם.
הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם, הַנְּשָׁמָה וְהַצַּדִּיקִים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, וּמוֹכִיחִין לָהֶם, וּמְיַיסְּרִים לָהֶם.
וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, מוֹדִיעִים לָהֶם רָעָתָם, וְרוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, עַד שֶׁמְגַלִּים לָהֶם רָעָתָם וְרִשְׁעָתָם, לְמַעַן יֵבוֹשׁוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְזֶהוּ וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה. הַנְּשָׁמָה עוֹשָׂה כָּךְ, וּמוֹדִיעָה לָהֶם דַּרְכָּם הָרָעָה, וְזֶהוּ עַד חוֹבָה. וְהָאֵיךְ הֵם הוֹלְכִים, לִשְׂמֹאל וְלֹא לְיָמִין.
מַה כְּתִיב אַחֲרֵי כֵן. (שם) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, בְּעַל כָּרְחָם הֵם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִיב וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכוּשׁוֹ הֵשִׁיב. וַאֲפִילּוּ יֵצֶר הָרָע, בְּעֲל כֹּרְחוֹ שָׁב בִּתְשׁוּבָה.

וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה שְׂכָרוֹ שֶׁל אָדָם הָעוֹשֶׂה לַאֲחֵרִים לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה.
מְנָא לָן, מִמַּה דִּכְתִיב אַחֲרָיו, (שם) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם.
תָּאנֵי רַבִּי חִיָּיא רַבָּה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַת הַצַּדִּיק, הַמַּחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה לַאֲחֵרִים, יוֹצְאָה מִן הַגּוּף, מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הַמַּקְרִיב נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, הוּא יוֹצֵא וּמַקְדִּים שָׁלוֹם לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק,
שֶׁנֶּאֱמַר וּמַלְכִּי צֶדֶק, זֶהוּ מִיכָאֵל רֹאשׁ שׁוֹמְרֵי שַׁעֲרֵי צֶדֶק.
מֶלֶךְ שָׁלֵם, זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה.
הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן, שֶׁמַּקְדִּים וְיוֹצֵא לִקְרָאתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ.

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל הַמַּקְדִּים וְיוֹצֵא לִקְרַאת הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ, וְנוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הוּא נוֹתֵן לוֹ.
מְנָא לָן, מֵהַאי קְרָא, דִּכְתִיב (דברים כג) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. וְכִי צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְלֶחֶם וּלְמַיִם, וַהֲלֹא הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם, שֶׁהָיָה טַב וְשַׁפִּיר מִכָּל אֲכִילָה שֶׁבָּעוֹלָם. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּאוּ לְהַקְדִּים לָהֶם שָׁלוֹם, הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ חִסְּרוּ מִחְיָיתָם.
וְכָל הַמַּקְדִּים שָׁלוֹם לַחֲבֵירוֹ, וְיוֹצֵא לוֹ לַדֶּרֶךְ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ נוֹתֵן לוֹ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת.

וְכֵן אָמַר רִבִּי חִיָּיא רַבָּה, מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַשּׁוֹמְרִים שַׁעֲרֵי צֶדֶק, יוֹצְאִין לִקְרָאתוֹ וּמַקְדִּימִין לוֹ שָׁלוֹם.
וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, דְּתָאנֵי רַב יוֹסֵף, כְּשֵׁם שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל לְמַטָה, כָּךְ מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הוּא כֹּהֵן לְמַעְלָה,
וְהוּא מַקְדִּים וּמְבָרֵךְ לַנְּשָׁמָה קוֹדֶם, וְאַחַר כַּךְ מְבָרֵךְ להַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד) וַיְבָרַכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְכָךְ,
וְאַחַר כַּךְ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁזִּיכִּיתָם בִּתְשׁוּבָה, וְעָשִׂיתָ אֶת נִשְׁמָתָם.

(שם) וַיִּתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל,
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַאי קְרָא לֹא יָדַעְנוּ, מִי נָתַן מַעֲשֵׂר לְמִי. אֶלָּא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ מַעֲשֵׂר. נוֹטֵל אוֹת אַחַת מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְנוֹתֵן אוֹתָהּ עֲטָרָה עַל הַנְּשָׁמָה, שֶׁהוּא אַבְרָם. וִאֵיזוֹ הִיא אוֹת אַחַת. אוֹת ה'. כַּאֲשֶׁר נִבְרָא הָעוֹלָם בָּהּ, לִהְיוֹת צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְנִשְׁלֶמֶת בְּהַשְׁלָמָתוֹ.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם יז) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, וְזֶהוּ הַמַּעֲשֵׂר שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַהוּ מִכֹּל, הוּא שְׁכִינָתוֹ שֶׁל מָקוֹם, דְּהָא תָּנִינָן, אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה, מַאי דִּכְתִיב (בראשית כד) וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, שֶׁהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עִמּוֹ.

אָמַר רַב חִסְדָּא, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט בָּרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַבָּא, עַד שֶׁנִּמְלַךְ בְּנִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ד) מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ. וּכְשֶׁהֵן אוֹבְדִין, אֵין אוֹבְדִין אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הַדִּין, שֶׁהַנְּשָׁמָה דָּנָה לָרְשָׁעִים.
וְתָאנָא, (ערסיאָמַר לֵיהּ) שָׂרוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, עוֹמֵד לִפְנֵי נִשְׁמַת הַצַּדִּיקִים שֶׁלּא יִתְפַּלְּלוּ עַל הָרְשָׁעִים לִפְנֵי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשֶׁיִּתְּנֵם בִּרְשׁוּתוֹ לְהוֹרִידָם לִבְאֵר שַׁחַת,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית יד) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ.
מֶלֶךְ סְדוֹם זֶהוּ שָׂרוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, הָעוֹמֵד עַל הָרְשָׁעִים, וְהוּא מֶלֶךְ סְדוֹם.
וּמָה אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה שֶׁהוּא אַבְרָם, תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא הַחוֹטֵאת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יחזקאל יח) הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת. כְּלוֹמַר תֵּן לִי אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא מִתְאַוָּה בַּחֲטָאוֹת, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֵית כְּפִי רִשְׁעָתָהּ, וְלֹא תִקָּחֶנָּה בְּתַחֲנוּנֶיךָ.
וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ, אוֹתָם אֲשֶׁר שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה בְּנַפְשׁוֹתָם מִדַּרְכָּם הָרָעָה, קַח לָךְ, וְהַצִּילֵם מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַנְּשָׁמָה מָה הִיא אוֹמֶרֶת,
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא אֶתְפַּלֵּל וְלֹא אֶקַח לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים, שֶׁהָיִיתִי מַכְרִיז לִפְנֵיהֶם בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, וְהוֹכַחְתִים לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה, וּפֵרַשְׁתִּי לָהֶם כָּל מִשְׁפְּטֵי גֵּיהִנֹּם, וְלֹא שָׁמְעוּ לִי.
אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, שֶׁלְּךָ הֵם, וּבִרְשׁוּתְךָ הֵם.
דְּארִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, זִמְנָא חָדָא חָזֵי הֲוֵית וַעֲרָעִית סָמוּךְ לְתַרְעָא דְּגֵיהִנֹּם, וּשְׁמָעִית קָל חַיָּיבַיָא, דַּהֲווֹ טְרִידִין בַּגֵּיהִנֹּם בְּדִינָא רַבָּא, דְּדָיְינִין לְחַיָּיבַיָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וַהֲווּ אָמְרִין, פּוּתְקָנָא סְיָיפָנָא, שְׁמַעְנָא, וְלָא אָרִיכְנָא אוּדְנָנָא, וַוי לָן, מִילְּתָא דְּצַדִּיקַיָא לָא עָבַדְנָא. בָּכֵינָא, שְׁמָעִית הַהוּא קָלָא דַּאֲמַר, בַּר לֵיוָאֵי בַּר לֵיוָאֵי, סַק סִיקְתָךְ וּסְתוֹם פּוּמָךְ, לֵית לָךְ רְשׁוּתָא לְצַלָּאָה עֲלוֹהִי, וְאַתְּ וְחַבְרַיָיא כְּתִיב בְּכוֹ (מלאכי ג) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם.
וְארִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם, בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָן, יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם, וְאֵלּוּ הֵן: אוֹפֶל, צַלְמָוֶת, שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם נִידּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹגְעִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִין אוֹתָן מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. וּמִי שֶׁנִּכְנַס בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה. דְּתָאנָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.

דָּבָר אַחֵר (בראשית יד)
הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן וְגו' אִם מִחוּט וְגו'
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר הָרְאוּיִם לְךָ, שֶׁהֵם רְשָׁעִים גְמוּרִים, שֶׁלֹּא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה מֵעוֹלָם, בִּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶקָּחֵם לְעוֹלָם.
בִּלְעָהַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים.
אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ זוֹכֶה הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְכָל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לַאֲחֵרִים, יוֹתֵר מִכּוּלָּם.
בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בְּכָאן, אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, אוֹתָם הָרְשָׁעִים הָרְאוּיִם לָךְ. בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, חוּץ מֵאוֹתָם הַמּוֹרִים תּוֹרָה לַאֲחֵרִים וּלְתִינוֹקוֹת, שֶׁשְּׂכָרָם כָּפוּל.
דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְתִינוֹקוֹת, דִּירָתוֹ עִם הַשְּׁכִינָה.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד הֲוָה אָתֵי לְמֶחֱמֵי עוּלֵימַיָיא בְּבֵי רַב, הֲוָה אֲמַר, אֲזַלְנָא לְמֶחֱמֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא.
וְאוֹמֵר (שם) רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, חוּץ מֵאוֹתָם אֲשֶׁר לִמְּדוּ לַנְּעָרִים תּוֹרָה,
וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, תֵּדַע שֶׁאַחֲזִיק בָּהֶם, וְלֹא אֶתְּנֵם לְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיִם לֵיעָנֵשׁ.

כָל כָךְ יֵשׁ לְנִשְׁמַת הַצַּדִּיק עִם מֶלֶךְ סְדוֹם, שֶׁהוּא שָׂרוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, הַמּוֹשֵׁל עַל הָרְשָׁעִים.
וְעוֹד אוֹמֵר לוֹ, לֹא אֲנִי לְבַדִּי אַחֲזִיק בְּאֵלּוּ, אֶלָּא עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, שֶׁהֵם הָאָבוֹת, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּגַע בֵּיהּ בְּאֵלִיָּהוּ, בִּדְיוֹקְנָא דְּסָבָא חָדָא, וְעֶלֶם זְעֵיר עִמֵּיהּ, וַהֲוָה מַעֲבַר נַהֲרָא דְמַיָיא רַבָּא, לְאַעֲבָרָא לְהַךְ גִּיסָא,
אָמַר לֵיהּ: סָבָא, אֲרָמֵי אַכִּתְפָאי רַבְיָיא דֵין, וְאַתְּ בְּאִידָךְ גִּיסָא, וְאַעֲבַר לְכוֹן מַעַבְרָא דְמַיָא.
אֲמַר: וְלָאו מָארֵי דְדָרָא אַתְּ, וְלָא תֵיכוֹל לְאַעַבְרִינָנָא.
אָמַר לֵיהּ: סָבָא, אִי אַתְּפְסָךְ בִּתְרֵי יָדַי, לָךְ וְלֵיהּ, אֲרָמֵי יָתְכוֹן לְאִידָךְ גִּיסָא בְּפַלְגוּת מִילָּא.
אָמַר לֵיהּ: וְלָעִית בְּאוֹרַיְיתָא? אָמַר לֵיהּ אֵין.
אָמַר לֵיהּ: וְלָא נִקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם?
אָמַר לֵיהּ: וְלָא נִקְרֵאת אַסְוָותָא, וְשִׁקּוּיָיא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ? אַף אֲנָא שָׁתֵי מֵאוֹרַיְיתָא סַגִּיאָה, כְּמַאן דְּשָׁתֵי מָאנָא דְּאַסְוָותָא וְאִתְיַישֵׁר חֵילִי.
אַעַבְרִינוּן.

אָמַר לֵיהּ: סָבָא סָבָא, מָאן רַבְיָא דֵין גַּבָּךְ.
אָמַר לֵיהּ: אֲנָא מֵלִיף לֵיהּ בְאוֹרַיְיתָא.
אָמַר לֵיהּ: סָבָא סָבָא, חֵילִי סַגְיָא בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, וּבְגִינֵיהּ דְּרַבְיָיא דֵין, לָא אֶשְׁבּוֹק לְמַלְאָכָא דְּגֵיהִנֹּם, לְמִינְגַע בָּךְ, וַאֲנָא עַיְילָנָא לָךְ לְעָלְמָא דְאָתֵי, בִּתְקֵיף חֵילִי דְּאִית לִי תַמָּן.
אָמַר לֵיהּ: רַבִּי רַבִּי, חֵילָךְ סַגִּיאָה לְעָלְמָא דְאָתֵי, כְּחַד מִן שַׁמָּשׁוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּמְשַׁמְּשִׁין קֳדָמוֹהִי.
עַד דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ, לָא חַזְיֵיהּ. אֲמַר שְׁמַע מִינָּהּ דְּאֵלִיָּהוּ הֲוָה, וַהֲוָה חָדֵי בְּעוֹבָדוֹי דַּעֲבַד לֵיהּ.

וּמִן יוֹמָא הַהוּא כַּד הֲוָה חָמֵי דִּיוּקְנָא דַּאֲבוּי, הֲוָה אָמַר לֵיהּ: אַבָּא אַבָּא, אֵימָא לְהַהוּא סָבָא, שְׁפָמִין סַגִּיאִין מֵאוֹרַיְיתָא הֲוָה.
אָמַר לֵיהּ: אֵימָא לֵיהּ סָבָא דְּקַדְמָאי, סָבָא דְּפוֹתְקָא. וּמִיָּד יִתְיַישֵׁר חֵילָךְ.

יוסף צ. הירשמן · 29 ינואר 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
פתיחה בענין נצחונו של אברהם אבינו ע"ה

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, [מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח], מִי הוּא זֶה שֶׁהֵעִיר לִבָּם שֶׁל מִזְרָחִיִּים שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ בְּיַד אַבְרָהָם,
צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁהָיָה מֵאִיר לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַזָּל צֶדֶק הָיָה מֵאִיר לוֹ.
אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן צְדָקָה הָיְתָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת, אִם אֵין אַבְרָהָם אֵין מִי יַעֲשֶׂה אוֹתִי,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, ב): יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ [יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ], רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה:
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אַבְרָהָם הָיָה מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם עָפָר וְהוּא נַעֲשָׂה חֲרָבוֹת, קַשׁ וְנַעֲשָׂה חִצִּים.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר יִתֵּן עָפָר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כְּעָפָר, הֵן הָיוּ מַשְּׁלִיכִים חֲרָבוֹת עַל אַבְרָהָם וְנַעֲשִׂין עָפָר, חִצִּים וְהֵן נַעֲשִׂים קַשׁ,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, ג): יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם [אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא]. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם הָיוּ שָׁלשׁ מִילִין. רַבִּי יוּדָן בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר מִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ג): אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ לֹא נִתְאַבְּקוּ רַגְלֵיהֶן אֶלָּא כָּזֶה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.

בספר הזוהר:

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְגו'. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (ישעיה מא) מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ וְגו'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא.
אֲבָל הַאי קְרָא בְּרָזָא דְחָכְמְתָא אִיהוּ.
דְּהָא תָּנִינָן שִׁבְעָה רְקִיעִין עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא, וְכֻלְהוּ לְאִשְׁתְּמוֹדַע יְקָרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֻלְהוּ קָיְימִין לְאוֹדָעָא רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה.
תָּא חֲזֵי, אִית רְקִיעָא עִלָּאָה סָתִים לְעֵילָא מִנַּיְיהוּ דְּאִנּוּן שִׁבְעָה, וְדָא הוּא רְקִיעָא דְּדַבָּר לוֹן וְנָהִיר לוֹן לְכֻלְהוּ, וְדָא לָא אִתְיְידַע, וְקָיְימָא בִּשְׁאֶלְתָּא דְּלָא יְדִיעָא, בְּגִין דְּאִיהוּ סָתִים וְעָמִיק, וְכֹלָּא תְּוָוהִין עֲלֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי מִ''י, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ דִּכְתִיב, (איוב לח) מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח וְאִתְּמָר, וְהַאי הוּא רְקִיעָא עִלָּאָה (דף פו ע''א) דְּקָיְימָא עַל כָּל אִנּוּן שִׁבְעָה.
וְאִית לְתַתָּא רְקִיעָא דְּאִיהוּ תַּתָּאָה מִכֻּלְהוּ וְלָא נָהִיר, וּבְגִין דְּאִיהוּ תַּתָּאָה דְּלָא נָהִיר, הַהוּא רְקִיעָא דְּעֲלַיְיהוּ אִתְחַבַּר בֵּיהּ, וְאִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון כָּלִיל לוֹן בְּגַוֵּיהּ וְאִקְרֵי יָם, דְּהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה דְּאִקְרֵי מִ''י. בְּגִין דְּכָל אִנּוּן רְקִיעִין אָחֳרָנִין אִתְעֲבִידוּ נַחֲלִין וְעָאלִין לְגַבֵּיהּ, וּכְדֵין אִיהוּ יַם עִלָּאָה וְעֲבַד אִיבִּין וְנוּנִין לִזְנַיְיהוּ, וְעַל דָּא אָמַר דָּוִד (תהלים קד) זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת.

וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה מא) מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ.
מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח. דָּא אַבְרָהָם.
צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. (נ''א דא שרה, ד''א צדק יקראהו לרגלו וגו') דָּא הוּא רְקִיעָא תַּתָּאָה דְּכֻלְהוּ רְקִיעִין דְּאִתְעֲבִיד יָם.
יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם. מַאן הַאי, הוּא רְקִיעָא תַּתָּאָה דְּאֲמָרָן דְּעֲבִיד נוּקְמִין וְאַפִּיל שָׂנְאִין. וּבְהַאי אִשְׁתַּבַּח דָּוִד וְאָמַר (תהלים יח) וְאֹיבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם.
יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם. אִלֵּין אִנּוּן עַמִּין דְּהֲוָה רָדִיף עֲלֵיהוֹן אַבְרָהָם וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה קָטִיל לוֹן. (ומלכים ירד. (מאי ירד אלא) אלין מלכים דממנן לעילא עלייהו. יתן לפניו גוים, אלין עמין דלתתא) וּמְלָכִים יַרְדְּ אִלֵּין מְמַנָּן רַבְרְבָן דִּלְעֵילָא. דְּכַד עֲבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּינָא בְּעָלְמָא (ד''א בעמא) בְּכֹלָּא עֲבִיד דִּינָא בְּעֵילָא וְתַתָּא.

יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא.
יִרְדְּפֵם דָּא אַבְרָהָם. דְּאַבְרָהָם הֲוָה רָדִיף לוֹן, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה עָבַר קַמֵּיהּ וְקָטִיל לוֹן.
דִּכְתִיב יַעֲבוֹר שָׁלוֹם דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִקְרֵי שָׁלוֹם.
אֹרַח בְּרַגְלָיו לא יָבוֹא. וְכִי סַלְקָא דַעְתָּךְ דְּהֲוָה אַבְרָהָם אָזִיל בְּגוֹ עֲנָנֵי אוֹ בְּגוֹ סוּסְוָון וּרְתִיכִין. אֶלָּא אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא, דְּלָא הֲוָה אָזִיל קַמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם לָא מַלְאָכָא וְלָא שְׁלִיחָא אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי דִּכְתִיב אֹרַח בְּרַגְלָיו. מַאן רַגְלָיו אִלֵּין מַלְאָכִין דְּאִנּוּן תְּחוֹתוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (זכריה יד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא וְגו'.

דָּבָר אַחֵר מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח.
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעָר עָלְמָא לְאַיְיתָאָה לְאַבְרָהָם וּלְקָרְבָא לֵיהּ לְגַבֵּיהּ, הַאי אִתְעֲרוּתָא בְּגִין דְּזַמִּין יַעֲקֹב לְמֵיפַּק מִנֵּיהּ וּלְקָיְימָא תְּרֵיסַר שִׁבְטִין כֻּלְהוּ זַכָּאִין קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה קָרֵי לֵיהּ תָּדִיר מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה מא) קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ, וּבְגִין כָּךְ צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ וַדַּאי.
לְרַגְלוֹ, לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּפוּלְחָנֵיהּ וּלְקָרְבָא לֵיהּ לְגַבֵּיהּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמות יא) הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ.

דָּבָר אַחֵר:
מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח. דְּמִתַּמָּן שֵׁרוּתָא דִּנְהוֹרָא לְאַנְהָרָא. בְּגִין דְּדָרוֹם הַהוּא תּוּקְפָא דִילֵיהּ מִגּוֹ מִזְרָח אִיהוּ. וְעַל דָּא מִי הֵעִיר הַהוּא נְהוֹרָא דְּדָרוֹם. מִמִּזְרָח, בְּגִין דְּאִיהוּ נָטִיל וְאִתְּזָן בְּקַדְמִיתָא, וְתִיאוּבְתָּא דְּהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה לְמֵיהַב לֵיהּ לְמִזְרָח.
צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. דָּא מַעֲרָב, דְּאִיהוּ קָרֵי לֵיהּ תָּדִיר וְלָא שָׁכִיךְ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (תהלים פג) אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחרָשׁ וְאַל תִּשְׁקוֹט אֵל. בְּגִין דְּמַעֲרָב אִתְעַר תָּדִיר לְגַבֵּיהּ.
יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ. דְּהָא מִנֵּיהּ קַבִּיל תּוּקְפָא לְאַכְנָעָא כָּל אִנּוּן עַמִּין דְּעָלְמָא.

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר:
מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח, דָּא אַבְרָהָם דְּלָא נָטִיל אִתְעֲרוּתָא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא מִמִּזְרָח,
בְּגִין דְּחָמָא שִׁמְשָׁא דְּנָפִיק בְּצַפְרָא מִסִּטְרָא דְמִזְרָח, נָטִיל אִתְעֲרוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ דְּאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר דָּא הוּא מַלְכָּא דְּבָרָא יָתִי. פְּלַח לֵיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא,
לְרַמְשָׁא חָמָא שִׁמְשָׁא דְּאִתְכְּנִישׁ (וירחא נפקת) וְסִיהֲרָא נָהֲרָא. אָמַר דָּא הוּא וַדַּאי דְּשַׁלִּיט עַל הַהוּא פּוּלְחָנָא דְּפָלָחִית כָּל הַאי יוֹמָא, דְּהָא אִתְחֲשַׁךְ קַמֵּיהּ וְלָא נָהִיר. פָּלַח לֵיהּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא.
לְצַפְרָא חָמָא דְּאָזְלָא חֲשׁוֹכָא וְאִתְנְהִיר סִטְרָא דְמִזְרָח. אָמַר וַדַּאי כָּל אִלֵּין מַלְכָּא אִית עֲלַיְיהוּ וְשַׁלִּיט דְּאַנְהִיג לוֹן.
כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תִּיאוּבְתָּא דְּאַבְרָהָם לְגַבֵּיהּ, כְּדֵין אִתְגָּלֵי עֲלוֹי וּמַלִּיל עִמֵּיהּ, דִּכְתִיב צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. דְּמַלִּיל עִמֵּיהּ וְאִתְגְלֵי עֲלֵיהּ.

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (ישעיה מה) דּוֹבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים. (דף פו ע''ב) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל מִלּוֹי אִנּוּן בְּקוּשְׁטָא, וְעֲבִיד מֵישָׁרִים,
בְּמָּה עֲבִיד מֵישָׁרִים. בְּגִין דְּכַד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, לָא הֲוָה קָאִים וְהֲוָה מִתְמוֹטֵט לְהָכָא וּלְהָכָא.
אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמָא, מַה לָּךְ דְּאַתְּ מִתְמוֹטֵט.
אָמַר לֵיהּ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָא יָכִילְנָא לְמֵיקַם דְּלֵית בִּי יְסוֹדָא עַל מַה דְּאִתְקַיָּים.
אָמַר לֵיהּ הָא אֲנָא זַמִּין לְמֵיקַם בָּךְ חַד צַדִּיק דְּאִיהוּ אַבְרָהָם דִּי יַרְחִים לִי. מִיָּד קָאִים עָלְמָא בְּקִיּוּמֵיהּ
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשיתב) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם אַל תִּקְרָא בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּאַבְרָהָם. בְּאַבְרָהָם מִתְקַיֵּים עָלְמָא.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא (ישעיה מה) מַגִּיד מֵישָׁרִים. דְּהָא אָתִיב לֵיהּ עָלְמָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא אַבְרָהָם זַמִּין הוּא דְּיִפְקוּן מִנֵּיהּ בְּנִין דְּיַחֲרִיבוּ מַקְדְּשָׁא וְיוֹקִידוּ אוֹרַיְיתָא. (נ''א לנפקא מניה ישמעאל, אמר ליה הא יצחק, אמר ליה זמין למיפק מניה עשו חייבא דיחרב בי מקדשא ויוקיד אורייתא),
אָמַר לֵיהּ זַמִּין חַד בַּר נָשׁ לְמֵיפַּק מִנֵּיהּ דְּאִיהוּ יַעֲקֹב וְיִפְקוּן מִנֵּיהּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין כֻּלְהוּ זַכָּאִין.
מִיָּד אִתְקְיַּים עָלְמָא בְּגִינֵיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב מַגִּיד מֵישָׁרִים.

עוד איתא בספר הזוהר (בתוך הדברים):

וְתָא חֲזֵי בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחַבָּרוּ כָּל אִנּוּן מַלְכִין לְאַגָּחָא קְרָבָא עֲלֵיהּ דְּאַבְרָהָם, אִתְיָיעֲטוּ לְאַעֲבָרָא לֵיהּ מִן עָלְמָא, וְכֵיוָן דְּשָׁלְטוּ בְּלוֹט בַּר אַחוּהָ דְּאַבְרָהָם מִיָּד אֲזְלוּ, דִּכְתִיב וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכוּשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ.
מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּדִיוּקְנֵיהּ דְּלוֹט הֲוָה דָמֵי לְאַבְרָהָם, וּבְגִין כָּךְ וַיֵּלֵכוּ, דְּכָל הַהוּא קְרָבָא בְּגִינֵיהּ הֲוָה.
מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהֲוָה אַבְרָהָם אַפִּיק בְּנֵי עָלְמָא מִפּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וְאָעִיל לוֹן בְּפוּלָחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְתוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתְעַר לוֹן בְּעָלְמָא בְּגִין לְגַדְּלָא שְׁמָא דְאַבְרָהָם בְּעָלְמָא וּלְקָרְבָא לֵיהּ לְפוּלְחָנֵיהּ.

יוסף צ. הירשמן · 1 פברואר 2026

עוד במדרש רבי תנחומא על ענין מלחמת המלכים, ובא כפתיחה לפרשה הבאה שנאמר בה "שכרך הרבה מאד".

יג מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו.
וְכִי אָחִיו הָיָה? אֶלָּא רְאֵה עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, אַחַר אוֹתָהּ מְרִיבָה שֶׁכָּתוּב וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט (בראשית יג, ח), אַף עַל פִּי כֵן הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ אָחִיו, דִּכְתִיב: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.
וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו,
שֶׁנָּטַל כֶּסֶף וְזָהָב וְחִפָּה אוֹתָן. אָמַר לָהֶן: הֱיוּ יוֹדְעִין שֶׁלַּמִּלְחָמָה אָנוּ יוֹצְאִין, אַל תִּתְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּכֶסֶף וְזָהָב, הֲרֵי כָּל זֹאת שֶׁלָּכֶם. וְאֵין וַיָּרֶק אֶלָּא זָהָב, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ (תהלים סח, יד).
דָּבָר אַחֵר, וַיָּרֶק, מְלַמֵּד שֶׁהוֹרִיקָן בִּדְבָרָיו. אָמַר לָהֶן, מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא (דברים כ, ח) מִן הָעֲוֹנוֹת, וְרַךְ הַלֵּבָב (דברים כ, ח). מִן מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ (דברים כ, ח). כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כָּךְ, הֵרִיקָן אֶחָד אֶחָד רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר עִמּוֹ אֶלָּא אֱלִיעֶזֶר. מִנַּיִן אַתָּה לָמֵד? א' אֶחָד, ל' שְׁלֹשִׁים, י' עֲשָׂרָה, ע' שִׁבְעִים, ז' שִׁבְעָה, ר' מָאתַיִם, הֲרֵי שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת.
מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וַיִּרְדֹּף, וְלָא כְתִיב וַיִּרְדְּפוּ.
עַד דָּן,
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ צַדִּיק לְדָן, תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. רָאָה שֶׁעֲתִידִין בְּנֵי בָנָיו לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן (מלכים א יב, כט).
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שְׁנֵי דְבָרִים מַכִּין לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹטֵעַ עֶרֶב שְׁבִיעִית חַיָּב וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית חַיָּב. כָּךְ עֲבוֹדָה זָרָה מַכָּה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. הֵיאַךְ? עַד עַכְשָׁו לֹא עָמַד יָרָבְעָם שֶׁעָשָׂה אֶת הָעֵגֶל וְהֶעֱמִידוֹ בְדָן, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְלֹא מָצִינוּ שׁוּם מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ חוֹבָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁדָּן נִקְרָא חוֹבָה מֵרֹאשׁ עַל הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲתִידָה לַעֲמֹד שָׁם.
[באגדת בראשית: שעתיד ירבעם בן נבט שמעמיד עבודת אלילים בדן, שנאמר וישם את האחד בבית אל, וכבר הגיע אברהם עד אותו מקום ולא רדף עוד, שנאמר וירדוף עד דן וירדפם עד חובה, שדנן וחייבן].

וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ, וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים.
וְגַם, לְרַבּוֹת כָּל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה.

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ,
מִן אוֹתָהּ שָׁעָה נִקְרָא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. וְאֵי זֶה מֶלֶךְ, זֶה אַבְרָהָם שֶׁנִּצַּח אֶת כָּל הַמְּלָכִים וְחֵילוֹתֵיהֶם. וְעָלָיו נֶאֱמַר, נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ (תהלים קי, א).
[באגדת בראשית: כיון שראה את אברהם יוצא לרדוף היה משחק עליו, שנאמר כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ (תהלים כב ח), והיה זה יצא לרדוף ששה עשר מלכים ולגיונותיהן, כיון שחזר בשלום ירדפם יעבור שלום (ישעי' מא ג). וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וגו'].

כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֶלֶךְ סְדוֹם, אָמַר לוֹ: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאַתָּה הִצַּלְתָּנִי מִן הֲרִיגַת אוֹתָן מְלָכִים, שֶׁאִלּוּ הָרְגוּ אוֹתִי, הָיוּ נוֹטְלִין נַפְשִׁי וְאֶת מָמוֹנִי, טוֹל לְךָ אֶת מָמוֹנִי, שֶׁהִצַּלְתָּנִי.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁבַּע אַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ: הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה'. וְאֵין הֲרָמָה אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם (דניאל יב, ז). אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, לָמָּה? שֶׁהִבְטִיחָנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יַעְשִׁירֵנִי, שֶׁכָּךְ אָמַר לִי, וַאֲבָרְכֶךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.
אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם, וְאֶתְמְהָה.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה אָמַרְתָּ אִם מִחוּט, אֲנִי מְטַהֵר אֶת בָּנֶיךָ בַּמִּזְבֵּחַ שֶׁתְּהֵא מֻקֶּפֶת בְּחוּט שֶׁל סִקְרָא. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, הַמִּזְבֵּחַ הָיָה מֻקָּף בְּחוּט שֶׁל סִקְרָא.
וְעוֹד, בִּשְׂכָר שֶׁאָמַרְתָּ אִם מִחוּט, אֲנִי אֶתֵּן לְבָנֶיךָ מִצְוַת חוּטִין שֶׁל מִצְוַת פְּתִיל תְּכֵלֶת.
אָמַרְתָּ עַד שְׂרוֹךְ נַעַל, אֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת יְבָמָה וַחֲלִיצָה, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ.
וּבִזְכוּת שֶׁאָמַרְתָּ נַעַל, אֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת אֲכִילַת פֶּסַח, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וְגוֹ' (שמות יב, יא).
וְעוֹד, אֲנִי נִפְרָע מֵעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי (תהלים ס, י).
וְעוֹד, אֲנִי מְשַׁבֵּחַ בָּנֶיךָ בּוֹ בַּלָּשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים (שה"ש ז, ב).
אַתָּה מָאַסְתָּ שְׂכַר בָּשָׂר וָדָם, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד מִכָּאן וּלְהַבָּא.

יוסף צ. הירשמן · 1 פברואר 2026

פתיחות לפרשת ברית בין הבתרים:

טו {א} אַחַ֣ר | הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר-יְהֹוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם בַּֽמַּֽחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל-תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָֽנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָֽרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד:

במדרש רבי תנחומא:

פתיחה בדבר הלכה - אברהם הירהר שאיבד שכרו

י אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם [אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד].

יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הָעוֹלָה עַל מֶה הָיְתָה בָאָה?
כָּךְ שָׁנָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הָעוֹלָה הָיְתָה בָּאָה עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: עַל הִרְהוּר הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים (איוב א, ה).

אַתָּה מוֹצֵא אַבְרָהָם הָיָה מְהַרְהֵר אַחַר מִדַּת הַדִּין. וּמֶה הָיָה אוֹמֵר?

אָמַר רַבִּי לֵוִי, אָמַר, כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁקִּבַּלְתִּי כָּל שְׂכָרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה. עֲזָרַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתָם הַמְּלָכִים וְהִצִּילַנִי מִן הַכִּבְשָׁן. כְּבָר קִבַּלְתִּי שְׂכָרִי וְשׁוּב אֵין לִי שָׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כֵּיוָן שֶׁהִרְהַרְתָּ אַחַר מַעֲשַׂי, עוֹלָה אַתָּה צָרִיךְ. לְפִיכָךְ, וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (בראשית כב, ב).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָיָה בְּלִבּוֹ הוֹגֶה לַעֲנָה מָרָה, אָמַר, שֶׁמָּא הַלָּלוּ שֶׁהָרַגְתִּי הָיָה בָהֶם צַדִּיקִים? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַלָּלוּ שֶׁהָרַגְתָּ, קוֹצִים בִּעַרְתָּ מִלְּפָנַי וְאֵין לְךָ עָוֹן בְּדָבָר זֶה, אֶלָּא שָׂכָר אַתָּה נוֹטֵל עֲלֵיהֶם, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד מִכָּאן וּלְהַבָּא.

בענין שהקב"ה מגן לאברהם בשכר שעוסק בתורתו

יא אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' [אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ].
זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם (משלי ב, ז).
מַהוּ יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה?
עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם צָפַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִיְּמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (בראשית כו, ה).
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים דּוֹר קִפֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל לִתֵּן הַמִּילָה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר (תהלים קה, ח). וַהֲרֵי לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לְעֶשְׂרִים דּוֹר, מֵאָדָם עַד נֹחַ עֲשָׂרָה, מִנֹּחַ עַד אַבְרָהָם עֲשָׂרָה, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְנִתְּנָה לְאַבְרָהָם.
וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹר קִפֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל לִתֵּן תּוֹרָה לְדוֹר הַמִּדְבָּר עַל שֶׁהָיוּ יְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה.
[באגדת בראשית: מלמד שקיים אברהם אבינו את כל המצות ואת כל התורות, שנאמר וְתוֹרֹתָי]. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר אַף עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין שָׁמַר אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי [וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי].
[לכך אמר שלמה יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה].
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה עָסַקְתָּ בְּתוֹרָתִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מָגֵן לָךְ. כְּשֵׁם שֶׁהַמָּגֵן אוֹחֵז הַחֶרֶב אֲפִלּוּ זוֹרְקִים בּוֹ חִצִּים וַאֲבָנִים הַמָּגֵן מְקַבְּלָם, כָּךְ אֲנִי מָגֵן לָךְ.
וְלֹא לְךָ בִּלְבַד, אֶלָּא אַף לְבָנֶיךָ אִם יִהְיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָתִי כְּשֵׁם שֶׁעָסַקְתָּ אַתָּה, כָּךְ אֲנִי נַעֲשֶׂה לָהֶם כְּמָגֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ (ש"ב כב, לא).
לְכָךְ נֶאֱמַר: מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם.

בענין שקיבל שכר על שהודיע שמו יתברך בעולם

יב אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת (משלי יא, יח).
רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר, זֶה נִמְרוֹד הָרָשָׁע, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה צְלָמִים וּמַטְעֶה הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנִּמְשְׁלָה עֲבוֹדָה זָרָה לַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם (ירמיה י, יד).
וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת, זֶה אַבְרָהָם שֶׁזָּרַע צְדָקָה וְהָיָה מַאֲכִיל עוֹבְרִים וְשָׁבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם (בראשית כא, לג). לְאַחַר שֶׁהָיָה מַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן, הָיוּ מְבָרְכִין אוֹתוֹ. וְאָמַר לָהֶם: לִי אַתֶּן מְבָרְכִין? בָּרְכוּ לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁנּוֹתֵן לְכָל הַבְּרִיּוֹת אֹכֶל וּמַשְׁקֶה וְנוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: הֵיכָן הוּא? אָמַר לָהֶם: שַׁלִּיט בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּמֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹחֵץ וְרוֹפֵא, צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מְגַדֵּל צְמָחִים וְאִילָנוֹת, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָעַל. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִין כָּךְ, הָיוּ שׁוֹאֲלִין כֵּיצַד נְבָרֵךְ אוֹתוֹ וּמַחֲזִיקִין לוֹ טוֹבָה. הָיָה אוֹמֵר לָהֶם, אִמְרוּ: בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד, בָּרוּךְ נוֹתֵן לֶחֶם וּמָזוֹן לְכָל בָּשָׂר, וְהָיָה מְלַמְּדָם בְּרָכוֹת וּצְדָקוֹת.
הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה). אָמַר רַבִּי אֲלַכֶּסַנְדְרִי, אִלְמָלֵא נִתְכַּנְּסוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת לַעֲשׂוֹת יַתּוּשׁ אֶחָד, אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת. וּמַהוּ הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, שֶׁהָיָה מְלַמְּדָן יִרְאַת שָׁמַיִם וּמוֹרֶה לָהֶן אֶת הַתּוֹרָה.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה זָרַעְתָּ אֶת הַצְּדָקָה וְהוֹדַעְתָּנִי בָעוֹלָם, שָׂכָר אַתָּה נוֹטֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.
[באגדת בראשית: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חייך שֶׂכֶר אֱמֶת יש לך אַל תִּירָא אַבְרָם].

בענין "אל תירא"

יד בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא [אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ].
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם (תהלים פט, כ).
אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ, זֶה אַבְרָהָם.
שִׁוִּיתִי עֵזֶר, שֶׁעֲזָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמְּלָכִים.
הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם (נחמיה ט, ז).
הֱוֵי, אַל תִּירָא אַבְרָם.

בענין שהיה ירא משם בן נח על שהרג את עילם בנו

טו אַל תִּירָא אַבְרָם.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה (משלי כח, יד).
וְכֵן כְּתִיב: חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ (משלי יד, טז).
אַל תְּהִי קוֹרֵא אֶלָּא חָכָם וְסָר מֵרָע, יָרֵא, זֶה אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ אַל תִּירָא.
מִמִּי הָיָה מִתְיָרֵא, מִשֵּׁם בֶּן נֹחַ שֶׁהָרַג אֶת בְּנוֹ (ו)עֵילָם. שְׁלֹשִים בָנִים הָיוּ לוֹ, וּכְתִיב: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר (בראשית י, כב) וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מִתְיָרֵא לוֹמַר שֶׁהָרַגְתִּי בְנוֹ שֶׁל צַדִּיק, עַכְשָׁו יְקַלְּלֵנִי וְאָמוּת.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּירָא, לֹא דַּיֶּיךָ שֶׁלֹּא יְקַלֶּלְךָ אֶלָּא יֵצֵא לִקְרָאתְךָ בְּדוֹרוֹן וּמְבָרְכֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ.
מַהוּ מִגֵּן? מַנְגְּנָא עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְסָרָן בְּיָדֶךָ.
וְהָיָה אַבְרָהָם נוֹטֵל עָפָר וְזוֹרֵק עֲלֵיהֶן וְנַעֲשׂוּ חִצִּים וּקְשָׁתוֹת וּרְמָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ, יִרְדְּפֵם יַעֲבֹר שָׁלוֹם (ישעיה מא, ב-ג).

חתימה בענין הגאולה

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה אַתֶּם מִתְיָרְאִין מִן הָעֲוֹנוֹת, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין בּוֹ יֵצֶר הָרַע, אַתֶּם מִתְפַּחֲדִין עַל הַטּוּב הַצָּפוּן לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ (הושע ג, ה).
וּמַהוּ טוּבוֹ, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן (דברים ג, כה).

הַבְּרָכָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם (תהלים קכח, ה).
הַטַּל מְבֹרָךְ מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם (תהלים קלג, ג).
עֵזֶר מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ מִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ (תהלים כ, ג).
יְשׁוּעָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל [בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל] (תהלים יד, ז).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (תהלים קלד, ג). וַאֲנִי אֲבָרֵךְ אֶת צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ (ירמיה לא, כב).
אָמֵן.

פתיחות ממדרש רבה:

[פרשה מד] א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (בראשית טו, א),

(תהלים יח, לא): הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ,
[הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ], אִם דְּרָכָיו תְּמִימִים, הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה,
[אִמְרַת ה' צְרוּפָה], רַב אָמַר לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת, וְכִי מָה אִיכְפַּת לֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִי שֶׁשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ מִי שֶׁשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף, הֱוֵי לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

דָּבָר אַחֵר, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ.
אִמְרַת ה' צְרוּפָה, שֶׁצֵּרְפוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ.
מָגֵן הוּא לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ, (בראשית טו, א): אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ.

בענין "אל תירא"

ב דָּבָר אַחֵר:
אַחַר הַדְבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד,
כְּתִיב (משלי יד, טז): חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ.
חָכָם יָרֵא - אַל תִּירָא אַבְרָם.

בענין שאמר לו הקב"ה לירא רק ממנו

(משלי ג, ז): אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת ה' וְסוּר מֵרָע.
אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ, בַּמֶּה שֶׁאַתְּ רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, תֹּאמַר שֶׁאֲנִי מוֹלִיד, תֹּאמַר שֶׁאֵין אֲנִי מוֹלִיד,
יְרָא אֶת ה' - אַל תִּירָא אַבְרָם.

בענין שהרבה הקב"ה שכרו

רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא פָּתַח (משלי יא, יח): רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת.
רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר, זֶה נִמְרוֹד שֶׁהָיוּ פְּעֻלּוֹתָיו עַל שָׁקֶר.
וְזֹרֵעַ צְדָקָה, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
שֶׂכֶר אֱמֶת - אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.

עוד בענין "אל תירא"

ג דָּבָר אַחֵר, אַל תִּירָא אַבְרָם.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא): וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. [אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ].
אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, מִמֶּסְפּוֹטַמְיָא* וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ.
וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ, מִמְּפֻלָּשִׁין* שֶׁבָּהּ. קְרָאתִיךָ, זִמַּנְתִּיךָ.
בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ, בְּחַרְתִּיךָ, בְּאַבְרָם. וְלֹא מְאַסְתִּיךָ בְּאַבְרָהָם.
אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב (בראשית כז, כא): גְּשָׁה נָא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי, נִשְׁפְּכוּ מַיִם עַל שׁוֹקָיו וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כְּשַׁעֲוָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְֹּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יִפֹּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תִשְׁוָע.
אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ אֵלּוּ שֶׁהֵם שׂוֹטְנִים בָּךְ.
יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ, אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין עִמְּךָ מְרִיבָה.
תְּבַקְּשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם [אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ], אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין עִמְּךָ מַצּוּת*.
כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ,
הָאוֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא, שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תִּירָא אַבְרָם.
*מסופוטמיא=ארץ ארם ובבל. *מפולשין=לא ידעתי עניינו, ובקרא "אציליה" היינו גדוליה. *מצות=מריבה, כמו "כי ינצו אנשים".

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כח):

נִסָּיוֹן הַשְּׁבִיעִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם [בראשית טו, א].
לְכָל הַנְּבִיאִים הָיָה נִרְאֶה בַּחֲזוֹן הַלַּיְלָה וּלְאַבְרָהָם בֶּחָזוֹן וּבַמַּרְאֶה.
בֶּחָזוֹן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם.
אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה,
שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד בָּעוֹלָם הַבָּא.
אָמַר לוֹ, אַבְרָם אַל תִּירָא, שֶׁיְּמִינִי מַגֶּנֶת לְךָ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ כִּתְרִיס לִפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת, וְנוֹתֵן לְךָ שָׂכָר טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.
וּבַמַּרְאֶה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יח, א] וַיֵּרָא אֵלָיו ה'.

יוסף צ. הירשמן · 3 פברואר 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
עוד בענין "אל תירא"

ג דָּבָר אַחֵר, אַל תִּירָא אַבְרָם.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא): וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. [אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ].
אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, מִמֶּסְפּוֹטַמְיָא* וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ.
וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ, מִמְּפֻלָּשִׁין* שֶׁבָּהּ. קְרָאתִיךָ, זִמַּנְתִּיךָ.
בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ, בְּחַרְתִּיךָ, בְּאַבְרָם. וְלֹא מְאַסְתִּיךָ בְּאַבְרָהָם.
אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב (בראשית כז, כא): גְּשָׁה נָא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי, נִשְׁפְּכוּ מַיִם עַל שׁוֹקָיו וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כְּשַׁעֲוָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְֹּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יִפֹּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תִשְׁוָע.
אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ אֵלּוּ שֶׁהֵם שׂוֹטְנִים בָּךְ.
יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ, אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין עִמְּךָ מְרִיבָה.
תְּבַקְּשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם [אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ], אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין עִמְּךָ מַצּוּת*.
כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ,
הָאוֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא, שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תִּירָא אַבְרָם.

בהודעה הקודמת הבאתי את הפתיחה האחרונה של פרשה זו ממדרש רבה, ודומה שסימן ד' שאחריו הוא המשך ממש של פתיחה זו, ואינו מסדר דרשת הכתוב, שהרי אחריו מתחיל בעל המדרש לדרוש פסוק זה מתחילתו, ובהכרח שסימן זה עדיין שייך לפתיחות, ולכן הבאתי שוב את שתי הסימנים ביחד:

ג דָּבָר אַחֵר, אַל תִּירָא אַבְרָם [אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד].

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא): וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. [אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ].
אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, מִמֶּסְפּוֹטַמְיָא* וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ.
וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ, מִמְּפֻלָּשִׁין* שֶׁבָּהּ. קְרָאתִיךָ, זִמַּנְתִּיךָ.
בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ, בְּחַרְתִּיךָ, בְּאַבְרָם. וְלֹא מְאַסְתִּיךָ בְּאַבְרָהָם.
אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב (בראשית כז, כא): גְּשָׁה נָא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי, נִשְׁפְּכוּ מַיִם עַל שׁוֹקָיו וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כְּשַׁעֲוָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְֹּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יִפֹּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תִשְׁוָע.
אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ אֵלּוּ שֶׁהֵם שׂוֹטְנִים בָּךְ.
יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ, אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין עִמְּךָ מְרִיבָה.
תְּבַקְּשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם [אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ], אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין עִמְּךָ מַצּוּת*.
כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ [מַחֲזִיק יְמִינֶךָ] הָאוֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא [אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ], שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תִּירָא אַבְרָם. ד אָנֹכִי מָגֵן לָךְ [שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד] (בראשית טו, א),

רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּין, וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָדָא.
רַבִּי לֵוִי אָמַר:
לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר תֹּאמַר אוֹתָן אֻכְלוּסִין שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁהָיָה בָּהֶם צַדִּיק אֶחָד וִירֵא שָׁמַיִם אֶחָד.
מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי פַּרְדֵּסוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, רָאָה חֲבִילָה שֶׁל קוֹצִים וְיָרַד וּנְטָלָהּ, וְהֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, הִתְחִיל מִטַּמֵּן מִפָּנָיו, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מַה אַתָּה מִטַּמֵּן, כַּמָּה פּוֹעֲלִים הָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיָּקשׁוּ אוֹתָהּ עַכְשָׁיו שֶׁקָּשַׁשְׁתָּ אוֹתָהּ בּוֹא וְטֹל שָׂכָר.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אוֹתָן אֻכְלוּסִין שֶׁהָרַגְתָּ קוֹצִים כְּסוּחִים הָיוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לג, יב): וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים [בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ].
רַבִּי לֵוִי אָמַר אוֹחָרִי:
לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר תֹּאמַר אוֹתָן הַמְּלָכִים שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁבְּנֵיהֶם מְכַנְסִין אֻכְלוּסִין וּבָאִים וְעוֹשִׂים עִמִּי מִלְחָמָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּירָא, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, מָה הַמָּגֵן הַזֶּה אֲפִלּוּ כָּל הַחֲרָבוֹת בָּאוֹת עָלֶיהָ הִיא עוֹמֶדֶת כְּנֶגְדָן, כָּךְ אַתְּ אֲפִלּוּ כָּל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים מִתְכַּנְסִין עָלֶיךָ נִלְחַם אֲנִי כְּנֶגְדָּן.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָדָא:
לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר יָרַדְתִּי לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתִּי, יָרַדְתִּי לְמִלְחֶמֶת הַמְלָכִים וְנִצַּלְתִּי, תֹּאמַר שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי שְׂכָרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לִי כְּלוּם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּירָא, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה חִנָּם עָשִׂיתִי עִמָּךְ, אֲבָל שְׂכָרְךָ מְתֻקָּן לֶעָתִיד לָבוֹא.

שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד,
הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ [פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם].

*מסופוטמיא=ארץ ארם ובבל. *מפולשין=לא ידעתי עניינו, ובקרא "אציליה" היינו גדוליה. *מצות=מריבה, כמו "כי ינצו אנשים".

יוסף צ. הירשמן · 3 פברואר 2026

דרשות כתוב זה במדרש רבה:

[אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד]

ה רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא תַּרְוֵיהוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא:
רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרֵי, סָמוּךְ. אַחַר, מוּפְלָג.
וְרַב הוּנָא אָמַר בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר, סָמוּךְ. אַחֲרֵי, מוּפְלָג.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם.
מִי הִרְהֵר? אַבְרָהָם הִרְהֵר. אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כָּרַתָּ בְּרִית עִם נֹחַ שֶׁאֵינְךָ מְכַלֶּה אֶת בָּנָיו, עָמַדְתִּי וְסִגַּלְתִּי מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וְדָחֲתָה בְּרִיתִי לִבְרִיתוֹ, תֹּאמַר שֶׁאַחֵר עוֹמֵד וּמְסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי וְתִדְחֶה בְּרִיתוֹ לִבְרִיתִי.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִנֹּחַ לֹא הֶעֱמַדְתִּי מָגִנִּים שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל מִמְּךָ אֲנִי מַעֲמִיד מָגִנִּים שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָנֶיךָ בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, אֲנִי רוֹאֶה צַדִּיק אֶחָד שֶׁבָּהֶם וּמַכְרִיעוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לְמִדַּת הַדִּין דַּי, אֲנִי נוֹטְלוֹ וּמְכַפֵּר עֲלֵיהֶם.

ו הָיָה דְּבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר (בראשית טו, א),
עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת, נְבוּאָה, חָזוֹן, הֲטָפָה, דִּבּוּר, אֲמִירָה, צִוּוּי, מַשָֹּׂא, מָשָׁל, מְלִיצָה, חִידָה. וְאֵיזוֹ הִיא קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן?
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר חָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ב): חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת.
רַבָּנָן אָמְרֵי מַשָֹּׂא, כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לח, ה): כְּמַשָֹּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי.
גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל אַבְרָם שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּדִבּוּר וּבֶחָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה.

ז אַל תִּירָא אַבְרָם (בראשית טו, א),
מִמִּי נִתְיָרֵא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מִשֵּׁם נִתְיָרֵא.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא*, ה): רָאוּ אִיִּים וְיִרָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן. [אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק. וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט].
[רָאוּ אִיִּים], מָה אִיִּים הַלָּלוּ מְסֻיָּמִים בַּיָּם, כָּךְ הָיוּ אַבְרָהָם וְשֵׁם מְסֻיָּמִים בָּעוֹלָם.
וְיִרָאוּ, זֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה וְזֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה, זֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה לוֹמַר שֶׁמָּא תֹּאמַר שֵׁם שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ עָלַי שֶׁהָרַגְתִּי אֶת בָּנָיו, וְזֶה נִתְיָרֵא מִזֶּה לוֹמַר שֶׁמָּא תֹּאמַר אַבְרָהָם שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ עָלַי שֶׁהֶעֱמַדְתִּי רְשָׁעִים.
קְצוֹת הָאָרֶץ, זֶה שָׁרוּי בְּקִצּוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְזֶה שָׁרוּי בְּקִצּוֹ שֶׁל עוֹלָם.
קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן, זֶה קָרַב אֵצֶל זֶה וְזֶה קָרַב אֵצֶל זֶה.
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ, זֶה עוֹזֵר לָזֶה בִּבְרָכוֹת, וְזֶה עוֹזֵר לָזֶה בְּמַתָּנוֹת, זֶה עוֹזֵר לָזֶה בִּבְרָכוֹת, (בראשית יד, יט): וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְזֶה עוֹזֵר לָזֶה בְּמַתָּנוֹת (בראשית יד, כ): וַיִּתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
וַיְחַזֵּק חָרָשׁ, זֶה שֵׁם שֶׁעָשָׂה אֶת הַתֵּבָה,
אֶת צֹרֵף, זֶה אַבְרָהָם שֶׁצְּרָפוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ.
מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם, שֶׁהֶחֱלִיק פַּטִּישׁוֹ וְהָלַם אֶת כָּל בָּאֵי עוֹלָם בְּדֶרֶךְ אַחַת לַמָּקוֹם,
אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן אוֹמְרִין מוּטָב לְהִדָּבֵק בֵּאלוֹהַּ שֶׁל אַבְרָהָם וְלֹא נִדָּבֵק בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל נִמְרוֹד,
וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים, הֶחֱזִיק אַבְרָהָם אֶת שֵׁם בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,
וְלֹא יִמּוֹט, אַבְרָהָם.

*יעויין לעיל שדרשו הפסוקים שלפניו על מלחמת אברהם אבינו עם המלכים, וכן הפסוקים שלאחריו נדרשו לעיל על אברהם אבינו.
בפירוש רש"י בספר ישעיה שם איתא: "ויחזק חרש" - זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה: "את צורף" - זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה: "את הולם פעם" - זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת: "אומר לדבק טוב הוא" - טוב לידבק באלוה של זה: "ויחזקהו" - שם לאברהם להיות דבק בהקב"ה ולא ימוט:

יוסף צ. הירשמן · 5 פברואר 2026

בספר הזוהר:

תָּא חֲזֵי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דְּרָדַף אַבְרָהָם בָּתַר אִלֵּין מַלְכִין וְקָטִיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲוָה אַבְרָהָם תּוֹהֶא, אָמַר דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם גָּרַעֲנָא הַהוּא אַגְרָא דַּהֲוֵינָא אַהֲדַר בְּנֵי נָשָׁא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַחִידְנָא בְּהוּ לְקָרָבָא לוֹן לְגַבֵּיהּ וְהַשְׁתָּא אִתְקְטִילוּ בְּנֵי נְשָׁא עַל יָדִי.
מִיָּד אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה וְגו'. אַגְרָא קַבִּילַת עֲלַיְיהוּ, דְּהָא כֻּלְהוּ לָא יִזְכּוּן לְעָלְמִין.

{ב} וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהוִֹה֙ מַה-תִּתֶּן-לִ֔י וְאָֽנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן-מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר:
{ג} וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן-בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי:
{ד} וְהִנֵּ֨ה דְבַר-יְהֹוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִירָֽשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי-אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ:
{ה} וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הַבֶּט-נָ֣א הַשָּׁמַ֔יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם-תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִֽהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ:
{ו} וְהֶֽאֱמִ֖ן בַּֽיהֹוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה:

במדרש רבה:

פסוק ב

ח וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי (בראשית טו, ב),
אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שְׁלשָׁה הֵן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שְׁאַל, וְאֵלּוּ הֵן, שְׁלֹמֹה וְאָחָז וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ:
שְׁלֹמֹה דִּכְתִיב (מלכים א ג, ה): בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ.
אָחָז דִּכְתִיב (ישעיה ז, יא): שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה'.
מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים ב, ח): שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹמֵר אָנוּ מְבִיאִים עוֹד שְׁנַיִם מִן הַהַגָּדָה, אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב:
אַבְרָהָם דִּכְתִיב בֵּיהּ: ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי, אֵינוֹ אוֹמֵר מַה תִּתֶּן לִי אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ שְׁאַל.
יַעֲקֹב דִּכְתִיב (בראשית כח, כב): וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵֹּׂר אֲעַשְֹּׂרֶנוּ לָךְ, אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ שְׁאַל.

[וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי]
ט רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, אַבְרָהָם וְדָוִד.
אַבְרָהָם כְּתִיב בֵּיהּ ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד בָּנִים וּלְהַכְעִיסְךָ, מוּטָב לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי.
דָּוִד אָמַר (תהלים קלט, כג): חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי [בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי], דַּע הַפּוֹרְשִׁים מִמֶּנִּי, וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד בָּנִים לְהַעֲצִיבְךָ, מוּטָב לִי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.

וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי [הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר],
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֶּן מֶשֶׁק בֵּיתִי, זֶה לוֹט, שֶׁנַּפְשׁוֹ שׁוֹקֶקֶת עָלָיו לְיוֹרְשֵׁנִי. הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ רָדַפְתִּי מְלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק וַעֲזָרַנִי הָאֵל.
רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר בֶּן מֶשֶׁק בֵּיתִי, בַּר בֵּיתִי, הוּא אֱלִיעֶזֶר, שֶׁעַל יָדוֹ רָדַפְתִּי מְלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק, וֶאֱלִיעֶזֶר הָיָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יד): וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, מִנְיַן אֱלִיעֶזֶר הֲוָה שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת.

פסוק ג

י וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּ זָרַע (בראשית טו, ג),
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: הַמַּזָּל דּוֹחְקֵנִי וְאוֹמֵר לִי אַבְרָם אֵין אַתְּ מוֹלִיד.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן כִּדְבָרֶיךָ, אַבְרָם לֹא מוֹלִיד אַבְרָהָם מוֹלִיד.
(בראשית יז, טו): שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא שְׁמָהּ שָׂרָי [כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן], שָׂרַי לֹא תֵלֵד, שָׂרָה תֵּלֵד.

פסוק ד

יא וְהִנֵּה דְּבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ [זֶה] (בראשית טו, ד),
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא:
ה' אֵלָיו, דְּבַר ה' אֵלָיו, וְהִנֵּה דְּבַר ה' אֵלָיו, מַלְאָךְ אַחַר מַלְאָךְ. דִּבּוּר אַחַר דִּבּוּר. אֲנִי וּשְׁלשָׁה מַלְאָכִים נִגְלִים עָלֶיךָ וְאוֹמְרִים לְךָ, לוֹט לוּטָא* לָא יָרֵית לְאַבְרָם.
רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא:
כְּתִיב: וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו, וְהִנֵּה ה' בָּא וְדִבּוּר עִמּוֹ.
*מקולל.

פסוק ה

יב וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה [וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם] (בראשית טו, ה),
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: וְכִי מִחוּץ לָעוֹלָם הוֹצִיאוֹ, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, אֶלָּא אַחְוֵי לֵיהּ שׁוֹקְקֵי* שְׁמַיָא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ח, כו): עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת [וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל. בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם].
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הַרָקִיעַ, הוּא דְּאָמַר לֵיהּ (בראשית טו, ה): הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, אֵין הַבָּטָה אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.
רַבָּנָן אָמְרֵי נָבִיא אַתְּ וְאֵין אַתְּ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס*, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, יז): וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא.
*שוקקי=רחובות. *אסטרולוגוס=חוזה בכוכבים.

[וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ]
בִּימֵי יִרְמְיָהוּ בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ, וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה י, ב): כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה, כְּבָר אַבְרָהָם אֲבִיכֶם בִּקֵּשׁ לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ.
וְאָמַר רַבִּי לֵוִי עַד דְּסַנְדְּלָא בְּרַגְלִיךְ דְּרִיס כּוּבָא*, וְכָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן לְמַטָּה מֵהֶם הוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, אֲבָל אַתְּ שֶׁאַתְּ נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶם דָּיְישֵׁם.
*כובא=קוץ.

בענין שינוי שמו של אברם לאברהם*

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר:

שְׁלשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִים גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵם, תְּפִלָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה, וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב ז, יד): וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם [וְיִתְפַּלְּלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם].

וְיִתְפַּלְּלוּ, זוֹ תְּפִלָּה.

וִיבַקְּשׁוּ פָנַי, הֲרֵי צְדָקָה, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (תהלים יז, טו): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ.

וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים, זוֹ תְּשׁוּבָה,

וְאַחַר כָּךְ וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם.

רַבִּי הוּנָא בַּר רַב יוֹסֵף אָמַר אַף שִׁנּוּי שֵׁם וּמַעֲשֶׂה טוֹב.

שִׁנּוּי הַשֵּׁם, מֵאַבְרָהָם (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם [וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ].

מַעֲשֶׂה טוֹב, מֵאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג, י): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁנּוּי מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ [מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה].

רַבִּי מוּנָא אָמַר אַף הַתַּעֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, ב): יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.

רָבָא בַּר מַחְסֵיָא וְרַבִּי חָמָא בֶּן גּוּרְיוֹן בְּשֵׁם רַב אָמַר יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כָּאֵשׁ בִּנְעֹרֶת. אָמַר רַב יוֹסֵף וּבוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.

*שנזכר לעיל בפסוק ג'.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כח):

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא לֵיל הַפֶּסַח, וְהוֹצִיא אוֹתוֹ לַחוּץ וְאָמַר לוֹ, יֵשׁ בְּךָ כֹּחַ לִסְפֹּר כָּל צְבָא הַשָּׁמָיִם?
אָמַר אַבְרָהָם לְפָנָיו וְכִי יֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדֶיךָ?
אָמַר לוֹ כָּךְ לֹא יִסָּפֵר זַרְעֲךָ מֵרֹב, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טו, ה] וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

בספר הזוהר:

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה תִּתֶּן לִי.
אדנ''י אל''ף דל''ת נו''ן יו''ד. אֱלהִים יו''ד ה''א וי''ו ה''א. אֶלָּא רָזָא דְמִלָּה, חִבּוּרָא דִּתְרֵין עָלְמִין כְּחֲדָא עַלְמָא תַּתָּאָה וְעַלְמָא עִלָּאָה.

מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי.
דְּלֵית לִי בַּר, וְאוֹלִיפְנָא דְּכָל מָאן דְּלֵית לֵיהּ בְּרָא בְּהַאי עָלְמָא אִקְרֵי עֲרִירִי כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא כ) עֲרִירִים יִהְיוּ.

וְאַבְרָהָם עַל מָה אָמַר מִלָּה דָא דְּאָמַר מַה תִּתֶּן לִי. כִּבְיָכוֹל כְּאִילוּ לא הֶאֱמִין בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
אֶלָּא אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָנֹכִי מָגֵן לָךְ בְּהַאי עָלְמָא. שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד בְּעָלְמָא דְאָתֵי. מִיָּד אִתְעַר אַבְרָהָם בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא וְאָמַר מַה תִּתֶּן לִי, דְּהָא יְדַעְנָא דְּלָא קַבִּיל אֲגַר לְמֵיעַל בֵּיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא בַּר נָשׁ דְּלָא אוֹלִיד בַּר, וְעַל דָּא אָמַר מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, דְּהָא לָא תִּתֶּן לִי דְּלָא זָכִינָא בֵּיהּ.
מִכָּאן דְּבַּר נָשׁ דְּלָא זָכֵי בִּבְנִין בְּהַאי עָלְמָא לָא זָכֵי בְּהַהוּא עָלְמָא לְאֲעָלָא גּוֹ פַּרְגּוֹדָא.
וְאַבְרָהָם הֲוָה חָמֵי בְּאִצְטַגְנִינוּת דִּילֵיהּ דְּלָא יוֹלִיד. מַה כְּתִיב וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ (דף צ ע''ב) הַחוּצָה וְגו'. (אמר ליה קודשא בריך הוא צא מאצטגנינות דילך אברם אינו מוליד אברהם מוליד). אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא תִסְתַּכַּל בְּהַאי אֶלָּא בְּרָזָא דִשְׁמִי יְהֵא לָךְ בַּר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּמִתַּמָּן אִתְקַשַּׁר לֵיהּ בְּדָא (ברא) וְלָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא. כֹּה דְּהוּא תַּרְעָא לִצְלוֹתָא, בָּהּ יִשְׁכַּח בְּרָכָה, בָּהּ יִשְׁכַּח בַּר נָשׁ שְׁאִלְתֵּיהּ.
כֹּה הַהוּא סִטְרָא דְאַתְיָיא מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, דְּהָא מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה קָא אֲתָא יִצְחָק. וְהַהוּא סִטְרָא דִגְבוּרָה כֹּה אִקְרֵי דְּמִתַּמָּן אַתְיָין אִיבִּין וּפֵירֵי לְעָלְמָא, וְלָא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא דְּכֹכְבַיָא וּמַזָּלוֹת.

כְּדֵין וְהֶאֱמִין בַּיְיָ. אִתְדָּבַּק לְעֵילָא וְלָא אִתְדָּבַּק לְתַתָּא.
וְהֶאֱמִין בַּיְיָ וְלָא בְּכֹכְבַיָא וּמַזָּלֵי.
וְהֶאֱמִין בַּיְיָ, דְּאַבְטַח לֵיהּ דְּיַסְגֵּי אַגְרֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
וְהֶאֱמִין בַּיְיָ, בְּהַהוּא דַרְגָּא דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ דְּמִתַּמָּן יֵיתֵי לֵיהּ זַרְעָא לְאוֹלָדָא בְּעָלְמָא.
וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה.
וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהִי דִינָא כְּאִילוּ הִיא רַחֲמֵי הַאי כֹּה.
דָּבָר אַחֵר וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה, דְּקָשִׁיר קִשְׁרָא עִלָּאָה בְּתַתָּאָה לְחַבְּרָא לוֹן כְּחֲדָא.

תָּא חֲזֵי, הָא אִתְעָרוּ אַבְרָהָם מוֹלִיד אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד, וְכִי תֵימָא דְּהָא אוֹלִיד יִשְׁמָעֵאל בְּעוֹד דְּאִיהוּ אַבְרָם. אֶלָּא הַהוּא בְּרָא דְּאַבְטַח לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אוֹלִיד בְּעוֹד דְּאִיהוּ אַבְרָם, דְּהָא בְּעוֹד דְּאִיהוּ אַבְרָם אוֹלִיד לְתַתָּא, כֵּיוָן דְּאִתְקְרֵי אַבְרָהָם וְעָאל בַּבְּרִית כְּדֵין אוֹלִיד לְעֵילָא, וּבְגִין כָּךְ אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד בְּקִשּׁוּרָא עִלָּאָה, אַבְרָהָם מוֹלִיד כְּמָה דְאֲמָרָן, וְאִתְקַשַּׁר לְעֵילָא בְּיִצְחָק:

יוסף צ. הירשמן · 5 פברואר 2026

עוד מספר הזוהר (סתרי תורה):

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגו'. אִלֵּין פִּתְּגָּמֵי אוֹרַיְיתָּא, דִּכְתִּיב, (דברים ה) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְיָ אֶל כָּל קְהַלְכֶם. מַה לְּהַלָּן פִּתְּגָּמֵי אוֹרַיְיתָּא, אוּף הָכָא פִּתְּגָּמֵי אוֹרַיְיתָּא.
בָּתַּר דְּאִשְׁתַּדַּל בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא מְבַשֵׂר לֵיהּ וְאַקְדִּים לָהּ לְנִשְׁמָתָּא שְׁלָם (בשורות טובות),
הֲדָא הוּא דִכְתִּיב אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךָ. מִכָּל זַיְינִין בִּישִׁין דְּגֵיהִנֹּם.
שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד בְּגִין דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָּא בְּהַאי עָלְמָא זָכֵי וְאַחְסִין יְרוּתָּא אַחְסַנְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵּי כְּמָה דִכְתִּיב (משלי ח) לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ.
מאי יֵ''שׁ (דא י''ש מאין תלת עשר נהרי דאפרסמונא דכיא (מכילן) דיהבי ליה אחסנתא עלאה בעלמא דאתי) (נ''א דא עלמא דאתי).
וְאוֹצְּרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא, בְּהַאי עָלְמָא מֵעוּתְּרָא וּמִכָּל טִיבוּ דְעָלְמָא.
מַאן דְּאָזִיל לְיָמִינָא זָכֵי לְעָלְמָא דְאָתֵּי, וּמַאן דְּאָזִיל לִשְׂמָאלָא הָא עוּתְּרָא בְּעָלְמָא דֵין,
(דאית שמאלא קדישא ואית שמאלא מסאבא, ודא הוא דאמרינן מאן דמתעסק באורייתא יהבי ליה ארך ימים בעלמא דאתי, ויהבי ליה עשר וכבוד בעלמא דין שנאמר (משלי ג) ארך ימים בימינה וגו', ומאן דיתרעי דיתהני גופא בעלמא דין ולא אתעסק באורייתא ובעובדין טבין, יהבי ליה עותרא בעלמא דין מסטרא דשמאלא מסטרא דיצר הרע, ובעותרא דא עביד ביש ירית גיהנם. ואי תימא וכי לא אית בעלמא דין עותרא מסטרא דקדושה, אין, דכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעשר, ודא הוא עותרא טבא דמסטרא דקדושה).

רַבִּי אַבָּא כַּד אֲתָּא מֵהָתָּם, הֲוָה מַכְרִיז מַאן בָּעֵי עוּתְּרָא וּמַאן בָּעֵי אוֹרְכָא דְּחַיֵּי בְּעָלְמָא דְאָתֵּי יֵיתֵּי וְיִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָּא. הֲווּ מִתְּכַּנְשִׁין כּוּלֵי עַלְמָא לְגַבֵּיהּ.
רַוָּוק חַד הֲוָה בְּשִׁיבְבוּתֵּיהּ. יוֹמָא חַד אֲתָּא לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי בָּעֵינָא לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי עוּתְּרָא. אָמַר לֵיהּ הָא וַדַּאי. אָמַר לֵיהּ מַה שְׁמֶךָ. אָמַר לֵיהּ דְּאָזִיל לְיָמִינָא זָכֵי לְעָלְמָא דְאָתֵּי, וּמַאן דְּאָזִיל לִשְׂמָאלָא הָא עוּתְּרָא בְּעָלְמָא דֵין,
(דאית שמאלא קדישא ואית שמאלא מסאבא, ודא הוא דאמרינן מאן דמתעסק באורייתא יהבי ליה ארך ימים בעלמא דאתי, ויהבי ליה עשר וכבוד בעלמא דין שנאמר (משלי ג) ארך ימים בימינה וגו', ומאן דיתרעי דיתהני גופא בעלמא דין ולא אתעסק באורייתא ובעובדין טבין, יהבי ליה עותרא בעלמא דין מסטרא דשמאלא מסטרא דיצר הרע, ובעותרא דא עביד ביש ירית גיהנם. ואי תימא וכי לא אית בעלמא דין עותרא מסטרא דקדושה, אין, דכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעשר, ודא הוא עותרא טבא דמסטרא דקדושה).

רַבִּי אַבָּא כַּד אֲתָּא מֵהָתָּם, הֲוָה מַכְרִיז מַאן בָּעֵי עוּתְּרָא וּמַאן בָּעֵי אוֹרְכָא דְּחַיֵּי בְּעָלְמָא דְאָתֵּי יֵיתֵּי וְיִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָּא. הֲווּ מִתְּכַּנְשִׁין כּוּלֵי עַלְמָא לְגַבֵּיהּ.
רַוָּוק חַד הֲוָה בְּשִׁיבְבוּתֵּיהּ. יוֹמָא חַד אֲתָּא לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי בָּעֵינָא לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי עוּתְּרָא. אָמַר לֵיהּ הָא וַדַּאי. אָמַר לֵיהּ מַה שְׁמֶךָ. אָמַר לֵיהּ יוֹסֵי. אָמַר לוֹן לְתַּלְמִידוֹי דְּיִקְרוּן לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי מָארֵי דְּעוּתְּרָא ויקָרָא. יָתִּיב ואִתְּעַסַּק בְּאוֹרַיְיתָּא.
לְיוֹמִין הֲוָה קָאִים קַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אָן הוּא עוּתְּרָא. אָמַר שְׁמַע מִינָהּ דְּלָא לְשֵׁם שָׁמַיִם קָא עֲבִיד, וְעָאל לְאִדְרֵיהּ, שְׁמַע חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר לָא תַּעַנְשֵׁיהּ (תוב לגביה) דְּגַבְרָא רַבָּא לִיהֱוִי. תָּב לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ תִּיב בְּרִי תִּיב וְאֲנָא יָהִיבְנָא לָךָ עוּתְּרָא.
אַדְהָכִי אֲתָּא גַּבְרָא חַד וּמָאנָא דְּפָּז בִּידֵיהּ, אַפְּקֵיהּ וּנְפַּל נְהוֹרָא בְּבֵיתָּא. אָמַר לֵיהּ רַבִּי בָּעֵינָא לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְיתָּא וְאֲנָא לָא זָכִינָא, וּבָעֵינָא מָאן דְּיִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָּא בְּגִינִי. דְּהָא אִיתּ לִי עוּתְּרָא סַגֵּי דְּקָא שְׁבַק לִי אַבָּא, דְּכַד יָתִּיב על פְּתּוֹרֵיהּ הֲוָה מְסַדַּר עֲלֵיהּ תְּלֵיסַר כַּסֵּי מֵאִלֵּין. וּבָעֵינָא לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְיתָּא וְאֲנָא יָהִיבְנָא עוּתְּרָא. אָמַר לֵיהּ לְהַהוּא רַוָּוק תִּשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָּא וְדָא יָהִיב לָךָ עוּתְּרָא, יָהַב לֵיהּ הַהוּא כַּסָּא דְּפָּז. קָרָא עֲלֵיהּ רַבִּי אַבָּא (איוב כח) לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז.
יָתִּיב וְלָעָא בְּאוֹרַיְיתָּא וְהַהוּא בַּר נָשׁ הֲוָה יָהִיב לֵיהּ עוּתְּרָא. לְיוֹמִין עָאל חֲמִידוּ דְאוֹרַיְיתָּא בִּמְעוֹי. יוֹמָא חַד הֲוָה יָתִּיב וְהֲוָה בָּכֵי. אַשְׁכְּחֵיהּ רַבֵּיהּ דְּהֲוָה בָּכֵי, אָמַר לֵיהּ עַל מָה קָא בָּכִיתּ. אָמַר לֵיהּ וּמָה מַנַּחְנא חַיֵּי דְעָלְמָא דְאָתֵּי בְּגִין הַאי, לָא בְּעֵינָא אֶלָּא לְמִזְכֵּי לְגַבָּאי. אָמַר הַשְׁתָּא שְׁמַע מִינָהּ דְּהָא לְשֵׁם שָׁמַיִם קָא עֲבִיד.
קָרָא לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא, אָמַר לֵיהּ טוֹל עוּתְּרָךָ וְהַב לֵיהּ לְיַתְּמֵי וּלְמִסְכְּנִי, וְאֲנָא יָהִיבְנָא לָךָ חוּלַק יַתִּיר בְּאוֹרַיְיתָּא בְּכָל מַה דְּאֲנַן לָעָאן. אַהֲדַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי הַהוּא כַּסָּא דְּפָּז, וְעַד יוֹמָא לָא אַעֲדֵי שְׁמֵיהּ, וּמִן בְּנוֹי בֶּן פַּזִּי, וְהַיְינוּ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּזִי, וְזָכָה לְכַמָּה אוֹרַיְיתָּא הוּא וּבְנוֹי (בגין דלעא באורייתא). דְּלֵיתּ לָךָ אֲגַר טַב בְּעָלְמָא כְּמָאן דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָּא וּמְקַיְימָהּ:

יוסף צ. הירשמן · 7 פברואר 2026

{ז} שישי וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֽוֹצֵאתִ֨יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת-הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ:
{ח} וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה:
{ט} וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל:
{י} וַיִּֽקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ-בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת-הַצִּפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר:
{יא} וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל-הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם:

במדרש רבה:

פסוק ז

יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ (בראשית טו, ז),
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבָּנָן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר מִיכָאֵל יָרַד וְהִצִּילוֹ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצִּילוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, וְאֵימָתַי יָרַד מִיכָאֵל, בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

פסוק ח-י

יד וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים בַּמָּה אֵדַע [כִּי אִירָשֶׁנָּה] (בראשית טו, ח),
רַבִּי חִיָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר לֹא כְקוֹרֵא תִּגָּר אֶלָּא אָמַר לוֹ בְּאֵיזוֹ זְכוּת,
אָמַר לוֹ בַּכַּפָּרוֹת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְפָנֶיךָ.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת [וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל]
הֶרְאָה לוֹ שְׁלשָׁה מִינֵי פָּרִים וּשְׁלשָׁה מִינֵי שְׂעִירִים וּשְׁלשָׁה מִינֵי אֵילִים:
שְׁלשָׁה מִינֵי פָּרִים, פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּפַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה.
וּשְׁלשָׁה מִינֵי שְׂעִירִים, שְׂעִירֵי רְגָלִים, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּשְׂעִירָה שֶׁל יָחִיד.
וּשְׁלשָׁה מִינֵי אֵילִים, אָשָׁם וַדַּאי, וְאָשָׁם תָּלוּי, וְכִבְשָׂה שֶׁל יָחִיד.
וְתֹר וְגוֹזָל, תּוֹר וּבַר יוֹנָה.
וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה,
רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי וְרַבָּנָן:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי אוֹמֵר כָּל הַכַּפָּרוֹת הֶרְאָה לוֹ וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה לֹא הֶרְאָה לוֹ.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַף עֲשִׂירִית הָאֵיפָה הֶרְאָה לוֹ, נֶאֱמַר כָּאן וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא ב, ח): וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה'.
וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר,
הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּבְדִּילִים בְּעוֹלַת הָעוֹף וְאֵין מַבְדִּילִים בְּחַטַּאת הָעוֹף.

טו דָּבָר אַחֵר:
קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ בָּבֶל, שֶׁהֶעֱמִידָה שְׁלשָׁה מְלָכִים, נְבוּכַדְנֶצַר וֶאֱוִיל מְרוֹדַךְ וּבֵלְשַׁצַּר.
וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ מָדַי, שֶׁהָיְתָה מַעֲמִידָה שְׁלשָׁה מְלָכִים, כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ, זוֹ יָוָן, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כָּל הָרוּחוֹת כָּבְשׁוּ בְּנֵי יָוָן וְרוּחַ מִזְרָחִית לֹא כָבָשׁוּ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן וְהָכְתִיב (דניאל ח, ד): רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּלָא אֲמַר מִזְרָחִית.
וְתֹר וְגוֹזָל, זוֹ מַלְכוּת אֱדוֹם, תּוֹר הוּא* אֶלָּא שֶׁגַּזְלָן הוּא.
*כלומר, מראה עצמו כאילו תם וישר הוא.

דָּבָר אַחֵר:
וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה [וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ],
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שָׂרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הֶרְאָה לוֹ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל הֶרְאָה לוֹ,
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה קָתֶדְרִין דְּדֵין לָקֳבֵל קָתֶדְרִין דְּדֵין*.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה שֶׁשָּׁם הָיוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְחוֹתֶמֶת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
*כסא מלכות של זה נגד כסא מלכותו של השני.

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר,
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מִי שֶׁהוּא מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל, הַגַּל שׁוֹטְפוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל, אֵין הַגַּל שׁוֹטְפוֹ.

פסוק יא

טז וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים [וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם]
אָמַר רַבִּי אַסֵי נְסַב אַבְרָהָם מַכִּישָׁה* וַהֲוָה מָכֵישׁ לְהוֹן וְלֹא הָיוּ מִכַּתְּשִׁין, אַף עַל פִּי כֵן וַיַּשֵּׁב אַבְרָם בִּתְשׁוּבָה.
אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה לִכְשֶׁיֵּעָשׂוּ בָנֶיךָ פְּגָרִים בְּלֹא גִּידִים וַעֲצָמוֹת, זְכוּתְךָ עוֹמֶדֶת לָהֶן.
*מקל.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כח):

פסוק ט

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בֵּין הַבְּתָרִים מַלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלִין וְאוֹבְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ט]:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית שֶׁהִיא מַלְכוּת אֱדוֹם שֶׁהִיא כְּעֶגְלָה דָשָׁה.
וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת זוֹ מַלְכוּת יָוָן, שֶׁנֶּאֱמַר [דניאל ח, ח] וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד.
וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ זוֹ מַלְכוּת מָדַי וּפָרָס.
וְתֹר אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. לֹא נֶאֱמַר תֹּר זֶה בִּלְשׁוֹן תּוֹרָה אֶלָּא בְּלָשׁוֹן אֲרַמִית. תֹּר זֶה הַשּׁוֹר, כְּשֶׁיַּצְמִיד שׁוֹר זָכָר עִם נְקֵבָה* יְפַתְּחוּ וִישַׂדְּדוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים.
וְגוֹזָל אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ כְּגוֹזָל, שֶׁנֶּאֱמַר [שה"ש ב, יד] יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר [שם ו, ט] אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי.
*היינו עגלה דלעיל.

רַבִּי אַחָא בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא נֶאֱמַר לָשׁוֹן זֶה מְשֻׁלֶּשֶׁת אֶלָּא גִּבּוֹרֵי כֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר [קהלת ד, יב] וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.
רַבִּי מְשַׁרְשְׁיָא אוֹמֵר מְשֻׁלֶּשֶׁת, מְשֻׁלָּשִׁים יִהְיוּ, שְׁלשָׁה פְעָמִים עֲתִידִים לִמְשׂל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. פַּעַם רִאשׁוֹנָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פַּעַם שְׁנִיָּה בִּשְׁנַיִם שְׁנַיִם. פַּעַם שְׁלִישִׁית כֻּלָּם כְּאַחַת לְהִלָּחֵם עִם בֶּן דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים ב, ב] יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ.

פסוק י

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
לָקַח אַבְרָהָם חַרְבּוֹ וּבִתֵּר אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִשְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ. אִלּוּלֵי לֹא בִתֵּר אַבְרָהָם לֹא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד, הוֹאִיל וּבִתֵּר אוֹתָם הִתִּישׁ אֶת כֹּחָם.
וְהִקְרִיב כָּל בֶּתֶר וָבֶּתֶר לִקְרַאת רֵעֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ.
וְגוֹזָל בֶּן יוֹנָה הִנִּיחַ חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֵין לְךָ צִפּוֹר בַּתּוֹרָה אֶלָּא בֶּן יוֹנָה בִּלְבָד.

פסוק יא

[וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא]
יָרַד הָעַיִט עֲלֵיהֶם לְפָרְדָן וּלְאַבְּדָן. וְאֵין הָעַיִט אֶלָּא בֶּן דָּוִד שֶׁנִּמְשַׁל לָעַיִט, שֶׁנֶּאֱמַר [ירמיה יב, ט] הָעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי [הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ לְכוּ אִסְפוּ כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה הֵתָיוּ לְאָכְלָה]. כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה אַבְרָהָם יוֹשֵׁב וּמֵנִיף עֲלֵיהֶם בְּסוּדָרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְשׂל בָּהֶם הָעַיִט עַד שֶׁבָּא הָעֶרֶב.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין מָשְׁלָן שֶׁל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת הָאֵלּוּ אֶלָּא יוֹם אֶחָד מִיּוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ וַדַּאי כִּדְבָרֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר [איכה א, יג] נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה, חוּץ מִשְּׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטֶה לָבֹא בַּמַּעֲרָב שְׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה, תָּשׁ כֹּחֵהוּ וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הָעֶרֶב יִצְמַח בֶּן דָּוִד אוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר [זכריה יד, ז] וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר.

נ.ב. בפיוטי רבי שמעון הגדול ליום ב' דר"ה לפני קדושה של שחרית (הנסיון השביעי) ניכר שמקור דבריו ממש במדרש זה שבפרקי דרבי אליעזר.

יוסף צ. הירשמן · 9 פברואר 2026

{יב} וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָֽפְלָ֣ה עַל-אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו:
{יג} וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי-גֵ֣ר | יִֽהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֨רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַֽעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
{יד} וְגַ֧ם אֶת-הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַֽחֲרֵי-כֵ֥ן יֵֽצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל:
{טו} וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל-אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה:
{טז} וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹֽא-שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָֽאֱמֹרִ֖י עַד-הֵֽנָּה:
{יז} וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַֽעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:

במדרש רבה:

יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא [וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם] (בראשית טו, יב),
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא עָבֵיד עֲבוֹדָה.

רַב אָמַר שְׁלשָׁה תַּרְדֵּמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה*.
תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן.
תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם,
וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כו, יב): וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ ה' עֲלֵיכֶם רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה.
*שם של חיה שנרדמת תרדימת חורף.

רַבִּי חֲנִינָה בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן,

נוֹבְלוֹת מִיתָה, שֵׁנָה.

נוֹבְלוֹת נְבוּאָה, חֲלוֹם.

נוֹבְלוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת.

רַבִּי אָבִין מוֹסִיף תַּרְתֵּין,

נוֹבְלוֹת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה.

נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה.

וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו.
אֵימָה, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב (דניאל ג, יט): בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא.
חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית.
גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן. רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן, רַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים דּוּכָסִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִפַּרְכוּן, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִסְטְרַטְלִיטִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִשִּׁשִׁים שִׁשִּׁים, דִּכְתִיב (דברים ח, טו): נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. נָחָשׁ, זוֹ בָּבֶל. שָׂרָף, זוֹ מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן. מָה עַקְרָב זוֹ יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הֶעֱמִידָה מַלְכוּת יָוָן מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים.
נֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ.

וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִין:
נוֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל.
גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב (אסתר ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, דִּכְתִיב (דניאל ז, ז): וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה.

פסוק יג

יח וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ [בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם] (בראשית טו, יג),
יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְפַזְּרָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי מְכַנְסָן.
יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְמַשְׁכְּנָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי פּוֹרְקָן.
יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְשַׁעְבְּדָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי גּוֹאֲלָן.

כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם,
מִשֶּׁיֵּרָאֶה לְךָ זָרַע.

אָמַר רַבִּי יוּדָן גֵּרוּת - בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, עַבְדּוּת עִנּוּי - לְאַסְפַּטְיָא* שֶׁלָּהֶם.
*לא ידעתי להלום פירושו.

פסוק יד

יט וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי (בראשית טו, יד),
הָיָה לוֹ לוֹמַר גַּם, מַאי וְגַם, אֶלָּא, גַּם, הוּא מִצְרַיִם, וְגַם, לְרַבּוֹת אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת - אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ.

דָּן אָנֹכִי.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא: בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ הִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו, וְשֶׁאִם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה גּוֹאֲלָן בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.
דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן (דברים ד, לד): מִלָּבוֹא לָקַחַת לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, עַד מוֹרָאִים גְּדוֹלִים*, אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה הֵם, אֱמֹר לוֹ צֵא מֵהֶם גּוֹי שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן.
רַבִּי אָבִין אָמַר בִּשְׁמוֹ גְּאָלָן, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.
*לשון הכתוב: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.

כ וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָדוֹל.
אָמַר רַבִּי אַחָא אַחַר כֵּן אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַחֲרֵי, מִשֶּׁאָבִיא עֲלֵיהֶם עֶשֶׂר מַכּוֹת וּלְאַחַר כָּךְ יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל,

פסוק טו

אָמַר לוֹ אַף אֲנִי בְּשִׁעְבּוּד?
אָמַר לוֹ וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה,
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שְׁלשָׁה הֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה,
אַבְרָהָם הָיָה שָׁוֶה לוֹ,
דָּוִד שָׁוֶה לוֹ,
גִּדְעוֹן לֹא שָׁוֶה לוֹ, לָמָּה (שופטים ח, כז): וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִּדְעוֹן לְאֵפוֹד, לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

פסוק יז-יח

כא וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה,
אֲמִיטְתָא* הֲוָת.
*אפילה.

וְהִנֵּה תַּנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד [אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה],
שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַרְבָּעָה דְּבָרִים הֶרְאָה לוֹ, גֵּיהִנֹּם, וּמַלְכֻיּוֹת, וּמַתַּן תּוֹרָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר לוֹ, כָּל זְמַן שֶׁבָּנֶיךָ עֲסוּקִים בִּשְׁתַּיִם, הֵם נִצּוֹלִים מִשְׁתַּיִם. פֵּרְשׁוּ מִשְׁתַּיִם, הֵם נִדּוֹנִין בִּשְׁתַּיִם. אָמַר לוֹ בַּמֶּה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיֵּרָדוּ בָנֶיךָ, בַּגֵּיהִנֹּם אוֹ בַּמַּלְכֻיּוֹת,
רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת.
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אִידֵי וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמְרוּ אַבְרָהָם בֵּרַר גֵּיהִנֹּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב, ל): אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם [וַה' הִסְגִּירָם].
[צוּרָם מְכָרָם], זֶה אַבְרָהָם.
וַה' הִסְגִּירָם, מְלַמֵּד שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְבָרָיו.

רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר כָּךְ הָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם יוֹשֵׁב וְתָמֵהַּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, אָמַר בַּמָּה אֶבְרֹר, בְּגֵיהִנֹּם אוֹ בְמַלְכֻיּוֹת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם קְטַע הָדֵין מוֹנִיטָא מִן כַּדּוּ* - בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר,
מַהוּ לֵאמֹר, בָּאנוּ לְמַחֲלֹקֶת רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אִידֵי וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא.
*כרות מטבע זה מכאן, והיינו שיפסול הגיהנום, ודריש ליה מהכתוב לקמן "ביום ההוא כרת ה'".

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר, אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סו, יב): הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם [וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה].
*עיין בעץ יוסף שמהפך הגירסא כאן, דפסוק "הרכבת אנוש לראשנו" שייך לשיטת רבי יודן רבי אידי ורבי חמא, ו"באנו באש ובמים" הוא הגיהנום, ואילו הפסוק "אם לא כי צורם מכרם" שהובא לעיל שייך לשיטת רבי חנינא בר פפא, ודו"ק.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אַף קְרִיעַת יַם סוּף הֶרְאָה לוֹ, דִּכְתִיב: אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קלו, יג): לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כח):

עָמַד אַבְרָהָם וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בְבָנָיו אַרְבַּע מַלֵכֻיּוֹת הַלָּלוּ.
נָפְלָה עָלָיו שְׁנַת תַּרְדֵּמָה וְיָשַׁן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית טו, יב] וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם,
וְכִי אָדָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן וְיָכֹל לְהִתְפַּלֵּל. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאַבְרָהָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן מִכֹּחַ הַתְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ בָנָיו עַל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת הָאֵלּוּ,
שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו,
אֵימָה זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית, דִּכְתִיב בָּהּ [דניאל ז, ז] דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא.
חֲשֵׁכָה זוֹ מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
גְּדֹלָה זוֹ מַלְכוּת מָדַי וּפָרַס, שֶׁגָּדְלָה לִמְכֹּר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם.
נֹפֶלֶת זוֹ מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁבְּיָדָם נָפְלָה עֲטֶרֶת יִשְׂרָאֵל.
עָלָיו אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁעֲלֵיהֶם בֶּן דָּוִד יִצְמַח, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קלב, יח] אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ.

רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר לֹא נִבְרְאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת הָאֵלּוּ אֶלָּא עֵצִים לַגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית טו, יז] וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר. וְאֵין תַּנּוּר וְלַפִּיד אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיה לא, ט] נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם.

יוסף צ. הירשמן · 9 פברואר 2026

ענין ארבע מלכויות בספר דניאל (פרק ז):

(א) בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר.
(ב) עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא.
(ג) וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא.
(ד) קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ.
(ה) וַאֲרוּ חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא.
(ו) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אׇחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּהּ וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשׇׁלְטָן יְהִיב לַהּ.
(ז) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כׇּל חֵיוָתָא דִּי קָדָמַהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ.
(ח) מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אׇחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַהּ וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן.
(ט) חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק.
(י) נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ.
(יא) חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָה חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא.
(יב) וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו שׇׁלְטָנְהוֹן וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד זְמַן וְעִדָּן.
(יג) חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי.
(יד) וְלֵהּ יְהִב שׇׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שׇׁלְטָנֵהּ שׇׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל.

בפירוש רש"י:
(א) באדין חלמא כתב - אז (החלום כתב) וראשי הדברים אמר:
(ב) וארו - והנה: ארבע רוחי שמיא מגיחין וגו' - ד' רוחות נושבות באות מד' רוחות העולם ונלחמות עם הים הגדול וסוערות אותו:
(ג) וארבע חיון - וד' חיות: שנין דא מן דא - משונות זו מזו:
(ד) קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה - היא כאריה ולה כנפי נשר זו היא מלכות בבל שהיתה מושלת באותה שעה וכך ראה אותה ירמיה שנאמר עלה אריה מסבכו (ירמיה ד) ואומר הנה כאשר ידאה וגו' (שם /ירמיה/ מח): עד די מריטו גפה - נמרטו כנפיה זו היא רמז למפלתה: ונטילת מן ארעא - ל' נסתלק מן הארץ רמז שתבטל המלכות מן הארץ: ולבב אנש - ל' חלשות כמו ידעו הגוים אנוש המה סלה:
(ה) אחרי - אחרת: תנינה - שעלתה שניה מן הים: דמיה לדוב - זה רמז למלכות פרס שתמלך אחר בבל שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב: דמיה לדוב - לדב כתיב כמו דיבא תרגום של זאב שאף זאב נקראת מלכות פרס שנא' ע"כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם: ולשטר חד הקימת - ולצד א' עמדה רמז לשיפסוק מלכות בבל תמתין פרס שנה אחת שתמלך מדי: ותלת עלעין בפומיה - שלש צלעות רבותינו פירשו ג' מדינות היו תמיד מורדות בה ומשלימות עמה פעמים בולעתן ופעמים פולטתן זהו בפומה בין שניה פעמים חוץ לשניה פעמים לתוכן ואני אומר תלת עלעין שלשה מלכים שיעמדו לפרס כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית: בשר שגיא - בשר הרבה:
(ו) גפין ארבע וגו' וארבעה ראשין - הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון במותו את מלכותו כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון שהחיה הזאת השלישית היא מלכות אנטיוכוס ונקרא נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל מנומרות ומשונות זו מזו: ושלטן יהב לה - וממשלה נתנה לה:
(ז) בחזוי ליליא - בלילה אחרת, השלש הראשונות ראה בלילה אחת, וזו בלילה אחרת על שם שהיא שקולה כנגד שלשתן בויקרא רבה: ושנין די פרזל לה - שיני ברזל לה: ומדקה - מדיקה ושוחקת הדק: ושארא - מותר אכילתה: וקרנין עשר - עשר קרנות זו פי' לו המלאך שהם עשרה מלכים שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית:
(ח) ואלו - כמו וארו לשון הנה: ממלל רברבן - דברי גאוה, הוא טיטוס שאחז"ל שחרף וגדף ונכנס להיכל בעזות פנים:
(ט) די כרסון רמיו - כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט אחד לדין וא' לצדקה לישראל: ועתיק יומין יתיב - הקדוש ברוך הוא יושב למשפט על המלכות הזו ועל שלפניה שהכעיסו לפניו והציקו לבניו:
כתלג חיור - ללבן עונות עמו: ושער ראשה כעמר נקא - מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו"ם לפניו ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה בויקרא רבה:
(י) די נור - של אש: נור דלק - אש בוערה: נגד ונפק - מושך ויצא: ישמשוניה - לעתיק יומין: דינא יתיב - המשפט נתישב לפניו: וספרין פתיחו - הספרים נפתחו ספרי העבירות והרעות שעשו:
(יא) מן קל מליא - מקול הדברים הגבוהים שהקרן מדברת עלתה חמתו של עתיק יומין: עד דקטלת חיותא והובד גשמה - אבד גופה: ליקדת אשא - ללבת אש הוא אשו של יעקב והיה בית יעקב אש וגו' (עובדיה א):
(יב) ושאר חיותא העדיו שלטנהון - ולשאר המלכיות הסירו מן השמים ממשלתהון: וארכה בחיין יהיבת להון - וזמן נתן להם בחיים עד יום מועד לעתיד לבא מלחמות גוג ומגוג: ארכא - המתנה:
(יג) כבר אנש אתה - הוא מלך המשיח: ועד עתיק יומיא - שהיה יושב במשפט ודן את האומות: מטא - הגיע:
(יד) וליה יהיב שלטן - ולאותו בן אדם נתן ממשלת האומות דימה כחיות וישראל דימה כבן אדם על שהם ענותנים ותמימים: די לא יעדה - יסיר:

(טו) אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי.
(טז) קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כׇּל דְּנָה וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי.
(יז) אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא.
(יח) וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא.
(יט) אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי הֲוָת שָׁנְיָה מִן כׇּלְּהֵין דְּחִילָה יַתִּירָה שִׁנַּהּ דִּי פַרְזֶל וְטִפְרַהּ דִּי נְחָשׁ אָכְלָה מַדְּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה.
(כ) וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאׇחֳרִי דִּי סִלְקַת וּנְפַלָה מִן קֳדָמַהּ תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן חַבְרָתַהּ.
(כא) חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהֹן.
(כב) עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין.
(כג) כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כׇּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כׇּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ.
(כד) וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאׇחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל.
(כה) וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן.
(כו) וְדִינָא יִתִּב וְשׇׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד סוֹפָא.
(כז) וּמַלְכוּתָא וְשׇׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כׇּל שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שׇׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן.
(כח) עַד כָּה סוֹפָא דִי מִלְּתָא אֲנָה דָנִיֵּאל שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת.

בפירוש רש"י:
(טו) אתכרית רוחי - לשון כי יכרה (שמות כא) ולשון ארמי ועברי שוין בו כלומר נסחה מתוך עומק כרייתה: בגו נדנה - בתוך תיקו נרתק שלו כלומר נבהלה רוחי בתוך הגוף מן החלום הזה:
(טז) קרבת על חד מן קאמיא - קרבתי אצל א' מן העומדים שם לפני עתיק הימים המלאכים נקראו עומדים שנא' (זכריה ג') בין העומדים האלה מפני שאין להם קפצים: ויציבא אבעא מנה - והאמת שאלתי ממנו:
(יז) ארבעה מלכין - ד' מלכיות:
(יח) ויקבלון מלכותא קדישי עליונין - אלו ישראל שיטלו ארץ מאדום שהיא רביעית:
(יט) אדין צבית ליצבא - אז חפצתי לעמוד על האמת מן החיה הרביעית: די הות שניא מן כולהון דחילה יתירה - אשר היתה משונה מכולן באימה יתירה:
(כ) ונפלה מן קדמה תלת - ונפלו מפניה שלש מן הראשונות: וקרנא דכן ועינין לה - והקרן אשר כזאת ועינים לה ככתוב למעלה:
(כא) חזה הוית - בחלומי הראשון שספרתי למעלה: עם קדישין - עם ישראל:
(כב) ודינא יהיב לקדישי עליונין - ונקמה נתן להם ממנה:
(כג) כן אמר - כה ענני המלאך הפותר לי את החלום:
(כד) וקרניא עשר - וקרנים י' אשר ראיתי לה זה פתרונו: מנה מלכותה - מאותה המלכות: ואחרין יקום אחריהון - והאחרון יקום אחריהן הוא טיטוס:
(כה) לצד עלאה - כלפי מעלה: ולקדישי עליונין יבלא - ולישראל יטריח ויציק: ויסבר להשניא זמנין ודת - ידמה בלבו להעבירם על כל מועדיהם ודתיהם: עד עידן ועידנין ופלג עידן - קץ סתום הוא זה כאשר נאמר לדניאל סתום הדברים וחתום ודרשוהו הראשונים איש לפי דעתו וכלו הקצים ויש לנו לפותרו עוד כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול"ה שנים האמור בסוף הספר אשרי המחכה וגו' ופי' המועד עד עת שני עתים וחצי עת ואמר שהעתים הם ד' מאות ופ' שמיום צאתם ממצרים עד שנבנה הבית, וד' מאות ועשר ימי מקדש ראשון הרי תת"ץ ועוד חצי העת הזה תמ"ה הרי אל"ף של"ה את אלה חשוב מעת הוסר התמיד עד שוב זבח התמיד אל מקומו והוא הוסר שש שנים לפני החורבן ויש קצת ראיה בספר זה, ועוד יש מביאין ראיה לחשבון זה הסתר אסתיר פני הסתר אסתיר בגי' אלף ושל"ה:
(כו) ודינא יתב - והדין נתישב לפני המקום: ושלטנה יהעדון - ושולטנו וממשלת של אותו המלכות יסירו מן השמים:
(כז) וישתמעון - יהיו נשמעים למצותו לעשותו:
(כח) עד כה - כאן: שגיא רעיוני יהבלונני - הרבה היו מחשבותי מבהלות אותי: וזיוי ישתנון - מראית יופי ותארי נשתנו: בלבי נטרת - בלבי צפנתי:

יוסף צ. הירשמן · 9 פברואר 2026

{יח} בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת-אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֨תִּי֙ אֶת-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד-הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר-פְּרָֽת:
{יט} אֶת-הַקֵּינִי֙ וְאֶת-הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי:
{כ} וְאֶת-הַֽחִתִּ֥י וְאֶת-הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת-הָֽרְפָאִֽים:
{כא} וְאֶת-הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת-הַֽכְּנַֽעֲנִ֔י וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת-הַיְבוּסִֽי: (ס)

במדרש רבה:

פסוק יח

כב בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח),
רַבִּי יוּדָן [אָמַר]: (וְ)רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא - חַד אָמַר הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא - חַד אָמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר עַד הַיּוֹם הַהוּא גִּלָּה לוֹ.

לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת,
רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר (תהלים קז, ב): יֹאמְרוּ גְאוּלֵי ה' אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם.
אָמַר רַבִּי אָבוּן כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (ירמיה לא, י): כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב [וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ].
רַבָּנָן אָמְרֵי (זכריה י, ח): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי אֶפְדֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי פְדִיתִים.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (ישעיה ד, ה): וַיִּבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיוֹן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּבָרָא, כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.

פסוקים יט-כא

כג רַבִּי דוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר כָּאן הַחִוִּי, לְפִיכָךְ הוּא מֵבִיא רְפָאִים תַּחְתֵּיהֶם.

רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
כָּךְ עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם לְהַנְחִיל לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶרֶץ עֲשָׂרָה עֲמָמִים, אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֶת הַקַּדְמֹנִי, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא שִׁבְעָה, אֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי, הֲרֵי שִׁבְעָה, וְלָמָּה נָתַן לָהֶם שִׁבְעָה [פרושן לעיל*],
*לא נמצא לפנינו לעיל כלום מענין זה, וחבל על דאבדין.

וְאֵיזֶה הֵם הַשְּׁלשָׁה שֶׁלֹא נִתַּן לָהֶם,
רַבִּי אוֹמֵר עֲרָבְיָה שַׁלְמָיָה נְוָטְיָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר דַּרְמוּסְקוֹס וְאַסְיָא וְאַסְפַּמְיָא.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר אַסְיָא וּתְרַקֵי וְקַרְטָגִינָה.
רַבָּנָן אַמְרֵי אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן, הֵם הַשְּׁלשָׁה שֶׁלֹא נִתַּן לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֱדוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב, ה): כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר, וּבְמוֹאָב כְּתִיב (דברים ב, ט): אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, קְנִזִּי הוּא מֵעֵשָׂו, קֵינִי וְקַדְמוֹנִי הוּא מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב, אֲבָל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יַחְזְרוּ וְיִהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְקַיֵּם מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
אֲבָל עַכְשָׁו שִׁבְעָה נָתַן לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, א): שִׁבְעָה גּוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ.

קישור ענין זה עם הענין שאחריו

אָמַר רַבִּי יִצְחָק חֲזִירְתָּא רָעֲיָא בַּעֲשָׂרָה* וְאִמַרְתָּא וְלָא בְחַד?
כָּל אִילֵין אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם דְּיָהֵב לֵיהּ אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי, וַעֲדַיִן (בראשית טז, א): וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ?
*החזירה רועה בעשרה, והיינו כנען ועשר אומות שלו.

פסוקי הגאולה שנזכרו במדרש:

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל:
וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם:
אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר:
וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה:
וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר: פ

יוסף צ. הירשמן · 9 פברואר 2026

בהודעה הקודמת הובאו פסוקי הגאולה: "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" וגו', ובמדרש הוזכרו כמה פסוקים המדברים על העתיד בלשון עבר כמו פסוק זה, וכבר הבאתי השלמת הכתובים מספר ישעיה (פרק ד) בהודעה הקודמת, וכעת אצטט השלמת הכתובים בספר זכריה (פרק י):

עַל הָרֹעִים חָרָה אַפִּי וְעַל הָעַתּוּדִים אֶפְקוֹד כִּי פָקַד ה' צְבָאוֹת אֶת עֶדְרוֹ אֶת בֵּית יְהוּדָה וְשָׂם אוֹתָם כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה:
מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו:
וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה וְנִלְחֲמוּ כִּי ה' עִמָּם וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים:
וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם:
וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ יָיִן וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ יָגֵל לִבָּם בַּה':
אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ:
וְאֶזְרָעֵם בָּעַמִּים וּבַמֶּרְחַקִּים יִזְכְּרוּנִי וְחָיוּ אֶת בְּנֵיהֶם וָשָׁבוּ:
וַהֲשִׁיבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם וְאֶל אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם:
וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר:
וְגִבַּרְתִּים בַּה' וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ נְאֻם ה': ס

בפירוש רש"י:

{ג} על הרועים חרה אפי. על מלכי נבוכדנצר וסנחריב (נ''א: מלכי יון): ועל העתודים. על שריהם וכן ת''י ועל מלכיא הוה רוגזי ועל שלטניא אנא מסער, ועכו''ם נמשלו לעתודים והצפיר והשעיר מלך אנטיוכס (דניאל ח), והרוצה לפרש הענין שלא במלכי עכו''ם יאמר העתודים לשון שרים כמו עורר לך רפאים כל עתודי ארץ (ישעיה יד): כסוס הודו במלחמה. כסוס אשר יוכר הודו במלחמה:
{ד} ממנו פנה. מהם מלכיהם מהם שריהם מהם לוחמי מלחמותם:
{ה} והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה. הרי מקרא זה מסורס והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוסים טיט חוצות, בוסים דורסים כמו יבוס קמינו (תהלים מד) בוססו את חלקתי (ירמיה יב): והובישו. בית יהודה את רוכבי הסוסים הבאים להלחם בם:
{ו} וגברתי את בית יהודה. במלחמת היונים: ואת בית יוסף אושיע. במקום שגלו שם בחלח ובחבור בימי סנחריב: והושבותים. כמו והושבתים לשון ישיבה: והיו כאשר לא זנחתים. כאלו לא זנחתים מעולם:
{ח} אשרקה להם. כדרך השורקים לסימן אות לבא אליו הטועה בדרך: ואקבצם. לעת הקץ לעתיד: כי פדיתים. כשאפדם: ורבו. בגולה כמו שרבו במצרים:
{ט} ואזרעם. תחלה בעמים כאדם הזורע סאה להכניס כמה כורין: וחיו את בניהם. עם בניהם:
{י} ולבנון. זה בהמ''ק: ולא ימצא להם. ולא יסופק להון:
{יא} ועבר בים צרה. ותעבור צרה בצור היושבת בתוך הים והוא ראש למלכות צור: והכה. הקב''ה אשר הוא המכה יכה בים גלים להשקיע את צור: כל מצולות יאור. היא מצרים:

השלמת הכתובים בספר ירמיה (לא):

שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ:
כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:
וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד:
אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם:
וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם ה': ס

בפירוש רש"י:

{ט} מזרה. ספריינ''ש בלע''ז: {יא} ונהרו. יאספו כמו נהר: {יג} דשן. שמן:

בספר תהילים (פרק קז):

הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר:
וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:

בפירוש רש"י:

{א} הודו לה' - יאמרו גאולי ה'. כשיפדם מיד צר:

יוסף צ. הירשמן · 10 פברואר 2026

{א} וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָֽלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר:
{ב} וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל-אַבְרָ֗ם הִנֵּה-נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא-נָא֙ אֶל-שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי:
{ג} וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵ֣שֶׁת-אַבְרָ֗ם אֶת-הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:

במדרש רבה:

פתיחה ופסוק א

[פרשה מה] א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר (בראשית טז, א),

(משלי לא, י): אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא (וגו') וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ,
מַהוּ מִכְרָהּ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עִבּוּרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל טז, ג): מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ,
אַבְרָם הָיָה גָּדוֹל מִנָּחוֹר שָׁנָה, וְנָחוֹר הָיָה גָּדוֹל מֵהָרָן שָׁנָה, נִמְצָא אַבְרָם גָּדוֹל מֵהָרָן שְׁתֵּי שָׁנִים, שָׁנָה לְעִבּוּרָהּ שֶׁל מִלְכָּה וְשָׁנָה לְעִבּוּרָהּ שֶׁל יִסְכָּה,
וְהָרָן מוֹלִיד לְשֵׁשׁ שָׁנִים וְאַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד.

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם לֹא יָלְדָה, אֲבָל אִלּוּ נִשַֹּׂאת לְאַחֵר יָלָדָה.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֹא לוֹ וְלֹא לְאַחֵר, וּמַה דִּכְתִיב: לֹא יָלְדָה לוֹ, לוֹ וְלָהּ.

וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר,
שִׁפְחַת מְלוֹג הָיְתָה וְהָיָה חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְלֹא הָיָה רַשַּׁאי לְמָכְרָהּ.
בְּעוֹן קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ מַהוּ דְּתָנָא עַבְדֵי מְלוֹג, אֲמַר לְהוֹן כְּמָה דְתֵימָא מְלוֹג מְלוֹג*.
*כדרך שמולגים ראש הבהמה להסיר השיער, והיינו שאוכל את הפירות ולא את הקרן.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הָגָר בִּתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָיְתָה, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה מַעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה בְּבֵיתוֹ, נָטַל בִּתּוֹ וּנְתָנָהּ לוֹ, אָמַר מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה וְלֹא גְבִירָה בְּבַיִת אַחֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר - הָא אַגְרִיךְ.
אַף אֲבִימֶלֶךְ כֵּיוָן שֶׁרָאָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה בְּבֵיתוֹ נָטַל בִּתּוֹ וּנְתָנָהּ לוֹ, אָמַר מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בַּבַּיִת הַזֶּה וְלֹא גְבִירָה בְּבַיִת אַחֶרֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, י): בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגָל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר.

פסוק ב

ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת (בראשית טז, ב),
אָמְרָה יָדְעַת אֲנָא מֵהֵיכָן הִיא סִבָּתִי, לֹא כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִי קָמֵיעַ הִיא צְרִיכָה, הִימוּס* הִיא צְרִיכָה, אֶלָּא הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת.
*נ"א: "מימוס", והוא מין רפואה.

[בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה]
תָּנֵי, כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ בֵּן כְּאִלּוּ הוּא מֵת, כְּאִלּוּ הוּא הָרוּס:
כְּאִלּוּ מֵת, (בראשית ל, א): וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי,
כְּאִלּוּ הוּא הָרוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טז, ב): אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה, וְאֵין בּוֹנִין אֶלָּא אֶת הֶהָרוּס.

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי,
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר לְקוֹל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א טו, א): וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'.

פסוק ג

ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ (בראשית טז, ג),
לְקָחַתָּהּ בִּדְבָרִים, אָמְרָה לָהּ אַשְׁרַיִךְ שֶׁאַתְּ מִדַּבֶּקֶת לַגּוּף הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן,
רַבִּי אַמֵּי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ מִנַּיִן תְּנֵינַן נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֶלָּא יוֹצִיא וְיִשָֹּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, מֵהָכָא מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן,
הֲדָא אַמְרָת אֵין יְשִׁיבַת חוּצָה לָאָרֶץ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן.

וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ [לוֹ לְאִשָּׁה]
וְלֹא לְאַחֵר לְאִשָּׁה,
וְלֹא לְפִילֶגֶשׁ.

יוסף צ. הירשמן · 10 פברואר 2026

{ד} וַיָּבֹ֥א אֶל-הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ:
{ה} וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל-אַבְרָם֘ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָֽנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָֽאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽי֗ךָ:
{ו} וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל-שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי-לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ:

במדרש רבה:

פסוק ד

ד וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר [וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ] (בראשית טז, ד),
רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא אָמַר מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה נִתְעַבְּרָה,
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְהָכְתִיב (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁלְטוּ בְּעַצְמָן וְהוֹצִיאוּ עֶרְוָתָן וְנִתְעַבְּרוּ כְּמִבִּיאָה שְׁנִיָּה.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי הַקּוֹצִין הַלָּלוּ אֵינָן לֹא מִתְנַכְּשִׁין וְלֹא נִזְרָעִים, מֵאֵילֵיהֶן הֵן יוֹצְאִים וּמִתַּמְּרִים וְעוֹלִים. הַחִטִּים הַלָּלוּ כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ עַד שֶׁלֹא יַעֲלוּ.

וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת?
רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע [בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה],
יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ.
רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר פַּפָּא: כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִתְרַפְּקוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָן.
רַבִּי הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רֹב הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד.

רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אָמַר: כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בַּעֲלֵיהֶן מֵהֶן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִין הִיא מִתְכַּעֶרֶת וּמִתְעַזֶּבֶת.
שֶׁכָּל תִּשְׁעִים שָׁנָה שֶׁלֹא יָלְדָה שָׂרָה הָיְתָה כְּכַלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ, וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה, וְהָיְתָה שָׂרָה אוֹמֶרֶת לָהֶם צְאוּ וְשַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל עֲלוּבָה,
וְהָיְתָה הָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם שָׂרַי גְבִרְתִּי אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹא נִתְעַבְּרָה וַאֲנִי בְּלַיְלָה אֶחָד נִתְעַבַּרְתִּי,
וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת עִם דָּא אֲנָא מִסַּב וּמִתַּן? הַלְוַאי מִסַּב וּמִתַּן עִם מָרָהּ, ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם.

פסוק ה

חֲמָסִי עָלֶיךָ [אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ]
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן חוֹמְסֵנִי אַתָּה בִּדְבָרִים, לָמָּה, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ בִּקְלוֹנִי וְשׁוֹתֵק.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בָּעֵי דִינִי גַבָּךְ.
מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים, נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר, אֲמַר לֵיהּ חַד, תְּבַע דִּיקָיוֹן דִּידִי, אֲמַר אַפְקוּהוּ. אֲמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ יִבְעֵי דִינִי גַּבָּךְ, אִלּוּ אֲמַרְתְּ תָּבוֹעַ דִּיקָיוֹן דִּידָן, כְּמָה דְּאַפְקָךְ כֵּן אַפְקַנִי, וְכַדּוּ דַאֲמַרְתְּ תְּבַע דִּיקָיוֹן דִּידִי*, לָךְ אַפֵּיק לִי לָא אַפֵּיק. כָּךְ אִלּוּ אֲמַרְתְּ וְאָנוּ הוֹלְכִים עֲרִירִים, כְּמָה דִּיהַב לָךְ כֵּן יְהַב לִי, וְכַדּוּ דַּאֲמַרְתְּ (בראשית טו, ב): אָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, לָךְ יָהֵיב וְלִי לָא יָהֵיב.
מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָלְכוּ לִלְווֹת זֶרַע מִן הַמֶּלֶךְ, אֲמַר לֵיהּ תַּשְׁאֵל לִי זֶרַע, אֲמַר וְיַהֲבוּן לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ יִבָּעֵי דִינִי גַּבָּךְ, אִלּוּ אֲמַרְתְּ תַּשְׁאֵל לָנוּ זֶרַע, כְּמָה דְּיָהֵיב לָךְ כֵּן הֲוָה יָהֵיב לִי, הָכָא נָמֵי אִלּוּ אֲמַרְתְּ הֵן לָנוּ לֹא נָתַתָּ זֶרַע, כְּמָה דְּיָהֵיב לָךְ הֲוָה יָהֵיב לִי, וְכַדּוּ דַּאֲמַרְתְּ (בראשית טו, ג): הֵן לִי לֹא נָתַתָּ זֶרַע, לָךְ יָהֵיב לִי לָא יָהֵיב.
רַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אָבוּן אָמַר חִמְּסָה בְּפָנָיו.
*משפטי ודיני.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַרְבַּע מִדּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּנָשִׁים, גַּרְגְּרָנִיּוֹת, צַיְּתָנִיּוֹת, עַצְלָנִיּוֹת, קַנְאָנִיּוֹת.
גַּרְגְּרָנִיּוֹת, מֵחַוָּה (בראשית ג, ו): וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל.
צַיְּתָנִיּוֹת (בראשית יח, י): וְשָׂרָה שֹׁמַעַת.
עַצְלָנִיּוֹת (בראשית יח, ו): מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת.
קַנְאָנִיּוֹת, דִּכְתִיב (בראשית ל, א): וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ.
רַבִּי יְהוּדָה בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אַף אִסְטְטָנִיּוֹת* וְדַבְּרָנִיּוֹת.
אִסְטְטָנִיּוֹת וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ.
וְדַבְּרָנִיּוֹת (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה.
רַבִּי לֵוִי אָמַר:
אַף גַּנָּבִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים.
יוֹצְאָנִיּוֹת (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה.
*ענין מחלוקת וקטטה.

[יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ]
רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, כָּל מִי שֶׁהִרְתִּיק* אַחַר מִדַּת הַדִּין לֹא יָצָא שָׁפוּי* מִתַּחַת יָדֶיהָ, רְאוּיָה הָיְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לְשָׁנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה (בראשית טז, ה): יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, נִמְנְעוּ מֵחַיֶּיהָ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה.
*הרתיק=דפק. שפוי=שקט, והטעם, שמעורר דינים, והם פוגעים תחילה במי שעוררם.
ומנין ל"ח שנים היינו מיום מותה עד מות אברהם, שהיה ראוי שלא יפרדו בחייהם ובמותם, ונדרש מדכתיב "ישפוט ה' ביני וביניך" שהמשפט הפריד ביניהם.

כְּתִיב (בראשית טז, ד): וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית טז, יא): הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בָּהּ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבְנֵךְ כְּתִיב.

(אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִלּוּ אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אָמַר כֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דַּיִּי, אֶלָּא שֶׁזָּכְתָה לְדַבֵּר עִמָּהּ הַמַּלְאָךְ).
*דרשה זו שייכת לקמן בענין "הנך הרה" וגו'.

פסוק ו

ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי, עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ,
אָמַר לָהּ: מָה אִכְפַּת לִי לֹא בְטוֹבָתָהּ וְלֹא בְרָעָתָהּ.
כְּתִיב (דברים כא, יד): לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ, וְזוֹ מֵאַחַר שֶׁצִּעַרְנוּ אוֹתָהּ אָנוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּהּ? לֹא אִכְפַּת לִי לֹא בְטוֹבָתָהּ וְלֹא בְרָעָתָהּ.
כְּתִיב (שמות כא, ח): לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ, וְזוֹ מֵאַחַר שֶׁעָשִׂינוּ אוֹתָהּ גְּבִירָה אָנוּ עוֹשִׂין אוֹתָהּ שִׁפְחָה? לֹא אִכְפַּת לִי לֹא בְטוֹבָתָהּ וְלֹא בְרָעָתָהּ.

וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ,
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מְנָעַתָּהּ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר טְפָחַתָּהּ בְּקוֹרְדִּקַיָסוֹן* עַל פָּנֶיהָ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא דְּלָיִים וּפַנְדִּיּוֹת* הוֹלִיכָה לָהּ לַמֶּרְחָץ.
*קורדקיסון=מנעל. *פנדיות, נ"א בלנריות, והם מיני בגדים, לומר שהעבידה אותה כדרך השפחות.

יוסף צ. הירשמן · 10 פברואר 2026

{ז} וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה עַל-עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל-הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר:
{ח} וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי-מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָֽנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת:
{ט} וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ:
{י} וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת-זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב:
{יא} וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי-שָׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה אֶל-עָנְיֵֽךְ:
{יב} וְה֤וּא יִֽהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל-פְּנֵ֥י כָל-אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן:

במדרש רבה:

פסוק ז

ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר (בראשית טז, ז),
בְּאוֹרְחָא דַּחֲלוּצָה.

פסוק ח

וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי,
מַתְלָא אָמַר אִם אָמַר לָךְ חַד: אוּנָיִךְ דַּחֲמַר, לָא תֵיחוּשׁ, תְּרֵין, עֲבֵיד לָךְ פָּרוֹכֵי*.
כָּךְ אַבְרָם אָמַר: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ, הַמַּלְאָךְ אָמַר: הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי - וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.
*לפי עניינו כלי השייך לחמור. והיינו שמתחילה חשבה ששיחררה אברהם ומשעבדים אותה לחינם, וכעת שמעה פעמיים שלא שוחררה.

פסוק ט-י

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
[וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן]

כַּמָּה מַלְאָכִים נִזְדַּוְּגוּ לָהּ?
רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר חֲמִשָּׁה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֲמִירָה, מַלְאָךְ.
רַבָּנָן אָמְרֵי אַרְבָּעָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מַלְאָךְ.

אָמַר רַבִּי חִיָּא בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה בֵּין רִאשׁוֹנִים לְאַחֲרוֹנִים, מָנוֹחַ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ (שופטים יג, כב): מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ, וְהָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי רוֹאָה חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בָּזֶה אַחַר זֶה וְלֹא נִתְיָרְאָה מֵהֶם.
אָמַר רַבִּי חִיָּא צִפָּרְנָן שֶׁל אָבוֹת וְלֹא כְרֵסָן שֶׁל בָּנִים.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק (משלי לא, כז): צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ צוֹפִים הָיוּ, וְהָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת בָּהֶם.

פסוק יא

ח וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ (בראשית טז, יא),
אָמַר רַבִּי יִצְחָק שְׁלשָׁה הֵן שֶׁנִּקְרְאוּ בִּשְׁמָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא נוֹצָרוּ, וְאֵלּוּ הֵן, יִצְחָק וּשְׁלֹמֹה וְיֹאשִׁיָּהוּ.
בְּיִצְחָק כְּתִיב (בראשית יז, יט): אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק.
בִּשְׁלֹמֹה מַה הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כב, ט): הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ.
בְּיֹאשִׁיָּהוּ כְּתִיב (מלכים א יג, ב): וַיִּקְרָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה' וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף יִשְׁמָעֵאל בָּאֻמּוֹת, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל.

פסוק יב

ט וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם (בראשית טז, יב),
רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ,
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁהַכֹּל יִהְיוּ גְדֵלִים בַּיִּשׁוּב וְהוּא יִהְיֶה גָדֵל בַּמִּדְבָּר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר פֶּרֶא אָדָם וַדַּאי, שֶׁהַכֹּל בּוֹזְזִים מָמוֹן וְהוּא בּוֹזֵז נְפָשׁוֹת.

יָדוֹ בַּכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ,
קְרִי בֵיהּ כָּלְבּוֹ, הוּא וְהַכֶּלֶב שָׁוִים, מַה הַכֶּלֶב אוֹכֵל נְבֵלוֹת אַף הוּא אוֹכֵל נְבֵלוֹת.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָתַי יָדוֹ בַּכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דניאל ב, לח): וּבְכָל דִּי דָּיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כח): לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַר מֶלֶךְ בָּבֶל, נְבוּכַד רֶאצַר כְּתִיב, שֶׁאֲצָרָן בַּמִּדְבָּר וַהֲרָגָן.

עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן,
הָכָא אַתְּ אָמַר יִשְׁכֹּן, וְהָתָם כְּתִיב (בראשית כה, יח): נָפָל,
אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ קַיָּם יִשְׁכֹּן, וּכְשֶׁמֵּת אַבְרָהָם נָפָל.
עַד שֶׁלֹא פָּשַׁט יָדוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, יִשְׁכֹּן. כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, נָפָל.
בָּעוֹלָם הַזֶּה יִשְׁכֹּן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא נָפָל.

נבואת ירמיה על מפלת בני ישמעאל ביד נבוכדנצר (פרק מט) שהוזכרה במדרש בסמוך:

(כח) לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה (כתיב נבוכדראצור, קרי:) נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוּמוּ עֲלוּ אֶל קֵדָר וְשׇׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם.
(כט) אׇהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכׇל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב.
(ל) נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצוֹר נְאֻם יְהֹוָה כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה.
(לא) קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח נְאֻם יְהֹוָה לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לוֹ בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ.
(לב) וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל וְזֵרִתִים לְכׇל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכׇּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם נְאֻם יְהֹוָה.
(לג) וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים שְׁמָמָה עַד עוֹלָם לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם.

בפירוש רש"י:
(כח) קדר - שוכני מדברות באהלים הם אין חומה ואין עיר:
(כט) מגור - אמאשמנ"ט בלעז, ל"א לשון יראה:
(ל) כי יעץ עליכם וגו' - ומה היא העצה קומו עלו אל גוי שליו:
(לא) בדד ישכונו - בטח ביחידות אין צריכין להתאסף ולישב ברוב אדם שאין יראים שיבא אויב עליהם:
(לב) קצוצי פאה - מוקצים מקצה אל קצה הרוחות:

יוסף צ. הירשמן · 10 פברואר 2026

{יג} וַתִּקְרָ֤א שֵׁם-יְהֹוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַֽחֲרֵ֥י רֹאִֽי:
{יד} עַל-כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין-קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד:
{טו} וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם-בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר-יָֽלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל:
{טז} וְאַבְרָ֕ם בֶּן-שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת-הָגָ֥ר אֶת-יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם: (ס)

במדרש רבה:

פסוק יג

י וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי (בראשית טז, יג),
רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן, מֵעוֹלָם לֹא נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׂיחַ עִם הָאִשָּׁה אֶלָּא עִם אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת*, וְאַף הִיא עַל יְדֵי עִלָּה. רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי בֵּירִי כַּמָּה כִרְכּוּרִים כִּרְכֵּר בִּשְׁבִיל לְהָשִׂיחַ עִמָּהּ. (בראשית יח, טו): וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
וְהָכְתִיב: וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר עַל יְדֵי מַלְאָךְ.
וְהָכְתִיב (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא אָמַר עַל יְדֵי מַלְאָךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר עַל יְדֵי שֵׁם.
*שרה אמנו, כדלקמן.

אַתָּה אֵל רֳאִי,
אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אַתָּה הוּא רוֹאֶה בְּעֶלְבּוֹן שֶׁל עֲלוּבִין.

כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי,
אָמְרָה לֹא דַּיִי שֶׁנִּזְקַקְתִּי לְדִבּוּר, אֶלָּא לְמַלְכוּת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ז, יח): [וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי ה"א וּמִי בֵיתִי] כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם.

רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי,
לֹא דַיִּי שֶׁנִּזְקַקְתִּי עִם גְּבִרְתִּי לִרְאוֹת הַמַּלְאָךְ, אֶלָּא שֶׁאֲפִלּוּ גְּבִרְתִּי שֶׁהָיְתָה עִמִּי לֹא רָאֲתָה.
דָּבָר אַחֵר, לֹא דַיִּי שֶׁנִּזְקַקְתִּי עִם גְּבִרְתִּי, אֶלָּא בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁאָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ עִבְרִי לְפָנַי, עָבְרָה לְפָנָיו, וְהָיְתָה מִסְתַּמֶּכֶת עַל שִׁפְחָתָהּ וְצִמְצְמָה פָּנֶיהָ וְלֹא רָאֲתָה הַמֶּלֶךְ וְהַשִּׁפְחָה רָאֲתָה.

[אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִלּוּ אֱלִישָׁע* הַנָּבִיא אָמַר כֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דַּיִּי, אֶלָּא שֶׁזָּכְתָה לְדַבֵּר עִמָּהּ הַמַּלְאָךְ].
*צ"ל: אל אישה. והיינו אל אברהם בעלה.

*מפסוק י"ד ואילך לא מצאתי מדברי חז"ל כלום.

לך לך מדרשי חז"ל - פרשת "לך לך"

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

נושאים דומים