- הודעות
- 895
- תודות
- 2,784
- נקודות
- 382
פתיחות לפרשת ברית מילה ממדרש רבי תנחומא:
פתיחה בדבר הלכה - אחר שמל נהיה תמים
טז וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לְרַפֹּאת מַכָּתוֹ בַּשַּׁבָּת?
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, כָּל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וּמִילָה וּרְפוּאָתָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.
אָמַר רַבִּי יוֹסִי, רְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוַת מִילָה שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, דִּכְתִיב: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל (ויקרא יב, ג), אֲפִלּוּ בַּשַּׁבָּת.
וּמִילָה סַכָּנַת נֶפֶשׁ הִיא, לְפִיכָךְ הֻתַּר לְרַפֹּאתָהּ בַּשַּׁבָּת.
וּכְשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, הִתְחִיל תָּמֵהַּ. אָמַר, עַד עַכְשָׁו אֲנִי תָּמִים, אִם אֲנִי מָל אֶהְיֶה חָסֵר.
חָמֵשׁ עָרְלוֹת הֵן, אַרְבַּע בָּאָדָם וְאֶחָד בָּאִילָן.
עָרְלַת הָאֹזֶן כְּתִיב בָּהּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם (ירמיה ו, י).
עָרְלַת הַלֵּב, דִּכְתִיב: וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם (דברים י, טז).
עָרְלַת לָשׁוֹן, דִּכְתִיב: עֲרַל שְׂפָתָיִם (שמות ו, יב).
עָרְלַת בָּשָׂר, דִּכְתִיב: וּמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם (בראשית יז, יא).
אִם אָמוּל אֶחָד מֵאֵלּוּ, נִמְצֵאתִי חָסֵר מֵאֵבָרַי.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁאַתָּה תָמִים שָׁלֵם, אַתָּה חָסֵר מֵחֲמִשָּׁה אֵבָרִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁלֹּא תָמוּל, הָיָה שִׁמְךָ אַבְרָם, א' אֶחָד, ב' שְׁנַיִם, ר' מָאתַיִם, מ' אַרְבָּעִים, הֲרֵי מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה. וּמִנְיַן אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה, מוּל וֶהְיֵה תָמִים.
כְּשֶׁמָּל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם. הוֹסִיף לוֹ ה', חֲמִשָּׁה, מִנְיַן רַמַ''ח אֵבָרִים. לְפִיכָךְ וֶהְיֵה תָמִים.
בענין שהקב"ה חיבב את המילה
יז הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ [אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ] (תהלים יח, לא).
מַהוּ תָּמִים? שֶׁחִבֵּב אֶת הַמִּילָה.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, גְּדוֹלָה מִצְוַת מִילָה שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ מִן הַפְּסוּקִין הַמְפֹרָשִׁין.
וְהָיָה יוֹשֵׁב אַבְרָהָם וְתָמֵהַּ הֵיאַךְ יִמּוֹל. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו.
כֵּיוָן שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ מָקוֹם וַעֲקָצוֹ עַקְרָב, וְנִמְצָא מָהוּל.
מִנַּיִן? מִן מַה שֶּׁכָּתוּב, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ, הֲרֵי אַתָּה מָהוּל.
וּכְתִיב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזּה נִמּוֹל אַבְרָהָם. מָל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא נִמּוֹל.
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאוֹהֵב שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְשַׁדֵּךְ בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיאַךְ יוּכַל לְסַפֵּר, אִם לְסַפֵּר בִּלְשׁוֹנוֹ, אִם עַל יְדֵי אַחֵר. הֵבִין הַמֶּלֶךְ מַה בְּלִבּוֹ. אָמַר לוֹ: יָדַעְתִּי מָה אַתָּה רוֹצֶה, הֲרֵי בִּתִּי לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ.
כָּךְ אַבְרָהָם, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, נִתְבַּיֵּשׁ וְנָפַל עַל פָּנָיו, בִּנְפִילָתוֹ נִמְצָא שֶׁהוּא מָהוּל.
אָמַר לוֹ: הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ [וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם].
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא), שֶׁצָּרַף אֶת זַרְעוֹ בִּבְרִית מִילָה, לְפִיכָךְ מָגֵן הוּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן חוֹסִין בּוֹ.
בפסוק א
[וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם]
וְלָמָּה לֹא נִמּוֹל אֶלָּא לְבֶן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לְלַמֵּד לַגֵּרִים שֶׁאִם בִּקֵּשׁ אָדָם לְהִתְגַּיֵּר, לֹא יְהֵא אוֹמֵר זָקֵן אֲנִי וְהֵיאַךְ אֲנִי מִתְגַּיֵּר, יִלְמֹד מֵאַבְרָהָם שֶׁמָּל בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לְכָךְ לֹא מָל אֶלָּא בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה.
בענין שהמילה תודיע גבורתו של אברהם בעולם
יח וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים [וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד].
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ (תהלים מה, ג-ד).
כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוּהוּ בְנֵי קֹרַח הַמִּזְמוֹר הַזֶּה? לֹא אֲמָרוּהוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד אַבְרָהָם.
יָפְיָפִיתָ [מִבְּנֵי אָדָם], מִבָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וּמִי הָיוּ בָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן? שֵׁת קַיִן מַהֲלַלְאֵל יֶרֶד חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לֶמֶךְ, נֹחַ וּבָנָיו, וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ בְּנֵי נֹחַ בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם (בראשית יא, ה).
הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ, כְּשֶׁאָמַרְתָּ לְמֶלֶךְ סְדוֹם אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. [כשם שהיית משיח כך הוצק חן בשפתותיך].
[ומה שכר נתנו לך], עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם. הִנֵּה לִי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתָ וְכָל מַה שֶּׁנִּשְׁתַּבַּחְתָּ [הנית לי], שֶׁיָּרַדְתָּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמִי לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן וְנִתְנַסִּיתָ בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת וְרָדַפְתָּ אַחַר הַמְּלָכִים וְנִשְׁתַּבַּחְתָּ בָּעוֹלָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהוֹדִיעַ גְּבוּרָתְךָ בָּעוֹלָם, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר, תֵּן אֶת הַמִּילָה בֵּין יְרֵכֶיךָ, וְהוּא הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.
[ואימתי כך? וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד].
*ההשלמות בסוגריים מרובעות הם מתוך מדרש "אגדת בראשית".
בפסוק ב
וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן יִמּוֹל. רָמַז לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֶמֶז, אָמַר לוֹ: וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה פָרֶה וְרָבֶה, אַתָּה צָרִיךְ לִמּוֹל.
בַּר קַפָּרָא אָמַר, אַבְרָהָם דָּרַשׁ מִקַּל וָחֹמֶר, אָמַר, הָאִילָנוֹת מֵהֵיכָן חַיָּבִין בָּעָרְלָה? מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין פֵּרוֹת, אַף אֲנִי מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה פֵרוֹת אֲנִי צָרִיךְ לִמּוֹל.
בענין שבזכות המילה העמיד שבעים נפש, משה רבינו ושבעים זקנים
יט וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ [וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד].
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם (תהלים כה, יד).
אֵי זֶה הוּא סוֹד שֶׁגִּלָּה לִירֵאָיו, זוֹ הַמִּילָה, שֶׁלֹּא גִלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטוֹרִין* שֶׁל מִילָה (אֶלָּא לְאַבְרָהָם) [מאדם עד עשרים דור, עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר] סוֹד ה' לִירֵאָיו, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה.
[אמר לו הקב"ה אם תתן מילה את נוטל סוד], מַהוּ סוֹד? ס' שִׁשִּׁים, ו' שִׁשָּׁה, ד' אַרְבָּעָה, הֲרֵי שִׁבְעִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, [בזכות מילה שאתה נותן] אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ שִׁבְעִים. שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה (דברים י, כב)
וַאֲנִי מַעֲמִיד מֵהֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יב, טז).
וַאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ מֹשֶׁה שֶׁיֶּהְגֶּה אֶת הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, [שנאמר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר].
[בזכות מה, בזכות מילה, שנאמר ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית (שם ה ב). ברית זו מילה].
לְפִיכָךְ כְּתִיב: סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.
[סוֹד ה' לִירֵאָיו - אמר לו הקדוש ב"ה לאברהם, דיו לעבד ששוה לקונו. ובריתו להודיעם (תהלים כה יד).
משל למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי, אמר מה אעשה לאוהבי זה, מה אתן לו, זהב וכסף יש לו, עבדים ושפחות יש לו, אלא הריני חורגו זונין* שלי, כך אמר הקדוש ב"ה לאברהם מה אתן לך, זהב וכסף יש לך, שנאמר וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג ב), אלא מה אני נותן לך, הרי אני חוגרך זונין שלי, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד. וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ (שם יז ב ג ד) - סוֹד ה' לִירֵאָיו. באגדת בראשית].
*מסטורין=סוד. *זונין=חגורת כלי הזיין.
בפסוק א
[וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים].
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, כְּשֶׁבָּרָאתִי עוֹלָמִי הָיִיתִי מְגַלְגֵּל בְּעֶשְׂרִים דּוֹר בִּשְׁבִילְךָ עַד שֶׁתָּבוֹא וְתִטּוֹל אֶת הַמִּילָה. עַכְשָׁו אִם אֵין אַתָּה נוֹטֵל אֶת הַמִּילָה, אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי אוֹמֵר לָעוֹלָם: דַּי - עַד כָּאן, וַאֲנִי מַחֲזִירוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ.
בפסוק ג
כ וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו [וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר].
עַד שֶׁלֹּא מָל, כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ, הָיָה נוֹפֵל. מִשֶּׁמָּל, הָיָה מֵסִיחַ עִמּוֹ וְהָיָה עוֹמֵד, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'. וְלֹא עוֹד אֶלָּא הָיָה נִגְלֶה עָלָיו וְהוּא יוֹשֵׁב, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.
עוד בענין חביבות מצות ברית מילה
חֲבִיבָה הַמִּילָה, שֶׁנִּשְׁבַּע ה' לְאַבְרָהָם, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מָהוּל אֵינוֹ יוֹרֵד לְגֵיהִנָּם, בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר [לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת].
וּמִי יֵרֵד לְשָׁם? רְאֵה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? אֶת הַקֵּנִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. [וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי], לָמָּה? שֶׁכֻּלָּם עֲרֵלִים.
וְכֵן יֶחְזְקֵאל רָאָה אֶת הָעֲרֵלִים יוֹרְדִין בָּהּ:
בֶּן אָדָם נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִידֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת יוֹרְדֵי בוֹר. מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים.
בְּתוֹךְ חַלְלֵי חֶרֶב יִפֹּלוּ חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ. יְדַבְּרוּ לוֹ אֵלֵי גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל אֶת עֹזְרָיו יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים חַלְלֵי חָרֶב.
שָׁם אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב. אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי בוֹר וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּית בְּאֶרֶץ חַיִּים.
[שָׁם עֵילָם וְכׇל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר. בְּתוֹךְ חֲלָלִים נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ בְּכׇל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי חֶרֶב כִּי נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן].
שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי חֶרֶב כִּי נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. [וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדוּ שְׁאוֹל בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲוֺנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם כִּי חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים.
וְאַתָּה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי חָרֶב.
שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכׇל נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת חַלְלֵי חָרֶב הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת יֹרְדֵי בוֹר].
שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכׇל צִדֹנִי אֲשֶׁר יָרְדוּ אֶת חֲלָלִים בְּחִתִּיתָם מִגְֿבוּרָתָם בּוֹשִׁים וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר.
[אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם עַל כׇּל הֲמוֹנֹה חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכׇל חֵילוֹ נְאֻם ה"א. כִּי נָתַתִּי אֶת חִתִּיתִי בְּאֶרֶץ חַיִּים וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכׇל הֲמוֹנֹה נְאֻם ה"א]. (יחזקאל לב, יח-ל).
וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר:
לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק (ישעיה ה, יד), לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ בְּרִית מִילָה. וּמִנַּיִן שֶׁהִיא נִקְרֵאת חֹק? וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (תהלים קה, י).
אֲבָל הַכּוֹפְרִים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּפְרוּ בְּה' וְהָלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם וְהֵן מוּלִין, ה' מוֹשֵׁךְ לָהֶן עָרְלָה וְנוֹפְלִין לְגֵיהִנָּם, שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ (תהלים נה, כא).
שָׁאַל אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִבֵּב אֶת הַמִּילָה, לָמָּה לֹא נְתָנָהּ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת?
אָמַר לוֹ: קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הִזְהִיר עָלֶיהָ, וְעַתָּה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ (שמות יט, ה).
אין ערל עומד לשרת לפני ה' - חתימה בענין הגאולה
וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה (ירמיה לג, כה) זוֹ בְרִית מִילָה.
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם.
מַהוּ כָּךְ, רְאֵה הֵיאַךְ הָיוּ מַכְעִיסִין אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם לִפְנֵי ה', שֶׁאַף הַכֹּהֲנִים הַמַּקְרִיבִים אֶת הַקָּרְבָּנוֹת הָיוּ עֲרֵלִים, בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם (יחזקאל מד, ז). וּכְתִיב: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹקִים כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל מד, ט).
וְאַף מַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּטְּלוּ אֶת הַמִּילָה, שֶׁהֲרֵי יְהוֹיָקִים מָשַׁךְ לוֹ עָרְלָה וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל תּוֹעֲבוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו (דה"ב לו, ח). מַה נִּמְצָא עָלָיו, שֶׁמָּשַׁךְ לוֹ עָרְלָה. וְיֵשׁ אוֹמֵר, שֶׁכָּתַב כְּתֹבֶת קַעֲקַע בִּבְשָׂרוֹ.
הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁהַכֹּהֲנִים וְהַמְּלָכִים בִּטְּלוּ אֶת הַמִּילָה.
אָמַר ה', אֲנִי אָמַרְתִּי לְאַהֲרֹן וּלְדָוִד שֶׁזַּרְעָם קַיָּם לְפָנַי לְעוֹלָם, הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח (דה"ב יג, ה). וְכֵן לְאַהֲרֹן נִשְׁבַּעְתִּי: בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִיא לִפְנֵי ה' (במדבר יח, יט), וְהֵן מְבַטְּלִין בְּרִית מִילָה?
אָמַר לוֹ ה' לַנָּבִיא, לֵךְ אֱמוֹר לָהֶן, כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלַּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם. גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי (ירמיה לג כ, כא).
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, אָמְרוּ הֲרֵי שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם (ירמיה לג, כד).
אָמַר לוֹ ה': הֲלֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם. אָמַר, אֵימָתַי מְאַסְתִּים? בְּשָׁעָה שֶׁבִּטְּלוּ פָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרָיו, כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. [גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים]. לָמָּה? שֶׁאֵין עָרֵל עוֹמֵד לְפָנַי לֶעָתִיד לָבוֹא.
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא (ישעיה נב, א).
אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן.
פתיחה בדבר הלכה - אחר שמל נהיה תמים
טז וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לְרַפֹּאת מַכָּתוֹ בַּשַּׁבָּת?
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, כָּל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וּמִילָה וּרְפוּאָתָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.
אָמַר רַבִּי יוֹסִי, רְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוַת מִילָה שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, דִּכְתִיב: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל (ויקרא יב, ג), אֲפִלּוּ בַּשַּׁבָּת.
וּמִילָה סַכָּנַת נֶפֶשׁ הִיא, לְפִיכָךְ הֻתַּר לְרַפֹּאתָהּ בַּשַּׁבָּת.
וּכְשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, הִתְחִיל תָּמֵהַּ. אָמַר, עַד עַכְשָׁו אֲנִי תָּמִים, אִם אֲנִי מָל אֶהְיֶה חָסֵר.
חָמֵשׁ עָרְלוֹת הֵן, אַרְבַּע בָּאָדָם וְאֶחָד בָּאִילָן.
עָרְלַת הָאֹזֶן כְּתִיב בָּהּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם (ירמיה ו, י).
עָרְלַת הַלֵּב, דִּכְתִיב: וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם (דברים י, טז).
עָרְלַת לָשׁוֹן, דִּכְתִיב: עֲרַל שְׂפָתָיִם (שמות ו, יב).
עָרְלַת בָּשָׂר, דִּכְתִיב: וּמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם (בראשית יז, יא).
אִם אָמוּל אֶחָד מֵאֵלּוּ, נִמְצֵאתִי חָסֵר מֵאֵבָרַי.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁאַתָּה תָמִים שָׁלֵם, אַתָּה חָסֵר מֵחֲמִשָּׁה אֵבָרִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁלֹּא תָמוּל, הָיָה שִׁמְךָ אַבְרָם, א' אֶחָד, ב' שְׁנַיִם, ר' מָאתַיִם, מ' אַרְבָּעִים, הֲרֵי מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה. וּמִנְיַן אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה, מוּל וֶהְיֵה תָמִים.
כְּשֶׁמָּל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם. הוֹסִיף לוֹ ה', חֲמִשָּׁה, מִנְיַן רַמַ''ח אֵבָרִים. לְפִיכָךְ וֶהְיֵה תָמִים.
בענין שהקב"ה חיבב את המילה
יז הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ [אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ] (תהלים יח, לא).
מַהוּ תָּמִים? שֶׁחִבֵּב אֶת הַמִּילָה.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, גְּדוֹלָה מִצְוַת מִילָה שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ מִן הַפְּסוּקִין הַמְפֹרָשִׁין.
וְהָיָה יוֹשֵׁב אַבְרָהָם וְתָמֵהַּ הֵיאַךְ יִמּוֹל. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו.
כֵּיוָן שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ מָקוֹם וַעֲקָצוֹ עַקְרָב, וְנִמְצָא מָהוּל.
מִנַּיִן? מִן מַה שֶּׁכָּתוּב, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ, הֲרֵי אַתָּה מָהוּל.
וּכְתִיב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזּה נִמּוֹל אַבְרָהָם. מָל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא נִמּוֹל.
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאוֹהֵב שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְשַׁדֵּךְ בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיאַךְ יוּכַל לְסַפֵּר, אִם לְסַפֵּר בִּלְשׁוֹנוֹ, אִם עַל יְדֵי אַחֵר. הֵבִין הַמֶּלֶךְ מַה בְּלִבּוֹ. אָמַר לוֹ: יָדַעְתִּי מָה אַתָּה רוֹצֶה, הֲרֵי בִּתִּי לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ.
כָּךְ אַבְרָהָם, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, נִתְבַּיֵּשׁ וְנָפַל עַל פָּנָיו, בִּנְפִילָתוֹ נִמְצָא שֶׁהוּא מָהוּל.
אָמַר לוֹ: הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ [וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם].
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא), שֶׁצָּרַף אֶת זַרְעוֹ בִּבְרִית מִילָה, לְפִיכָךְ מָגֵן הוּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן חוֹסִין בּוֹ.
בפסוק א
[וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם]
וְלָמָּה לֹא נִמּוֹל אֶלָּא לְבֶן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לְלַמֵּד לַגֵּרִים שֶׁאִם בִּקֵּשׁ אָדָם לְהִתְגַּיֵּר, לֹא יְהֵא אוֹמֵר זָקֵן אֲנִי וְהֵיאַךְ אֲנִי מִתְגַּיֵּר, יִלְמֹד מֵאַבְרָהָם שֶׁמָּל בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לְכָךְ לֹא מָל אֶלָּא בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה.
בענין שהמילה תודיע גבורתו של אברהם בעולם
יח וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים [וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד].
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ (תהלים מה, ג-ד).
כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוּהוּ בְנֵי קֹרַח הַמִּזְמוֹר הַזֶּה? לֹא אֲמָרוּהוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד אַבְרָהָם.
יָפְיָפִיתָ [מִבְּנֵי אָדָם], מִבָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וּמִי הָיוּ בָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן? שֵׁת קַיִן מַהֲלַלְאֵל יֶרֶד חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לֶמֶךְ, נֹחַ וּבָנָיו, וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ בְּנֵי נֹחַ בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם (בראשית יא, ה).
הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ, כְּשֶׁאָמַרְתָּ לְמֶלֶךְ סְדוֹם אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. [כשם שהיית משיח כך הוצק חן בשפתותיך].
[ומה שכר נתנו לך], עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם. הִנֵּה לִי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתָ וְכָל מַה שֶּׁנִּשְׁתַּבַּחְתָּ [הנית לי], שֶׁיָּרַדְתָּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמִי לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן וְנִתְנַסִּיתָ בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת וְרָדַפְתָּ אַחַר הַמְּלָכִים וְנִשְׁתַּבַּחְתָּ בָּעוֹלָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהוֹדִיעַ גְּבוּרָתְךָ בָּעוֹלָם, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר, תֵּן אֶת הַמִּילָה בֵּין יְרֵכֶיךָ, וְהוּא הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.
[ואימתי כך? וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד].
*ההשלמות בסוגריים מרובעות הם מתוך מדרש "אגדת בראשית".
בפסוק ב
וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן יִמּוֹל. רָמַז לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֶמֶז, אָמַר לוֹ: וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה פָרֶה וְרָבֶה, אַתָּה צָרִיךְ לִמּוֹל.
בַּר קַפָּרָא אָמַר, אַבְרָהָם דָּרַשׁ מִקַּל וָחֹמֶר, אָמַר, הָאִילָנוֹת מֵהֵיכָן חַיָּבִין בָּעָרְלָה? מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין פֵּרוֹת, אַף אֲנִי מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה פֵרוֹת אֲנִי צָרִיךְ לִמּוֹל.
בענין שבזכות המילה העמיד שבעים נפש, משה רבינו ושבעים זקנים
יט וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ [וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד].
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם (תהלים כה, יד).
אֵי זֶה הוּא סוֹד שֶׁגִּלָּה לִירֵאָיו, זוֹ הַמִּילָה, שֶׁלֹּא גִלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטוֹרִין* שֶׁל מִילָה (אֶלָּא לְאַבְרָהָם) [מאדם עד עשרים דור, עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר] סוֹד ה' לִירֵאָיו, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה.
[אמר לו הקב"ה אם תתן מילה את נוטל סוד], מַהוּ סוֹד? ס' שִׁשִּׁים, ו' שִׁשָּׁה, ד' אַרְבָּעָה, הֲרֵי שִׁבְעִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, [בזכות מילה שאתה נותן] אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ שִׁבְעִים. שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה (דברים י, כב)
וַאֲנִי מַעֲמִיד מֵהֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יב, טז).
וַאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ מֹשֶׁה שֶׁיֶּהְגֶּה אֶת הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, [שנאמר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר].
[בזכות מה, בזכות מילה, שנאמר ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית (שם ה ב). ברית זו מילה].
לְפִיכָךְ כְּתִיב: סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.
[סוֹד ה' לִירֵאָיו - אמר לו הקדוש ב"ה לאברהם, דיו לעבד ששוה לקונו. ובריתו להודיעם (תהלים כה יד).
משל למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי, אמר מה אעשה לאוהבי זה, מה אתן לו, זהב וכסף יש לו, עבדים ושפחות יש לו, אלא הריני חורגו זונין* שלי, כך אמר הקדוש ב"ה לאברהם מה אתן לך, זהב וכסף יש לך, שנאמר וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג ב), אלא מה אני נותן לך, הרי אני חוגרך זונין שלי, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד. וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ (שם יז ב ג ד) - סוֹד ה' לִירֵאָיו. באגדת בראשית].
*מסטורין=סוד. *זונין=חגורת כלי הזיין.
בפסוק א
[וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים].
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, כְּשֶׁבָּרָאתִי עוֹלָמִי הָיִיתִי מְגַלְגֵּל בְּעֶשְׂרִים דּוֹר בִּשְׁבִילְךָ עַד שֶׁתָּבוֹא וְתִטּוֹל אֶת הַמִּילָה. עַכְשָׁו אִם אֵין אַתָּה נוֹטֵל אֶת הַמִּילָה, אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי אוֹמֵר לָעוֹלָם: דַּי - עַד כָּאן, וַאֲנִי מַחֲזִירוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ.
בפסוק ג
כ וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו [וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר].
עַד שֶׁלֹּא מָל, כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ, הָיָה נוֹפֵל. מִשֶּׁמָּל, הָיָה מֵסִיחַ עִמּוֹ וְהָיָה עוֹמֵד, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'. וְלֹא עוֹד אֶלָּא הָיָה נִגְלֶה עָלָיו וְהוּא יוֹשֵׁב, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.
עוד בענין חביבות מצות ברית מילה
חֲבִיבָה הַמִּילָה, שֶׁנִּשְׁבַּע ה' לְאַבְרָהָם, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מָהוּל אֵינוֹ יוֹרֵד לְגֵיהִנָּם, בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר [לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת].
וּמִי יֵרֵד לְשָׁם? רְאֵה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? אֶת הַקֵּנִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. [וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי], לָמָּה? שֶׁכֻּלָּם עֲרֵלִים.
וְכֵן יֶחְזְקֵאל רָאָה אֶת הָעֲרֵלִים יוֹרְדִין בָּהּ:
בֶּן אָדָם נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִידֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת יוֹרְדֵי בוֹר. מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים.
בְּתוֹךְ חַלְלֵי חֶרֶב יִפֹּלוּ חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ. יְדַבְּרוּ לוֹ אֵלֵי גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל אֶת עֹזְרָיו יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים חַלְלֵי חָרֶב.
שָׁם אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב. אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי בוֹר וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּית בְּאֶרֶץ חַיִּים.
[שָׁם עֵילָם וְכׇל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר. בְּתוֹךְ חֲלָלִים נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ בְּכׇל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי חֶרֶב כִּי נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן].
שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי חֶרֶב כִּי נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. [וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדוּ שְׁאוֹל בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲוֺנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם כִּי חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים.
וְאַתָּה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי חָרֶב.
שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכׇל נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת חַלְלֵי חָרֶב הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת יֹרְדֵי בוֹר].
שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכׇל צִדֹנִי אֲשֶׁר יָרְדוּ אֶת חֲלָלִים בְּחִתִּיתָם מִגְֿבוּרָתָם בּוֹשִׁים וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר.
[אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם עַל כׇּל הֲמוֹנֹה חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכׇל חֵילוֹ נְאֻם ה"א. כִּי נָתַתִּי אֶת חִתִּיתִי בְּאֶרֶץ חַיִּים וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכׇל הֲמוֹנֹה נְאֻם ה"א]. (יחזקאל לב, יח-ל).
וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר:
לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק (ישעיה ה, יד), לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ בְּרִית מִילָה. וּמִנַּיִן שֶׁהִיא נִקְרֵאת חֹק? וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (תהלים קה, י).
אֲבָל הַכּוֹפְרִים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּפְרוּ בְּה' וְהָלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם וְהֵן מוּלִין, ה' מוֹשֵׁךְ לָהֶן עָרְלָה וְנוֹפְלִין לְגֵיהִנָּם, שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ (תהלים נה, כא).
שָׁאַל אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִבֵּב אֶת הַמִּילָה, לָמָּה לֹא נְתָנָהּ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת?
אָמַר לוֹ: קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הִזְהִיר עָלֶיהָ, וְעַתָּה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ (שמות יט, ה).
אין ערל עומד לשרת לפני ה' - חתימה בענין הגאולה
וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה (ירמיה לג, כה) זוֹ בְרִית מִילָה.
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם.
מַהוּ כָּךְ, רְאֵה הֵיאַךְ הָיוּ מַכְעִיסִין אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם לִפְנֵי ה', שֶׁאַף הַכֹּהֲנִים הַמַּקְרִיבִים אֶת הַקָּרְבָּנוֹת הָיוּ עֲרֵלִים, בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם (יחזקאל מד, ז). וּכְתִיב: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹקִים כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל מד, ט).
וְאַף מַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּטְּלוּ אֶת הַמִּילָה, שֶׁהֲרֵי יְהוֹיָקִים מָשַׁךְ לוֹ עָרְלָה וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל תּוֹעֲבוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו (דה"ב לו, ח). מַה נִּמְצָא עָלָיו, שֶׁמָּשַׁךְ לוֹ עָרְלָה. וְיֵשׁ אוֹמֵר, שֶׁכָּתַב כְּתֹבֶת קַעֲקַע בִּבְשָׂרוֹ.
הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁהַכֹּהֲנִים וְהַמְּלָכִים בִּטְּלוּ אֶת הַמִּילָה.
אָמַר ה', אֲנִי אָמַרְתִּי לְאַהֲרֹן וּלְדָוִד שֶׁזַּרְעָם קַיָּם לְפָנַי לְעוֹלָם, הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח (דה"ב יג, ה). וְכֵן לְאַהֲרֹן נִשְׁבַּעְתִּי: בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִיא לִפְנֵי ה' (במדבר יח, יט), וְהֵן מְבַטְּלִין בְּרִית מִילָה?
אָמַר לוֹ ה' לַנָּבִיא, לֵךְ אֱמוֹר לָהֶן, כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלַּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם. גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי (ירמיה לג כ, כא).
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, אָמְרוּ הֲרֵי שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם (ירמיה לג, כד).
אָמַר לוֹ ה': הֲלֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם. אָמַר, אֵימָתַי מְאַסְתִּים? בְּשָׁעָה שֶׁבִּטְּלוּ פָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרָיו, כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. [גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים]. לָמָּה? שֶׁאֵין עָרֵל עוֹמֵד לְפָנַי לֶעָתִיד לָבוֹא.
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא (ישעיה נב, א).
אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן.
נערך לאחרונה: