- הודעות
- 4,733
- תודות
- 17,205
- נקודות
- 895
סגולת היחיד ותוקף התפילה בראש השנה
יסוד עצום ונפלא בדבר כוחה של תפילת יחיד בראש השנה, מתגלה לנו מתוך סוגיה הלכתית עמוקה במסכת בבא מציעא (ק"ו ע"ב). הגמרא דנה בדיני שוכר ומשכיר, ומתווה את ההלכה במקרה שבו פקדה את האזור "מכת מדינה" וכל השדות כולם נפגעו ונשתדפו. ככלל, כאשר מדובר באסון כללי הפוקד את המדינה כולה, זכאי השוכר לנכות מדמי השכירות שנקבעו מראש. אולם, ההלכה משתנה כאשר המשכיר התנה מראש ואמר לשוכר: "אני משכיר לך שדה זו על מנת שתזרע בה חיטים בלבד", ואילו השוכר שינה מדעתו וזרע בה שעורים. במקרה כזה, אף אם הכתה מכת מדינה בכל האזור כולו, אין השוכר יכול לנכות מדמי השכירות. המשכיר יכול לטעון כלפיו בטענה משפטית ורוחנית ניצחת: "אני התפללתי בראש השנה על שדה החיטים שלי שתצליח, ואילו היית זורע חיטים – תפילתי הייתה מתקיימת, שכן לא ביקשתי שפע על שעורים אלא על חיטים".
בביאור סוגיה זו, מביא רש"י הקדוש דברים נחרצים המאירים את מהות היום. הוא מפרש את טענת המשכיר על פי הפסוק באיוב (כב, כח): "ותגזור אומר ויקם לך", ומסביר: כל מה שיבקש האדם מן היוצר בראש השנה – גזירתו מתקיימת והקב"ה עושה רצונו. דין זה לא נשאר רק בגדר אגדה או רעיון מוסרי, אלא נקבע להלכה למעשה בשולחן ערוך (חושן משפט), ומכאן מוכח באופן מוחלט כי בכוחה של תפילת ראש השנה לפעול ולשנות את המציאות הגשמית והטבעית.
כאשר מתבוננים בדברים, עולה תובנה מרעישה ומעוררת השראה: על מי מדובר כאן בגמרא? האם הטענה שגזירתו מתקיימת נאמרה רק על צדיק תמים, תלמיד חכם עצום או עובד השם נעלה? התשובה היא לא. הסוגיה עוסקת באדם מן השורה – "איש שדה" כפרי ופשוט. מזה אנו למדים על סגולתו הכבירה והמיוחדת של יום ראש השנה: זהו יום שבו שערי שמים פתוחים לרווחה, וכל יהודי, באשר הוא שם, מקבל כוח של מנהיג וגוזר. גם האדם הפשוט ביותר, כשהוא עומד בתפילה ומבקש לפני בורא עולם ביום הדין, מסוגל להגיע למדרגה שבה תפילותיו מתקבלות במלואן ופועלות ישועות לשנה כולה.
בביאור סוגיה זו, מביא רש"י הקדוש דברים נחרצים המאירים את מהות היום. הוא מפרש את טענת המשכיר על פי הפסוק באיוב (כב, כח): "ותגזור אומר ויקם לך", ומסביר: כל מה שיבקש האדם מן היוצר בראש השנה – גזירתו מתקיימת והקב"ה עושה רצונו. דין זה לא נשאר רק בגדר אגדה או רעיון מוסרי, אלא נקבע להלכה למעשה בשולחן ערוך (חושן משפט), ומכאן מוכח באופן מוחלט כי בכוחה של תפילת ראש השנה לפעול ולשנות את המציאות הגשמית והטבעית.
כאשר מתבוננים בדברים, עולה תובנה מרעישה ומעוררת השראה: על מי מדובר כאן בגמרא? האם הטענה שגזירתו מתקיימת נאמרה רק על צדיק תמים, תלמיד חכם עצום או עובד השם נעלה? התשובה היא לא. הסוגיה עוסקת באדם מן השורה – "איש שדה" כפרי ופשוט. מזה אנו למדים על סגולתו הכבירה והמיוחדת של יום ראש השנה: זהו יום שבו שערי שמים פתוחים לרווחה, וכל יהודי, באשר הוא שם, מקבל כוח של מנהיג וגוזר. גם האדם הפשוט ביותר, כשהוא עומד בתפילה ומבקש לפני בורא עולם ביום הדין, מסוגל להגיע למדרגה שבה תפילותיו מתקבלות במלואן ופועלות ישועות לשנה כולה.
(הרב יוסף ברגר)
