וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר (ל, כד)

בקשת רחל היתה, שבנה יוסיף תמיד בשלמותו כך שיהיה הוא בעצמו "בן אחר", שכל יום ויום הוא יתחדש ולא יהיה אותו הבן שהיה אתמול.
שם משמואל, תורה שבכתב
 

ראובן הלך בתקופת קציר החיטים, ומצא בשדה את צמח הדודאים, והביא אותו ללאה אימו. רחל ביקשה מלאה את הדודאים, ולאה נתנה לה.
ללאה נולדו עוד שני בנים: יששכר וזבולון. ואחריהם נולדה לה בת, ולאה קראה לה דינה.
ה' זכר את רחל ושמע לקול תפילתה, ונולד לה בן. רחל קראה לבנה יוסף.
​
שם הבן / הבתפירוש שמו
יששכרנתן ה' את שכרי על שנתתי את שפחתי ליעקב
זבולוןה' נתן חלק טוב ובזכותו יהיה מעתה עיקר הזבול (הדירה) של יעקב בביתי
יוסףאסף ה' את חרפתי, ויוסף ה' לי בן אחר
דינהלאה דנה דין בעצמה וביקשה שיהיה לה בת ולא בן


לאחר שהסתיימו ארבע-עשר השנים שיעקב רעה את צאן לבן בשביל רחל ולאה, ולאחר שנולד יוסף, אמר יעקב ללבן שברצונו לשוב אל ארץ אבותיו.

לבן אמר ליעקב, שהוא מנחש שה' ברך אותו בזכותו, ולכן הוא מבקש שיישאר אצלו, וירעה את צאנו.

תורה שבכתב​
 
הזכויות שבזכותם נפקדה רחל
וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל (ל, כב)

רש"י מבאר שה' זכר לרחל שתי זכירות, שבזכותם נפקדה, ואלו הם:

א. זכר לה שמסרה את הסימנים לאחותה, כדי שלא תתבזה.

ב. זכר את הצער שהיה לרחל, מכך שחששה שמא יגרשה יעקב – לפי שאין לה בנים, ותעלה בגורלו של עשיו.



מוסיף רש"י: "ואף עשו הרשע כך עלה בלבו, כששמע שאין לה בנים. הוא שיסד הפיט 'האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה'" (כשראה עשיו -האדמון שלא ילדה רחל, רצה לקחתה לו, ורחל נבהלה מכך).
תורה שבכתב
 
רחל נפקדה בזכות תפילת רבים
וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים אֶת רָחֵל (ל, כב)

המדרש אומר שרחל נפקדה בזכות שהיו איתה רבים בתפילתה:

"פדה בשלום נפשי", הכתוב מדבר ברחל. אמרה רחל: פדה בשלום נפשי - מי שנתן לי בנים, מי גרם? "כי ברבים היו עמדי". מלמד שהכל עסקו בתפלה עם רחל. ר' חונא בשם ר' אחא אמר: "ויזכר אלקים את רחל" - בזכות רחל. "את" לרבות - בזכות לאה.



"וישמע אליה אלקים" - בזכות יעקב. "ויפתח את רחמה" - בזכות השפחות. וזה מה שכתוב: "כי ברבים היו עמדי".
מדרש הגדול, תורה שבכתב
 
הסימן שבעזרתו מצא ראובן את הדודאים

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה (ל, יד)


בספר צרור המור כותב על טבע צמח הדודאים, שהעוקר אותו מת מיד, ולפי סימן זה מצא אותם ראובן. כי ראובן קשר את חמורו לצמח, והלך. והחמור ניסה להשתחרר מהחבלים שקשרו אותו, ועקר על ידי זה את הצמח, ומיד כשנעקר מת החמור. וכשראה ראובן שהחמור מת בעקירת הצמח, הבין שזהו צמח הדודאים.
תורה שבכתב
 
בני היקר, מה משנה איך החליף, העיקר שסוף כל סוף יעקב התעשר מזה...

וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וגו' (לא, מא).
חסידים מספרים, הגיע אחד לרבי ר' העניך מאלכסנדר זצ"ל בשאלה, מה תועלת יש לחסידים מנסיעתם לרבי? מובן אלו שיושבים בשולחן ושומעים את התורה שהרבי אומר, מקבלים שיריים. אבל הללו שנדחקים בשורה החמישית שביעית ועשירית, דברי תורה אינם שומעים, את הרבי אינם רואים, שיריים לא מגיע אליהם, אם כן מה התועלת בנסיעה?
ענה לו הרבי בסיפור, כשהייתי ילד ולמדתי בחיידר, את הפסוק 'ותחלף את משכורתי עשרת מונים'. שאלתי את המלמד כיצד יתכן מאה פעמים, אמר עקודים ועשה ברודים וכו, אבל למאה זה לא מגיע? ענה לי המלמד: בני היקר, מה משנה איך החליף, אני יודע דבר אחד שסוף כל סוף יעקב התעשר מזה, מה נפקא מינה איך התעשר? העיקר שהתעשר.
כמו כן בני, אני רואה שעל ידי הנסיעות נוסף לחסידים תורה יראת שמיים ויהדות, די לי בזה, העיקר שהתעשרו.
יגדיל תורה - בפרשתנו, אור לישרים
 
הוכיח את לבן ביחידות שלא יכלם

וירב בלבן וגו' (לא, לו).
וירב בלבן - פירוש בערך לבן היה הדבר ניכר שהוא מריבה, אבל אם היו הדברים לאדם אחר לא תקרא מריבה, וכן תמצא שאמרו ז"ל (ב"ר עד י) וזה לשונם קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים וכו', פיוסים יעקב מפייס לחמיו וכו' ע"כ, וזה מכוון לדברינו ואולי יכוין עוד שלא רב עמו בכנופיית אנשים אלא בייחוד עמו, והוא אומרו "וירב בלבן" פירוש בייחוד עמו שלא יכלם בתוכחתו.

אור החיים הק' - בפרשתנו
 
וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ (לא, יח)

יעקב אבינו היה מושל על ממונו והנהיג את רכושו – "וינהג את כל מקנהו ואת כל רכושו", ולא כמו רוב בני אדם שממונם שולט בהם ומנהיגם.
דברי ישראל, תורה שבכתב
 
​
לבן ביקש מיעקב, שיאמר מה השכר שהוא רוצה בעבור עבודתו. ויעקב אמר לו שיוציא מתוך הצאן - את כל הכבשים החומים ואת כל העיזים הטלואים והנקודים. ומעתה כל הכבשים החומים שייולדו וכל העיזים הטלואים והנקודים ייקח בשכרו.

לבן הסכים לבקשת יעקב, והפריד את הכבשים החומים ואת העיזים הנקודים והטלואים, ומסרם ביד בניו, והרחיק אותם מצאן יעקב דרך של שלושה ימים.

יעקב חרט על מקלות דוגמאות של נקודים עקודים וברודים, ושם אותם לפני המים כשבאו הצאן לשתות, כדי שיראו הצאן את המקלות וילדו כדוגמתם. כמו כן חילק יעקב את הצאן ושם את הנקודים והטלואים לפני יתר הצאן, כדי שילדו הצאן כמותם. ואכן רבתה הברכה בצאן יעקב, וכל הצאן ילדו כפי הדוגמאות האלו.
​

נקודיםכי ראה ה' בעניי
טלואיםכי שמע ה' ששנואה אני
עקודיםהפעם ילווה אישי אלי
ברודיםהפעם אודה את ה'
דןה' דן אותי ושמע בקולי
נפתלימלשון "עיקש ופתלתול". התעקשתי והפצרתי להיות שווה עם אחותי
גדלשון "מזל" - בא מזל טוב
אשרבאושר שלי מאשרות אותי הבנות
יעקב מכר את הכבשים ואת העיזים שקיבל, וקנה בכסף שקיבל, עבדים ושפחות גמלים וחמורים.

יעקב שמע את בניו של לבן אומרים שאת כל חילו עשה משל אביהם, וראה שלבן אינו מתייחס אליו כתמול שלשום.

ה' אמר ליעקב לשוב אל ארץ אבותיו, והבטיחו שיהיה עמו.

יעקב שלח לקרא לרחל ולאה אל השדה, ואמר להם שברצונו לשוב אל ארץ אבותיו כמו שאמר לו ה'. ורחל ולאה הסכימו לדבריו.
תורה שבכתב
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓