התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
5,234
תודות
20,423
נקודות
985
תוכן מומלץ
2
גדולה מידות טובות - מאותות ומופתים

וירץ העבד לקראתה (כד, טז). וברש"י שעלו המים לקראתה.

אומר הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר, לכאורה יש לתמוה, כיון שראה ממנה המופת הגדול הזה שעלו מים לקראתה אין לך הוכחה גדולה מזו, ולמה עוד היה צריך לסימן של הגמיאני מים, אלא מכאן שהעיקר ראי' למהותו של אדם, הוא ממידות טובות ולא ממופתים.

דברי ישראל, אור לישראל
 
בטוח היה אליעזר באדונו שתפילתו מקובלת

ויאמר ה' וגו' הקרה וגו' (כד, יב).
בטוח היה אליעזר באדונו שתפילתו מקובלת אשר התפלל הוא ישלח מלאכו וגו', והוסיף הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי ליעשות הדבר על ידו, כי ימצא לפעמים שתהיה מניעה לקיים דברי התפלה מצד האמצעי, לזה התפלל לאלהי אדונו שיקרה לפניו.
וטעם שהוצרך לעשות סדר זה, כי חש לבל יטעוהו משפחת אברהם כשידעו כי הוא מצווה ועומד לקחת בת מהם יתנו לו שפחה משפחותם אשר אתם בבית ויאמרו כי היא מזרעם, לזה נתחכם ועשה כסדר זה בהבחנה מובהקת שהיא הותרנות המופלאת שנותנת יותר ממה ששאל ממנה גם בזה ידע אותה ידיעה צודקת כי היא מבית אברהם שהשיחה לפי תומה מבלי דעת דבר ממנו כי אותה יבקש ופתח דבריה האירו באומרה (פסוק כד) בת בתואל וגו'.
אור החיים הק' - בפרשתנו
 
יישוב נפלא עפ"י דברי הרדב"ז

מסופר כשנפגשו הרה"ק ב' הישמח ישראל מאלכסנדר זצ"ל והגאון רבי יהושע מקוטנא זצ"ל, דיברו תחת אחד השיחים, בענין דברי הפרשת דרכים (בדרוש א') שכתב, בהא דהראשונים חקרו ונחלקו אם האבות הק', שקיימו את התורה קודם שניתנה לנו, היה להם דין בן נח לחומרא או דין ישראל בין להקל בין להחמיר, והקשו המפרשים לפי הסוברים שלא היה להם דין ישראל להקל, א"כ איך שמרו האבות את השבת, והרי קיי"ל (סנהדרין נט.) "בן נח ששבת חייב מיתה" והם לא יצאו מכלל בן נח להקל.

ואמר הרה"ק מאלכסנדר להגאון מקוטנא לתרץ ברעיון האמור, עפ"י דאיתא ברדב"ז (על הרמב"ם מהל' מלכים פ"י ה"ט) שהאיסור לבן נח לשבות הוא רק כשקיבל לעצמו את אותו היום למנוחה, אבל אם בטל במקרה לא מתחייב, והנה האבות הק' תיקנו וזיככו את אבריהם שלא יהיה ביכולתם לעשות שום תנועה שהוא נגד רצון השי"ת, ולפ"ז אמת דקי"ל "גוי ששבת חייב מיתה", אמנם זהו רק כששובת בכוונה, אבל בכפות וקשורות ידיו בחבלים שאינו יכול לעשות מלאכה, ודאי שאין יכולים לחייבו, והרי זה בכלל דברי הרדב"ז הנ"ל, דהשובת במקרה פטור. וקלסיה הגאון מקוטנא.

(מאורן של ישראל - וירא, אור לישרים)
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
מי מעניק חיים למי? האם הימים העוברים על האדם מעניקים לו חיים, או שהאדם הוא שמעניק חיים לימים שניתנו לו?
פרשת חיי שרה נפתחת במילים "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה". מדוע התורה מדברת על חייה של שרה ולא על ימיה? אצל הצדיקים, החיים הם העיקר והימים טפלים להם. התורה, המצוות ועבודת ה' מעניקות תוכן לכל יום.
אצל הרשעים הסדר מתהפך. הימים הם שמעניקים להם חיים. עוד יום עבר, עוד שנה נוספה למניין. וכאשר אין לחיים תכלית מעבר לעצם הקיום, האדם חי מכוח הזמן שניתן לו.
שרה אמנו חייתה מאה עשרים ושבע שנים. התורה מונה את שנותיה, אבל מבקשת שנראה את החיים שמילאו אותן. כי בסופו של דבר, השאלה אינה כמה ימים אנחנו חיים, אלא כמה חיים אנחנו מכניסים בכל יום.
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
מה ראו בני חת באברהם אבינו, עד שהכתירו אותו בתואר הנשגב "נְשִׂיא אֱלוֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ"?
גדולתו של אברהם התגלתה בשתי תכונות נדירות: חוזק ותקיפות. אמונתו בקב"ה לא הייתה תלויה בהסכמת הסביבה, ונאמנותו לאמת לא השתנתה בהתאם לנסיבות. גם כשעמד יחיד מול עולם שלם, נותר איתן בדרכו.
דווקא בני חת, שלא השתייכו לעולמו הרוחני, ידעו להעריך את עוצמתו. הם זיהו אדם בעל עמוד שדרה פנימי, שאינו נגרר אחר דעת הרבים ואינו מחליף את עקרונותיו כדי לזכות באהדתם.
אברהם מלמד אותנו שאפשר לכבד את הזולת בלי להיות תלויים בדעתו, ולהישאר נאמנים לרצון הקב"ה.
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
אברהם כבר התפלל, ואליעזר היה בטוח שתפילתו התקבלה. ובכל זאת הוא נושא תפילה: ״ה' אֱלוֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם״. מה חסר, כאשר אברהם אבינו כבר ביקש ונענה?
אליעזר מבין שגם כשהתפילה מתקבלת, נותרת שאלה הנוגעת אליו: האם הוא ראוי להיות האיש שבאמצעותו היא תתגשם? לכן הוא מבקש ״לְפָנַי״ - שהאישה הראויה ליצחק תזדמן לפניו, ושהוא יזכה למלא את השליחות.
גם בחיינו, דווקא מפני שהשליחות חשובה כל כך, אנו זקוקים לתפילה על עצמנו: שנהיה ראויים למלא אותה, ושלא נעכב את הטוב שאנו מבקשים לעשות.
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
אליעזר עומד בתוך בית אברהם, מופקד על רכושו ונהנה מאמונו. הוא מקווה שבתו תינשא ליצחק וצאצאיה יירשו את הנכסים. לכאורה, מי קרוב ממנו לבית הזה?
ובכל זאת, אברהם משביע אותו: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי". אליעזר הוא מזרע כנען, שעליו נאמר "אָרוּר כְּנָעַן", ואילו יצחק ברוך. "אין ארור מתדבק בברוך".
קדושת ישראל אינה תלויה בהצלחה חברתית או באופי נעים. אדם שאינו יהודי יכול להיות ישר, טוב ומיטיב, ועדיין מעלותיו אינן מבטלות את גבולות הנישואין.
הבית היהודי אינו מתחיל את הסיפור מאפס. הוא מקבל לידיו ברית שעברה מדור לדור, ונקרא להעניק לה המשך חי.
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
שרה אמנו נפרדת מהעולם, והתורה מתארת את מקום פטירתה בשני שמות: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן". מדוע נדרשים כאן שני השמות?
"קִרְיַת אַרְבַּע" רומזת לגוף האדם, הבנוי מארבעה יסודות: עפר, מים, רוח ואש. בפטירתה של שרה הנשמה נפרדת מארבעת יסודות גופה, ובכל זאת "הִוא חֶבְרוֹן". משהו מהחיבור נשאר, כי הצדיקים גם במיתתם קרויים חיים.
הסוד הזה מתחיל כבר בחייהם: הצדיקים מזככים את גופם באמצעות לימוד התורה ומעשים טובים. היד שנותנת, הפה שלומד והרגליים ההולכות לדבר מצווה נעשים שותפים בעבודת הנשמה.
כך גם אצלנו: בכל מעשה טוב אנו מזככים את החומר ומכניסים בו קדושה.
 
בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי (כג, ט)

חז"ל אמרו: "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", נמצא שכספו של איש זה חסר. מה שאין כן אצל אברהם אבינו, שהיה שמח בחלקו והסתפק במה שיש לו - כספו היה "כסף מלא".
(דברי בינה להרה"ק רבי יעקב יצחק מביאלה, תורה שבכתב)
 
בס"ד





1. וכי פרה אתה? | המבט המרומם על חובות היום-יום




הגה"צ רבי שלו' שבדרון זצ"ל, "המגיד הירושלמי", סיפר כי באחד הימים ליווה את בנו אל מרפאת הרופא. בדרכו פגש את ראש ישיבת סלבודקה, הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל.

שאלו רבי אייזיק: "לאן מועדות פניך?"

השיב רבי שלו' בפשטות: "אני לוקח את בני אל הרופא".

אך רבי אייזיק שב ושאל בתקיפות של בעל מוסר: "אמור לי, מה אתה עושה ברגעים אלו ממש?" או

רבי שלו' עמד נבוך, ממתין למוצא פיו של ראש הישיבה.

הסביר לו רבי אייזיק בנועם: "הלוא גם הבהמה דואגת לצאצאיה ומטפלת בכל צורכם מכוח הטבע והרגש המוטבע בה. וכי פרה אתה?! עליך לזכור: ברגע זה אינך פועל רק מתוך רגש אבהי טבעי, אלא מקיים מצוות גמילות חסד של ממש! בנך זקוק לרפואה, ואתה גומל עמו חסד בגופך".

אולם בזה לא תם העניין. יש אדם הגומל חסד אך חושב על שכרו בלבד. תכלית המעשה צריכה להיות נעלית בהרבה: כוונת הלב האמיתית היא להתקרב לבורא עולם יתברך שמו, להעמיק את הדבקות בו, וללכת בדרכיו מה הוא רחום וגומל חסדים טובים, אף אנו נדבקים במידותיו הטהורות בכל פעולה ומעשה.





2. מתנת חינם - המחיר היקר ביותר



במשא ומתן על מערת המכפלה, מציע עפרון החתי לאברהם אבינו לקבל את השדה ללא תמורה: "הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ". אולם אברהם אבינו מסרב בתוקף ומתעקש לשלם מחיר מלא ומופקע - ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. מדוע הציע עפרון את השדה בחינם, ומפני מה סירב אברהם?

היסוד ברור: כאשר אדם מקבל דבר-מה בחינם מזולתו, נרקמת ביניהם מחויבות עמוקה. כל עוד לא שילם תמורה מלאה, הוא נותר בעל חוב נפשי ומוסרי. עפרון חפץ שאברהם יישאר חייב לו טובה, מתוך כוונה לדרוש ממנו בהמשך ויתורים וטובות הנאה שונות בעל כורחו.

אברהם אבינו ידע כי התשלום בכסף מלא הוא למעשה "המחיר הזול ביותר". מתנת חינם עלולה לגבות מחיר כבד מנשוא, ואילו תשלום ברור וסופי פורע את החוב ומבטיח עצמאות וטהרה מכל תלות באדם זר.





3. לא רק מה אומרים - אלא איך מגישים



רבותינו זיכרונם לברכה עמדו על סמיכות הפרשיות שבין עקדת יצחק לפטירת שרה אמנו: "וּבָא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ - מהיכן בא? מהר המוריה, לפי שעל ידי בשורת העקדה... פרחה נשמתה ממנה ומתה".

הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל האיר מכאן יסוד עצום בהנהגת האדם: אילו היה המבשר מקדים ומודיע לשרה אמנו כי יצחק חי, בריא ושלם, ושב לביתו לחיים טובים ולשלו' לאחר שעמד בניסיון – לא הייתה נבהלת כלל. אולם מכיוון שהחל בתיאור מעשה העקדה והנפת המאכלת, אחזה בה חרדה פתאומית שממנה פרחה נשמתה הטהורה.

מכאן לימוד מוסר תמידי לכל אדם: אין די בכך שדברינו נכונים ואמיתיים; עלינו לשים לב היטב *כיצד* אנו מגישים אותם. לעולם יש לפתוח בבשורות של שלו' ורוגע, ולהישמר מלהשמיע דברים בצורה חדה ומבהילה שעלולה לפגוע בשומע.





4. קבר אינו סוף – אלא שער לתחייה ולנצח



עין חדה תבחין בפלא הגדול: שתי פרשיות מרכזיות בתורתנו הקדושה - "חיי שרה" ו"ויחי" - פותחות בלשון "חיים", אך רובן ככולן עוסקות בפטירתם ובקבורתם של גדולי האומה, שרה אמנו ויעקב אבינו ע"ה.

התשובה לכך נטועה באמונת האומן של עם ישראל: החיים הגשמיים בעולם הזה אינם אלא פרוזדור. המוות אינו נקודת סיום חלילה, אלא פירוק זמני של הלבוש החומרי, המאפשר לנשמה הנצחית להתעלות אל החיים האמיתיים בגנזי מרומים.

יסוד זה מלווה אותנו בכל תחומי החיים. כל שבר, משבר או קושי שהאדם חווה בימי חלדו – בין בגוף, בין בנפש ובין ברוח – אינו אלא הכנה הכרחית לקראת בניין מחודש, איתן ומרומם יותר. מתוך הייסורים והאתגרים צומחת התשתית לעתיד נעלה.

דוגמה נפלאה לכך אנו מוצאים במצוות תקיעת שופר: פותחים ב"תקיעה" פשוטה וישרה, המבטאת מצב שלם ומתוקן. אחריה מגיעים "שברים" ו"תרועה" - קולות גניחה ויללה, המרמזים על חולשות האדם, כאביו ושבריריותו. אולם אין נעצרים בשבר; היעד הוא "תקיעה גדולה" ושלמה, המסמלת את הגאולה ואת התיקון השלם הבא דווקא מתוך אותם שברים.

אף מושג ה"קבר" אינו מסמל אובדן, אלא מרחב שבו מתפרקת המציאות הישנה לצורך צמיחתם של חיים נצחיים בעולם שכולו טוב ובתחיית המתים.







5. מריח החלבנה לבושם הקטורת - סוד התשובה מאהבה



לאחר פטירת שרה אמנו, מספרת התורה: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה". חז"ל מגלים לנו כי קטורה זו היא הגר, שנשלחה בעבר מביתו של אברהם בשל מעשיה. הדבר מעורר תמיהה רבתי: כיצד שב אברהם איש החסד ונשא את אותה אישה שסרחה בעבודה זרה?

מבאר בעל ה"כלי יקר" יסוד נפלא: הגר עשתה תשובה שלמה מאהבה. לימדונו חז"ל כי השב מאהבה, לא זו בלבד שנמחלים עוונותיו - אלא זדונות נעשים לו כזכויות! העבר השפל מתהפך ומשמש כמנוף עצום לעלייה רוחנית.

רמז מובהק לכך מצינו בסממני הקטורת: בין הבשמים הזכים מנויה גם ה"חלבנה", שריחה בפני עצמו רע. אף על פי כן, כאשר היא נכתשת ומתחברת לשאר הסממנים, היא מעלה ריח מופלא שבלעדיו הקטורת כולה פסולה! כך בדיוק אצל בעל תשובה מאהבה: החטאים, שבעבר הפיצו ריח רע, הופכים כעת לחלק בלתי נפרד מרוממותו ומעניקים עומק מיוחד לעבודת ה' שלו.

לפיכך קרא לה אברהם אבינו "קטורה" - על שם הקטורת - לפרסם ברבים שחזרה בתשובה מעומק הלב, וכל מעשיה הקודמים נתהפכו לקדושה ולריח ניחוח לפני ה'.





6. "לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי" - החשבון המדויק של אליעזר עבד אברהם



בבוא אליעזר אל בית בתואל ולבן בחרן, הוגשה לפניו סעודה דשנה, אך הוא סירב לטעום ממנה: "וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי". מה ראה אליעזר להימנע מהסעודה ולמהר להסדיר את עניין השידוך דווקא באותו הרגע?

האלשיך הקדוש מבאר בטוב טעם: אליעזר, ברוח קודשו, ראה מלאך ה' היורד ומחליף את קערות האוכל. בתואל הרשע הניח בקערתו של אליעזר רעל ממית כדי להורגו ולגזול את ממונו, אך המלאך החליף בין הצלחות ושם את מנת הרעל לפני בתואל עצמו.

הבין אליעזר כי אם יסבו כולם אל השולחן בטרם יסוכמו הדברים, עלול בתואל לטעום מהצלחת ולמות במקום. מיתה פתאומית זו הייתה משבשת את השמחה, מכניסה את הבית לאבל עמוק, ומעכבת את יציאת רבקה ואת השידוך כולו.

על כן הזדרז אליעזר ופעל בחכמה עילאית: תחילה דיבר את דבריו, העניק את כלי הכסף והזהב וסגר את עניין השידוך באופן גמור ורשמי. כך הבטיח שאף אם יארע אסון לבתואל כעונש על רשעותו, דבר לא יוכל לעכב את שליחותו הנשגבת להקמת בית ישראל.





7. לברר בלי "רעשי רקע" | יד ההשגחה בשידוכים



משל לאדם היוצא לעיר רחוקה לערוך עסקה עם סוחר אמיד, ובדרכו סר לפונדק דרכים. כשהוא מבקש לברר אצל הפונדקאי על אודות אותו עשיר, שופך עליו הלה קיתונות של רותחין, מתארו כאיש מרמה, ומניא את הסוחר מלעשות עמו שותפות.

רש"י הקדוש מפרש את דברי אליעזר: "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן – היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ". מדוע זכה אליעזר לנס כה מופלא של קפיצת הדרך?

אחד הביאורים לכך הוא, שהקב"ה חפץ לחסוך מאליעזר חניות בפונדקי הדרכים, שם היה עלול לפגוש אנשים שיספרו לו על נוכלותו של לבן ועל מעשיה המקולקלים של המשפחה. שמיעת "המלצות" מעין אלו הייתה עלולה לעורר בו רפיון וספקות, ולפגוע בעצם השליחות למצוא שידוך ליצחק אבינו מבית זה.

הקב"ה קיצר את הדרך כדי להביא את אליעזר אל מטרתו ללא "רעשי רקע" ומכשולים מיותרים, היישר אל הבאר שבה תתגלה רבקה במידותיה התרומיות.

לקח גדול יש כאן לדורות, ובפרט בענייני שידוכים: אנו מחויבים לעשות השתדלות ולברר, אך נזכור תמיד כי אבינו שבשמיים הוא המכוון את הצעדים. הוא שולח את האנשים הנכונים ברגע הנכון, ומסנן מאיתנו מידע שגוי ומטעה. כשאנו בוטחים בהשגחתו הפרטית, נוכל לדעת בבירור כי "מה' יצא הדבר", והוא המוביל אותנו אל הטוב והנכון ביותר עבורנו.





שבת שלו'



הרב מנחם הלוי ליכטנשטיין - מוהל מוסמך.

אבא! תלמד את פרטי מצוות מילה לפחות כמו שאתה לומד את כל שאר פרטי מצוות התורה! מצוות מילה היא הגדולה שבכל מצוות עשה שבתורה (טור)

להזמנת ברית, שיעור או ייעוץ: 054-8564337

להורדת הדרכה לאב והמלצה לאחרים:


https://hamoyhel.com/
 

"מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה": תפילה שרואים מרחוק​

בפרשת "חיי שרה" מופיע רגע מרגש ומיוחד. יצחק אבינו יוצא אל השדה לפנות ערב כדי להתפלל תפילת מנחה: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" (ורש"י מבאר: לשון תפילה). באותה שעה מתקרבת רבקה אמנו מרחוק. היא עדיין לא יודעת מי האיש, והיא לא שומעת מילה אחת מתפילתו. ובכל זאת, ברגע שהיא מבחינה בו עומד ומתפלל, היא נפעמת ושואלת: "מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ". במדרש (בראשית רבה ס', ט"ו) ובדברי המפרשים מבואר שהיא ראתה את הדרו בתפילה, ושהוא נראה בעיניה כמלאך ה'.

תחשבו על זה לרגע: רבקה לא שמעה מה יצחק אמר, היא פשוט ראתה איך נראה אדם שעומד בתפילה אמיתית לפני בורא עולם.

כשאנחנו נכנסים לבית הכנסת, מניחים בצד את הטרדות והרעשים של כל השבוע ועומדים ביראת כבוד מול ארון הקודש, רואים את זה עלינו. אדם שמכבד את בית הכנסת לא משפיע רק על התפילה הפרטית שלו, אלא משנה את האווירה סביבו ומזכיר לכל מי שיושב לצידו לפני מי אנחנו נמצאים.

כשהלכה הופכת לקרבת אלוקים​

לפעמים נדמה לנו שהלכות כבוד בית הכנסת הן רק רשימה של כללים. אבל כשפותחים את ה"שולחן ערוך", מגלים שההלכה מלמדת אותנו איך להרגיש את הקדושה הזו בפועל:

  • לעמוד לפני המלך: השולחן ערוך (אורח חיים סימן צ"ח, סעיף א') פוסק שכאשר אדם מתפלל, עליו לחשוב בליבו איך היה מסדר את דבריו ומכוון בהם אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, וקל וחומר כשהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. כשאנחנו נמנעים משיחות חולין בבית הכנסת, אנחנו מבטאים בלי מילים את הידיעה שהשכינה נמצאת כאן איתנו.
  • להקשיב לקריאת התורה: בהלכות קריאת התורה (סימן קמ"ו, סעיף ב' ובמשנה ברורה שם) נפסק שמרגע שנפתח ספר התורה והקורא מתחיל לקרוא, אסור לדבר כלל, אפילו בדברי תורה ואפילו בין עלייה לעלייה. כשהספר פתוח על הבימה, זהו רגע נשגב שבו אנו מקשיבים לדבר ה' ממש.
  • הכוח של "אמן": בשבת זו אנו מברכים את חודש כסלו ומבקשים חיים של ברכה ויראת שמים. השולחן ערוך (סימן נ"ו סעיף א' וסימן קכ"ד סעיף ו') מזכיר לנו את הזכות והחובה לענות "אמן" בכוונה על כל ברכה ו"אמן יהא שמיה רבא" בכל הכוח, וכדברי חז"ל במסכת שבת (דף קי"ט ע"ב) שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו.

נקודה מעשית לחיים​

שלושה דברים קטנים שכל אחד מאיתנו יכול לקחת איתו לבית הכנסת:

1. עצירה של שנייה לפני התפילה: רגע לפני שפותחים את הסידור, נושמים עמוק, עוצרים את שיחות החולין ונזכרים לפני מי אנחנו עומדים.

2. שקט מוחלט בקריאת התורה: מרגע שנפתח ספר התורה ועד סיום הקריאה, שומרים על שקט מלא ומקשיבים בקשב רב לכל מילה מהבעל קורא.

3. אמן מכל הלב: לא מפספסים אף ברכה של החזן ואף קדיש, ועונים "אמן" בכוונה ובריכוז, כדי לזכות לברכה ולהארת פנים בכל החודש הקרוב.

שבת שלום ומבורך, וחודש טוב, שמח ומאיר!
קהילת מורא מקדש • ארץ ישראל
 
גדולה מידות טובות - מאותות ומופתים

וירץ העבד לקראתה (כד, טז). וברש"י שעלו המים לקראתה.

אומר הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר, לכאורה יש לתמוה, כיון שראה ממנה המופת הגדול הזה שעלו מים לקראתה אין לך הוכחה גדולה מזו, ולמה עוד היה צריך לסימן של הגמיאני מים, אלא מכאן שהעיקר ראי' למהותו של אדם, הוא ממידות טובות ולא ממופתים.

דברי ישראל, אור לישראל
האירוני:
מחכת"ר זו לא ראיה דלעולם אימא לך שמופתים כן מעידים על מדות טובות כי לא יתכן שיעשה נסים לאדם בעל מידות רעות

ומה שאליעזר לא תלה את מדותיה במופת כי נסתפק שמא הוא היה ע"י כישוף
 
 
הפרשה פותחת בפטירת שרה בחברון, כשהיא בת 127 שנים.

אברהם בא מבאר שבע כדי לספוד לשרה ולבכות עליה.



אברהם אסף את בני חת, וביקש מהם לקבור את שרה במערה שנמצאת בשדה של עפרון.



כששמע זאת עפרון, אמר, שברצונו לתת לאברהם את השדה והמערה שבו ללא תשלום. אך אברהם ביקש לשלם לו, ועפרון דרש סכום של ארבע מאות שקלי כסף.



אברהם נתן לעפרון ארבע מאות שקלי כסף, שמתקבלים בכל מקום.
תורה שבכתב
 
משמעות דברי אברהם שאמר לבני חת "גר ותושב אנוכי עמכם"
גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם (כג, ד).

הדברים תמוהים לכאורה, שהרי אם הוא 'גר' שמתארח, אינו 'תושב' קבע?



מפרש רש"י את הדברים בשני פירושים: פירוש א' בדרך הפשט, שאברהם אמר להם: "גר אני מארץ אחרת, ונתישבתי עמכם".



פירוש ב' ממדרש אגדה, שאברהם רצה לומר להם: אם תרצו למכור את המערה אתנהג כגר, ואקנה את השדה בכסף מלא. ואם לא תמכרו לי, אתנהג כתושב ואטול את המערה מן הדין. שהרי אמר לי הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".
תורה שבכתב
 
כיצד שמעה שרה על עקידת יצחק
וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן (כג, ב)

במדרש מסופר כיצד שמעה שרה על עקידת יצחק ונגרמה מיתתה על ידי זה: "כשבא אברהם מהר המוריה, חרה אפו של ס"מ, שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם. מה עשה? הלך ואמר לשרה: ״אי שרה, לא שמעת מה שנעשה בעולם?״ אמרה לו: ״לאו״. אמר לה: ״לקח אישך הזקן לנער יצחק והקריבו לעולה, והנער בוכה ומילל שלא יכול להנצל״. מיד התחילה בוכה ומיללת, בכתה שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות, ופרחה נשמתה ומתה."
פרקי דרבי אליעזר, תורה שבכתב
 
עונש הזלזול בכבוד הלווית החכם,
וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ (כ"ג, י).

שכולן בטלו ממלאכתן, ובאו לגמול חסד לשרה (רש"י).



ביום בו נפטר הגה"ק רבי חיים הכהן זי"ע רבה של 'פס' שבמרוקו, הכריזו רבני העיר על ביטול מלאכה עד לאחר קבורתו, כיאות לכבוד הרב הנערץ. יהודי העיר סיפרו על אחד הסוחרים שסגר אף הוא את חנותו, אלא שלאחר מכן בא אדם אחד והפציר בו לפתוח את החנות כדי לקנות שק של קמח. לאחר הפצרות רבות הסכים הסוחר ופתח את החנות, אלא שאז הסתבכה גלימתו בכד שמן, ונשפך השמן על מספר רב שקי קמח שהתקלקלו ויצאו מכלל שימוש. חכמי העיר ראו בכך עונש על הזלזול בכבודו של הצדיק, ועוררו את בני העיר להספיד את הרב כראוי בימי האבל.
תורה שבכתב
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓