עץ חיים היא למחזיקים בה

בני זבולון וגו' (כו, כו).
רמז הכתוב מעשיהם והמושג ממנו, סרד כמו סדר, וכן דרך הכתוב לקרות לכבש כשב, והכוונה בזה שהיה מסדר לפני יששכר כל הצריך לו למזונותיו, ואלון לשון חוזק, ורמז על דרך אומרו (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, ואמרו רבותינו ז"ל (ויק"ר כה, א) ללומדיה לא נאמר וכו', ולזה לפי שזבולון היה "מחזיק ביד לומדי תורה" יחס לו מדה זו, והוא אומרו לאלון.​
אור החיים הק' - בפרשתנו​
 
עבר יומו בטל קרבנו

בכל שבת או מועד יש להקריב קרבן מוסף, אבל אם לא הקריב קרבן מוסף בשבת זו, אינו מקריב בשבת הבאה שתי קרבנות, כי עבר זמנו – בטל קרבנו, כמו שנאמר בפרשתנו (במדבר כח, י) עולת שבת בשבתו. בנוסף דרשו הלכה זו בגמרא (תמורה יד, א) גם מהכתוב בפרשת אמור (ויקרא כג, לז) דבר יומו ביומו - מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן. אולם מבואר שם בגמרא שכלל זה נאמר רק בקרבנות מוסף וכדו', אבל יש קרבנות שקבוע להן זמן שאפי' עבר זמנם חייבין להקריבן כגון קרבן עולת יולדת וקרבנות מצורע אם עבר שמיני שלו יכול להקריבו לאחר זמן.​

תורה שבכתב
 
שבת – סילוק כל הדינים
צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים (במדבר כה, יז) כמו זכור, שמור (רש"י)

'צרור את המדינים' – מדינים לשון דינים, יש לבער ולכלות את הדינים ולעורר השפעת החסד, י - כמו שבקדושת השבת מכלים הדינים, כמובא בזוה"ק (ח"ב קלה, ב) 'וכל דינין מתעברין מינה ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין, ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא'.​

(ישא ברכה, מודזיץ, תורה שבכתב)​
 
עבר יומו בטל קרבנו

בכל שבת או מועד יש להקריב קרבן מוסף, אבל אם לא הקריב קרבן מוסף בשבת זו, אינו מקריב בשבת הבאה שתי קרבנות, כי עבר זמנו – בטל קרבנו, כמו שנאמר בפרשתנו (במדבר כח, י) עולת שבת בשבתו. בנוסף דרשו הלכה זו בגמרא (תמורה יד, א) גם מהכתוב בפרשת אמור (ויקרא כג, לז) דבר יומו ביומו - מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן. אולם מבואר שם בגמרא שכלל זה נאמר רק בקרבנות מוסף וכדו', אבל יש קרבנות שקבוע להן זמן שאפי' עבר זמנם חייבין להקריבן כגון קרבן עולת יולדת וקרבנות מצורע אם עבר שמיני שלו יכול להקריבו לאחר זמן.
תורה שבכתב​
 

דיני פסח ושבועות, ראש השנה ויום כיפור, וקרבנות החגים


נלמד על דיני חג הפסח, שביום הראשון והשביעי יש לחוג חג האסור אפילו במלאכת דבר האבד, ובכל שבעת ימי החג יש לאכול מצות ולהקריב קרבנות מוסף. כך גם בחג השבועות יש להקריב קרבנות מוסף. בראש השנה יש לתקוע בשופר ולהקריב קרבנות מוסף, וביום כיפור יש להתענות ולהקריב קרבנות מוסף. בכל החגים יש להקריב גם שעיר לחטאת לכפר על טמא שנכנס למקדש או אכל קודש.

פסח לה':

ביום י"ד בניסן, שהוא החודש הראשון, יש להקריב קרבן פסח לה'.

מלאכה:
למחרת ביום ט"ו בניסן יש לחוג חג של מקרא קודש, ויום זה אסור במלאכת עבודה, דהיינו אפילו מלאכת דבר האבד המותרת בחולו של מועד. כך גם יום שביעי של פסח הוא יום של מקרא קודש ואסור בכל מלאכת עבודה.

אכילת מצות:
במשך שבעה ימים, מיום ט"ו בניסן והלאה, יש לאכול מצות.

מוסף של פסח:
מלבד קרבנות התמיד הקבועים, הרי בכל אחד מימי הפסח יש להקריב קרבנות עולה לשם מוסף העולה לריח ניחוח לה': שני פרים בני בקר – כנגד אברהם אבינו, שנאמר ואל הבקר רץ אברהם. איל אחד – כנגד אילו של יצחק. שבעה כבשים תמימים שני שנה – כנגד יעקב שהפריד הכשבים.

מספר שווה:
בשונה מחג הסוכות בהם הפרים מתמעטים והולכים במשך ימי החג, הרי בחג הפסח מקריבים בכל הימים מספר זהה של בהמות.

נסכים:
יחד עמם יש להקריב מנחת נסכים, העשוי סולת חיטים בלולה בשמן: לכל פר – שלשה עשרונים, לאיל – שני עשרונים, לכל כבש – עשרון אחד. בנוסף, יש להקריב שעיר לחטאת (לכפר על טומאת מקדש וקדשיו).

המנחה הראשונה:
חג השבועות, אותו חוגגים לאחר סיום שבעה שבועות של ספירה, קרוי 'יום ביכורי קציר חיטים', על שם שהקריבו בו את שתי הלחם, שהם היו הקרבן הראשון של מנחת חיטים שבאה מתבואה חדשה.

מלאכת עבודה:
יום חג הביכורים צריך לנהוג באופן של מקרא קודש, ואסור לעשות בו כל מלאכת עבודה.

מוסף חג השבועות:
מלבד קרבנות התמיד הקבועים, יש להקריב בחג השבועות קרבנות עולה לשם מוסף העולה לריח ניחוח: שני פרים בני בקר, ועוד איל אחד, ועוד שבעה כבשים בני שנה.
יחד עמם יש להקריב מנחת נסכים, העשוי סולת חיטים בלולה בשמן: לכל פר – שלשה עשרונים, לאיל – שני עשרונים, לכל כבש – עשרון אחד. בנוסף, יש להקריב שעיר לחטאת (לכפר על טומאת מקדש וקדשיו).

תמים וללא קמחין:
הבהמות של המוסף צריכות להיות תמימים בלי מום, וכך גם היין צריך להיות תמים בלי מום, ויין שהעלה 'קמחין' אבק לבן המורה פגימתו, הרי הוא פסול.

יום תרועה:
ביום א' בתשרי – החודש השביעי, יש לנהוג בו דיני יום טוב, לקרוא אותו מקרא קודש, ולא לעשות בו כל מלאכת עבודה. וכן יש להשמיע ביום זה קול תרועה.

מוסף של ראש השנה:
מלבד קרבן התמיד הקבוע בכל יום, ומלבד מוסף של ראש חודש שיש להקריב ביום זה, יש להקריב עוד קרבנות עולה לריח ניחוח לה' לשם מוסף: פר אחד בן בקר, ועוד איל אחד, ועוד שבעה כבשים תמימים בני שנה.
יחד עמם יש להקריב מנחת נסכים, העשוי סולת חיטים בלולה בשמן: לפר – שלשה עשרונים, לאיל – שני עשרונים, לכל כבש – עשרון אחד. בנוסף, יש להקריב שעיר לחטאת (לכפר על טומאת מקדש וקדשיו).

עינוי נפש:
ביום העשירי של חודש תשרי, יש לנהוג בו דיני יום טוב ולקרוא אותו מקרא קודש, לענות את הנפש ולא לעשות כל מלאכה.

מוסף של יום כיפור:
מלבד קרבן התמיד הקבוע בכל יום, ובנוסף על השעיר שמקריבים ביום הכיפורים בפנים לשם קרבן חטאת, יש להקריב עוד קרבנות עולה לריח ניחוח לה' לשם מוסף: פר אחד בן בקר, ועוד איל אחד, ועוד שבעה כבשים תמימים בני שנה.
יחד עמם יש להקריב מנחת נסכים, העשוי סולת חיטים בלולה בשמן: לפר – שלשה עשרונים, לאיל – שני עשרונים, לכל כבש – עשרון אחד. בנוסף, יש להקריב שעיר לחטאת (לכפר על טומאת מקדש וקדשיו).
תורה שבכתב​
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון