תולדות פנינים לפרשת תולדות (מלוקט)

[התורה]

'אבימלך' הבטיח בסגנון של מלך 'ספרד'

תהי נא אלה וגו' אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (כו, כח-כט).
שח הגה"צ רבי מאיר שפירא ר"י יח"ל זצ"ל: מדוע חששו שיצחק יעשה עמהם רעה אם הם לא יעשו עמו רעה? הביאור בזה דלכאורה יש לדקדק בכתובים "ויצו אבימלך כל הנוגע באיש ובאשתו מות יומת", ואחר כך כתוב "וכל הבארות וגו' סתמום פלשתים", היתכן שעברו על גזירת המלך? אכן הענין כמו שהיה לא עלינו בשפאניא (-בספרד), שהמלך רצה להראות ליהודים שהוא אוהבם והכריז "כל הנוגע ביהודים מות יומת", וחיילי צבאו הבינו שלהרוג יהודים דוקא אסור, אבל לשלול שללם וממונם מותר. כן גם אבימלך שהכריז כל הנוגע באיש הזה מות יומת, שבני עמו הבינו שדווקא ב"איש הזה" אסור לנגוע אבל לא בממונו, ולכן סתמום פלשתים.
ממילא מובן כוונת הפסוק הנ"ל, דכאשר נתעשר יצחק היה אבימלך ירא שיצחק יעשה עמו מדה כנגד מדה, שיכריז עליו גם כן שמותר ליקח ממונו ורק להרגו אסור. לכן אמר ליצחק אל תעשה עמנו רעה כאשר הכרזתי, שלא נגענוך אבל בממונך היה מותר, אתה לא תכריז עלי כן.

ניצוצי אור המאיר (עמ' קנא), אור לישרים

 

[התורה]

דרך התפילה שמלמד אותנו הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע בפרשתנו - איך מתפללים ונענים!
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו גו' [כה, כא].
הנה ידוע כשיבוא לאדם איזה צרה או יסורין ח"ו,
אז ישכיל ויבין בדעתו שבודאי יש צער גדול להשכינה הקדושה כביכול. כי בכל צרתם לו צר (ישעיה סג, ט) כביכול.
לכן כשהאדם ישר נותן אל לבו להתפלל להש"י על איזה דבר צריך להיות עיקר כוונתו ורצונו בתפלתו עבור שיתמלא
החסרון שיש בהשכינה מזה כביכול. על דרך קלני מראשי כו' (חגיגה טו ב) וכשיתוקן שם הפגם והחסרון אז ממילא יתוקן
גם כן חסרונו וְיִגָּאֵל מצרתו. וכן עשה יצחק אבינו ע"ה שהיה כל מגמתו ורצונו וכוונתו רק למלאות החסרון בהשכינה הקדושה כביכול.
וזהו ויעתר יצחק לה', לנכח אשתו. היינו עבור השכינה שהיא לנכח אשתו. כי עקרה היא דייקא. ואז ממילא נפקדה גם כן רבקה אשתו. והבן
הרב יוסף ברגר

 

[התורה]

בתחילת הפרשה נאמר "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה כא). ופירש רש"י: "ויעתר לו - לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך לו ולא לה".

ויש לתמוה על הדברים, כי לכאורה אדרבה איפכא מסתברא, צדיק בן רשע אשר מעצמו הלך ועבד את ה' אף שלא חינכוהו לכך, גדול הוא מצדיק בן צדיק, ומפני מה נתקבלה בקשתה דווקא בזכות יצחק בעלה, ולא בזכות עצמה בהיותה מוסרת נפש להתבדל מטומאת בני מקומה כשושנה בין החוחים.

ועוד כי לכאורה מצינו היפך הדבר אצל שאר צדיקים, כדוגמת אבא חלקיה שהיה בן בנו של חוני המעגל, שקדמה תפילת אשתו על הגשמים להתקבל קודם לתפילתו, עם היותו בעל זכות אבות, כי גדולה מעלתה במתן צדקה כי הנאת המאכלים שנותנת לעניים קרובה היא (ראה תענית כג.).

אך נראה כי באמת חילוק פשוט יש בדבר; שכן תפילת אבא חלקיה ואשתו היו אך ורק למען הכלל ולא למען עצמם, וכתפילת חוני המעגל בעבור בני דורו; וכן תפילת יצחק אבינו הרי למען אשתו היתה, כי הוא עצמו לא היה עקר כמבואר בזוהר הקדוש (ח"א דף קלז.) ויכל להיפקד מאחרת, ורק בעבורה התפלל, וכן אמרו שם כי גם הקריב קרבן עולה, לאות וסימן על כך שכל כוונתו לשמים. לכן קדמו תפילות אלו במעלתן, בהיותן על דרך (בבא קמא צב.) 'המתפלל על חבירו - נענה תחילה'.
(עיניים מאירות – להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)