כבר חשבנו אז מ'כאפט מלאכים​

בשנותיו האחרונות של הרה"ק רבי יהודה הורוויץ מדזיקוב זי"ע התגורר בעיר הבירה לונדון יצ"ו, וקיבל על עצמו את מדת השתיקה, והיה ממעט מאד מלדבר.
בימים ההם זכה הרב שלמה טויסיג שליט"א אב"ד בעלעד לשמשו בנאמנות, ושמעתי ממנו את אשר אירע שנה אחת בליל ראשון של חג הסוכות.
לאחר התפילה חזר הרה"ק מדזיקוב מביהמ"ד אל הסוכה כמעט במרוצה מגודל ההשתוקקות לקיים מצות סוכה, וכשכל כולו יוקד ביקוד אש שלהבת אמר 'לשם יחוד' וכדרכו בקודש חזר פעמים הרבה על התיבות "בשם כל ישראל" בהתלהבות עצומה אשר אין לתאר, וכבר היה מוכן ומזומן לקדש על הכוס ברחימו ודחילו.
אולם אז הרים לפתע את עיניו כלפי מעלה, והנה הבחין ששכחו לפתוח את ה'שלאק', (זהו הגג שסוגרים בשעה שיורדים גשמים כדי שלא יכנס הגשם לתוך הסוכה, ודבר זה נפוץ מאד בחו"ל דשכיחי גשמים), הנוכחים נבהלו מן המחזה, וכולם הפנו את עיניהם אל עבר הרבי לראות מה תהיה תגובתו. אך במקום להקפיד פרץ בתוך כדי דיבור בצחוק גדול ושבר את חומת השתיקה שהיה נתון בה כשהוא מלגלג על עצמו ואומר: "הנה כבר חשבנו אז מ'כאפט מלאכים, ומרעישים את כל העולמות העליונים על ידי מעשי המצוות, כאשר בפועל לא היה אפשר לקיים מצות סוכה כלל ועיקר"!...
ובמשך כל ימי החג היה משתעשע על כך לפני הבאים אליו, וחזר על כך שוב ושוב.

(באר החיים, סוכות עמ' רלז, אור לישרים)​
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
בשמחת תורה איננו רק מסיימים את התורה, אלא מקבלים מחדש את מלכותה. על הפסוק ״תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב״, אנו מוצאים משמעות של שררה ומלכות. התורה ניתנה כדי שתמלוך על חיינו, והיא ירושה השייכת לכל יהודי.
שותפות זו מתבטאת בברכת משה: ״שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך״. האות שי״ן הכפולה ביששכר רומזת לשני חלקי שכר: שכרו של היושב באוהל, ושכרו של היוצא לעולם ומחזיק תורה. שניהם שותפים מלאים.
לכן בשמחת תורה מוציאים את הספר אל המעגל. לרגע נעלמים כל ההבדלים: הלומד והמחזיק, תלמיד החכם ובעל המלאכה, כולם אוחזים בתורה ורוקדים סביבה.
לפני התורה אין צופים מן הצד. כולנו יורשיה, נתיניה ושותפיה. כשהיא המלכה, כל יהודי בתוך המעגל.
 
בגודל מעלת לימוד התורה בימי חול המועד​

בא וראה מה שכתב הגה"ק הפלא יועץ בספרו (ערך חול המועד) במעלת לימוד התורה בחול המועד דעל ידי לימודו מרבה בזה זכותו, דמראה בזה שמה שכל השנה אינו לומד כל כך הוא בעבור שטרוד על פרנסתו, אבל בשעת הפנאי בימי חול המועד קובע עיתים לתורה ביתר שאת ונחשב לו כאילו למד כל השנה, והא לך לשונו הטהור:
"ידוע מארז"ל שהמבזה את המועדות דהיינו חול המועד אין לו חלק לעולם הבא ופירשו דהיינו שנוהג מנהג חול במלאכה או באכילה ושתיה ויחרד האיש וילפת שיש דברים שנראים קלים ואדם דש אותם בעקביו עליהן אמרו שהעובר עליהן אין לו חלק לעולם הבא ובפרט בענין חול המועד...
וידוע מאמרם ז"ל שלא ניתנו שבתות וי"ט לישראל אלא לעסוק בתורה וידוע מה שפירשו הקדמונים בפסוק (תהלים עה, ג) "כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט" כי אשר יש להם טענה שאינם יכולים לעסוק בתורה מחמת טרדתם על המחיה ועל הכלכלה חוה"מ הוא תברתהון והיא מקטע רגלהון ומחייבתן גם על זמן טרדתם כי החה"מ עֵד ממהר שאין הטרדה גורם ואם בחה"מ וכן בכל עת שהוא פנוי אינו מפנה עצמו לבטלה אלא עוסק בתורה בא בשכרו גם על הזמן שהוא טרוד בעסקיו כאלו היה עוסק בתורה... עכ"ל.
אור לישרים​
 
בסוכה סגי לקרא פרשה ראשונה של קריאת שמע –
כמו בליל שימורים


בזוה"ק (ח"ג ק' ב) כיון דיתבו בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא. ויש להבין ענין הגנת הסוכה מן מקטרגא.
ונראה עפ"י מה שאמרו ז"ל (זוה"ק ח"ג פ' ב) דע"י עבירות נברא מלאך משחית וקטיגור למעלה והוא עצמו מה שאמרו ז"ל (סוטה ג' א) כל העובר עבירה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין כי מלאך משחית זה שהוא קטיגור למעלה הוא קשור באדם לא יפרד ממנו עד שמשכהו לגיהנם, ועל ידי התשובה הוא מסולק מהאדם שלמטה ומעבירין אותו מלמעלה. כמו שאיתא בזוה"ק (שם) בפסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות, והיינו העביר חטאתך מלמעלה לא תמות מלמטה.
והנה בר"ה ויוה"כ שישראל עשו תשובה ונמחלו העוונות מ"מ עדיין ישנם במציאות ורודפין אחר האדם לבלבלו להממו ולאבדו שעי"ז צריכין להגנה בסוכה, וכמו שיש בהם כח למטה, נמי יש בהם כח למעלה לדחוק עצמם לפעמים להכנס ולקטרג, כי למעלה ולמטה הוא בסגנון אחד.
והנה שמעתי מכ"ק אבי [הגה"ק האבני נזר] אדומו"ר זצ"ל שאמר בשם צדיקים הראשונים כת הקודמים דמאחר דכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט.) לכן אפי' מלאך הבא שם חיל ורעדה יאחזהו מפני פחד ה', עכת"ד. ויש להבין דמצד הסברא ק"ו לכחות הרעים איך יוכלו לרדוף אחר האדם בעודו תוך קיבוץ עשרה מישראל. אך התירוץ לזה הוא שכוחות הרעים באים תוך מסתרי לבו של אדם ואינם באים תוך הקיבוץ כלל אלא לכל פרט ופרט בפ"ע, כי מסתרי לבב האנשים אין להם חיבור זה לזה, שאין זה יודע מטמנותיו של זה, א"כ אין להם ענין עם הקיבוץ שיהי' עליהם פחד ה' ששורה בקיבוץ.
והנה סוכה שחל עלי' שם שמים, וידוע מספר סוכה גימטריא צ"א כגמטריא שני השמות (הוי"ה – אדנ"י), והיא מסובבת מן השמות הקדושים, ע"כ אין ביכולת הכוחות הרעים לבוא שמה להתדבק עם האדם. וכמו ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שאין לקרות ק"ש שעל המטה בסוכה אלא פרשה ראשונה לבד כמו בליל שמורים. וכמו למטה, כן למעלה אין להם יכולת להיכנס ולקטרג. וזהו כיון דיתבו בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא.
שם משמואל – לסוכות (שנת תרע"ד), אור לישרים​
 
שְלַח שני אתרוגים, ואומר לך מה נאה יותר...

כשישב רבי אייזיל חריף על כסא הרבנות בסלונים היתה נהוגה בעיר, כמו בכמה קהילות בתפוצות ישראל, שאין אדם חשוב קונה אתרוג לעצמו עד שהוא מראהו תחילה להרב ושומע מפיו שאתרוג נאה הוא.
פעם אחת בפרוס החג, לא היה המלאי, שבידי מוכר האתרוגים בסלונים מן המשובחים ביותר. כל אתרוג, שבעל בית מראה להרב, רבי אייזיל פוסק ואומר: - אין זה אתרוג נאה.
נכנס מוכר האתרוגים אצל רבי אייזיל וקרא תגר: - רבנו הריהו יורד לחיי, כל המלאי ישאר בידי.
- מה אעשה לך - אומר רבי אייזיל - אם אתרוגיך אינם נאים?
אלא אשיא לך עצה, כל בעל הבית שבא אצלך ליטול אתרוג על מנת להראותו לי, תן לו שנים. לכשיבוא אצלי אומר לו: זה נאה מזה, נמצא קונה אחד מהם...
אור לישרים​
 
סגולת לימוד מסכת סוכה בימים אלו ובכל ימות השנה
'נויי סוכה הם מסכת סוכה שלומדים בסוכה'



נפתח בדברים נפלאים מלשון קדשו של הרה"ק השם משמואל (סוכות שנת תער"ב): בימים האלה, שהם ראשית ימי השנה וראשית החיות שניתנה בר"ה ויום הכפורים מה דאזיל אזיל מעתה נחיל חשבנא, צריך כל אדם לשמור עצמו מאד וכעין ראשית ימי האדם שנעשה האדם בר מצוה, ואמרו ז"ל (סנהדרין ס"ט.) כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא שלשה חדשים הראשונים משנעשה איש, ואחר ההתחלה והראשית נגרר הכל.
הראי' שהרי אנו צריכין לישב בסוכה להגן עלינו מפני החמה, הרומזת לכחו של עשו המונה לחמה. וכמו שהוא למעלה בכלל ישראל, כן הוא בכל איש פרטי, שרודפים אחריו כחות חיצונים להממו ולאבדו, והעצה היעוצה לזה היא להטמין עצמו בתורה ובעיון הלכה במס' סוכה, שכמו שסוכה היא המגינה בעשי' ובפועל, כן מסכת סוכה היא המגינה ברוחניות.
כיוצא בזה שח הגה"צ רבי אלחנן הלפרין זצ"ל: בכל ערב סוכות היה כ"ק אא"ז מראדומישלא הג' זצ"ל מספר: הרה"ק הדברי חיים זי"ע נכנס פעם לסוכה בערב החג, ונכדיו וניניו הקטנים הראוהו הנוי סוכה שעשו, הצפרים ופרחים וכוכבים וכדומה, התרגש לקראתם ואמר להם הכי אלו נויי סוכה, נויי סוכה הם מסכת סוכה שלומדים בסוכה. (שיחתן של עבדי אבות עמ' מ"ד).
אמנם לא רק בימים אלו סגולת לימוד המסכת פועלת, אלא בכל שאר ימות השנה, וכפי שהיה שגור ורגיל בפה קדשו של הרה"ק מטאהש זצ"ל (ומובא בספרו עבודת עבודה דף שפ"א) שזקינו הרה"ק רבי אלימלך זצ"ל מטאהש, הראה לו מאמר חז"ל שהיה כתוב שם בהאי לישנא: "כל הלומד מסכת סוכה ניצל מכל צרה וצוקה". והוסיף שהגמרא סוכה היה מסכת עולם הבא שלו, ונהג ללמוד מסכתא זו הרבה בכל ימות השנה בעיון רב עכ"ד.
ובספר דברי תורה (מהדורא ז אות מ"ט) להרה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זצ"ל כתב: "הנה שמעתי ומקובל בשם גאוני וצדיקי אשכנז ז"ל, כי מסוגל ללמוד בכל יום מסכת סוכה, ועי"ז יפלו ויכנעו אויביו וינצל מהם שלא יוכלו להרע לו.
וי"ל כי רומז זה בכתוב (תהלים לא, כא) "תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר" - סתר בגימ' ד' פעמים דופ"ן עם סכ"ך שהוא הכשר סוכה לכתחילה, "פָּנֶיךָ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה" - כשילמדו המסכת סוכה, "מֵרִיב לְשֹׁנוֹת" - שלא יקטרגו ולא יריבו עמו שונאיו כנזכר, ונתנו רמז ו'יאמר ה' ס'לחתי כ'דבריך ר"ת סוכ"ה עכ"ד הנפלאים.
ומסופר בספר דרכי חיים ושלום שהיה נוהג ה'מנחת אלעזר' ללמוד מידי יום בבוקר קודם התפילה מסכת סוכה.
ובספר המדות (ערך מריבה) כתב שלימוד מסכת סוכה הוא מסוגל כנגד מחלוקת, והרמז "תצפנם בסוכה - מריב לשונות".
כיוצא בזה כתב המקובל הק' רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, כי לימוד במסכת סוכה משנה או גמרא, עם מפרשים זה סגולה לשלום בית, שאנו אומרים בתפלה "סוכת שלום" במשפט "הפורש סוכת שלום עלינו", שהסוכה מונעת ריב בבית (שערי ניסים עמ' רנא).
אור לישרים​
 
רלוונטי מתמיד:
 
השתוקקות להנחת תפילין​

הרה"ק בעל קדושת לוי זצללה"ה, היה ניעור במוצאי פסח וסוכות כל הלילה, ומחכה ומשתוקק לקיים מצות תפילין, שכבר יצאו ח' ימים שלא הניח.
שיח שרפי קודש, אור לישרים
 
השתוקקות להנחת תפילין​

הרה"ק בעל קדושת לוי זצללה"ה, היה ניעור במוצאי פסח וסוכות כל הלילה, ומחכה ומשתוקק לקיים מצות תפילין, שכבר יצאו ח' ימים שלא הניח.
שיח שרפי קודש, אור לישרים
יש תיאור נפלא ביותר של הסופר ר' דוד זריצקי על האש דת מאוז'רוב על הלילה שלאחר שמחת תורה שבו המתין להנחת תפילין.
 
להמשיך הדביקות בה' מהמועדים גם לאחר החג​

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כט, לה). פירש רש"י בשם המדרש, שהעניין של שמיני עצרת הוא כמשל למלך שזימן בניו לסעודה לשמוח איתו באהבה. כיון שהגיע זמנם להיפרד וללכת ממנו, אמר להם 'עכבו עמי יום אחד'. כמו כן העניין של שמיני עצרת, שאנו נפרדים מהקב"ה, והקב"ה מבקש מאיתנו "עצרו עמי יום אחד", ואומר 'קשה עליי פרידתכם'. עכ"ד.
וכתב בספר הקדוש "ייטב פנים" (שמיני עצרת, אות ו'): יש לבאר העניין, על פי מה שכתב האור החיים הקדוש בפרשת ואתחנן, לפרש את הפסוק "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". שפירש האור החיים על פי דברי הגמרא שיש חילוק בקדושת האותיות המחוברות לשמות הקב"ה, דהאותיות שהן לפני השם [בה'] מותר למוחקם, והאותיות שהן אחרי השם [כגון אלוקיכם] אינן נמחקות. ומרמזת התורה, שבני ישראל דבקים בהקב"ה כמו האותיות שלאחרי השם שאינן נמחקות. וזהו הפירוש: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' 'אֱלֹקֵיכֶם'" – כמו האותיות 'כם' של 'אלוקיכם' שלאחרי השם שאינן נמחקות, כך בני ישראל דבקים בהשי"ת. עכ"ד האור החיים הקדוש.
וביאור דבריו, דרק כשבני ישראל דבוקים בהקב"ה הוא נקרא 'אלוקיכם', אבל כאשר אין מתנהגים כראוי שוב אינו נקרא אלוקיכם, ונפרדים האותיות 'כם' מאלוקיכם.
והנה בימים הקדושים האדם מפנה עצמו מכל עסקיו, ובמחשבתו הוא דבוק רק בהשי"ת, אך אחרי הימים האלו שב כל אחד למקומו לעסוק גם בענייני העולם הזה. ולכן אומר הקב"ה "עצרת תהיה לכם", שגם אחרי הימים הנוראים נשאר דבוקים בו, להיותנו מחוברים ועצורים אליו באותיות 'כם', ונשאר עם בחינת אלוקיכם. וזהו הפירוש במה שאומר הקב"ה 'קשה עלי פרידתכם', דהיינו 'פרידת כם' – שלא להיות בבחינה זאת שכבר לא יהיו דבוקים בהשי"ת וממילא לא יוכל כביכול להיקרא 'אלוקיכם' ויצטרך להפריד האותיות 'כם' מ'אלקיכם'.
ונרמז גם בצירוף של חודש חשון: "וּדְבַשׁ הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כו, טו). כי בחודש תשרי עוסקים מקודם בתעניות ובסיגופים, ובהגיע החג שמחים בשמחת החג. ואחר זה בחודש חשון כל אחד שב למקומו לעסוק גם בענייני העולם הזה, בעסקי חלב ודבש וכדומה. ועל כל זה צריך שיהיה דבוק בהשי"ת עד שיתכנה על האדם בשם 'אלוקיך'. וזהו הרמז, "וּדְבַשׁ הַיּוֹם הַזֶּה" – שאף על פי שתעסקו בענייני חלב ודבש, אף על פי כן יהיה "ה' אֱלֹקֶיךָ" – להיותכם דבוקים בו ללא הפסק, כמו ך' של אלוקיך שאינו נמחק.
אור לישרים​
 
קצת דינים ומנהגים שאחרי החג​

החלפת הפרוכת: יש המחליפים היום מארון הקודש והבימה את הפרוכת הלבנה שהיתה בימים הנוראים, ויש הנוהגים להשאירה עד אחרי שבת בראשית.
מעות יזכור: עצה טובה שכל אדם יזכור עוד היום לפרוע מה שנדר בעת הזכרת נשמות ביו"ט, כדי שלא יבא לידי שכחה.
פירוק הסוכה: יתיר את הסוכה ויסתור אותה, כדי שידעו שלא נעשית אלא למצותה (סדר היום - הנהגת מוצאי יו"ט של סוכות).
זהירות בכבוד הסכך: אפילו אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה, משום שהם תשמישי מצוה כמו ציצית ולולב, ועל כן יש למחות באנשים שזורקים אחרי סוכות עצי הסכך לחוץ במקום שרבים רגילים לפסוע עליהם ואפילו איננו מקום אשפה (משנ"ב סי' תרלח ס"ק כד).
אור לישרים​
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓