הצרות לישראל בגלל חטאיהם, אולם באחרית הימים ינקום ה' בגוים על מעשיהם
לדעת רבי יהודה: הפסוקים היום מדברים על בני ישראל שמעשיהם דומים למעשי סדום, ולכן ה' עתיד להעניש אותם בייסורים מרים, אולם באחרית הימים כאשר יראה שהם מתגברים לצער את ישראל ואין להם מושיע, ינקום ה' בגוים על מה ששפכו דם ישראל, והגוים ישבחו את ישראל שגם בכל התלאות דבקו בה' ולא עזבו אותו.
מחלוקת רבי יהודה ורבי נחמיה
בתוך שירת האזינו, ישנם כמה פסוקים אשר רבי יהודה ורבי נחמיה נחלקו ב'ספרי' כיצד יש לפרש אותם, רש"י הקדוש בפירושו מפרש חלק מהפסוקים כרבי יהודה, וחלקם כרבי נחמיה, ובסיום דבריו מביא רש"י כהשלמה את פירושם המלא של רבי יהודה ורבי נחמיה.
=שיטת רבי נחמיה=
לדעת רבי נחמיה: הפסוקים מדברים על הגוים שמעשיהם דומים למעשי סדום, ולכן אין מבינים שה' עושה הכל, וה' עתיד להעניש אותם בייסורים מרים באחרית הימים כאשר יראה שהם מתגברים לצער את ישראל ואין להם מושיע.
=שיטת רבי יהודה=
לדעת רבי יהודה: הפסוקים מדברים על בני ישראל שמעשיהם דומים למעשי סדום, ולכן ה' עתיד להעניש אותם בייסורים מרים, אולם באחרית הימים כאשר יראה שהם מתגברים לצער את ישראל ואין להם מושיע, ינקום ה' בגוים על מה ששפכו דם ישראל, והגוים ישבחו את ישראל שגם בכל התלאות דבקו בה' ולא עזבו אותו.
אתמול הבאנו את שיטתו של רבי נחמיה, והיום נביא את שיטת רבי יהודה ואת שיטת רש"י המשלב בין הפירושים
אחד כנגד אלף:
אילו היתה חכמה בישראל, היו משכילים להבין ולהתבונן בפורענות שנעשתה להם באחרית הימים, ושואלים את עצמם: איך יתכן שאחד מהגוים ירדוף אלף מאיתנו, ושנים מהגוים יניסו רבבה מאיתנו. אם לא שה', שהוא הסלע החזק שלנו, מכר ומסר אותנו בידי הגוים. שהרי עד עכשיו – כאשר ה' לא מסר אותנו בידי הגוים – לא היו יכולים לעשות מאומה כנגד ישראל, שהרי ה' הסלע החזק שלנו אינו כמו הסלע של הגוים, ואילו עכשיו הגוים שהם אויבי ישראל מצליחים לשפוט אותם בפלילים, ובהכרח שה' מכר את ישראל.
כסדום ועמורה:
הסיבה שרצה ה' תחילה להפקיר את ישראל כמו פאה ולהשבית אותם לגמרי: כי המעשים שלהם, הנמשלים לפירות גפן, דומים למעשי סדום. והמעשים שלהם הנמשלים לשדה, דומים למעשה עמורה. והמעשים שלהם, הנמשלים לענבים, דומים לעשב מר הנקרא 'רוש'.
אשכול מר:
לפיכך, בגלל המעשים הרעים הללו, ישקה ה' את ישראל כוס מלא משקה מר הנסחט מאשכולות מרים, ותבוא עליו פורענות הדומה לשתיית ארס של תנינים, וארס של ראש נחש אכזרי הנקרא 'פתן', כלומר שאויב אכזרי יבוא להעניש אותם.
אין שכחה:
סבורים הם ישראל ששכחתי את מעשיהם, אבל האמת היא שכל פרי-מעשיהם הרעים כמוס ושמור עמי באוצרותי, ואצלי מוכן ומזומן עבורם 'נָקָם', והנקם הזה הוא ישלם את העונש כפי מעשיהם.
פירוש אחר: עוד יגיע להם 'נקם', וגם יגיע להם 'תשלום', כלומר עונש על מעשיהם.
זכות אבות תמה:
אימתי יביא ה' את העונש לישראל? כאשר תמוט רגלם, כלומר כשתסתיים זכות אבותיהם, שהם נשענים עליה.
הרבה שליחים מקום:
ברגע שארצה אביא את יום האיד והשבר לישראל, ויהיה הדבר קרוב ומזומן לבוא, וחיש מהר יבוא כל מה שעתיד לבוא עליהם, על ידי שליחים הרבה.
דברי תנחומין:
עד כאן, בחלק הראשון של השירה, העיד משה דברי תוכחה והתראה לישראל שכאשר תבוא עליהם הפורענות, יידעו שכבר הודיע להם מראש שאם יחטאו ייענשו. מכאן והלאה העיד משה עליהם דברי תנחומין, על הטובות שיבואו עליהם כאשר תסתיים הפורענות, וה' ישוב וירחם עליהם:
אזלת יד:
לאחר שה' ישפוט וייסר את ישראל בכל הייסורים הנזכרים, יתנחם ה' ויהפוך את מחשבתו, לחזור בו מחרון אפו על עמו ועבדיו, ומעתה ירחם עליהם. זאת משום שה' יראה את ידו וכוחו של האויב הולכת ומתחזקת על ישראל להרע להם. ולא יהיה בישראל אפילו אחד שיהיה נעזר על ידי מושל העוצר ומקבץ את העם שלא יתפזרו בצאתם אל האויב, ולא יהיה בהם אחד שיהיה מחוזק [בלשון הפסוק: 'עזוב'].
איה האליל:
אז יאמר ה' על ישראל: איה הם האלילים של הישראל, שהיו עבורם כסלע אשר חשבו לחסות בו, אשר אותם אלילים היו כביכול אוכלים את החֵלֶב של קרבנות ישראל, והיו שותים את היין שניסכו במזבח, שכעת יקומו האלילים ויושיעו אתכם ויהיו לכם מחסה ומסתור.
משפיל ומרים:
אז יאמר ה' לישראל: ראו והבינו עתה, מכל הפורעניות שהבאתי עליכם, וכן מהישועה שאושיע אתכם, בלי שיהיה אף אחד שימחה בידי, וצבינו כי אני – אני הוא! אני משפיל ואני מרים, ואין שום כח של אלוהות דוגמתי ודומה לי שיעמוד כנגדי. אני הוא זה אשר ממית, ואני עתיד להחיות את המתים. אני הוא אשר מחצתי והכיתי, ואני ארפא, ואין מי שיציל את הפושעים בי מהעונשים שיבואו עליהם.
לשון שבועה:
בהמשך לדברי התנחומים לבני ישראל אומר להם ה': מאחר ויש לי חרון-אף על הגוים שעשו לכם צרות, מתוך הכעס נשאתי את ידי אל השמים במטרה להישבע בכבוד עצמי, ואמרתי בלשון שבועה "חי אנכי לעולם", והשבועה היא – לנקום בגוים על מה שעוללו לכם.
=פירושו של רש"י=
רש"י בפירושו מפרש חלק מהפסוקים כרבי יהודה וחלק כרבי נחמיה, כדלהלן:
חסרי תבונה:
הסיבה שהגוים יטעו לומר שלא ה' פעל זאת: משום שהם עַם שהעצה והחכמה נאבדה ממנו, ואין בהם תבונה. כי אם היה בהם תבונה היו מתבוננים איך יתכן שאחד מהם רדף אחרי אלף מישראל וכו', אם לא שה' מכר את ישראל.
הסלע של ישראל:
אילו היתה חכמה בגוים, היו משכילים להבין ולהתבונן בפורענות שנעשתה לישראל באחרית הימים, והיו שואלים את עצמם: איך יתכן שאחד מאיתנו ירדוף אלף יהודים, ושנים מאיתנו יניסו רבבת יהודים. אם לא שה' שהוא הסלע החזק של ישראל מכר את ישראל ומסר אותם בידינו. מכך היה לגוים להבין שהניצחון אינו שייך להם ולאליל שלהם, שהרי עד עכשיו – כאשר ה' לא מסר את היהודים בידיהם – לא היה האליל שלהם יכול לעשות מאומה כנגד אלקינו, שהרי ה' הסלע החזק שלנו אינו כמו הסלע שלהם, ואילו עכשיו הגוים שהם אויבי ישראל מצליחים לשפוט אותם בפלילים, ובהכרח שה' מכר את ישראל.
כסדום ועמורה:
הסיבה שרצה ה' תחילה להפקיר את ישראל כמו פאה ולהשבית אותם לגמרי: כי המעשים שלהם, הנמשלים לפירות גפן, דומים למעשי סדום. והמעשים שלהם הנמשלים לשדה, דומים למעשה עמורה. והמעשים שלהם, הנמשלים לענבים, דומים לעשב מר הנקרא 'רוש'.
אשכול מר:
לפיכך, בגלל המעשים הרעים הללו, ישקה ה' את ישראל כוס מלא משקה מר הנסחט מאשכולות מרים, ותבוא עליו פורענות הדומה לשתיית ארס של תנינים, וארס של ראש נחש אכזרי הנקרא 'פתן', כלומר שאויב אכזרי יבוא להעניש אותם.
אין שכחה:
סבורים הם ישראל ששכחתי את מעשיהם, אבל האמת היא שכל פרי-מעשיהם הרעים כמוס ושמור עמי באוצרותי, ואצלי מוכן ומזומן עבורם 'נָקָם', והנקם הזה הוא ישלם את העונש כפי מעשיהם.
פירוש אחר: עוד יגיע להם 'נקם', וגם יגיע להם 'תשלום', כלומר עונש על מעשיהם.
זכות אבות תמה:
אימתי יביא ה' את העונש לישראל? כאשר תמוט רגלם, כלומר כשתסתיים זכות אבותיהם, שהם נשענים עליה.
הרבה שליחים מקום:
ברגע שארצה אביא את יום האיד והשבר לישראל, ויהיה הדבר קרוב ומזומן לבוא, וחיש מהר יבוא כל מה שעתיד לבוא עליהם, על ידי שליחים הרבה.
דברי תנחומין:
עד כאן, בחלק הראשון של השירה, העיד משה דברי תוכחה והתראה לישראל שכאשר תבוא עליהם הפורענות, יידעו שכבר הודיע להם מראש שאם יחטאו ייענשו. מכאן והלאה העיד משה עליהם דברי תנחומין, על הטובות שיבואו עליהם כאשר תסתיים הפורענות, וה' ישוב וירחם עליהם:
אזלת יד:
לאחר שה' ישפוט וייסר את ישראל בכל הייסורים הנזכרים, יתנחם ה' ויהפוך את מחשבתו, לחזור בו מחרון אפו על עמו ועבדיו, ומעתה ירחם עליהם. זאת משום שה' יראה את ידו וכוחו של האויב הולכת ומתחזקת על ישראל להרע להם. ולא יהיה בישראל אפילו אחד שיהיה נעזר על ידי מושל העוצר ומקבץ את העם שלא יתפזרו בצאתם אל האויב, ולא יהיה בהם אחד שיהיה מחוזק [בלשון הפסוק: 'עזוב'].
איה האליל:
אז יאמר ה' על ישראל: איה הם האלילים של הישראל, שהיו עבורם כסלע אשר חשבו לחסות בו, אשר אותם אלילים היו כביכול אוכלים את החֵלֶב של קרבנות ישראל, והיו שותים את היין שניסכו במזבח, שכעת יקומו האלילים ויושיעו אתכם ויהיו לכם מחסה ומסתור.
משפיל ומרים:
אז יאמר ה' לישראל: ראו והבינו עתה, מכל הפורעניות שהבאתי עליכם, וכן מהישועה שאושיע אתכם, בלי שיהיה אף אחד שימחה בידי, וצבינו כי אני – אני הוא! אני משפיל ואני מרים, ואין שום כח של אלוהות דוגמתי ודומה לי שיעמוד כנגדי. אני הוא זה אשר ממית, ואני עתיד להחיות את המתים. אני הוא אשר מחצתי והכיתי, ואני ארפא, ואין מי שיציל את הפושעים בי מהעונשים שיבואו עליהם.
לשון שבועה:
בהמשך לדברי התנחומים לבני ישראל אומר להם ה': מאחר ויש לי חרון-אף על הגוים שעשו לכם צרות, מתוך הכעס נשאתי את ידי אל השמים במטרה להישבע בכבוד עצמי, ואמרתי בלשון שבועה "חי אנכי לעולם", והשבועה היא – לנקום בגוים על מה שעוללו לכם.
תורה שבכתב
