נצבים פנינים לפרשת נצבים וילך (מלוקט) (4 צופים)

[התורה]

1. אסיר ששוחרר מהכלא לטרפיה



והיה כי־יבאו עליך כל־הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל־לבבך בכל־הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה: (דברים פרק ל פסוק א)



על פסוק זה נשאלת השאלה: הקללות יביאו לתשובה אל הקב"ה. אבל איך הברכות יגרמו לכך?



קראתי סיפור על סרבן גט שישב בכלא אבל מי שהיה אחראי עליו טען שאין סיכוי שיתן גט כי לא חסר החופש וטוב לו בכלא אחרי שכבר התרגל לה.

הרב שטיפל בתיק החליט וביקש שישחררו אותו לכמה שבועות כדי ששוב יטעם את טעם החופש וכך כשיכלאו אותו שוב יסכים למען החופש לתת גט וכך היה.

גם כשאדם חוטא הקב"ה יכול לשלוח לו ברכה לזמן מוגבל כדי שיטעם את טעמה כך שכשיקחו לו את הברכה בחזרה ירגיש את מחסורה וזה יגרום להתבונן ולחזור בתשובה.




שבת שלו'
הרב מנחם הלוי ליכטנשטיין - מוהל מוסמך.

 

[התורה]

חלק מעשיית תשובה לדעת שלא טוב עשה​

ושבת עד ה' אלקיך (ל, ב).

אומרו ושבת, ולא הספיק במה שאמר והשבות אל לבבך, לפי מה שפירשתי כי והשבות אל לבבך וגו' הוא טענת הנצחון ללבו הטועה, וזה לענין להכיר כי לא טוב עשה, והתשובה לפני ה' להטיב דרכיו הוא מאמר ושבת עד.
אור החיים הק' - בפרשתנו​

 

[התורה]

גירות בלי מילה?​

רש"י כותב בתחילת פרשת נצבים (דברים כט, י): "מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע". ויש להקשות, איך קיבלו ישראל גרים בהיותם במדבר, והלא אמרו בגמרא (יבמות מו, א) 'לעולם אין גר עד שימול ויטבול', והרי ידוע (רש"י דברים לג, ט) שישראל לא נימולו כמדבר מחמת סכנת נפשות משום שלא נשבה רוח צפונית, וצ"ע.
תורה שבכתב​

 

[התורה]

מט"ו באב עד הושענא רבה
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם וגו' מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ (כט, ט-י)​

תקופת התשובה וההתייצבות לפני ה' מתחילה מ'חוטב עציך' – חמשה עשר באב שבו פסקו מלכרות עצים למזבח (תענית יא, א), עד 'שואב מימיך', הושענא רבה שהוא יום האחרון לשמחת בית השואבה.​

(צמח דוד, לרבי דוד מדינוב זי"ע, תורה שבכתב)​

 

[התורה]

המחנה הנשאר לפליטה
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם (דברים כט, ט) התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו (רש"י).​

בפירושו של רש"י כאן אנו לומדים שהפסוק 'אתם נצבים' הוא גם כהבטחה לישראל לדורי דורות שלעולם לא יעשה הקב"ה בהם כלייה ח"ו, תמיד יהיו חיים וקיימים וניצבים! אומות ואימפריות גדולות במשך הדורות נמחקו ונאבד זכרם, ורק עם ישראל, שה אחת בין שבעים זאבים, גם לאחר כל הרדיפות והצרות, חי וקיים לנצח נצחים.

בשנת תרצ''ג, כאשר צורר כל היהודים ימ"ש עלה לגדולה, נשאל רבינו החפץ חיים זי"ע על ידי מרן הרב מפוניבז' זי"ע מה יהיה גורל היהודים לאחר שהצורר הכריז בפומבי על מטרתו להשמיד את עם ישראל חלילה. אמר לו החפץ חיים: זאת לא יעלה בידו! לעולם לא הצליח שום אדם לכלות ולמגר את כל עמינו! פסוק מפורש הוא (בראשית לב, ט) 'אם יבא עשיו על המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה'!​

לא געלתים לכלותם!​

גם כאשר באו והודיעו בימים ההם להגאון רבי משה כלפון הכהן זי"ע, רבה של ג'רבה, כי רשע זה זועק בכל נאומיו כי מגמתו למחוק את העם היהודי מן העולם ח"ו. נענה רבי משה ואמר: ימח שמו ויאבד זכרו, הוא יפול ויכשל, ועם ישראל יישאר חי וחיים! שכן כבר הבטיח לנו ה' בתורתו (ויקרא כו, מד) 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם'.
תורה שבכתב​

 

[התורה]

הַקְהֵל​

בפרשת השבוע (דברים לא, י-יג) אנו לומדים על מצות 'הקהל', המתקיימת במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות, בשנה שלאחר שנת השמיטה. כל ישראל נקבצים אל בית המקדש שם קורא המלך באוזניהם חלקים נבחרים מתוך חומש דברים. ואלו הם: א. מתחילת החומש, כל פרשת דברים, עד אחר פרשת שמע ישראל בפרשת ואתחנן (ו, ט). ב. פרשת 'והיה אם שמוע' בפרשת עקב (יא, יג-כא). ג. פרשת 'עשר תעשר' בפרשת ראה (דברים יד, כב-כז). ד. פרשת 'ביעור מעשרות' בפרשת כי תבוא (כו, יב-טו). ה. פרשת הברכות והקללות בפרשת כי תבוא (כח, א-סט). ו. פרשת המלך שבפרשת שופטים (יז, יד-כ). זאת היא שיטת רש"י במסכת סוטה (מא, א). אולם דעת הרמב"ם (הל' חגיגה ג, ג) שאחרי פרשת 'עשר תעשר' קורא ברציפות עד אחרי פרשת הברכות והקללות.
תורה שבכתב​

 

[התורה]

קללות על הגוים • ה' ישמח להיטיב לישראל • התורה קרובה לישראל​

נלמד שכאשר ישובו ישראל בתשובה יבואו כל הקללות שבתורה על הגוים, וה' יחזור לשמוח להיטיב לישראל כמו שהיטיב לאבותיהם. משה אומר לישראל שהתורה אינה רחוקה מהם בשמים או מעבר לים, אלא קרובה אליהם בתורה שבכתב ושבעל פה, ובכוחם לקיים אותה בפה ובלב.

קללות על הגוים:
ממשיך משה ואומר לעם-ישראל: לאחר שתשובו בתשובה וה' יקבץ אתכם מהגלות, יתן ה' את כל הקללות המוזכרות בתורה, על האויבים והשונאים שלך אשר רדפו אחריך. ואילו אתה תשוב בתשובה, ותשמע בקול ה' לעשות כל המצוות שאני מצווך היום.

לשמוח להיטיב:
וה' ישאיר אותך לטובה בכל מעשה ידיך, בבניך פרי בטנך, ובוולדות בהמתך, ובפירות הצומחות באדמתך, כי ה' יחזור שוב לשמוח להטיב לך כפי ששמח להיטיב לאבותיך. כל זאת בגלל שאתה תשמע בקול ה' לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובים בספר התורה הזה, ותשוב אליו בתשובה בכל לב ונפש.

לעלות לשמים:
דעו לכם עם-ישראל: התורה וכל מצוותיה אשר אני מצוה לך היום, אינו מכוסה וטמונה במקום נעלם ממך, ולא נמצאת במקום רחוק ממך. היא גם לא נמצאת בשמים, וגם לא מעבר לים, אם כי האמת היא שגם אם התורה היתה בשמים או מעבר לים היית צריך לטרוח ולומר 'מי יעלה בעבורנו לשמים', או 'מי יעבור בעבורנו מעבר לים', כדי לקחת לנו את התורה ולהשמיע אותה לנו, כדי שנוכל לעשות'.

קרוב אליך הדבר:
אלא התורה קרובה אליך מאד, כי היא ניתנה לך בין בכתב ובין בעל פה, ובכוחך לעשות את מצוותיה בפיך ובלבבך.
תורה שבכתב​

 

[התורה]

סגולת ד"ף גמרא שנחשב כתיקון פ"ד תעניות​

לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' וגו' (לא, כו). וברש"י נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא (דף יד:), יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח, ויש אומרים מצד הלוחות היה מונח בתוך הארון.
שח הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זצ"ל: יש לרמז בדברי רש"י רמז נפלא, עפ"י דידוע מה שכתבו המקובלים שישנם עבירות קשות שחלק מהכפרה עליהם הוא להתענות פ"ד תעניות. ברם אנו סבורים שתיקון זה של פ"ד תעניות היה יתכן בדורות הראשונים, מה שאין כן בדורות האחרונים, שנתמעטו הלבבות ונחלשו הכוחות ותקפו הצרות, ואי אפשר להתענות כל כך, אזי "אין לנו שיור אלא התורה הזאת", והתיקון הוא ע"י דף גמרא – עסק התורה, וסימן לדבר "דף" אותיות פ"ד.
וזהו הרמז בדברי רש"י 'נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא' – בדורות האחרונים ישנם חילוקי דעות איך צריכים לנהוג, יש מהם אומרים "דף" היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח הספר תורה", היינו שהתיקון הוא דווקא על ידי פ"ד תעניות, כמו בדורות הראשונים, כי ענין הנחת ספר תורה 'מבחוץ' רומז על שאין התיקון על ידי התורה. "ויש אומרים מצד הלוחות היה מונח הספר תורה בתוך הארון" – היינו שהתיקון הוא על ידי עסק התורה דהיינו 'דף' גמרא, דזהו ענין הנחת ספר תורה מבפנים "מצד הלוחות" רמז לתיקון הנעשה ע"י התורה.
כיוצא בזה מסופר: פעם נכנס כ"ק האדמו"ר רבי יוחנן מראחמסטריווקא זצוק"ל לבית-מדרשו, וראה שהשולחנות כמעט ריקים מאדם. לשאלתו להיכן נעלמו כל הלומדים, ענו לו שפלוני עורך עכשיו פדיון-הבן לבנו, וכל יושבי בית-המדרש מיהרו להשתתף בשמחה, ובפרט כיוון שידוע הענין של סגולת נטילת חתיכת חלה מפדיון-הבן, אשר כמובא היא שווה לפ"ד תעניות.
נענה הרבי מראחמסטריווקא ואמר: "מובא בחז"ל על קודש-הקודשים, שם היה מונח הארון עם לוחות-הברית, שהיה בולט 'דף' מהארון ועליו היה מונח ספר-התורה שכתב משה רבינו ע"ה. 'דף' גם הוא בגימטריה פ"ד, דהיינו ש'דף גמרא' או 'דף תורה' יכול אף הוא להוות פדיון עבור פ"ד תעניות, וא"כ מדוע יבטלו לומדי התורה מלימודם כדי לרוץ ליטול מהחלה של פדיון-הבן כסגולה במקום פ"ד תעניות?!
עובדה זאת שמע האדמו"ר מטאלנא שליט"א מפי זקנו כ"ק האדמו"ר רבי יוחנן מטאלנא זצוק"ל, ולימים סיפר אותה לכ"ק האדמו"ר ה'פני מנחם' מגור זצוק"ל בעת שעלתה השיחה על עניני פדיון-הבן.
האדמו"ר ה'פני מנחם' זצוק"ל נהנה מאד מהסיפור והוסיף: "חסידים קמאי אמרו, שכל דבר טוב בחסידות יש לו ודאי מקור בחז"ל, רק שצריכים להתייגע ולמצוא אותו". ועל אתר הפטיר ואמר: "כתוב בגמרא: 'כל הלומד תורה, אומר עליו הקב"ה כאילו פדאו לי לבני מבין אומות העולם". רואים מכאן ממש כדברי הרבי מראחמיסטריווקא, שדף של לימוד גמרא שווה לענייני פדיון-הבן, ובוודאי גם לסגולת פ"ד תעניות".
גליון מחוברים​

 

[התורה]

יסורים כנגד חטאים​

{יח}ואנכי הסתר אסתיר. קשה למה יסתיר פניו אחרי שהתודו את חטאתם ואמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי, ואם נותן הכתוב טעם למה שעבר עד עתה שהסתיר פניו מהם, זה אינו צריך לאומרו כי רואה אני שהטעם שהסתיר הוא לפי שזנו אחרי אלהי נכר כמו שאמר למעלה. עוד יש להעיר בפסוק למה כפל הסתר אסתיר. עוד צריך לדעת למה האריך לשון לומר על כל הרעה וחזר לפרש כי פנה:
אכן הכתוב בא לתת טעם להסתרת פנים, כי יאמר האומר ח"ו שה' לא שפט בצדק ח"ו משפט זה, כי אמר הנביא (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה וגו', ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה ח:) במדה שאדם מודד בה מודדין לו והוא ישפוט בצדק אל אמונה ואין עול:
והנה בהסתרת פני ה' מהם, יכול להיות שיהיו נפרעים על חטאתם יותר משיעור הראוי להם לפי עונשם, כי אין השופט חפץ לדעת את אשר יבא עליהם מהצרות והרעות, ואין זה משפט צדק ח"ו, ואולי כי זה כלול במאמר שאומרים הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו':
ובא הכתוב להשיב תשובה נכונה ואמר ואנכי הסתר, פירוש הסתרה זו יש לי בדין שאסתיר פני מהם, ולזה כפל הסתר אסתיר ביום ההוא, פירוש ביום שזנה אחרי אלהי נכר, ואמר הטעם על כל הרעה אשר וגו', פירוש על דרך אומרם ז"ל (ספרי ראה יא כה) כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה, והוא אומרו שטעם ההסתרה הוא על כל הרעה אשר עשה, ומה הוא כי פנה אל אלהים אחרים. ומעתה הגם שיבואו עליו כל הצרות שבעולם מחמת הסתרת פנים, ראוי הוא לזה כשם שהוא עשה כל הרעה, יבואו עליו כל הצרות, וכך שורת הדין נותנת:
ודע כי אין צרה ואין רעה בעולם שאינה כנגד עבירה אחת, כי ה' יסד יסורין כנגד כל החטאים, כדרך שקבע שכר כנגד כל מעשה הטוב, וכיון שכן אדם שעבר על כל התורה כולה, או על עבודה זרה ששקולה ככל התורה, עונש הוא לבא עליו כל עונשין שבעולם, ולזה הסתיר ה' פניו מהם
אור החיים הקדוש בפרשתינו​

 

[התורה]

וַיְדַבֵּר אֶת "כל" הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?
תחקיר מרתק על הספרים הקדושים המעתיקים את הפסוק הראשון בפרשת וילך בתוספת מילה שאינה כתובה בספר התורה​

בתחילת פרשת וילך כתוב (דברים לא, א): 'וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל', אולם למרבה הפלא אנו מוצאים בכמה ספרים, שמצטטים את הפסוק הזה בשינוי לשון ובתוספת תיבה: וַיְדַבֵּר אֶת 'כָּל' הַדְּבָרִים, ואף כתבו פירושים שונים על תיבה זו.​

במדרש תנחומא​

לראשונה יש לציין שכבר במדרש תנחומא מובא לשון הפסוק 'וידבר את כל הדברים האלה', וכן במדרש פסיקתא זוטרתא (והביאו החיד"א כאן בשלל דוד).​

כח לכל הדברים​

לראשונה מוצאים אנו כן באור החיים הק' כאן וז"ל: וידבר את כל הדברים וגו'. אומרו את כל הדברים, להעיר שהגם שהגיע יום פטירתו כאומרו אנכי היום פירוש היום מלאו ימי וגו', אף על פי כן היה בו כח היכול דבר כל הדברים הנאמרים מכאן ועד סוף הספר, עכ"ל. ובאמת כן מצינו כבר ברמב"ן להלן בסוף הפרשה (פסוק כד-כו) שהביא את לשון הפסוק 'את כל הדברים האלה', כיוצא בזה מצאנו בכמה מספרי האחרונים שהעתיקו את לשון הפסוק 'וידבר את כל הדברים האלה'.​

נוסח אחר בתורה?!​

ואמנם בספר אוצר אפרים (עמוד ב' תיז בהערה) שיש נוסחאות עתיקות של המקרא שאכן נכתבה בהן תיבת 'כל' בפסוק זה. אפס כי קיבלנו במסורה שלנו את הפסוק מבלי תיבה זו, וכן בכל ספרי התורה המצויים בידינו. בדומה לכך מצאנו ברש"י בפרשת תרומה (כה, כב) שהביא את לשון הכתוב 'ואת כל אשר אצוך', ובספרי תורה שלנו כתוב 'את כל', והארכנו על כך במדור זה (פרשת תרומה שנה זו) שלרש"י היה נוסח אחר בספר התורה, וראה בהגהות רבי עקיבא איגר עמ"ס שבת (נה, ב) שהביא כמה דוגמאות שהיתה לראשונים מסורת אחרת משלנו בספרי התורה. אך כאמור, בכל ספרי התורה שלנו, הנוסח המקובל הוא 'את הדברים האלה', כך שהפלא עומד בעינו על כל הספרים הללו שכתבו נוסח זה.​

עונש משמים?!​

חידוש פלא כותב הגה"ק ממונקאטש זי"ע בספרו 'חיים ושלום' (פרשת דברים) ששמע 'מפי זקן וחכם, שמקובל מצדיקים ז"ל, שלפי שבתחילת חומש דברים כתב האור החיים הק' דברים שאפשר לטעות בהם ולפרשם כאילו משה רבינו אמר חומש זה מעצמו (והארכנו על כך במדור זה בפרשת דברים תשפ"ה), לכן נענש משמים שנזדקרה לפניו טעות זו לכתוב בפירושו כאילו כתוב כאן את כל הדברים האלה', והיא מדה כנגד מדה, שהטעות היא בפסוק העוסק בדבריו של משה.​

אין בקיאים בפסוקים​

אולם הגה"ק ממונקאטש זי"ע, אחרי שמאריך שם בגדולת ובקדושת האור החיים הק', דוחה דברים אלו, ולכן הוא כותב שאין תמיהה במה שהביא האור החיים הק' את לשון הכתוב שלא כצורתו כי כבר כתבו התוספות (שבת קכח, א ד"ה ונתן) שמצאנו בחז"ל שדרשו לשונות פסוקים בשינוי לשון, אשר אין לפנינו פסוק זה, כגון מה שדרשו (ברכות מז, ב) 'ונתן הכסף וקם לו', ואין פסוק זה בתורה, לפי שרבנן לא היו בקיאים בפסוקים בעל פה בדיוק כלשונם מרוב טרדות גירסתם, ולכן לפעמים דרשו וכתבו הפסוקים שלא בדיוק הלשון. אולם בספר 'כל הכתוב לחיים' העיר על דברים אלו, שהרי האור החיים הק' בא לפרש כאן הפסוקים כסדרם, ולא שהעתיק הכתוב במקום אחר אגב שיטפיה, ודוחק לומר שיכתוב כאן את הכתוב שלא כצורתו.​

טעות המדפיס?​

בספר 'אור הגנוז', וכן בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ד סי' שסד) ובספרו מכתם לדוד, כתבו, שמסתבר שתיבת 'כל' הכתובה באור החיים הק', היא טעות המדפיס, ולכן בכמה דפוסים אכן כתבו תיבה זו בסוגריים, כי באמת פירושו של האור החיים הק' עולה יפה גם בלשון הכתוב 'את הדברים האלה', שלכאורה כל תיבות אלו מיותרים, ולכן יש לדרוש אותם שמשה רבינו היה בכוחו לומר כל הדברים, והמדפיס שראה בתוך פירושו של האור החיים את תיבת 'כל', סבר שזהו לשון הכתוב, והוסיפו בתוך לשון הכתוב.​

מתיבתא עילאה​

אמנם שוב כתב שם בשו"ת אפרקסתא דעניא, שאין מסתבר שיש כאן טעות המדפיס, כי נוסח זה מופיע בדפוס ראשון של האור החיים הק' שנדפס בחייו, אלא שמצאנו כן כמה פעמים בזוה"ק ובספה"ק שהביאו פסוקים בשינוי ממה שכתוב בספרי תורה שלנו, ויש בזה סודות של החילוק שבין מתיבתא תתאה לעילאה, כידוע ליודעי חכמת הנסתר.​

שלא במקומו​

יישוב נוסף מובא בשם הרה"ק מאפטא זי"ע (בקובץ אהל מועד, קראקא תרנ"ט, חוברת ב' קונטרס י'), וכן כתב בספר 'קווי אור', שמסתבר שדיבור זה נדפס באור החיים הק' שלא במקומו, ומקומו להלן בפרשת האזינו, ושם באמת כתוב (לב, מה) וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, והכל על מקומו יבוא בשלום. אך כאמור תירוץ זה אינו מיישב את שאר הספרים והמדרשים שהביאו גם כאן את הפסוק בתוספת תיבת כל, וההכרח להזדקק לשאר התירוצים דלעיל.
תורה שבכתב​

 

[התורה]

נס שמירת התורה
הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (כט, כח)​

יש ניסים נסתרים שרק ה' אלקינו יודע מהם, אבל הנס הגלוי לעין-כל הוא עצם העובדה של - "לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה", שגם אחרי כל הגלויות והרדיפות עדיין אנו ובנינו שומרים את התורה. אין לך נס גדול מזה!​

(חתם סופר, תורה שבכתב)​

 

[התורה]

עדיין אין כמו 'לא לראות'...
וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם (דברים כט, טו-טז) לפי שראיתם האומות עובדי עבודה זרה, ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם, פן יש בכם וגו', לפיכך אני צריך להשביעכם (רש"י).​

אמר מרן הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, גאב"ד בריסק זי"ע: הפסוק בא להוציא מדעת הסוברים שאחרי שכבר ראו את כל הנעשה ברחוב, ויודעים כמה מגונים ומאוסים הם החטאים, ממילא הם כבר 'מחוסנים' ולא יזיק להם מה שראו. אולם בתורה מבואר להיפך, שאף שכתוב 'ותראו את שקוציהם ואת גילוליהם' ורש"י מפרש הכוונה שהם מאוסים וסרוחים כשקצים וכגללים, עם כל זאת, ודווקא בגלל כך - 'לפיכך אני צריך להשביעכם'...

והיה הגרי"ז מבריסק מתבטא בלשונו: "צו נישט זעהן, קומט דאס נישט צו!" - אמנם הם ראו שהדבר מאוס, אבל אין זה מגיע לרמת השמירה של מי שלא ראה כלל...
תורה שבכתב​

 

[התורה]

ספר תורה בארון​

בפרשת השבוע אנו לומדים שמשה רבינו מסר את ספר התורה לכהנים והורה להם להניחו בצד הארון. רש"י מביא שנחלקו חכמים (ב"ב י, א) היכן היה ספר-התורה מונח, יש אומרים: שמחוץ לארון היה בולט דף עץ, ועליו הונח הארון. ויש אומרים: שספר התורה היה מונח בתוך הארון בצד הלוחות ולא ביניהם. מבואר שם בגמרא (עמוד ב) שספר זה שכתב משה והיה מונח בארון, נקרא בשם 'ספר עזרה', ובו היה המלך קורא בפרשת הקהל אחת לשבע שנים, וכן הכהן הגדול היה קורא בספר זה בכל יום כיפור. בשונה משאר ספרי תורה שיש להם שני עצי חיים והם נגללים לאמצעם, הרי ספר העזרה היה לו רק עמוד אחד, והיה נגלל לתחילתו כמו מגילה.
תורה שבכתב​

 

[התורה]

בחירה בין טוב לרע • עדות השמים והארץ על ההתראה • נטילת ההנהגה ממשה ומסירתה ליהושע • חיזוק לקראת כיבוש הארץ​

נלמד שמשה התרה בישראל על הבחירה הנתונה לפניהם בין שני דרכים, אם יעשה אדם טוב יזכה לחיים, ואם יעשה רע יבוא עליו המוות. משה אף העמיד את השמים ואת הארץ שיהיו עדים על התראה זו, וישראל אף ילמדו מהשמים והארץ שמעולם לא שינו את התפקיד המוטל עליהם. בפרשך וילך נלמד שמשה אמר לישראל שניטלה ממנו רשות ההנהגה, ונסתמו מעיינות החכמה, ונמסרה ההנהגה ליהושע שיעבור לפניהם. משה מחזק את ישראל שלא יתייראו מפני הגוים, כי ה' יעבור לפניהם להשמיד את הגוים.

כח הבחירה:
פונה משה לעם-ישראל ואומר לו: ראה! נתת לפניך היום שתי דרכים לבחירה, אם תעשה טוב – הרי לך חיים, ואם תעשה את הרע – הרי לך מוות.
וביתר הרחבה: אם תעשה את הטוב, לקיים את המצוות שאני מצוה לך היום לאהוב את ה'; ללכת בדרכיו; לשמור מצוותיו, וחוקותיו, ומשפטיו. אזי תזכה לחיים, אתה תתרבה וה' יברך אותך בארץ אשר אתה בא אליה לרשת אותה. מנגד, אם תעשה את הרע, שלבבך יפנה מעם ה' ולא תשמע בקולו, אלא תתרחק ממנו ותשתחווה לאלילים ותעבוד להם, אזי יבוא עליך המוות ואבדון, וגם תלכו לגלות ולא תאריכו ימים על אדמת ארץ ישראל מעבר לירדן שאתה בא לרשת אותה.

עדים להתראה:
משה מודיע לישראל שהוא מעמיד את השמים ואת הארץ, שהם קיימים תמיד, שהם יהיו עדים על ההתראה שהתרה בישראל, ואם פעם יקרה לכם מקרה רע כעונש על חטאיכם, הם יבוא ויעידו שאני כבר התריתי בכם על העונשים שיבואו אם תחטאו.

ובחרת בחיים:
הם יעידו שהתריתי על הבחירה הנתונה בידכם לבחור בין חיים ומוות, ובין ברכה וקללה, ואני מורה לכם: תבחרו נא בחיים, דהיינו שתאהבו את ה', תשמעו בקולו ותדבקו בו, כי זו הדרך שתזכו לחיים ואורך ימים, ולשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך, אברהם יצחק ויעקב, לתת להם.
כאשר הורה משה לישראל, בשם ה', שיבחרו בחיים, היה זה כמו אב האומר לבנו 'בחר לך חלק יפה בנחלתי!', כשהוא מעמיד אותו סמוך לחלק היפה ואומר לו 'את זה תבחר לך!'.

השמים והארץ לא שינו:
פירוש נוסף מביא רש"י, שאמר להם משה לישראל: הסתכלו נא על צבא השמים שבראתי במטרה לשמש אתכם, כלום הם שינו פעם את התנהגותם? האם אירע פעם שהשמש לא עלה ממזרח להאיר?
כך גם הסתכלו על הארץ שבראתי על מנת לשמש אתכם, האם היא שינתה פעם את התנהגותה? האם אירע פעם שזרעתם אותה והיא לא צמחה? או שמא זרעתם פעם חיטים והיא הצמיחה שעורים, או להיפך?
אם כן, עליכם לדון קל-וחומר, אם השמים והארץ שלא נעשו על מנת שהם יקבלו שכר על עשיית הטוב או עונש על עשיית הרע, בכל זאת לא שינו את תפקידם, על אחת כמה וכמה שאתם, שאם זכיתם לעשות הטוב תקבלו שכר, ואם חטאתם תקבלו עונש, בוודאי שאין לכם לשנות את המוטל עליכם.​

תורה שבכתב​

 

[התורה]

פרשת וילך //​

ז' באדר:
ביום ז' באדר, יום מיתתו של משה, הוא הלך ודיבר אל ישראל את הדברים דלהלן: אני היום בן מאה ועשרים שנה בדיוק, כאשר היום נשלמו הימים והשנים שנקצבו לי, בתאריך זה נולדתי ובתאריך זה אמות.

ניטלה הרשות:
אף שלא נחלש כוחו של משה, וגם ביום מותו לא כהתה עינו ולא נס ליחו, בכל זאת אמר אז לישראל: איני יכול עוד לצאת ולבוא בהנהגת העם, וזאת משום שניטלה ממני הרשות ונמסרה ליהושע, כאשר ה' אמר לי שאני לא אעבור את הירדן.
פירוש נוסף: נסתמו ממני מסורות ומעיינות החכמה, ואיני יכול עוד לצאת ולבוא בדברי תורה.

ה' יעבור לפניכם:
דעו נא, שה' יעבור לפניכם, הוא ישמיד מלפניכם את הגוים האלה למען תוכלו לרשת אותם, כל זאת כאשר הנהגת העם תהיה בידי יהושע שיעבור לפני העם כפי שציווה ה'. בעת כיבוש הארץ יעשה ה' לגוים כפי שעשה לסיחון ולעוג מלכי האמורי, שהשמיד אותם ואת ארצם, כך יתן ה' את הגוים בידיכם, ואתם מצדכם תקיימו את כל המצוות שצוויתי אתכם לעשות בעת המלחמה.

חזקו ואמצו:
הנה כי כן, חזקו ואמצו! אל תיראו ואל תישברו מפני הגוים! כי ה' אלקיכם הולך עמכם, הוא לא יתן לכן רפיון וחולשה באחיזה שאתם אוחזים בו, והוא לא יעזוב אתכם.
תורה שבכתב​

 

[התורה]

הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
משה רבינו אומר ליהושע: ״וה' הוא ההולך לפניך״. לכאורה המילה ״הוא״ מיותרת, אך התורה מבקשת לעקור טעות מן השורש: אל תחשוב שאתה יוצא למלחמה בכוחך והקב״ה מצטרף אליו ומסייע. ״הוא ההולך״ - הוא, ורק הוא.
לישראל יהיו חיילים, נשק, מפקדים ותוכניות. צריך את כולם, אבל אלה אינם כוחות עצמאיים שהקב״ה מסייע להם. אין כוח אחר מלבדו. כוח החייל, תבונת המפקד, הנשק וההצלחה - כולם לבושים של כוח אחד, ברכה משמים.
השכינה אינה רק מעניקה סיוע מלמעלה; היא עצמה הולכת לפני המחנה ומלווה אותו. אנו נוטים לומר: עשינו את שלנו וה' עזר. התורה מבקשת אמונה עמוקה יותר: עשינו את שלנו, אבל גם הכוח לעשות היה שלו.
״ה' הוא״. אין עוד מלבדו!​

 

[התורה]

מסירות נפש של יהודי חסידי קדום ללכת בשבת ברחוב עם שטריימל​

חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם וגו' (לא, ו).
בעיר מונקאטש דר חסיד ישיש בשם ר' הערש פרייפיס ע"ה, במקורו חסיד זידיטשוב, אשר עוד זכה להסתופף בצל הרה"ק רבי אייזיק'ל מזידיטשוב זצ"ל, ובאחרית שנותיו נתקרב אל הרה"ק בעל מנחת אלעזר זצ"ל ממונקאטש.
הוא הי' חסיד בתמימות ישרה ולא זז כקוצו של יוד ממסורת אבותיו, והמנחת אלעזר החשיבו מאוד.
ויהי בטרם כבשו הגרמנים הארורים את אונגארן, כבר נשב רוח של אימה בכל המדינה, ולכן החליטו כמה בריונים מזרע ישראל, שאם יתדמו יותר אל הגויים ר"ל, באופן שיהדותם לא תבלוט, עי"ז לא תתעורר עליהם שנאת הגרמנים הטמאים. בריונים אלה תקנו תקנות מעצמם וקבעו גזרות על בני ישראל בעיר, ובין גזירותיהם גזרו, שלא להתהלך בחוצות העיר בשבתות ומועדים במלבושי שבת ויו"ט, כדי שלא להרגיז - כשיטתם - את השכנים הגויים.
רבי הערש הנ"ל לא שם לב לדבריהם, והלך ברחובה של עיר מלובש בבגדי שב"ק כבשנים כתיקונם. כשראהו אחד הבריונים, ניגש אליו וחטף את השטריימל מעל ראשו.
ר' הערש כבר הגיע בעת ההיא לשנת התשעים, אך הוא לא זז ממקומו, וטענה בפיו: "א חסידיש'ער איד גייט נישט שבת אין גאס אן א שטריימל!!" (=יהודי חסידי אינו הולך בשבת ברחוב בלי שטריימל). עברה שעה ועוד שעה ועוד שעה, אבל ר' הערש עומד על מקומו.
כאשר ראו הבריונים כי יהודי זקן כמו ר' הערש מתעקש ואינו זז ממקומו, לא היתה בידם ברירה אחרת, ונגד 'רצונם' החזירו לו את השטריימל.
כאשר ניגש אותו בריון להחזיר לו השטריימל, רצה להניחו על ראשו בידו השמאלית, צעק עליו ר' הערש: "שייגעץ דו, מיט די רעכטע האנט (=רק עם יד ימין)"...
לקט דברים של טעם (מכון כרמינו), גליון מחוברים​

 

[התורה]

ערבות בני ישראל לטובתם​

למען הקים אותך וגו' (כט, יב).
עוד ירצה לתת טעם לברית הערבות, שלא יאמר אדם למה יעשה ה' כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה הזולת, לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה למען הקים אותך לו לעם פירוש שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה', ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו לעם סגולה, הא למדת שכל מעשה ה' אינו אלא לטובתינו להקימנו.
(אור החיים הק' - בפרשתנו)​

 

[התורה]

לא תשכח
כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ (לא, כא). הרי זו הבטחה לישראל, שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי (רש"י)​

ביאר הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זי"ע, הרב מפוניבז': רש"י הוסיף וכתב תיבת "לגמרי" ובכך יש שתי כוונות: האחת - כלפי כללות זרע ישראל, שהתורה לא תשתכח ח"ו מכולם לגמרי, אלא תמיד יישארו מי שיעסקו בתורה וישמרו אותה, והכוונה הנוספת - כלפי שאר האנשים ששכחו את התורה, שגם אצלם לא תהיה השכחה לגמרי ובאופן מוחלט, אלא לעולם יישאר בהם ניצוץ כבוי ונסתר אשר יותיר תקוה, לחזור לכור מחצבתם!
תורה שבכתב​

 

[התורה]

סוכת שלומך
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת וגו' תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל (לא, י-יא)​

מדוע אמרה תורה לקיים את מצות 'הקהל' דווקא בחג הסוכות ודווקא במוצאי שנת השמיטה?

מבאר ה'כלי יקר', תכלית המטרה במצות הקהל היתה כדי לעורר את העם לתשובה, כשהמלך קרא בחומש דברים שכולו תוכחת מוסר ליראת ה'. והנה תשובה של רבים המאוחדים יחדיו לשוב אל ה', חשובה יותר מתשובת יחיד, וכדברי חז"ל (ר"ה יח, א) שדווקא בעשרת ימי תשובה הקב"ה מקבל תשובת היחיד, אבל בכל ימות השנה הקב"ה מקבל רק תשובת הרבים.

והנה הזמן המובחר ביותר לבוא לאחדות ישראל הוא לאחר שנת השמיטה, כי כל המריבות נמשכים מכך שכל אחד אומר 'כולה שלי', אבל בשנת השמיטה שכל אחד מפקיר שדהו לאחרים, מתרבה האחדות בישראל. נוסף על כך, חג הסוכות מסוגל גם לאחדות ושלום, כאשר נוטלים ארבעת המינים הרומזים על כל ישראל הנקהלים באגודה אחת, וכל אחד יוצא מביתו הפרטי אל הסוכת שלום, הנה זהו העת המובחר ביותר שיבוא ישראל לאחדות לתשובת הרבים, ולכן דווקא אז קורא המלך לפניהם את חומש דברים לעוררם לתשובה ברבים.
תורה שבכתב​