לך לך קודם מצות מילה לא הויא כלל חלות ערל - ביאור הגרי"ז (4 צופים)

[נדיב לב]

ידועה קו' הרא"ם (ס"פ לך לך) בטעם מה שאברהם אבינו ע"ה לא מל עצמו קודם שנצטווה שהרי האבות קיימו כל התורה כולה קודם שנתנה (עי' יומא כח:), ומ"ש מילה שלא מל עצמו עד שאמר לו הקב"ה בפירוש.

וידוע מה שכתב בחידושי הגרי"ז הלוי (בראשית פרק טז פסוק ה) וז"ל: ידועה הקושיא, האבות קיימו התורה עד שלא נתנה (עי' יומא כ"ח ע"ב) א"כ למה אברהם אבינו לא מל עצמו קודם שנצטווה. והנראה דלקיום מצות מילה צריך שיהא עליו חלות ערל ובהמלו הוי חלות מהול, ולזה קודם שנאמרה מצות מילה הלא לא הויא כלל חלות ערל בעולם, וממילא ל"ש לקיים מצות מילה, וכעין זה יתיישב מה שהקשו איך נשא יעקב ב' אחיות, והתירוץ קודם מתן תורה היה. אך קשה, הלא קיימו עד שלא נתנה תורה, והנראה דלאיסור ב' אחיות בעינן אישות של ישראל. ואישות של בן נח חלוקה בעצם החפצא של האישות ישראל. ולפ"ז ל"ש איסור ב' אחיות אצל יעקב, כיון דהאישות לא הויא רק אישות של ב"נ, ובאישות ב"נ אין איסור ב' אחיות, ודו"ק (ומפורש הדבר בחידושי הרמב"ן יבמות דף צ"ח ע"ב עיי"ש) ומיושב בזה קושית הרא"ש בכתובות ה'. מאי שייך עריות לברכת אירוסין. אם ברכת המצות היא עיי"ש. ולמש"כ ניחא, דהרי באישות זה חלין ותליא עריות. ודו"ק עכ"ל.

ובביאור דבריו כתבתי במאמר שהתפרסם זה עתה שני כיוונים. פשט אחד לפמש"כ בחי' עה"ת, ופשט אחר עפ"י מה שהובא התי' ברשימות התלמידים בנוסח שונה.

ולמי שקשה לעבור על כל המאמר אצטט בקצרה.

״יש חילוק מהותי בין הסרת הערלה שענינה כריתת ברית בין הקב"ה והנימול, וכל זמן שלא נצטווה ממילא ליתא ברית ולא שייך שם ערלה שעניינו לחתוך את הערלה לקיים הברית ואינו מקיים בבשר בעלמא אלא בחתיכת הערלה. ואילו בשאר המצוות גם קודם שציווה עליהם בפירוש מ"מ איכא חפצא דתפילין ושבת, דצורת ושם המצווה מתגלה על פי החיוב, ומה שלא נצטווה לא מפקיע חפצא דהמצווה אלא דאינו מתחייב. אמנם לחי' הגרי"ז מדוע במילה לא נאמר דצורת ושם המצוה מתגלה על פי החיוב בעתיד. ובדוחק יש לומר, שבמצוות מילה יש שתי חלקים א. הסרת הערלה שהיא דבר מאוס ב. כריתת ברית בעצם הסרת הערלה. ולכן גם אם נאמר שקודם שנצטווה לא נכנס עמו בברית ועיקר המצווה לית ביה, אבל סו"ס במה שהסיר את הערלה קיים מצוותו. ולזה כתב הגרי"ז שקודם שנצטווה ולא נכנס עמו לברית, ליתא כלל בשם ערלה. אבל לאחר שנצטווה ממילא חל שם ערלה ושייך בכריתת ברית. ובנוסח אחר. שם ערלה חייל בגלל כריתת ברית, וככל שלא נצטוה ולא נכנס עמו לברית ממילא ליתא שם ערלה.

ואמנם בהבנת הגרי"ז נראה לבאר ע"פ מה שיסדו האחרונים בכל מעשה מצווה, יש רצון ה' ויש ציווי ה'. וכך בכל המצוות שקיים אברהם משום החלק הראשון, והחיוב בעתיד מגלה שכך הוא רצון ה', ובשונה מציוי, רצון ה' מתקיים גם כשלא ציווה כל זמן שידוע לו רצונו. משא"כ במילה לא שייך לומר זה רצון ה', דס"ל להגרי"ז כשבאים להגדיר אדם בשם ערל, הרי מצד המציאות ליתא חסרון בתוספת העור, אלא רק לאחר שיש עליו חלות ערל ממילא צריך להיות מהול משא"כ בשאר המצוות גם קודם שנצטווה, לדוגמא ד' מינים, אין כאן סתירה בין המציאות להגדרת המצווה. כי הלא החפץ לפנינו, וקיום המעשה הוא רצון ה' (אבל חלות ערל כל עוד לא נצטווה ליתא כלל חלות ערל בעולם וכפי שהוסבר, שהמציאות היא הפוכה לגמרי, ולכך דרוש ציוי כדי להגדיר את המציאות. עכ"פ הסבר זה בין אם נאמר שהציוי מגדיר את הערלה כדבר מאוס או מיותר, ובין אם נבאר שהציוי מגלה שהמילה נותנת תואר אחר לאדם).״

אך רצוני באשכול, לשמוע הסברים נוספים בביאור דבריו.

 

[נדיב לב]

והנה ראיתי במשך חכמה (בראשית פרק יז פסוק ג) שביאר בדרך אחרת וז"ל: ויפול אברם על פניו - ממורא השכינה שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוה"ק נצבת עליו, רש"י בשם חז"ל. ופירושו על דרך מה דאיתא במסכת יבמות (ע.) דערל אסור לאכול ולסוך בתרומה רק שלא בזמנה קודם ח' אינה ערלה כן פשיטא לירושלמי (יבמות ח-א מה:) וכן פסק רבינו הרמב"ם, (ה' תרומות א-ז) ודוקא קודם שמונה דלא הוה כיוצא בו בר מילה בשום מקום אבל בל"ז אף טומטום שאינו מחוייב ליקרע ולימול מקרי ערל עיי"ש בתוס' דף ע' (ד"ה הערל) ולכן קודם הוזכר צווי השם למול אצל שום נברא לא היתה מאוסה הערלה והיה עומד ושכינה עומד עליו אבל כיון שאמר לו היה תמים ואתנה בריתי כו' ונצטוה לימול שוב הוה ערלה ומעכבא ומאוסה הערלה ומש"ה ויפול על פניו וזה נכון ודו"ק ע"כ.

מבואר בדבריו:
א. 'שם ערלה' אינו תלוי בחיוב.
ב. מאיסות הערלה, ועיכובא, הוא רק לאחר הציווי.
ג. (ובמק"א המצו"ב מבואר בדבריו) הערלה מלבד המצוה היא תיקון לגוף האדם.

כך כתב בחומש דברים עהפ"ס ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך המצו"ב "אבל המילה מלבד מצותה הוא תיקון גם לגוף האדם, וכדאמר פרק יוהכ"פ (דף פה:) וכן מאוסה הערלה כו' (נדרים לא:) וכן פירש בתרומת הדשן (ע"ש סימן רסה) דמשו"ה מיחשב תיקון לשבת משום דכשהוא ערל אסור לסוכו שמן תרומה וכיו"ב, והוא תיקון לגוף האדם לבד המצוה".

משך חכמה (דברים פרק כח פסוק ד) וז"ל: במדרש (דברים רבה ג-ז) למה (הקדים) [הקיש] פרי בטן לפרי אדמה לאמר לך מה פרי אדמה צריכה עישור אף פרי בטנך. וזה המילה, שהוא אחד מעשרה שליטים כדאמר סוף פ"ג דנדרים, ואי דהא פרי בבהמה צריכה ג"כ עישור, אבל המילה מלבד מצותה הוא תיקון גם לגוף האדם, וכדאמר פרק יוהכ"פ (דף פה:) וכן מאוסה הערלה כו' (נדרים לא: ), וכן פירש בתרומת הדשן (ע"ש סימן רסה) דמשו"ה מיחשב תיקון לשבת משום דכשהוא ערל אסור לסוכו שמן תרומה וכיו"ב, והוא תיקון לגוף האדם לבד המצוה, לכן דומה לפרי אדמה ששם המעשר טובל, משא"כ במעשר בהמה שאינו טובל, וכן במעשר שרי לנסויי ולבקש שכר כמו שאמרו בחנוני נא, עיין פ"ק דתענית (דף ט), לכן תקנו בברכה על המילה לבקש שכר עליה בשכר זה א"ח צוה להציל ידידות שארינו משחת כו'. ודו"ק. ד"א כדאי שתכפר פרי אדמתו על פרי בטן. שהשתוקקות ישראל לאה"ק הוא לא לצורך דברים מותריים, שאמרו רז"ל (ירושלמי כלאים ט-ג) אתהלך בארצות החיים הלא צור וקסרי תמן שובעא תמן זולא, ורק שהן מסתפקים בדברים הכרחים, לכן בפרי בטן כדאי שיתכפרו בפרי אדמה, אבל פרי בהמה שהמה דברים שאינן נאכלין אלא לתיאבון ענין מותר (ע' חולין פד), לזה לא ישתוקקו, אשר בצור וקסרי הוא מצוי יותר מבאה"ק.​

 

[דבר היושר]

העיקרון שהוצע בדבריו דומה לעיקרון הניכרון הניכר מהרבה מסוגיות הש"ס דבעת שאין 'סיבת חיוב' שפיר חשיבא כמקיימים [שהלא ענין הקיום הוא סילוק סיבת החיוב, ואיקיים שפיר בכי האי] וכך לשון הגמ' בע"ז כח, א שאשה כמאן דמהילא דמיא, וכיוצ"ב טובא.

אגב, זה מוכח מיניה וביה שהלא מוכח בפסוקים שאברהם אבינו מל את ישמעאל ושאר בני ביתו, ורק אחר זה מל עצמו, ואילו היה בו איזה דין למהול, אזי היה בו דינא 'המל ימול' [ע"ז כח, א] שבעינן שהמל אחרים יהא עצמו נימול, ומוכח שמעמדו של אברהם היתה כאדם מהול ועל כן יכול למול אחרים.

 

[אורי]

העיקרון שהוצע בדבריו דומה לעיקרון הניכרון הניכר מהרבה מסוגיות הש"ס דבעת שאין 'סיבת חיוב' שפיר חשיבא כמקיימים [שהלא ענין הקיום הוא סילוק סיבת החיוב, ואיקיים שפיר בכי האי] וכך לשון הגמ' בע"ז כח, א שאשה כמאן דמהילא דמיא, וכיוצ"ב טובא.

אגב, זה מוכח מיניה וביה שהלא מוכח בפסוקים שאברהם אבינו מל את ישמעאל ושאר בני ביתו, ורק אחר זה מל עצמו, ואילו היה בו איזה דין למהול, אזי היה בו דינא 'המל ימול' [ע"ז כח, א] שבעינן שהמל אחרים יהא עצמו נימול, ומוכח שמעמדו של אברהם היתה כאדם מהול ועל כן יכול למול אחרים.

לחץ כדי לכווץ...

לא זכיתי להבין מה זה קשור למה שהתבאר לעיל, והיכן ראה לעיל שאברהם אבינו נידון כמהול, וביותר כמקיים.
ןביותר מה שכתב לבאר שעל כן לא הי' חסרון שמל את ישמעאל כשאינו מהול, תמוה הרי זה הי' כבר אחר הציווי.
ומה גם שאין זה פשוט כלל שהוא נימול לפני שמל את ישמעאל ואכמ''ל.

 

[יאשע בער]

יל"ע לפ"ד הגרי"ז בעכו"ם שאכל מקרבן פסח האם עובר משום כל ערל לא יאכל בו, או שאין לו שם ערל.

 

[אורי]

יל"ע לפ"ד הגרי"ז בעכו"ם שאכל מקרבן פסח האם עובר משום כל ערל לא יאכל בו, או שאין לו שם ערל.

לחץ כדי לכווץ...

אכן בזה מתרצים איך קיים אברהם אבינו אכילת קרבן פסח קודם שנימול. לפי מרן זיע''א מיושב